רע"א 7205/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ. מרדכי אסולין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 19.8.2018 בפש"ר 58105-11-17 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ישראל פבלו אקסלרד , במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: " מנורה "), להמשיך ולנהל הליך משפטי בו פתחו נגד המשיבים בשנת 2016 (תא"ק 25898-02-16. להלן: " התביעה הכספית ") טרם כניסתם להליכי פשיטת רגל, וזאת על אף צו עיכוב הליכים שניתן בעניינם של המשיבים.

עובדות המקרה

1.

המשיב 1 (להלן: "המשיב" ) הוא בעל רישיון לעסוק בתיווך לענייני ביטוח, והמשיבה 2 (להלן: "המשיבה" ) היא גרושתו (להלן יכונו המשיב והמשיבה יחדיו "המשיבים" ). לטענת מנורה המשיב עובד עמה משנת 2004, כשפעילותו העיקרית הייתה תיווך לקוחות שירכשו פוליסות ביטוח ממנורה, באמצעותו כסוכן וכן באמצעות סוכנות הביטוח שבבעלותו. בתמורה לכך שולמו למשיב ולסוכנות עמלות על ידי מנורה.

2.

לטענת מנורה, במהלך השנים נצברו למשיב חובות כלפיה. חובות אלה נבעו משני מקורות: ראשית, העמלות ששולמו למשיב על ידי מנורה, נקבעו על סמך היקף עמלות משוער, אך בפועל, שולמו עמלות ביתר לטובת המשיב; שנית, בשנת 2012 נקלע המשיב למצוקה כספית, ומנורה סייעה לו באמצעות העמדת הלוואות על סך של 2,500,000 ש"ח כנגד שיעבוד ביתם של המשיבים בדרגה שנייה. נטען כי כתוצאה מתשלום העמלות ביתר, הריבית שנצברה על החוב וההלוואות שקיבל, נוצר למשיב חוב כלפי מנורה שהצטבר לסך כולל של למעלה מ-11,000,000 ש"ח, נכון לשנים 2013-2012. עוד טענה מנורה, כי בשנת 2014 נכרת הסכם בין הצדדים לפיו המשיב ישעבד לטובתה את תיק הביטוח של הסוכנות, את מניותיה ואת כל העמלות והכספים שהיה זכאי לקבל ממנורה.

3.

מנורה טענה כי על מנת להסדיר ולהבטיח את פירעון חובות המשיב כלפיה, כרתו הצדדים בשנים 2013-2012 שלושה הסכמים המגלמים את חובות המשיב כהלוואות, על סך כולל של 11,304,447 ש"ח. לדברי מנורה, לאחר כריתת הסכמי ההלוואות, המשיכו להצטבר חובות הנובעים אף הם מתשלום עמלות ביתר. מאחר שחובות אלה הצטברו לאחר חתימת הסכמי ההלוואות, לא הוסדר פרעונם במסגרת שלושת הסכמי ההלוואות, ועל המשיב והסוכנות היה לפרוע חובות אלה כחוב נוסף.

4.

מנורה טוענת כי בשנת 2014 נודע לה אודות הסתבכות כלכלית חמורה של המשיב, והתברר לה כי ננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל על ידי נושים שונים, וכי על נכסיו מוטלים עיקולים. כן התברר לה שהמשיב והסוכנות ביצעו פעולות שתכליתן הברחת נכסים והעברת מבוטחי מנורה לחברות ביטוח אחרות, העולות כדי תרמית והונאה. מנורה טענה כי הנסיבות לעיל היוו עילה להעמדת החובות השוטפים של המשיב והסוכנות לפירעון מידי, וכן היוו עילה לביטול ההתקשרות עמם. לכן, שלחה אל המשיב והסוכנות מכתבים המהווים הודעת ביטול של הסכמי ההתקשרות, הודעת קיזוז לכל הסכומים שיגיעו למשיב או לסוכנות ממנורה וכן הודעה על העמדת החובות השוטפים לפירעון מידי. נוסף לכך, הגישה מנורה תביעה למתן צווים זמניים וקבועים נגד המשיב והסוכנות (ת.א 50127-10-14. להלן: "התביעה הראשונה" ). ביום 11.8.2016 ניתן פסק דין בתביעה זו, במסגרתו הוצאו צווים האוסרים על המשיב לבצע כל דיספוזיציה הנוגעת לתיק הביטוח, והמונעים ממנו למסור כל מידע הנוגע לתיק הלקוחות של מנורה לצד שלישי. בנוסף, נקבע בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה כי יש להתיר למבקשת לפצל את סעדיה, כך שתוכל להגיש תביעה כספית נפרדת.

5.

ואכן, ביום 11.2.2016 הגישה מנורה את התביעה הכספית נושא הבקשה שלפניי, וזאת בהליך של תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 25898-02-16). במסגרת תביעה זו נתבע סעד כספי בסכום של 13,478,817 ש"ח בגין הפרת הסכמי ההלוואות, ולחילופין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ויובהר

– תביעה זו אינה עוסקת לא במימוש ביטחונות, ולא בתביעה בגין תרמית.

6.

ביום 8.3.2016 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשת רשות להתגונן נגד התביעה הכספית, שהוגשה כאמור בסדר הדין המקוצר. בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהיר המשיב, ממנו התברר כי המשיב ומנורה אינם רואים את הדברים עין בעין, אלא קיימת מחלוקת עובדתית ביניהם באשר להשתלשלות האירועים. לדברי המשיב, בשנת 2012 פנה אל מנורה בבקשה לקבלת סיוע כספי לצורך פירעון חובו, והבהיר כי הוא זקוק לסך של 2,500,000 ש"ח. לטענתו, מנורה הסכימה להלוות לו סך של 500,000 ש"ח על חשבון עמלות עתידיות, וסוכם כי הוא יגייס ממקורותיו סך של 300,000 ש"ח, וכך אכן עשה. בנוסף, סוכם כי מנורה תפרע לו סך של 400,000 ש"ח בגין עמלות המגיעות לו, כאשר את היתרה לה היה זקוק יקבל בדרך של הנפקת חשבונית שלילית. החשבונית תונפק על סך של 8,804,400 ש"ח, בהסתמך על הסכם הלוואה פיקטיבי שיוצג לשלטונות המס, וכך יקבל המשיב זיכוי על סך 1,100,000 ש"ח נוספים. כנגזר מכך, המשיב טען כי בפועל קיבל מהנתבעת סך של 500,000 ש"ח בלבד בגין שלושת הסכמי ההלוואות. לטענתו, סכום זה נפרע על ידו מידי חודש בדרך של קיזוז עמלות המגיעות לו ממנורה. עוד טען המשיב, כי תהיותיו בקשר לכך שנדרש לחתום על הסכם הלוואה פיקטיבי, נענו על ידי מנהלי מנורה כי מדובר בעניין טכני וכי ספרי החשבונות יתוקנו בעתיד. נוסף לכך, טען המשיב כי מנהלי מנורה ציינו בפניו שאין לפעולה כל היבט פלילי, ואף הוסיף כי אחד ממנהלי מנורה הבהיר לו בשיחת מסדרון שעליו להעביר לידיו סך של 550,000 ש"ח המהווים את חלקו במיזם זה, וזאת בתמורה לתיקון ספרי החשבונות של מנורה. לטענת המשיב, ראייה התומכת בטענותיו היא העובדה שלכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות המעידות על העברת כספי ההלוואות הנטענות לחשבון המשיב, שהרי לא היו דברים מעולם. המשיב טען כי תוך בירור התביעה הנוספת, חזר וביקש כי ימונה מומחה מוסכם שיבדוק ויחקור את ההתנהלות הכספית בין הצדדים. לדבריו, כל אימת שהועלתה דרישה זו, עמדו מנהלי מנורה על רגליהם האחוריות וסירבו לה בכל תוקף, באופן המעלה חשש ממשי שיש להם מה להסתיר, ויתכן שבדרך לא דרך שלשלו את סכומי ההלוואות לכיסם הפרטי. לאחר הגשת בקשת הרשות להתגונן, נערך ביום 6.6.2016 דיון במסגרתו נחקר המשיב על תצהירו, ובעקבות זאת הוגשו סיכומי הצדדים ביחס לבקשת הרשות להתגונן. בהחלטה מיום 5.12.2016, נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת עינת רביד ) למשיבים רשות להתגונן, בציינו כי טענות המשיבים, אף אם הן מהוות הגנה דחוקה, הן טענות הראויות להישמע. כן ציין בית המשפט המחוזי בתל אביב כי מנורה לא צירפה לתביעתה אסמכתה המפרטת את עמלות היתר ששולמו לטענתה למשיב בסך של 11 מיליון ש"ח, אשר בגינן נוצר החוב הנטען שהביא את המשיב לחתום עם מנורה על הסכמי ההלוואות. בהמשך, בהחלטה מיום 2.1.2018, נקבעו בתיק מועדים לדיוני הוכחות במהלך חודש אוקטובר 2018.

7.

ביום 12.6.2018 הגישה מנורה הודעה במסגרת התביעה הכספית. בהודעה זו עדכנה את בית המשפט כי הגיע לידיה מידע לפיו נגד המשיבים ניתנו צווי כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל שנפתחו לבקשתם. נוכח הודעה זו, באותו יום החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב על עיכוב ההליכים בתביעה הכספית, והורה על ביטול דיוני ההוכחות שנקבעו בתיק. ביום 14.6.18, הגישה מנורה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: "בית המשפט קמא" ) שלוש בקשות במסגרת תיקי פשיטות הרגל של המשיבים (פש"ר 58105-11-17 ופש"ר 58083-11-17 להלן: "תביעת הפש"ר ). בקשה אחת הייתה להצטרף כצד לתביעת הפש"ר, וזו התקבלה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 25.6.2018. הבקשה השנייה הייתה בקשה למתן הוראות לפיה על המשיבים ובאי כוחם להציג למנהל המיוחד ולבא כוח כונס הנכסים הרשמי את הסכמי שכר הטרחה ביניהם, חשבוניות מס או קבלות שהנפיקו באי כוחם של המשיבים עבורם, וכן דפי חשבון המעידים על תשלום שכר הטרחה בפועל. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 30.7.2018. במסגרת הבקשה השלישית, שהיא הבקשה בה עסקינן, ביקשה מנורה שיתאפשר לה להמשיך לנהל את התביעה הכספית נגד המשיבים, חלף קיום הליך בדיקה והכרעה על ידי המנהל המיוחד בתביעות החוב שהגישה מנורה לכונס הנכסים הרשמי ולמנהל המיוחד מטעמי זהירות.

החלטת בית המשפט קמא

8.

ביום 19.8.2018 ניתנה החלטת בית המשפט קמא הדוחה את בקשת מנורה להתיר לה להמשיך לנהל את התביעה הכספית נגד המשיבים. בית המשפט קמא קבע כי אין מקום לסטות מ "דרך המלך" , ויש לדון בתביעת מנורה במסגרת הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב שהוגשה. כן ציין בית המשפט קמא כי מנורה לא הציגה נימוק המצדיק ניהול הליכים משפטיים יקרים, תוך שהמשיבים נושאים בהוצאות משפטיות הנגרעות מקופת הנושים. נוסף על כך, ציין בית המשפט קמא כי במחלוקות שבין הצדדים, מעורבות גם שאלות קיזוז בהליכי פשיטת רגל, והמקום לדון בהן הוא בבית משפט של חדלות פירעון, במסגרת הליך פשיטת הרגל.

בקשת רשות הערעור

9.

מנורה טוענת כי בית המשפט קמא שגה במספר היבטים: ראשית , אין ממש בקביעה כי המשך ניהול התביעה הכספית יהווה "הליכים משפטיים יקרים" בהן יישאו המשיבים על חשבון שאר הנושים, שכן הסכם שכר הטרחה והתשלומים ששולמו על ידי המשיבים כלל לא הוצגו לבית המשפט; שנית , כלל עיכוב ההליכים המעוגן בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל" ) איננו נוקשה, ובית המשפט רשאי לתת רשות לנהל את התביעה הכספית בנפרד מהליכי פשיטת הרגל ולקבוע לכך תנאים. במקרה דנן, מדובר בתביעה מורכבת עובדתית, הדורשת חקירת עדים, הגשת חוות דעת כלכליות של מומחים והגשת סיכומים. פעולות אלה אינן יכולות להתבצע בדרך של הכרעה בתביעת חוב; שלישית , בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שבין טענות מנורה כלפיי המשיבים קיימות טענות הונאה ומרמה. טענת מרמה היא אחת העילות הנזכרות בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע יחד עם סעיף 41 לפקודה סוגי חובות שיעמדו בתוקף, בכפוף לתנאים מסוימים, חרף קיומו של הפטר חלוט למשיבים (בבוא היום). לטענת מנורה, יש לאפשר לה להוכיח טענות אלה נגד המשיבים. למעשה, היא כלל לא אמורה להיות מוגבלת בסעד עיכוב ההליכים שניתן בעניינם של המשיבים, שכן אם יתקבלו טענות מנורה, ממילא יהיה מדובר בחוב שלא יינתן למשיבים הפטר בגינו.

דיון והכרעה

10.

משעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומרים שנלוו אליה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתידרש תגובת המשיבים.

11.

הכללים הרלוונטיים לענייננו קבועים בסעיפים 20 ו-22 לפקודת פשיטת הרגל. סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע כי " משניתן צו כינוס ... לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע "; סעיף 22(ב) לפקודת פשיטת הרגל מורה כי " כל בית משפט או בית דין שהוכח לו כי נגד נתבע במשפט התלוי ועומד לפניו קיימת עתירת פשיטת רגל, רשאי לעכב את הליכי המשפט או להתנות את המשכם בתנאים שיראה ". בית המשפט הדן בתובענה הכספית (בית המשפט המחוזי בתל-אביב) עיכב ביום 12.6.2018 את ההליכים שלפניו לפי סעיף 22(ב) לפקודת פשיטת הרגל. בית המשפט של פשיטת רגל (בית המשפט המחוזי בבאר-שבע) התבקש לאשר את המשך ההליכים בתובענה הכספית מכוח סמכותו לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, וסירובו מיום 19.8.2018 להיענות לבקשה זו היא ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

הערה : כידוע, לכלל עיכוב ההליכים שני חריגים: אין הוא מתייחס לתביעות בגין חוב שהפטר אינו מהווה הגנה נגדו, ואין הוא מתייחס לתביעות שהן בגדר הפעלת תרופה משפטית על ידי בעל משכנתא או נושה מובטח אחר (ראו סעיפים 20(ב) ו- 22(ד) לפקודת פשיטת הרגל). מנורה אומנם טענה בלשון רפה לתחולת כל אחד מהחריגים הללו, ואולם עיון בתביעה הכספית מלמד שהיא לא הוגשה לא בעילה של תרמית, ולא כתביעה למימוש משכנתא או בטוחה אחרת. ממילא אין בחריגים אלה כדי להצדיק מתן היתר לניהול התביעה הכספית בה עסקינן במקביל להליכי פשיטת הרגל.

12.

לעיכוב ההליכים במצבי חדלות פירעון מספר תכליות: מניעת פגיעה בשוויון בין הנושים; ריכוז בירורן של התביעות בהליך אחד, מהיר ויעיל; חיסכון בזמנם של בתי המשפט השונים (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 118 (מהדורה שלישית, 2010)). בשים לב לתכליות הללו, היתר להמשיך בניהול הליכים משפטיים נגד חייב המצוי בהליכי חדלות פירעון יינתן רק במקרים נדירים וחריגים, בהם בירור המחלוקת לגופה מצריך הכרעה מורכבת מאד מבחינה עובדתית או משפטית, או כאשר קיים חשש משמעותי כי בירור המחלוקת במסגרת הליכי חדלות הפירעון יגרום עיוות דין או יפגע פגיעה של ממש בזכויות הדיוניות או המהותיות של בעלי

הדין. כך, למשל, במצבים בהם יש ריבוי נתבעים; כשנדרש הליך מיוחד המחייב מומחיות שאינה מצויה אצל בעל התפקיד שמונה על ידי בית משפט של פשיטת רגל; כאשר בירור תביעת החוב לפני בעל התפקיד יהיה כרוך בעלויות גבוהות מאלו אשר במסגרת תביעה נפרדת; במצבים בהם קיים ניגוד עניינים אצל בעל התפקיד ביחס לתביעת החוב (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 743 (2001) ; רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל , פסקה 4 (25.8.2005);

רע"א 5976/14 ביטקובר נ' כונס הנכסים הרשמי ,

פסקה 2 (16.12.2014); ר ע"א 6272 טולצ'נסקי נ' כהנא , פסקה 12 (27.10.2015)).

13.

התביעה הכספית שהוגשה על ידי מנורה במקרה דנן אינה נופלת לגדר המקרים החריגים המצדיקים סטייה מכלל עיכוב ההליכים. המדובר בתביעה כספית, אשר מנורה סברה בתחילה שהיא כה פשוטה, שניתן לנהלה בהליך של סדר דין מקוצר. אכן, מבקשת הרשות להתגונן התברר כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אולם לא שוכנעתי שהמדובר במחלוקת מורכבת, אשר המנהל המיוחד לא יוכל לבררה במסגרת הסמכויות המסורות לו. המחלוקת נוגעת לעצם קיומו והיקפו של החוב, כאשר לרשותו של המנהל המיוחד עומדים הכלים המקצועיים על מנת להכריע בעניין זה, כמו בתביעות חוב אחרות. דווקא המשך ניהול התביעה הכספית של מנורה במסגרת הליך משפטי נפרד, עלול לסרבל ולעכב באופן משמעותי את הליך פשיטת הרגל (רע"א 8327/07 שוב נ' רוזנבלום , פסקה 3 (23.12.2007)). בנוסף, אף השלב הדיוני בו התביעה הכספית מצויה, אינו מבטיח כי ההכרעה בה תינתן במהרה. לבסוף, מכיוון שבית המשפט קמא קיבל את בקשת מנורה להצטרף כצד לתביעת פשיטת הרגל של המשיבים, אינני סבור כי יש חשש לעיוות דין משמעותי או לפגיעה של ממש בזכויותיה הדיוניות או המהותיות של מנורה.

14.

מנורה מבהירה בבקשתה כי בקשת רשות ערעור זו עוסקת במישור הפרוצדורלי בלבד, במובן זהותו של הגורם הראוי להכריע בתובענה שהגישה נגד המשיבים. לדבריה, " כל סכום כספי שייפסק לטובת מנורה במסגרת התובענה (ככל שייפסק), יהא כפוף למנגנון הקולקטיבי של דיני פשיטת הרגל ולהסדרים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל" (עמ' 1 לבקשה שהגישה מנורה לבית משפט זה) . הבהרה זו נועדה להסיר את החשש כי מתן ההיתר לניהול התביעה הכספית יפגע בשוויון בין הנושים. ואולם, מתן ההיתר המבוקש מסכל את שתי התכליות האחרות שנמנו לעיל, ועומדות אף הן בבסיסו של כלל עיכוב ההליכים: ראשית , ניהול התובענה הכספית בנפרד מהליכי פשיטת הרגל עלול להביא להתארכות הליכי פשיטת הרגל, והוא בוודאי יגרור הוצאות כספיות נוספות מצד המשיבים והמנהל המיוחד, ויביא בכך לפגיעה בקופה העומדת לרשות כלל הנושים; שנית , מדובר בהתדיינות נוספת, הכרוכה בהשקעת משאבים שיפוטיים שלא לצורך.

15.

בשולי הדברים אוסיף כי טענה בדבר מורכבות חריגה, המצדיקה מתן היתר להמשך ניהול הליכים משפטיים נגד פושט רגל , יש לתמוך בצורה נאותה, באמצעות תצהיר שיאפשר לבית המשפט להתרשם מהיקף המחלוקות בין בעלי הדין וממורכבות התביעה (ראו והשוו: רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן, פסקאות 9-8

(26.3.2007) ; רע"א 8460/12 יצחקי נ' אלקלעי , פסקה 5 (31.1.2013); ע"א 7390/13 פלמר וגזית נ' ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ , פסקה 8 ( 4.5.2014) ). ואולם, מנורה לא הגישה תצהיר בבקשת רשות ערעור זו, למרות שטענתה המרכזית היא שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה מורכבת מאד, באופן המצדיק שלא לבררה במסגרת תביעת חוב.

16.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בטענות מנורה בכדי להצדיק את הסטייה מן המסלול המקובל שקבע בית המשפט קמא. מאחר שלא התבקשו תגובות, אינני עושה צו להוצאות.