רע"א 3226/22תומר סקר נ. עו"ד אופיר דידי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 24507-12-18 (השופט מ' קרשן ) מיום 12.5.2022, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, באופן זמני, לצורך יציאה לטיול בחו"ל.

1.

ביום 31.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כינוס לנכסי המבקש ועל מינויו של המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו. ביום 26.7.2021 הכריז בית המשפט המחוזי על המבקש פושט רגל, מינה את המשיב 1 כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ) והורה על מתן צו הפטר למבקש בכפוף למילוי תנאים מסוימים ובכלל זה תכנית פירעון שלפיה המבקש יוסיף לקופת פשיטת הרגל סכום של 128,000 ש"ח ב-62 תשלומים שונים.

2.

ביום 10.5.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי " בקשה דחופה לביטול עיכוב יציאה מהארץ ", וזאת לפרק זמן קצוב (8 ימים) על-מנת שיוכל לצאת לטיול בחו"ל. המבקש טען, בין היתר, כי בני משפחתו " נרתמו יחד ורכשו עבורו טיול לחו"ל " בין יום 18.5.2022 ליום 24.5.2022. המבקש הטעים כי עלויות הטיסה והשהייה בחו"ל מומנו במלואן על-ידי מי מבני משפחתו; כי הוא עומד באופן עקבי בתשלומי תכנית הפירעון; וכי שני בני משפחתו, ששמם ננקב בבקשה, מוצעים כערבים לשובו ארצה במועד. המבקש פנה לנאמן טרם הגשת הבקשה, וזה האחרון התנגד לביטול הצו, בין היתר בשל הסמיכות בין מועד הגשת הבקשה למועד הטיסה המתוכננת; לנוכח אי-הגשת תצהירים מטעם הגורמים שלכאורה מימנו את החופשה עבור המבקש; ובשל אי-התקיימות התנאים שנקבעו ברע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי (30.4.2017) (להלן: עניין טאהא ).

3.

בהחלטתו מאותו היום, הורה בית המשפט המחוזי לנאמן להשיב לבקשה. בתוך כך ציין בית המשפט המחוזי, כי " על פני הדברים החייב [המבקש] לא הציג טעם משכנע שיצדיק יציאתו. יתר על כן, לא ברור מדוע הוגשה הבקשה זמן כה קצר טרם הנסיעה ". בתשובתו, כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי, שב הנאמן על נימוקיו האמורים לעיל, ועתר לדחיית הבקשה.

4.

בהחלטתו מיום 12.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש בזו הלשון:

"עיינתי בבקשה ובתשובת הנאמן. עיינתי גם ב רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי ( 30.4.2017) .

מן הטעמים המופיעים בתגובת הנאמן, ראיתי לדחות את הבקשה".

מכאן בקשת רשות הערעור אשר מונחת לפניי כעת.

5.

המבקש שב, בעיקרו של דבר, על הטענות שטען לפני בית המשפט המחוזי. לדבריו, בני משפחתו מימנו עבורו את הטיול ואת הוצאותיו; הוא העמיד ערבים ראויים לחזרתו ארצה במועד; הוא עובד בעבודה קבועה ומסודרת מזה 28 שנים; הליך פשיטת הרגל מצוי בישורת האחרונה בהתחשב בכך שניתן לו צו הפטר מותנה בכפוף להשלמת תכנית הפירעון; הוא ממלא אחר תנאי תכנית הפירעון באדיקות; ונסיבותיו עומדות באמות המידה שנקבעו על-ידי בית משפט זה בעניין טאהא . לנוכח כל האמור, עותר המבקש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהתיר לו לצאת מן הארץ במסגרת הטיסה שנקבעה, כאמור, ליום 18.5.2022.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

7.

ברירת המחדל לגבי חייב אשר מצוי בעיצומו של הליך פשיטת הרגל היא כי לאחר שניתן בעניינו צו כינוס, יוּצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים. סטייה מ כלל זה תתאפשר במקרים שבהם יוצגו נימוקים שתומכים בהעדפת זכותו של החייב לחופש תנועה על פני זכותם הקניינית של נושיו. איזון בין זכויות אלו ייעשה תוך בחינת מספר תנאים: כי ביסוד הבקשה מצויים נימוקים שמצדיקים יציאה מהארץ במסגרת הליך פשיטת רגל; כי החייב עומד בדרישות בית המשפט והכונס הרשמי; כי הועמדו בטוחות מספקות לשובו של החייב ארצה; וכי החייב מתנהל בתום-לב (ראו: עניין טאהא , פסקה 19; רע"א 4260/19 מג'דוב נ' הכונס הרשמי , פסקה 4 (4.7.2019) (להלן: עניין מג'דוב ); רע"א 4776/19 עואודה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (15.7.2019)).

8.

מכל מקום, שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בהחלטות מסוג זה, אשר מבוססות על התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית, הוא רחב, כך שההתערבות בהן תעשה במשֹורה (ראו למשל: רע"א 5478/21 בן משה נ' בומגרטן , פסקה 3 (10.8.2021)).

9.

ומן הכלל – לענייננו : בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמן שלפיה אין להיעתר לבקשת המבקש בהינתן שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא ראיתי להתערב בכך. בעניין טאהא נקבע כי בית המשפט עשוי לאפשר לחייב לצאת מן הארץ, בין היתר, מ" שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל) " ( שם , פסקה 19). הנה כי כן, יציאה מן הארץ לטיול בחו"ל לא בא זכרה בין השיקולים שצוינו בעניין טאהא (אף שלא מדובר ברשימה סגורה של שיקולים) (השוו: עניין מג'דוב , פסקה 5). לא למותר לציין כי גם בעניין טאהא נדחתה בקשת המבקש דשם לצאת לחופשה.

10.

לכך יש להוסיף כי המבקש עצמו הוא שהגיש בקשה

להכרזתו פושט רגל וממילא הסכים, באופן מודע, להטלת המגבלות הכרוכות בכך, לרבות איסור יציאה מהארץ (השוו: רע"א 8467/19 שפירא נ' עו"ד דבאח זיאד - מנהל מיוחד לנכסי החייב , פסקה 6 (19.12.2019)). כמו כן, לא מצאתי בדברי המבקש הסבר לכך שבחר להגיש את בקשתו במועד כה קרוב לטיסה המתוכננת, תוך העמדת הנאמן ובית המשפט בפני עובדה מוגמרת. ואכן, בעניין טאהא נקבע בהקשר זה כי " ראוי כי מי שמבקש לבטל באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן בעניינו – יגיש את בקשתו מבעוד מועד " ( שם , פסקה 19). כמו כן, המבקש לא טרח לצרף, גם בזו הפעם, תצהירים מטעם הגורמים שעל-פי הנטען מימנו עבורו את החופשה, וגם בכך יש כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה (עניין טאהא , פסקה 21).

11.

התוצאה היא, אפוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.