רע"א 4992/18אסנת גוטמן נ. בנק דיסקונט לישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופט יחזקאל קינר ) בה"פ 37019-12-16 מיום 12.6.2018 בגדרה דחה בית המשפט בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 29.5.2018 לפיה אין מקום לדון בחלק מהטענות שהעלתה המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה, ובכלל זאת טענות לעניין גובה חוב משכנתא וטענות לעניין דיור חלוף ומכר עצמי.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 11.3.1996 המשיב 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" ), נתן הלוואה למבקשת ולבעלה המנוח (להלן: "מר גוטמן ז"ל" ) וכנגדה נרשמה משכנתא כבטוחה על נכס מקרקעין של השניים במושב ניר צבי, הידוע כגוש 4337, חלקה 2, משק 212, ואשר משמש אותם ואת בני משפחתם למגורים (להלן: "המשכנתא" ו- "בית המגורים" , בהתאמה).

2.

בשנת 1999, משהמבקשת ובעלה המנוח לא עמדו בתשלומים להחזר ההלוואה, פתח הבנק בהליכים למימוש בית המגורים במסגרת תיק הוצל"פ מס' 01-54108-99-3 (להלן:

"הליך ההוצאה לפועל" ), והמשיב 2, עו"ד שמואל אפל, מונה ככונס נכסים על בית המגורים (להלן: "עו"ד אפל" ). לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות להגיע להסדר בין הצדדים לצורך פירעון החוב, אשר הבשילו בסופו של דבר ביום 17.12.2008 לכדי הסכם המסדיר את תשלומי המשכנתא.

3.

בין לבין, מר גוטמן ז"ל החל בהליכי פשיטת רגל במסגרת תיק פש"ר 1227/07 (להלן: "הליך פשיטת הרגל" ), וביום 31.1.2008 ניתן צו כינוס נגדו ומונה מנהל מיוחד לנכסיו (להלן: "הנאמן" ).

4.

ביום 15.5.2015 נפטר בעלה של המבקשת, מר גוטמן ז"ל, ונמסר לבנם, על ידי נציגה של הבנק, כי עליו לפנות למחלקת הביטוח בבנק לבחינת כיסוי חוב ההלוואה (למעט חוב הפיגורים) באמצעות ביטוח החיים של מר גוטמן ז"ל. ביום 8.11.2015 נמסר לבן המבקשת כי ביטוח החיים הוא עד גיל 65, ומאחר שמר גוטמן ז"ל נפטר בגיל 81, ההלוואה אינה מכוסה בביטוח החיים שהוצא עבורו, ומכאן שאינה מסולקת. אי לכך, הבנק מסר למבקשת כי עליה להמשיך בתשלומים לכיסוי החוב, אחרת יחדש הבנק את הליכי המימוש בהוצאה לפועל.

5.

ואולם, מאז יוני 2015 לא הועברו לבנק תשלומי החוב על ידי המבקשת או על ידי עיזבון בעלה המנוח, נוכח המחלוקת בין הבנק לבין מבקשת בשאלה האם ביטוח החיים של מר גוטמן ז"ל אמור לכסות את חוב המשכנתא. בעקבות זאת, ביום 13.12.2016 הגישו הנאמן ועו"ד אפל לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה להמשיך במימוש בית המגורים במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ובקשה זו אושרה על ידי בית המשפט (כבוד הנשיא, השופט איתן אורנשטיין ) עוד באותו היום.

6.

יום למחרת, ב- 14.12.2016, הגישה המבקשת בהליך ההוצאה לפועל בקשה דחופה בטענת "פרעתי", ולצדה בקשה לעיכוב כל ההליכים בתיק, אליה צורפה חוות דעת של רואה חשבון מטעמה, לפיה אין לה כל חוב לבנק. רשם ההוצאה לפועל (הרשם שרון קרן ) קבע כי הבקשה תועבר לתגובת הבנק, ולצד זאת הורה על עיכוב ההליכים בתיק עד למתן החלטה אחרת, וזאת כנגד הפקדת ערובה בסך 260,000 ש"ח על ידי המבקשת. במקביל, הגישה המבקשת את אותה בקשה לעיכוב הליכים גם במסגרת הליך פשיטת הרגל. בית המשפט של פשיטת רגל (כבוד הנשיא, השופט איתן אורנשטיין ) קבע כי מקומה של הבקשה הוא בהליך ההוצאה לפועל ולא בהליך פשיטת הרגל. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

7.

ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 18.12.2016, הגישה המבקשת המרצת פתיחה במסגרתו ביקשה את הסעדים ההצהרתיים הבאים: (א) הצהרה כי המשכנתא הרובצת על בית המגורים בטלה ומבוטלת וכי אין כל הצדקה לפעול למימושה; (ב) הצהרה כי ביטוח החיים של מר גוטמן ז"ל ביטל את החיוב בתשלומי המשכנתא; (ג) לחילופין, הצהרה כי המבקשת "אינה חייבת כל חוב למשיבים בגין חוב על [בית המגורים] " . לצד זאת, ביקשה שבית המשפט יורה כי המשיבים אינם יכולים לנקוט בהליכי גבייה נגד המבקשת, ולחילופין כי יעכב את כל ההליכים שתלויים ועומדים נגדה במסגרת הליך ההוצאה לפועל (להלן: "המרצת הפתיחה" ).

8.

במסגרת המרצת הפתיחה, בעקבות דיון שהתקיים ב- 5.1.2017, ולאחר ששמעו את הערות בית המשפט, בחנו הצדדים את האפשרות להגיע להסדר ביחס לגובה החוב. ואולם, ניסיון זה לא צלח, ובסוף חודש מרץ 2017 שבו הצדדים לאולם בית המשפט. בדיון שנערך ביום 19.7.2017 קבע בית המשפט כי לא ניתן להותיר בעינו את המצב הקיים, במסגרתו הגישה המבקשת בקשה באותו עניין, בטענות זהות או דומות, בשני הליכים שונים (הליך ההוצאה לפועל והליך המרצת הפתיחה) ולשתי ערכאות שונות. אי לכך, סבר בית המשפט קמא כי אשר לטענות בעניין ביטוח החיים קיימת לבית המשפט סמכות לדון בכך, ואולם אשר לטענות בעניין גובה חוב המשכנתא נראה שהסמכות לדון בהן נתונה לרשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת "פרעתי". בהתאם לכך, נקבע כי על המבקשת להחליט לפני איזו ערכאה היא מביאה את טענותיה, ובמקרה הצורך יהיה עליה גם להגיש בקשה לתיקון המרצת פתיחה, כדי להתאים אותה לנושאים שבסמכות בית המשפט. יצוין, כי על החלטה זו לא ערערה המבקשת.

9.

עוד באותו הדיון מיום 19.7.2017 הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור לפני המגשרת עו"ד זהר גרנות-מאיר, אך גם הגישור לא להבשיל לכדי הסכם. בהמשך לכך, ביום 25.1.2018, הגישה המבקשת את עמדתה לעניין המשך ניהול המרצת הפתיחה, לאור החלטת

בית המשפט מיום 19.7.2017. בעמדתה ציינה המבקשת כי היא מעוניינת בהמשך ניהול ההליך, וכי למיטב הבנתה לבית המשפט סמכות לדון בתובענה כולה ובכלל הטענות שהעלתה במסגרתה.

החלטת בית המשפט קמא

10.

לאור עמדת המבקשת כאמור, בחן בית המשפט קמא ביום 29.5.2018 את האפשרות להמשיך ולדון במסגרת המרצת הפתיחה בכל אחד מהסעדים שהתבקשו, וקבע כך: ראשית , בכל הקשור לסעד הראשון שהתבקש – הצהרה כי המשכנתא בטלה – בית המשפט קמא לא מצא כל טיעון בהמרצת פתיחה המסביר מדוע המבקשת סבורה כך למעט הטענות לעניין ביטוח החיים; שנית , בכל הקשור לסעד השלישי – הצהרה כי המבקשת אינה חייבת כל חוב לבנק בגין חוב על בית המגורים – נקבע כי הדיון בטענות שהועלו ביחס לסעד זה, ובכלל זאת טענות לעניין שיעורי הריבית וגובה החוב, נתון לסמכות רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל" ); שלישית , אשר לטענות שהועלו בדבר דיור חלוף ומכר עצמי נקבע כי הן בסמכות רשם ההוצאה לפועל (מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל) או בסמכות בית המשפט של פשיטת רגל (מכוח סעיף 86א לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם-1980);

לבסוף , בכל הקשור לסעד השני – הצהרה כי ביטוח החיים מבטל את חוב המשכנתא – נקבע כי בנושא זה הועלו טענות המצריכות בירור, וכי בירור זה אינו מצוי בסמכות רשם ההוצאה לפועל, ועל כן יש הצדקה לקיימו במסגרת המרצת הפתיחה. סיכומו של דבר – בית המשפט קמא צמצם את הנושאים העומדים לבחינה במסגרת המרצת הפתיחה, ומיקדה בטענה כי ביטוח החיים של מר גוטמן ז"ל צריך היה להביא לפירעון חוב המשכנתא, ובה בלבד .

11.

ביום 6.6.2018 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט קמא, וביום 12.6.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה מן הטעם שלא מתקיימות הנסיבות הדרושות לעיון מחדש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית בקשת רשות הערעור

12.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי לא העלתה כל טענה לעניין תוקף תניית הדיור חלוף בשטר המשכון ולעניין זכותה לבצע מכר עצמי, ובתוך כך היא מפנה לסעיפים 29-21 בהמרצת פתיחה שעוסקים בדיור חלוף (סעיפים 28-21) ובמכר עצמי (סעיף 29). כן נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי הסמכות לדון בעניין חיובי הריבית, לרבות הדרישה לקבלת מסמכים, נתונה לרשם ההוצאה לפועל, וזאת מן הטעם שלא פירש נכונה את פסק הדין בעניין חיימוב (רע"א 7741/09 חיימוב נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (30.12.2009) (להלן: "עניין חיימוב" )). לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא עת לא פירט "מדוע אין בכוונתו לדון ביתר טענות [המבקשת]

[ובכללן] אי קיומן של החובות המוטלות על [הבנק] ובכללן חובת האמון, ובכללן הפרת חובת הגילוי של הבנק וחובת הזהירות שיש בהן כשלעצמן להביא לביטול המשכנתא, תוך כדי שהוא קובע, כי הטענה היחידה שיעסוק בה הינה הטענה בדבר ביטוח החיים ולא מצא לשנות מן החלטתו בעניין זה" .

13.

המשיבים בתגובתם טוענים כי בית המשפט קמא לא הכריע בטענות לגופן, אלא קבע מי הגורם השיפוטי המוסמך לדון בהן, בעוד טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור עוסקות בשאלות מהותיות שאינן רלוונטיות להליך בקשת רשות הערעור. כן נטען כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי הסמכות לדון בטענות המבקשת לעניין חוב המשכנתא נתונות לרשם ההוצאה לפועל, וזאת מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. עוד נטען כי המבקשת מנועה ומושתקת מלכפור בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל וטענתה נגד סמכות זו היא חסרת תום לב, וזאת הן מן הטעם כי המבקשת היא זו שהגישה בקשה לרשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" ורק לאחר מכן, משנקבע כי עליה להפקיד 260,000 ש"ח כערובה, הגישה המרצת הפתיחה באותן טענות עצמן, והן מן הטעם שהמבקשת פעלה בניגוד להחלטת בית המשפט קמא מיום 19.7.2017. כן נטען כי המבקשת מנועה מלטעון כי בסמכות בית המשפט קמא לדון בטענותיה לעניין חיובי הריבית מן הטעם שאין בהמרצת הפתיחה כל טענה בעניין זה, אלא כל שנטען הוא כי החוב סולק במלואו, וכי בצדק קבע בית המשפט כי פסקי הדין אליהם הפנתה המבקשת, לרבות עניין חיימוב , אינם רלוונטיים למקרה דנן. לבסוף, נטען כי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי טענות בדבר דיור חלוף ומכר עצמי נמצאות בסמכות רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט של פשיטת רגל.

14.

להשלמת התמונה יצוין, כי בקשת רשות הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 27.6.2018, ואולם הונחה על שולחני רק ביום 14.11.2018, בשל עיכוב בהפקדת העירבון על ידי המבקשת.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

16.

לוז טענותיה של המבקשת מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט קמא שלא לדון בטענותיה לעניין בטלות חוב המשכנתא, שיעורי הריבית וגובה החוב וכן דיור חלוף ומכר עצמי.

17.

כדי להכריע בבקשת רשות הערעור שלפניי, יש ללכת בדרכו של בית המשפט קמא, ולזקק את טענות המבקשת ביחס לכל אחד מהסעדים שנתבעו על ידה במסגרת המרצת הפתיחה. להלן אדון בטענות כסדרן.

18.

אשר לטענות בדבר בטלות חוב המשכנתא, מעיון בהמרצת הפתיחה עולה כי המבקשת טוענת כי העילה לביטול חוב המשכנתא היא "התנהגות שערוריתית של הבנק והפרת חובת הגילוי מצידו, הפרת חובת תום הלב וחובת הזהירות" (סעיף 18 להמרצת הפתיחה). ואולם, כיצד מבססת המבקשת טענות אלה? על ידי ציטוט לא פחות מ-7 (!) עמודים מפסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בעניין אחר (ת"א (מחוזי י-ם) 57228-06-13 טאוב נ' בנק המזרחי (3.4.2016)), והעלאת טענה סתמית כי יש לאמץ את פסק הדין האמור גם במקרה בו עסקינן – כל זאת מבלי כל הסבר, ולו מינימאלי, מדוע האמור באותו עניין חל גם ביחס לנסיבות המקרה שלפנינו (ראו סעיפים 20-19 להמרצת פתיחה). בהמשך הדברים, חוזרת המבקשת על דרך זו (ראו סעיפים 37-34 להמרצת פתיחה). לאור זאת, קבע בית המשפט קמא, ובצדק קבע, כי אין בהמרצת הפתיחה טיעון של ממש בעניין בטלות המשכנתא, למעט הטיעון בעניין ביטוח החיים – טיעון אשר לגביו קבע בית המשפט קמא כי התביעה תוסיף להתנהל. ויודגש, בית המשפט קמא לא קבע כי הדיון בסוגיות אלו הוא בסמכות גורם שיפוטי אחר, אלא הורה למחוק את אותן טענות שנטענו בעלמא, מבלי שהונח לגביהן מצע עובדתי מינימאלי. לפיכך, לא מצאתי כי נפל בעניין זה פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא.

19.

אשר לטענות בדבר גובה החוב, לרבות שיעורי הריבית, טענות אלה נסמכות על חוות הדעת של רואה החשבון מטעם המבקשת, רו"ח יהודה חרפק (להלן: "רו"ח חרפק" ), אשר נתבקש על ידי המבקשת לבחון את יתרת חוב המשכנתא. מסקנתו של רו"ח חרפק היא כי נכון ליום 31.5.2017 יתרת המשכנתא המשוערכת עמדה על 607,468 ש"ח ( הערה: לתיק צורפו שתי חוות דעת של רו"ח חרפק. האחת, בעת הגשת המרצת הפתיחה. השנייה, חוות דעת עדכנית מיום 11.6.2017. בדיון זה אתמקד רק בחוות הדעת השנייה, היא חוות הדעת העדכנית). בית המשפט קמא קבע כי המקום לדון בטענות אלה הוא במסגרת טענת "פרעתי" בהליך ההוצאה לפועל. ואכן, סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בטענת "פרעתי". מדובר בטענה של החייב לפיה הוא "מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו" . כאשר מועלית טענת "פרעתי", טענות החייב אינן מוגבלות לטענה זו בלבד במובנה המילולי, אלא לכל טענה שיש בה כדי לפטור את החייב מלשלם את החוב, באופן חלקי או מלא, כגון חובת ניכוי (ע"א 370/80 "מרכז הדירות ברחובות" חברה לבנין בע"מ נ' פחימה , פ"ד לה(2) 148 (1980)), שינוי נסיבות מהותי אשר התחולל לאחר מתן פסק הדין (רע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' שמריה (27.4.2009)), זכות קיזוז מוכחת (רע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי (23.7.2013)), ויתור (ע"א 575/71 ולדמן נ' לוי , פ''ד כו(1) 833 (1972)), פטור (רע"א 5788/08 שנקלר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (15.1.2009)) או הסכם פשרה (רע"א 5438/09 גרוסמן נ' אסלן

(19.11.2009); רע"א 5231/11 מועלם נ' בנק דיסקונט לישראל (16.2.2012)).

המבקשת טוענת נגד קביעת בית המשפט קמא בהקשר זה כי הדיון בשיעור החוב, ובכלל זאת שיעור הריבית, מסור לסמכותו של בית המשפט קמא, וזאת בהסתמך על עניין חיימוב . טענה זו הגם שהיא נכונה מבחינה משפטית (ראו גם: ה"מ 283/71 משה אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ , פ"ד כה(2) 407, 411 (1971)), אינה משקפת את הנסיבות בתיק זה. עסקינן לא בטענה כי החוב נופח בשל ריבית מופרזת (שאכן אינה בסמכות רשם ההוצאה לפועל) אלא בטענה לטעות בחישוב גובה החוב (המצויה בסמכות רשם ההוצאה לפועל). בהמרצת הפתיחה אין כל טיעון לעניין שיעור הריבית, למעט הטענה הכללית כי בא-כוח המבקשת גייס את רו"ח חרפק כדי להוכיח שאין כל חיוב. אף בחוות הדעת של רו"ח חרפק לא הועלתה כל טענה בדבר שיעור ריבית מופרז, וזאת חרף טענותיה של המבקשת (ראו גם סעיף 4 למכתבו של רו"ח חרפק מיום 16.1.2018 שם הוא טוען כי ייתכן ויש טעות בחישוב הריבית). וכך גם בבקשת רשות הערעור שלפניי ממקדת המבקשת את טענותיה על חישוב שגוי או מוטעה (סעיפים 2 ו-19 לבקשה). מכאן, שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט קמא לפיה הטענות בעניין זה – דהיינו, חישוב יתרת החוב – מצויות בתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי".

ויובהר, מרגע שנמצא כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לדון במכלול הטענות שמעלה המבקשת לעניין גובה החוב, ממילא אין מקום לקיים דיון כפול באותן טענות עצמן במסגרת המרצת הפתיחה. כך במיוחד כאשר הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה הוא סעד הצהרתי, שכידוע ניתן כעניין של שיקול דעת (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב(1) 85 (1977)).

20.

אשר לטענות בדבר דיור חלוף ומכר עצמי, ההכרעה של בית המשפט קמא איננה עומדת על השאלה האם המבקשת העלתה טענות בעניינים אלו בהמרצת הפתיחה שהגישה, אלא בדבר ההצדקה לדון בהם במסגרת המרצת הפתיחה. ואכן, המבקשת בעצמה מסתמכת על סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל וסעיף 86א לפקודת פשיטת רגל, המופנים לרשם ההוצאה לפועל או לבית המשפט של פירוק, בהתאמה. אף בבקשה שלפניי המבקשת אינה מעלה כל טענה הסותרת דברים אלו. לפיכך, אינני רואה הצדקה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי אין הצדקה לדון בתחולת ההסדרים הללו בעניינה של המבקשת במסגרת דיון בסעד הצהרתי המבוקש בהמרצת הפתיחה, אלא מוטב לעשות כן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

21.

בשולי הדברים אעיר, כי מצופה מבעל דין (ומבא-כוחו) לשטוח את התשתית העובדתית במלואה ובדיוק, באופן סדור, קריא ונהיר. זאת לא נעשה במקרה שלפניי. בקשת רשות הערעור כוללת טענות למכביר, מבלי שכותבה טרח להציג כהלכה את כלל ההליכים שמתקיימים בין המבקשת לבין המשיבים, היחס ביניהם, התפתחותם הכרונולוגית ומצב הדברים בעת הגשת הבקשה. זאת ועוד, הבקשה רוויה ציטוטים ארכניים מפסקי דין, כאשר היישום שלהם למקרה דנן לא הוברר, הדגשות מרובות ומיותרות, שגיאות הקלדה, ניסוח לקוי, וכיוצא באלה כשלים צורניים המקשים על הבנת הנטען – וחבל שכך.

22.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,500 ש"ח עבור כל אחד (וסה"כ בסכום כולל של 5,000 ש"ח).