רע"א 5895/18 אחמד עבד אל רחמין נ. שמעון אורי - מנהל מיוחד לנכסי החייב

1.

בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מיום 8.8.2018 ( פש"ר 4677-05-18, השופט ד' טפרברג ) שבהן נדחו שתי בקשות של המבקש, שאינו מיוצג. הבקשה הראשונה הוגדרה "בקשה דחופה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ לצורך טיפול", והבקשה השנייה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטה שנסבה על דחיית הבקשה הראשונה.

2.

הבקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי נסבו על רצונו של המבקש, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לצאת לירדן, לטענתו לצורך קבלת טיפול רפואי ביום 12.8.2018. להשלמת התמונה יצוין כי בעבר נענה בית המשפט המחוזי לבקשה שהגיש המבקש לצאת לטיפול רפואי בירדן, בהתאם להסכמת הצדדים. הסכמה זו כללה בין היתר תנאי שאותו הציב המשיב 1, המנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ), לפיו המבקש יציג אסמכתאות לטיפול האמור עם חזרתו מירדן. בתגובה שהגיש המנהל המיוחד – בתיאום עם המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) – לבקשה העדכנית של המבקש ליציאה מהארץ הוא ציין כי הוא מתנגד לה בהתחשב בכך שהמבקש לא המציא כל אסמכתה בדבר הטיפול הרפואי הקודם בירדן כנדרש, ואף לא הציג מסמך רפואי עדכני מרופא בישראל. כמו כן צוין כי המבקש "שינה את גרסתו לעניין מטרות היציאה הנוכחית לירדן".

3.

על רקע זה, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה שהוגשה אליו בקבעו כי המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה הקודמת. לאחר מכן הגיש המבקש, כאמור בפתח הדברים, בקשה לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי דחה גם את הבקשה הזו והבהיר כי על המבקש להגיע להסכמה בעניין עם המנהל המיוחד או עם הכנ"ר . בית המשפט המחוזי קבע כי אם לא תושג הסכמה כאמור, אין מקום לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ בנסיבות המקרה.

4.

בבקשה דנן חוזר המבקש על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי, ומציין כי הוא נדרש להגיע לירדן לצרכים רפואיים ביום 12.8.2018. כן מציין המבקש, באופן כללי, כי ביכולתו לספק ערבויות של קרוב משפחה.

5.

לפנים משורת הדין, בעת שהבקשה הונחה על שולחני, בשעות הערב של יום 8.8.2018, הוריתי כי המנהל המיוחד יגיש תגובה על דעת הכנ"ר , עד ליום 9.8.2018 בשעה 12:00.

6.

בתגובתו חוזר המנהל המיוחד – על דעת הכנ"ר – על טענתו כי לפני כחודשיים ניתנה למבקש אפשרות לצאת לירדן בתנאי שלאחר שיחזור, ידאג לספק אסמכתאות לצרכים הרפואיים שבגינם לכאורה יצא. המנהל המיוחד מוסיף כי לנוכח העובדה שאסמכתאות כאמור לא סופקו, בין היתר, קיים קושי לתת אמון בגרסת המבקש.

7.

לאחר בחינת הבקשה, ובשים לב לאמור בתגובת המנהל המיוחד, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בית משפט זה כבר עמד בעבר על כך שנקודת המוצא בהליכי פשיטת רגל היא כי צו עיכוב היציאה מהארץ יעמוד בתוקפו עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 19 (30.4.2017)). אמנם, במקרים המתאימים ניתן להיעתר לבקשת חייב לאפשר לו לצאת מהארץ, אולם כל מקרה ייבחן לגופו (ראו: רע"א 102/18 מעודה נ' רון חמד – מנהל מיוחד לנכסי החייב , פסקה 6 (29.1.2018)). במקרה זה, לנוכח מכלול הנסיבות, לא מצאתי לנכון לסטות מנקודת המוצא האמורה, וזאת בהתחשב גם בכך שבית המשפט המחוזי הותיר את הדרך פתוחה בפני המבקש להגיש בקשה חדשה ליציאה לירדן שתגובה באסמכתאות רלוונטיות. לקראת סיום אוסיף ואבהיר למבקש, שכאמור אינו מיוצג, כי ככל שברצונו לצאת לירדן, עליו להמציא אסמכתאות מתאימות לטיפול הרפואי.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.