פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2135/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. דן תדמור
2. דנה תדמור
נ ג ד
המשיבים:
1. שירן השקעות בע"מ
2. דורון ערוסי עו"ד
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 27972-05-18 מיום 21.2.2019 שניתנה
על-ידי כב' השופט י' שפסר
בשם המבקשים:
עו"ד שלום גולדבלט;
עו"ד רהב עין-דר
בשם המשיבה 1:
עו"ד רפי שפטר
בשם המשיב 2:
בעצמו
בשם המשיב 3:
עו"ד אסף ברקוביץ'
פסק
דין
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא
י'
שפסר
) בת"א 27972-05-18 שניתנה
ביום 21.2.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בשל קיומם של הליכי פשיטת
רגל בעניינה של המבקשת 2 (להלן:
המבקשת
).
רקע והליכים קודמים
2.
המבקשים הם בני זוג אשר החזיקו בבעלות משותפת במקרקעין המצויים
על חלקה 254/1, גוש 3699 ברחובות (להלן:
המקרקעין
). המבקשת
העבירה את זכויותיה במקרקעין ללא תמורה לידי בעלה, הוא המבקש 1 (להלן:
המבקש
), וזכויותיה נרשמו על שמו בלשכת רישום
המקרקעין (להלן:
העברת הזכויות במקרקעין
).
3.
ביום 30.4.2018 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א
21844-02-16; כב' השופט
ע' הדר
) פסק-דין המחייב את המבקשת ונתבע
נוסף בתשלום סך של 1,038,557 ש"ח בצירוף ריבית, שכר טרחה והחזר הוצאות, לשירן
השקעות בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן בהתאמה:
המשיבה
;
פסק הדין
). בהמשך לכך, ובמטרה לאפשר את
מימוש פסק הדין על-ידי תפיסת נכסיה של המבקשת, הגישה המשיבה ביום 13.5.2018 לבית
המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים למתן סעד הצהרתי שלפיו המבקשת היא בעלת זכויות
במקרקעין, ולביטול העברת הזכויות במקרקעין (להלן:
התביעה
). במסגרת התביעה טענה המשיבה, בעיקרו של דבר, כי למבקשת חוב פסוק
כלפיה; וכן כי העברת הזכויות במקרקעין נעשתה למראית עין בלבד, על רקע קריסתה
הכלכלית של המבקשת ובמטרה "למלט מפני נושיה את זכויותיה במקרקעין".
4.
ביום 20.9.2018 פתחה המבקשת בהליכי פשיטת רגל (פש"ר 35939-09-18;
להלן:
הליכי
הפש"ר
), וביום 15.11.2018 ניתן צו
לכינוס נכסיה ולעיכוב ההליכים כנגדה כאמור בהוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל
[נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
ההחלטה על
עיכוב ההליכים
). בהמשך לכך, הגישו המבקשים לבית המשפט
המחוזי בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה, ולחילופין להארכת מועד להגשת כתב הגנה. במסגרת
הבקשה טענו המבקשים כי לנוכח ההחלטה על עיכוב ההליכים, ובשים לב לאינטרסים של כלל
הנושים ולהוצאות הכרוכות בניהול התביעה – יש לברר את סוגיית זכויותיה של המבקשת
במקרקעין במסגרת הליכי הפש"ר. עוד טענו המבקשים, כי יש להורות על עיכוב הדיון
בתביעה גם בעניינו של המבקש, וזאת על-מנת להימנע מכפל התדיינויות בנושאים הכרוכים
אלה באלה.
5.
המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי תביעה למתן סעד הצהרתי
בדבר זכויות במקרקעין, כבענייננו, אינה באה בגדר "חוב בר תביעה" כאמור
בהוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל. עוד טענה המשיבה, כי המשך הדיון בתביעה עשוי
אך להעשיר את קופת הכינוס, ולא לפגוע בנושיה של המבקשת, וכן כי אין עילה לעיכוב
ההליכים בתביעה כנגד המבקש, אשר אינו צד להליכי הפש"ר.
6.
בתגובתם שבו המבקשים על טענותיהם, והוסיפו כי בהחלטתו מיום
19.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי הדן בהליכי פשיטת הרגל (להלן:
בית המשפט של פש"ר
) למנהל המיוחד לנכסי המבקשת, הוא המשיב 2
(להלן:
המנהל
המיוחד
), לברר את סוגיית העברת הזכויות
במקרקעין. כן נטען, כי גם לגישת המנהל המיוחד יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה,
ואף משכך יש לקבל את הבקשה.
החלטת בית המשפט המחוזי
7.
בהחלטתו מיום 21.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי
התביעה היא למתן סעד הצהרתי בדבר זכות במקרקעין, אשר אינה באה בגדר "חוב בר
תביעה", כאמור בהוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, ומשכך ההחלטה על עיכוב
ההליכים אינה חלה על התביעה. כן נקבע, כי קבלת התביעה עשויה להעשיר את קופת הכינוס
ולהיטיב עם נושיה של המבקשת, וכן כי המבקש ממילא אינו צד להליכי הפש"ר ולפיכך
אין לעכב את ההליכים כנגדו.
על
החלטה
זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
הבקשה דנן
8.
במסגרת הבקשה שבים המבקשים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי יש לטעון לביטול הענקת הזכויות במקרקעין לפי המסלול הקבוע בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, ולא בדרך של ניהול התביעה בנפרד מהליכי הפש"ר.
9.
המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי לנוכח מורכבותה של סוגיית העברת הזכויות במקרקעין – היא אינה מתאימה להתברר בבית המשפט של פש"ר.
10.
המנהל המיוחד ציין בתשובתו כי הוא מצוי בעיצומו של בירור סוגיית העברת הזכויות במקרקעין, ואף הגיש לבית המשפט של פש"ר את ממצאיו בנדון, שלפיהם ישנה תשתית לטענה כי מדובר בהעברת זכויות שנעשתה למראית עין בלבד.
11.
כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר ), טוען בתשובתו כי יש לקבל את הבקשה, וזאת משום שככלל, יש לנהל את כלל ההליכים הנוגעים למסת נכסי החייב בבית המשפט של פש"ר. בהקשר לכך, נטען כי צמצום הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל לתביעות כספיות בלבד אינו מתיישב עם התכליות העומדות בבסיסה, וביניהן השאיפה למנוע ניהול הליכים מתחרים בין נושים והרצון לצמצם את העלויות הדיוניות. כן נטען, כי כפל התדיינויות בעניין זה עלול להוביל להכרעות סותרות ביחס לזכויות במקרקעין.
12.
בתגובתה לתשובת הכנ"ר מלינה המשיבה על צירופו להליך, ומוסיפה, בין היתר, כי המנהל המיוחד טרם גיבש את עמדתו בעניין העברת הזכויות במקרקעין, ולפיכך אף משיקולי יעילות יש לדחות את הבקשה. כן טוענת המשיבה, כי בית המשפט של פש"ר ממילא היה קובע, לו היה העניין מובא לפניו – כי אין לעכב את ההליכים בתביעה.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
14.
בהחלטתו מיום 15.11.2018 הורה בית המשפט של פש"ר, כאמור, על עיכוב ההליכים מכוח סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר מורנו כדלקמן:
"משניתן צו כינוס ... לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".
סעיף 7 1(א) לפקודה קובע כי "חובות בני תביעה" הינם:
"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מתונים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו".
מהוראות אלה עולה כי משניתן צו כינוס, לא יפתח נושה בתובענה או בכל הליך משפטי אחר נגד מי שחייב לו "חוב בר-תביעה", אלא ברשות בית המשפט; וככל שהליך כזה נפתח עובר למתן צו הכינוס – ההליכים בו יעוכבו עד להכרעה בהליך פשיטת הרגל (ראו גם: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 118 (מהדורה שלישית, 2010)). הוראות אלה מגלמות את השאיפה כי כלל הסוגיות הנוגעות ל"חובות בני תביעה" שחב החייב בפשיטת רגל תתבררנה תחת קורת גג אחת, וזאת על-מנת למנוע פגיעה בקופת הכינוס, לשמור על עיקרון השוויון בין הנושים, וכן לחסוך במשאבים ולהימנע מהכרעות סותרות בסוגיות דומות (ראו: רע"א 5137/11 פלוני נ' הכהן , פסקה 10 (25.10.2011); לוין וגרוניס, בעמודים 119-118).
15.
כפועל יוצא מכך, בית משפט זה קבע כי בשלב שלאחר מתן צו הכינוס – בית המשפט אשר דן בהליכי פשיטת הרגל הוא בעל הסמכות למתן היתר להמשך ניהול ההליכים הנוגעים ל"חובות ברי תביעה" בנפרד מהליכי פשיטת הרגל, וזאת משום שבידיו "הכלים ומכלול הנתונים הרלוונטיים שיש לשוקלם ולהעריכם לצורך מתן החלטה אם להתיר, בבחינת יוצא מן הכלל, בירור תובענה בבית משפט על-פי הסדר הרגיל" (ראו: ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נח(4) 730, 741 (2001)).
מן הכלל אל הפרט
16.
יישום הדברים על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי יש לקבל את הערעור. אין ספק כי המבקשת חבה למשיבה "חוב בר תביעה" מכוחו של פסק הדין, וזאת בשים לב להגדרות שפורטו לעיל. לפיכך, חלה על ענייננו הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, שלפיה לא תהא למשיבה תרופה בכל הנוגע לחובה הפסוק של המבקשת כלפיה. בהתאם לכך, המשיבה אינה רשאית לנהל נגד המבקשת שום תובענה או הליכים משפטיים אחרים – שנועדו למימוש החוב או שיש להם זיקה לחוב – אלא ברשות בית המשפט של פש"ר . בענייננו, המשיבה כלל לא פנתה לבית המשפט של פש"ר לקבלת היתר כאמור, וממילא לא ניתן לה היתר להמשיך ולנהל את התביעה נגד המבקשת.
17.
בהקשר לכך, יש לדחות את טענת המשיבה כי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל כלל אינו חל על ענייננו, בהיות התביעה תביעה למתן סעד הצהרתי. אני סבורה כי מהות התביעה אינה רלוונטית לתחולת סעיף 20(א) לפקודה, כל עוד התביעה נועדה – בין במישרין ובין בעקיפין – למימוש חוב בר תביעה , כבענייננו (ראו לשונו של סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל – על החוב להיות "בר תביעה", ולא על התביעה). לא נעלמה מעיני הסתמכות המשיבה, בין היתר, גם על פסק הדין בעניין חיג'אזי , ואולם, נדמה שהנסיבות בעניין חיג'אזי היו שונות, ודי לציין את העובדה שבעניין חיג'אזי התביעה הוגשה על ידי בניו של החייב ולא על ידי נושיו.
18.
מכל מקום, ולמעלה מן הצורך, אוסיף עוד כי אף אם אניח לטובת המשיבה כי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל אינו חל על המקרה דנן, לא יהיה בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן אני סבורה כי אף במצב דברים זה יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. בית משפט זה קבע לא אחת כי " נקודת המוצא חייבת להיות כי הליכים בקשר למסה של נכסי החייב צריכים להתנהל בבית המשפט בו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל " (ראו: רע"א 2100/04 בלאס נ' בויאר
(6.6.2004 ) ; רע"א 6170/13 תנעמי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (5.6.2014)). כן נקבע, כי במקרים מעין אלה, שבהם ניהול התביעה עלול להשפיע על מסת הנכסים של החייב ועל קופת פשיטת הרגל, ואף אם התביעה אינה נוגעת ל"חוב בר תביעה" כהגדרתו בפקודה – יש טעם בכך שהתובע יידרש לקבלת רשות מבית המשפט הדן בהליכי פשיטת הרגל להמשך הדיון בתביעה ולא מבית המשפט הדן בתביעה עצמה (ראו:
רע"א 5306/04 ביאעה נ' אחים בולוס חברה לבנין ושיכון 1978 בע"מ , פסקה 5 (17.3.2005); רע"א 6341/16 עזרא נ' אהרון , פסקה 10 (11.9.2016)). במקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת כי גורל התביעה עשוי להשפיע על מסת הנכסים של המבקשת. על כן, די בכך כדי לקבוע כי אף אם סעיף 20(א) לפקודה אינו חל על התביעה, וכאמור, איני סבורה כך, ראוי היה שהבקשה תידון בבית המשפט של הפש"ר, בפניו נפרשת התמונה המלאה.
19.
לסיכום, נוכח המסקנה אליה הגעתי כי הוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל חלה על ענייננו, יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה ככל שהיא מתייחסת למבקשת .
20.
אשר לעיכוב ההליכים נגד המבקש – אני סבורה כי יש לעכב את התביעה גם בעניינו, אף שהוא אינו צד להליכי הפש"ר. מדובר בתביעה אחת, הדברים שלובים זה בזה ועניינו של המבקש קשור בטבורו להכרעה בעניינה של המבקשת. המשך דיון בסוגיית העברת הזכויות במקרקעין בכל הנוגע לעניינו של המבקש בלבד, בעוד שיעוכבו ההליכים בעניינה של המבקשת, הוא בלתי סביר (והשוו: עניין חיג'אזי , בעמוד 743), וממילא עלול להוביל למצב בלתי רצוי של הכרעות סותרות (ראו והשוו: רע"א 538/19 אילוז נ' חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ , פסקה 12 (11.3.2019)). לפיכך, אין מנוס מעיכוב ההליכים בתביעה אף ביחס למבקש.
21.
לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי ועל עיכוב ההליכים בתביעה.
22.
אוסיף את המובן מאליו, כי אין באמור כדי למנוע מהמשיבה להגיש בקשה לניהול התביעה בנפרד מהליכי פשיטת הרגל לבית המשפט של פש"ר, וככל שתוגש, בית המשפט יכריע בה כחוכמתו ובין היתר יתייחס לטענות המשיבה כי יש הצדקה במקרה זה למתן היתר חריג לנהל את התביעה בנפרד מהליכי הפש"ר לנוכח מורכבות הסוגיה העומדת בבסיס התביעה (על נטל ההוכחה בעניין זה ראו: רע"א 7205/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אסולין , פסקה 15 (2.1.2019)).
23.
בשולי הדברים אעיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המשיבה למחיקת הכנ"ר והנאמן מבקשת רשות הערעור.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"א בסיון התשע"ט (24.6.2019).
ש ו פ ט ת