רע"א 6256/18 מעיין עזיזה נ. מיכאל מרדכי , עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.8.2018 בפש"ר

55427-07-15 (השופטת י' רוטנברג ), בגדרה נדחתה בקשה של המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בעניינה, לצורך נסיעה לארה"ב עם בני משפחתה.

2.

להלן עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה: ביום 23.8.2015 ניתן צו כינוס לנכסי המבקשת, לבקשתה, והמשיב 1 מונה למנהל המיוחד. ביום 12.7.2018 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן בעניינה, לתקופה של כשלושה שבועות, לשם ביקור משפחתי בארה"ב. לבקשתה צרפה המבקשת שני כתבי ערבות חתומים, בגובה מלוא חובותיה, בסך של 200,000 ₪. המנהל המיוחד התנגד לבקשה, ונימק זאת בהתנהלותה של המבקשת במסגרת ההליך, אשר איננה מגישה דוחות כנדרש, איננה עומדת בצו התשלומים שנקבע לה ואף הסתירה את דבר ניהולו של עסק עצמאי שהקימה (מעשה שבגינו הוסכם על מתווה פירעון שלפיו תשלם המבקשת 50% דיבידנד נטו לנושים, בהתאם להוראת סעיף 63(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).

3.

ביום 14.8.2018 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. לטענתה, עובר להגשת הבקשה הראשונה היא פנתה אל המנהל המיוחד, שלא הביע התנגדות לבקשה, ועל סמך זה אף רכשה כרטיס טיסה. מכל מקום, על מנת להפיס את דעתו של המנהל המיוחד, צירפה המבקשת לבקשתה הנוספת את הדוחות החסרים, כמו גם אסמכתאות על תשלום מלוא החוב לקופת הכינוס. המנהל המיוחד מצדו שב והתנגד לבקשה. נוסף על הטענה בדבר התנהלותה של המבקשת במסגרת ההליך, טען המנהל המיוחד כי מאחר ובהליך פשיטת רגל עסקינן, הרי שבהתאם להוראות הפסיקה יש ליתן

את הדעת על עניין הנראות והצניעות הנדרשות מחייב. בענייננו, תשלום סך של 97,082 ₪ לקופת הכינוס יביא את ההליך לסיומו, וראוי כי מיטב משאביה של המבקשת יופנו לשם כך. לעניין פנייתה המקדימה של המבקשת אליו ציין המנהל המיוחד כי הוא פועל בהתאם להנחיות הכנ"ר , המבוססות על פסיקת בתי המשפט. בהתאם להנחיות אלו, ולאחר בחינה מעמיקה של הפסיקה הרלבנטית, מצא המנהל המיוחד כי בנסיבות העניין אין מקום לאשר את נסיעתה של המבקשת.

4.

ביום 28.8.2018 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר עיון בשלל הבקשות, התשובות והתגובות אני מוצאת לקבל את עמדת המנהל המיוחד. עוד בישיבת יום 04.02.18 עלתה הבעייתיות בהתנהלות החייבת. אינני רואה צורך להרחיב והצדדים מופנים לפרוטוקול הדיון. לאור זאת, בדין טוען המנהל המיוחד כי התנהלות החייבת בהליך בעייתית ואינה מצדיקה להיעתר לבקשות לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שלא לצרכים חיוניים, ושעה שאין בנסיעה כדי להביא תועלת לנושים. למרות כל הבקשות והתשובות לא עלתה כל הצעה מטעם החייבת לפעול בדרך שנסיעה זו תהא לטובת נושיה . החייבת גם לא קידמה את המתווה עליו הוסכם בישיבת יום 04.02.18. לא ראיתי להידרש למכלול הטענות בעניין הבנות שהיו או לא היו בין הצדדים שעה שאין מחלוקת כי לא ניתנה כל החלטה על ידי בית משפט. בנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית" .

5.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ולאשר את כתבי הערבות שהציגה המבקשת. לטענת המבקשת, מספר שגגות נפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי: ראשית , שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל הולם לכך שמתחילה הסכים המנהל המיוחד לנסיעה, הסכמה שעל בסיסה פעלה המבקשת; שנית , שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המבקשת לא קידמה את ההליך. מעיון בתיק עולה כי המבקשת התייחסה לכלל תביעות החוב והסכימה לקביעת שכרו של המנהל המיוחד. בשלב זה נותרה תביעת חוב אחת שטרם הפכה חלוטה, ולפיכך אין בשלב זה פעולה פוזיטיבית נוספת שבאפשרותה של המבקשת לעשות במסגרת ההליך וטרם נעשתה; שלישית , שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין בנסיעה תכלית לטובת הנושים, שעה שהמבקשת הבהירה כי חלק ממטרת הנסיעה הוא לגייס כספים מבני משפחתה לטובת הנושים; רביעית , שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לעובדה שהמבקשת היא יתומה מאב, המצויה בעיצומו של הליך גירושין קשה, ולכך שאם לא תיסע תיוותר לבדה במהלך חגי תשרי עם בתה התינוקת ללא עזרה וסיוע.

6.

ביום 30.8.2018 ביקשתי את תשובתו של הכנ"ר , שעמדה מטעמו לא הוגשה בבית המשפט המחוזי. לטענת הכנ"ר , בהתאם להחלטת בית משפט זה ברע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי (30.4.2017) (להלן: עניין טאהא ), ברירת המחדל לגבי חייב המצוי בהליך פשיטת רגל היא כי ינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליך. חריגה מהכלל אפשרית בהצגת נימוקים המצדיקים זאת, כגון שיקולים הומניים, משפחתיים, בריאותיים או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), ובלבד שבמשך תקופה ממושכת התנהל החייב כראוי. אין זו רשימה סגורה, ועל כל מקרה להיבחן לגופו. בנסיבות דנן, שהמבקשת יצאה לחו"ל פעמיים מאז החל הליך פשיטת הרגל (לפני כשלוש שנים), התנהלה בחוסר תום לב היורד לשורש ההליך (ורק לפנים משורת הדין ניתנה לה הזדמנות להמשיך בהליך בכפוף לתכנית פרעון ), ומאחר שמדובר בנסיעה שאין בבסיסה צורך הכרחי, סבור הכנ"ר כי אין הצדקה להעתר לבקשה. בנסיבות העניין, זכותה של המבקשת לחופש תנועה אינה גוברת על זכותם הקניינית של הנושים הממתינים לכספם. כמו כן ציין הכנ"ר, כי יש ליתן משקל למראית העין, ולצניעות הלכת המתבקשת מאדם המצוי בהליך פשיטת רגל. נוכח האמור סבור הכנ"ר כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ודין הבקשה לרשות ערעור – להידחות.

7.

בסמוך לאחר הגשת התשובה מטעם הכנ"ר הגישה החייבת בקשה למתן החלטה, במסגרתה התייחסה לתשובתו. לטענתה, יש להבחין בין נסיבות העניין דנן לבין הנסיבות בעניין טאהא (שם הוחלט לדחות את בקשת החייב), הן לעניין השלב שבו נמצא ההליך, הן לעניין הנסיבות האישיות, הן לעניין תכלית הנסיעה, הן לעניין קיומן של בטוחות לפרעון החוב במלואו.

8.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כפי שנקבע בעניין טאהא , בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הליך פשיטת רגל מחייבת לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים: אלו של החייב מזה, ואלו של הנושים מזה. קשה מטבע הדברים להצביע על 'כללי אצבע' ברורים בעניין והדברים תלויים בנסיבות, כל מקרה לגופו. אמנם כן, המבקשת הציגה כתבי ערבות חתומים, המאיינים לכאורה את החשש להימלטותה האפשרית מפני נושיה . גם תכלית הנסיעה, על פני הדברים, איננה חופשה לצרכי 'שינוי אווירה' בלבד, כפי שהיה בעניין טאהא . אף על-פי כן, אין הדבר מצדיק לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. שאיפתה של המבקשת לחגוג את חגי תשרי עם בני משפחתה בארה"ב מובנת, אלא שאינטרסים נוספים מונחים על הכף. את הכסף המושקע בנסיעה ניתן וראוי להפנות לטובת חלק מהנושים, הממתינים בציפייה כי חובם יפרע (ולוּ באופן חלקי). ראוי להדגיש: אין הכרח כי נסיעתו של חייב תהא דווקא ל'צרכים חיוניים', או כדי 'להביא תועלת לנושים' (כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי). בנסיבות המתאימות, גם בקשה לנסיעה שאיננה 'הכרחית' עשויה להתקבל. מכל מקום, בנדון דידן , דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להעתר למבוקש.

9.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.