רע"א 6149/20 גיורא גרינברג נ. צורי נעמן שדי ויקטור

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 12.7.2020, בפש"ר 24337-03-19 (השופטת א' לושי-עבודי ), שבגדרן הותר למשיב להמשיך ולנהל את תביעתו נגד המבקש כתביעה אזרחית, מחוץ להליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינו של המבקש.

2.

ביום 13.9.2018 הגיש המשיב, הרב צורי, תביעה נגד מספר נתבעים, בגין נזקים כבדים שנגרמו, לטענתו, כתוצאה ממעשי הונאה ומרמה שביצעו. בתביעה זו נתבע גם המבקש, גרינברג, ששימש בעבר כעורך-דינו של הרב צורי, בטענה כי התרשל במילוי תפקידו. בתביעה נטען, כי גרינברג הפר חובות שונות – הן במישור היחסים החוזיים בין הצדדים, הן במישור הנזיקי. תביעה זו הוגשה במקור כתביעה שכנגד במסגרת ת"א 16742-08-18, אך משהועבר התיק לבית משפט השלום, שונה מספרו לת"א 38087-07-20.

3.

לצד התביעה האמורה, מתנהלים בעניינו של גרינברג גם הליכי פשיטת רגל, שבמסגרתם ניתן צו כינוס, ומונה מנהל מיוחד לנכסיו (להלן: הנאמן ). ביום 12.5.2020 הגיש הרב צורי לבית המשפט המחוזי בקשה כי יוּתר לו להמשיך לנהל את תביעתו נגד גרינברג כתובענה אזרחית רגילה, מחוץ להליכי פשיטת הרגל.

4.

ביום 7.12.2020 ניתנו שתי ההחלטות מושא בקשת רשות הערעור דנן. בהחלטה הראשונה נקבע, כי הגם שככלל אין לאפשר לנושה להמשיך ולנהל הליך משפטי נגד חייב מחוץ להליכי פשיטת הרגל – העניין דנן מצדיק חריגה מכלל זה. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שתביעתו של הרב צורי נסמכת גם על עילות נזיקיות; כי היא איננה תביעה לסכום קצוב; כי לצד אחריותו של גרינברג היא דורשת הכרעה לגבי אחריותם של נתבעים נוספים – אם ביחד, אם לחוד; וכי היא מצריכה שמיעת עדים והגשת ראיות רבות. לפיכך נקבע, כי אין מקום לברר את התביעה לפני הנאמן במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ועל כן הותר לרב צורי להמשיך ולנהלהּ בפסים אזרחיים רגילים.

בו ביום הגיש גרינברג "בקשה לעיון מחדש בהחלטה" , וטען כי לא ניתן לגבות את החוב שיפסק בתביעתו של הרב צורי בתום הליכי פשיטת הרגל, שכן עסקינן בחוב שנוצר עובר למועד צו הכינוס. בעקבות זאת ניתנה ההחלטה השנייה , שבה הבהיר בית המשפט המחוזי כי מאחר שטרם ניתן פסק דין בתביעתו של הרב צורי – הרי שעסקינן בחוב שטרם נוצר; ומכאן – שאין מקום לשנות מן ההחלטה הראשונה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

גרינברג סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה. לשיטתו, מאחר שתביעתו של הרב צורי עוסקת במעשים שבוצעו במסגרת יחסי עורך דין-לקוח, וכן הואיל ובמסגרתה נקב הרב צורי בסכום כסף ברור ומפורש המבוסס על הסכם הלוואה, הרי שעילתה – חוזית; והסכום הנתבע בה – קצוב. מכאן, שלא היה מקום לחרוג מהכלל שלפיו יש לברר תביעות בין נושה לבין חייב במסגרת הליכי פשיטת רגל. עוד טוען גרינברג, כי החרגת תביעת צורי מהליכי פשיטת הרגל תביא לתוצאה בלתי רצויה. שכן, לכשיסתיימו הליכי פשיטת הרגל הנוכחיים, וככל שתתקבל תביעת הרב צורי, יהא עליו להיכנס להליך פשיטת רגל נוסף.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה. אמנם, נושה לא יכול להגיש תביעה נגד חייב שהוּצא בעניינו צו כינוס, אלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בהתאם, נתונה לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לעכב הליכים בתביעות שהוגשו נגד החייב עובר להוצאת צו הכינוס (סעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפשט"ר ); ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 741-740 (2001)). דא עקא, שסמכותו של בית המשפט לעכב הליכים אינה חלה על "חובות תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה" , שכן אלה אינם בגדר "חובות בני תביעה" (שם, בעמוד 741; וכן ראו: סעיפים 71(א) ו-72(ב) לפשט"ר).

7.

על אף שתביעתו של הרב צורי נסמכת גם על עילות חוזיות, לא נגזרת מכך בהכרח המסקנה שמדובר בתביעה הנובעת "מחוזה או מהבטחה" . כך, לצד העילות החוזיות, נטען כי התנהלותו של גרינברג מגיעה כדי רשלנות. ואכן, מעיון בכתב התביעה המתוקן של הרב צורי, עולה כי עיקר טענתו היא שגרינברג לא ביצע את תפקידו כהלכה. גם בסכומי הכסף הנקובים בכתב התביעה המתוקן, אין כדי ללמד על כך שמדובר בתביעה לסכום קצוב. כידוע,

"חוב הוא 'קצוב' אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה"

(רע"א 6250/98 Nordland Papier AG

נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ , פ"ד נג(2) 274, 287 (1999)). הרב צורי תובע את גרינברג ואת הנתבעים הנוספים "ביחד ולחוד" , ועל כן בשלב זה מידת אחריותו של גרינברג בפרשה טרם נתבררה. בנסיבות אלה ברי כי לא ניתן לקבוע את שיעור הפיצוי שעליו לשלם בצורה פשוטה. ממילא, עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה, כי לצד הסעד הכספי המבוקש בגין הסכם ההלוואה נתבעו גם סעדים כספיים נוספים, שנראה כי חלקם, על-פי טיבם וטבעם, דורשים הערכה שכלל איננה חשבונאית. לא מצאתי אפוא שגיאה בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בתביעה נזיקית שאיננה לסכום קצוב.

8.

זאת ועוד. הלכה היא שעל בית המשפט של פשיטת רגל להפעיל את סמכותו לעיכוב הליכים בהתאם לתכליתה. אכן, הכלל הוא שאין להתיר לנושה לנהל את תביעתו נגד חייב שלא במסגרת הליכי פשיטת רגל. אולם לכלל זה מספר חריגים, דוגמת מצבים שבהם מערבת תביעת הנושה מספר נתבעים, וכן כאשר תביעתו איננה מצויה בתחום מומחיותו של הנאמן (רע"א 7205/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אסולין , פסקה 12 (2.1.2019)). בית המשפט המחוזי מצא, כי תביעת הרב צורי נופלת בגדר חריגים אלה – וגם ביחס לקביעה זו לא מצאתי טעם המצדיק את התערבותי. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי לבית המשפט של פשיטת רגל מסור שיקול דעת רחב, שערכאת הערעור, ככלל, תיטה שלא להתערב בו (ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר

(11.12.2016); רע"א 37/20 אלבו נ' גבור , פסקה 14 (31.3.2020)).

9.

בשולי הדברים אציין, כי גם לא מצאתי שגיאה בהחלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי. ברי כי כל עוד לא הוכחה תביעתו של הרב צורי – הרי שטרם נוצר החוב.

10 .

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.