רע"א 3536/21 קסיס ענאן נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט העמית יוסף בן-חמו ) בפש"ר 40402-12-17 מהימים 7.4.2021 ו-3.5.2021 במסגרתן הוגדל צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש. בצד בקשת רשות הערעור התבקש גם עיכוב ביצוע החלטות אלה.

1.

המבקש, מר קסיס ענאן (להלן: החייב ), הגיש ביום 20.12.2017 בקשה להכריז עליו כפושט רגל. בהמשך לכך, ביום 5.2.2018 ניתן צו כינוס על נכסיו, עו"ד מיכאל גבור מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (המשיב 2. להלן: המנהל המיוחד ) ונקבע כי עליו לשאת בצו תשלומים חודשי על סך 700 ש"ח החל מחודש מרץ 2018. על פי הצהרת החייב, חובותיו עומדים על סך של כ-1.5 מיליון ש"ח, כאשר נגד החייב הוגשו 9 תביעות חוב בסכום כולל של כ-1.1 מיליון ש"ח, ונכון ליום 30.3.2021 אושרו 4 תביעות חוב בשיעור כולל של כ-137,000 ש"ח.

2.

לאחר חקירת החייב, ובעקבות בקשת המנהל המיוחד, הורה ביום 12.6.2018 בית המשפט של חדלות פירעון על הגדלת צו התשלומים כדלהלן: החל מחודש אוגוסט 2018 יעמוד צו התשלומים החודשי על סך 1,000 ש"ח והחל מחודש נובמבר 2018 יעמוד על סך 1,500 ש"ח.

3.

ביום 10.4.2019 ביקש המנהל המיוחד להעלות את צו התשלומים החודשי לסכום של 3,000 ש"ח. בתגובה, ביום 8.5.2019 הגיש החייב בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי לסך של 1,000 ש"ח, אך בקשה זו לא נדונה משום שהחייב לא הסדיר את תשלום חוב הפיגורים שצבר (ראו החלטת בית המשפט של חדלות פירעון מיום 15.5.2019). שנה לאחר מכן, ביום 12.5.2020 הגיש החייב בקשה נוספת בה התבקש להורות על פריסת חוב הפיגורים (שהמשיך להיצבר, ואף הכפיל את עצמו נכון למועד הגשת הבקשה), וכן על הפחתת צו התשלומים לסך של 300 ש"ח. ביום 17.8.2020 דחה בית המשפט של חדלות פירעון את הבקשה להורות על הפחתת צו התשלומים, אך הורה על פריסת חוב הפיגורים.

4.

ביום 30.3.2021 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם מטעמו במסגרתו העלה טענות קשות נגד החייב, הן לעניין אופן יצירת החובות והן לעניין התנהלות החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל, ובסופו המליץ על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב. לחילופין, ככל שלא יובטל ההליך, ביקש המנהל המיוחד להגדיל את צו התשלומים החודשי כך שלא יפחת מסכום של 3,500 ש"ח. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 7.4.2021, נעתר בית המשפט של חדלות פירעון לבקשת בא-כוח החייב לקבל שהות נוספת על מנת להגיב על הטענות כלפי החייב. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על הגדלת צו התשלומים החודשי לסכום של 3,000 ש"ח על בסיס הנימוקים שהועלו במסגרת הדיון לפיהם השתכרות החייב, על פי דיווחיו, עומדת על כ-8,000 ש"ח בממוצע והוצאותיו עומדות על סך של 5,000 ש"ח. בקשת בא-כוח החייב לעכב את ביצוע רכיב זה של ההחלטה, הן מטעם שהחייב פוטר מעבודתו והן משום שבכוונתו להגיש בקשה להפחתת צו התשלומים, נדחתה בו במועד. בית המשפט של חדלות פירעון הטעים כי ככל שיש בידי החייב נסיבות המצדיקות הפחתת צו התשלומים, רשאי הוא לפנות בבקשה מתאימה. ואולם, בית המשפט הוסיף וציין כי גם אם אכן פוטר החייב מעבודתו אין בעובדה זו כשלעצמה להצדיק את בקשתו להפחתת צו התשלומים בשל פוטנציאל ההשתכרות הממשי של החייב.

5.

ביום 14.4.2021 הגיש החייב בקשה לעיון חוזר בהחלטה המורה על הגדלת צו התשלומים החודשי. לאחר שהתקבלה עמדת המנהל המיוחד, דחה בית המשפט של חדלות פירעון את הבקשה מן הטעם שאין היא מעלה טעמים שלא נטענו על ידי החייב עובר להחלטה מיום 7.4.2021, וכי אין בידי החייב טעמים חדשים המצדיקים את ביטולה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוען החייב כי החלטת בית המשפט קמא התבססה על מצג נתונים שגוי. בכלל זאת, טוען החייב כי חישוב השתכרותו התבסס על שכר ברוטו, ולא שכר נטו, וכי בחודש דצמבר האחרון פוטר מעבודתו בגינה חושבו הכנסותיו, ורק בפברואר 2021 החל לעבוד בעבודה חדשה אשר השכר בה הוא נמוך משמעותית. החייב אף טוען כי בעבודתו החדשה נדרש הוא לעבור קורס מקצועי שטרם עבר מסיבות הקשורות במעסיקו ומשכך בחודשים מרץ-אפריל 2021 אין לחייב כל הכנסה. כן מדגיש החייב כי הוא עושה מאמצים רבים על מנת להשתלב בעבודה והוא נעזר בבני משפחתו על מנת להתקיים. על בסיס האמור, סבור החייב כי בית המשפט קמא לא התחשב דיו במצבו הכלכלי האמיתי, ועל כן טעה בקביעתו המורה על העלאת צו התשלומים החודשי שעה שמצבו הכלכלי הורע.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כידוע, קביעת כושר ההחזר של חייב בפשיטת רגל, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו, היא הכרעה עובדתית העולה מן הראיות והטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולתו הקונקרטית של החייב. משכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות כגון דא, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו: רע"א 2208/18 עזאם נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (26.6.2018); רע"א 4017/14 מזרחי נ' קוטלר , פסקה 4 (31.8.2014)). בענייננו, סבורני כי החייב לא הצליח להצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

8.

הבקשה שלפניי חוזרת למעשה על הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא ועל הטענות שהועלו בפניו. כך, חוזר החייב על הטענות בדבר השתכרותו האמיתית, פיטוריו מעבודתו וכן עבודתו החדשה של החייב אשר הכנסתו ממנה נמוכה משמעותית. אכן, החלטת בית המשפט קמא מורה על הגדלת צו התשלומים באופן משמעותי. ואולם, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, שהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים בהחלטתו. כך במיוחד לנוכח טענות קשות כלפי התנהלות החייב במסגרת ההליך, עמן לא מתמודד החייב בבקשה דנן.

9.

מכל מקום, ומבלי לגרוע מהאמור, הליך פשיטת הרגל הוא הליך בעל אופי דינמי, ועל כן רשאי החייב לבקש מבית המשפט של חדלות פירעון לשוב ולדון בצו התשלומים החודשי על בסיס מצג נתונים עדכני. חזקה על בית המשפט של חדלות פירעון כי יכריע בבקשה כאמור לפי מיטב שיקול דעתו ובהתאם לאמות המידה והתנאים שבדין. למותר לציין כי ככל שהחייב ישתף פעולה עם המנהל המיוחד ויעמוד בתשלומים ובהסדרים שהושתו עליו, עשויים להתגבש התנאים להיעתר לבקשתו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משנדחתה בקשת רשות הערעור, ממילא התייתרה הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.