רע"א 7008/18 ברוך יעקב ברוכמן נ. כונס נכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.8.2018 בפש"ר 860-01-16 (השופטת מ' אילני ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

ביום 3.1.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש וצו לעיכוב יציאתו מהארץ; בהחלטה מיום 4.6.2017 הוכרז כפושט רגל. טרם הכרזתו כפושט רגל, ניהל המבקש עסק של כריכה, שיווק וייצוא של ספרי קודש בארץ ובארצות-הברית באמצעות חברת B.B . Books

Inc . , שהייתה בבעלותו (וכיום מצויה בהליך פירוק). לאחר הכרזתו כפושט רגל, המשיך המבקש לעבוד בתחום, כשכיר של חברת תפארת הדקל בע"מ (להלן: תפארת הדקל ), שרכשה את הציוד והמכונות של חברת B.B . Books Inc. . עבודתו של המשיב בתפארת הדקל חייבה אותו להמשיך את קשריו עם לקוחות בארה"ב, את נוכחותו הפיזית שם, והדבר היה תנאי להמשך העסקתו. בהחלטה מיום 6.12.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, כך שהביטול יהא לתקופה של 3 חודשים ויחודש בכל פעם, אלא אם יודיע המנהל המיוחד כי הוא סבור שאין לחדש את הביטול. בהחלטה נקבע, כי לא די בחשדות שהביעו המנהל המיוחד והכנ"ר – שלפיהם העסקתו של המבקש כשכיר בתפארת הדקל היא כסות להמשך פעילותו – כדי למנוע את התקשרותו עם תפארת הדקל ואת עבודתו. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, בכפוף להגדלת צו התשלומים, ולכך שבתום כל שנה ימציא המבקש מידע למנהל המיוחד אודות הלקוחות שהגיעו לתפארת הדקל בזכות פעילותו; פירוט ההכנסות בגין אותם לקוחות; ופירוט של ההתחשבנות בין המבקש לבין תפארת הדקל בגין הגעתם של לקוחות אלה. צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל, אך המבקש לא קיים את החלטת בית המשפט, ולא העביר למנהל המיוחד את המידע הנדרש לגבי פעילותו בתפארת הדקל. ביני לביני, הפסיק המבקש את עבודתו בתפארת הדקל, והחל לעבוד בחברת שופרא ביי סל בע"מ (להלן:

שופרא ).

3.

ביום 17.4.2018 התקיים דיון בבקשת המבקש לשוב ולבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, בהתאם להחלטה מיום 6.12.2016. בדיון טען המנהל המיוחד, כי הפסקת עבודתו של המבקש בתפארת הדקל נעשתה לשם הסתרת המידע שהיה עליו להעביר לבית המשפט; כי העסקתו בשופרא גם היא כסות להמשך ניהול עסק עצמאי משלו; וכי המבקש ממשיך לנהל חשבון בנק מחוץ לישראל על שמה של חברת B.B. Books Inc. , דבר שהוסתר מבית המשפט. לפיכך, סבר המנהל המיוחד כי אין לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, עמדה שאליה הצטרף גם הכנ"ר. בהחלטה מיום 6.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש, וקבע כי לא יבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ. הודגש, כי בגדרי קביעה זו התחשב בית המשפט בהנחות המקלות עם המבקש, שלפיהן: יציאתו מהארץ תביא תועלת לנושים; המשך העסקתו בשופרא אכן מחייב את יציאתו לחו"ל; לא עלה בידי המנהל המיוחד לבסס את חשדותיו לגבי מהות העסקתו של המבקש כשכיר בשופרא; נבצר מהמבקש, כטענתו ושלא באשמתו, להביא מידע כספי אודות הפעולות בתפארת הדקל שעל פיו פעולותיו לגיטימיות, שכן הדבר מצריך את יציאתו לארה"ב. בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקש אינו מתנהל בתום-לב בהליך, ומסתיר מידע מהמנהל המיוחד בנוגע להכנסותיו ולהוצאותיו. כך, למשל, הסתיר המבקש מהמנהל המיוחד ומבית המשפט מידע בדבר ניהולו של חשבון בנק בארה"ב על שם B.B. Books Inc. , אליו מועברים כספים מלקוחות בארה"ב שלכאורה מיועדים לשופרא, ואולם המבקש ואשתו עושים בהם שימוש לצרכיהם הפרטיים. בית המשפט המחוזי עמד על אי-דיוקים נוספים בדבריו של המבקש לפני המנהל המיוחד ובית המשפט, המלמדים על חוסר שקיפות מצד המבקש בנוגע להכנסותיו ולהוצאותיו, וקבע כי די בכך כדי לדחות את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.

4.

במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, שטחו הצדדים לפני בית המשפט המחוזי את טענותיהם בסוגיה נוספת – שאלת בעלותו של המבקש במכונית מסוג מאזדה, שלטענתו שייכת לבתו. סוגיה זו עלתה במסגרת בקשה אחרת שעניינה החזרת נכסים תפוסים (שעליהם נמנים המפתחות למכונית), ובגדרי אותה בקשה הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב. משהגיש המבקש בקשה למתן החלטה בסוגיית צו עיכוב היציאה מהארץ, הבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 30.7.2018 כי הדבר יצריך להידרש גם לסוגיית הבעלות במכונית, זאת מהטעם שהכרעה בשאלת צו עיכוב היציאה מהארץ דורשת בין היתר את בחינת תום-לבו של המבקש. לפיכך נקבע, כי ככל שעומד המבקש על מתן החלטה בסוגיית צו עיכוב היציאה מהארץ, יהא הדבר כרוך במתן החלטה גם בסוגיית הבעלות במכונית על בסיס החומרים שלפני בית המשפט והטיעונים שנטענו לפניו בעל-פה, מבלי להידרש לסיכומים בכתב. משעמד המבקש על מתן החלטה בסוגיית צו עיכוב היציאה מהארץ, נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיית הבעלות במכונית. בהחלטה מיום 6.8.2018 נקבע, כי המכונית למעשה שייכת למבקש, וכי המבקש ובתו אינם דוברים אמת ומנסים להוליך שולל את המנהל המיוחד ואת בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי טענות המבקש

5.

המבקש מציין בפתח דבריו כי לאורך הליך פשיטת הרגל התאפשרה יציאתו מהארץ כ-18 פעמים בסך הכל, תחת ערבות של שני ערבים, והדבר מעיד כי אין סיכון שינצל את יציאתו מהארץ כדי להימלט מנושיו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משהתבסס על חשדותיו של המנהל המיוחד, ולא שעה להסבריו של המבקש בנוגע לחשבון הבנק בחו"ל, לאופן ניהולו ולשימוש שנעשה בו. בעניין זה הדגיש המבקש, כי עליו להגיע פיזית לסניף הבנק שבניו יורק לשם המצאת המסמכים הנדרשים על-ידי המנהל המיוחד, והדבר נמנע מחמת צו עיכוב היציאה מהארץ. לגופה של ההחלטה, נטען כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ישרת הן את עניינו של המבקש, הן את עניינם של נושיו. המבקש אינו מוכשר לביצוע עבודה מקצועית אחרת מלבד יצוא ספרי קודש לארה"ב, ולפיכך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ יאפשר לו להמשיך להתפרנס, וכמו כן יגדיל את סך הנכסים הניתנים לחלוקה. אשר לסוגיית הבעלות במכונית נטען, כי היה על בית המשפט להמתין להגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב, וכי במתן הכרעה בלעדיהם נפגעה זכות דיונית של המבקש.

דיון והכרעה

6.

עניין לנו בהחלטה שאיננה 'צו בפשיטת רגל', ועל כן הערעור עליה הוא ברשות ולא בזכות (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ); ע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992)). לו היה ענייננו בתקיפת עצם קביעתו הראשונית של צו עיכוב היציאה מהארץ בגדרי צו הכינוס, אפשר והערעור עליה היה בזכות; ואולם זהו אינו המצב בנדון דידן. ההחלטה מושא הבקשה דנן, על בסיס ההבחנה שבדין הכללי, איננה פסק דין – שהערעור עליו הוא בזכות (ראו רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקאות 10-7 (26.10.2011); ראו גם שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 39-38 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס )). בחנתי את הבקשה על נימוקיה, עיינתי בנספחיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

7.

משניתן צו כינוס, ניתן בגדרו בדרך כלל גם צו לעיכוב יציאתו של החייב מן הארץ (ראו סעיף 57א לפקודה; סעיף 19 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 וסעיף (ג), לטופס 9 שם; לוין וגרוניס , בעמ' 116); ברירת המחדל היא עמידתה של הוראה זו בתוקפה עד לתום הליך פשיטת הרגל (רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 19 (30.4.2017) (להלן: עניין טאהא ); רע"א 102/18 מעודה נ' חמד, מנהל מיוחד לנכסי החייב (29.1.2018) (להלן: עניין מעודה ). כפי שפורט בעניין טאהא , כשעסקינן בביטול זמני של צו עיכוב יציאה מהארץ, איזון ראוי של האינטרסים שבבסיס הליך פשיטת הרגל מחייב קיומם של מספר תנאים: ראשית , על הבקשה להתבסס על נימוקים משכנעים המצדיקים את יציאת החייב מהארץ, כגון "שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובלבד שבמשך תקופה ממושכת התנהל החייב כראוי" (עניין טאהא , פסקה 19). שנית , על החייב לעמוד בכל הדרישות שעליהן הורה בית המשפט המנהל את הליך פשיטת הרגל או על-פי הנחיות הכנ"ר, ולהגיש את הדוחות הנדרשים ממנו כסדרם. שלישית , על החייב להעמיד בטוחות מספקות לשובו, כגון באמצעות ערבים המודעים לסכום החובות ומסוגלים לשאת בו. רביעית , יש לייחס משקל לתום-לבו של החייב.

8.

הנדון דידן מציג מצב שבו לכאורה, יש נימוק משכנע לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, המעוגן בשיקולים עסקיים שנטען כי יֵיטיבו הן עם המבקש, הן עם נושיו; מנגד, דווקא חוסר תום לב והתנהלות המבקש לאורך ההליך הם שהביאו את בית המשפט המחוזי למנוע ממנו את האפשרות לצאת מן הארץ (השוו: רע"א 6256/18 עזיזה נ' מרדכי (5.9.2018)). קביעות מעין אלו מיוסדות על התרשמותה של הערכאה הדיונית מהתנהלות המבקש במסגרת ההליכים ובנסיבותיו הקונקרטיות של העניין (ראו עניין מעודה ; רע"א 5895/18 עבד אל רחמין נ' אורי, מנהל מיוחד לנכסי החייב (9.8.2018)); הן מצויות "בליבת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית" , וההתערבות בהן תהא בצמצום ובזהירות (רע"א 1371/18 בודנשטיין נ' גרינברג (16.10.2018)). התרשמותו של בית המשפט המחוזי היא כי המבקש מתנהל בחוסר תום לב, אינו ממלא אחר הוראות בית המשפט, מסתיר מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו ומתנהל בחוסר שקיפות. על יסוד אלו, וחרף ההנחות המקלות שהניח בית המשפט לטובת המבקש (ראו פסקה 3 לעיל), נקבע כי אין לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, ולא מצאתי טעם טוב להתערב בכך.

9.

כמו כן, אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין הבעלות במכונית. המבקש עמד על מתן החלטה בסוגיית ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, זאת לאחר שבית המשפט הבהיר כי הדבר יצריך להידרש לסוגיית הבעלות במכונית, ואף שאל את המבקש אם הוא עומד על הגשת סיכומים. כפי שהובהר בהחלטה מיום 6.8.2018, המבקש שטח את טענותיו ופירט את עמדתו בסוגיה לפני בית המשפט. משקיבל את יומו בבית המשפט, לא נפגעה זכותו הדיונית. החלטת בית המשפט המחוזי נכונה ומשכנעת בנימוקיה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.