רע"א 6341/16 מועלם עזרא נ. רון אהרון

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 3253/09 (הנשיא א' אורנשטיין ) מיום 21.7.2016, בגדרה עוכבו הליכי פירוק השיתוף במקרקעין שנקטו בהם המבקשים נגד המשיב בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 42240-05-16 (השופטת ל' ביבי ).

רקע והחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט השלום

2.ביום 25.2.2010 ניתן נגד רון אהרון (להלן: החייב ) צו כינוס נכסים ומונה לנכסיו מנהל מיוחד, עו"ד ירון גולדין (להלן: המשיב ). המקרקעין העומדים במרכז התביעות של הצדדים לפירוק השיתוף, הם אלו הידועים כחלקה 43 בגוש 7083 (להלן: המקרקעין ), כאשר לעזרא מעלם ולחברת אל מטרינו בע"מ (להלן: המבקשים ) ¾ מהזכויות במקרקעין; ולחייב יתרת הזכויות.

3.ביום 3.5.2016 הגיש המשיב בקשה למתן הוראות למימוש שני נכסי מקרקעין של החייב ובקשה לפירוק שיתוף המקרקעין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב ציין בבקשתו, בתמצית, כי קיים חשש שהחייב ינסה להבריח את נכסיו, וכמו כן ציין כי מטרתם המרכזית של הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בערכאה שיפוטית אחת היא להסדיר באופן יעיל ומרוכז את חובותיו של החייב.

4.ביני לביני, ביום 19.5.2016 הגישו המבקשים תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ובה ביקשו לבצע את הפירוק בדרך של מכירת חלקו של המשיב למרבה במחיר, לפי סעיפים 37(א) ו-38(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; לחלופין ביקשו שבית המשפט יורה על רכישת חלקו של המשיב במקרקעין על-ידי המבקשים, לפי סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, וציינו כי בהתאם לאמור בסעיף 41(ג) לחוק המקרקעין, אין מניעה לכך.

5.ביום 21.7.2016 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה התבקש בית המשפט להורות על עיכוב הליכים בתביעה הנ"ל לפירוק השיתוף במקרקעין, שהגישו המבקשים. בתשובתם ציינו המבקשים כי בהתאם להוראות סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), הם אינם מחויבים לקבל רשות מבית המשפט של פשיטת הרגל להגשת תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין. זאת, משום שהמבקשים אינם בגדר נושיו של החייב אלא שותפים עמו במקרקעין; וכי לבית משפט השלום הסמכות והמומחיות בהליכים כגון דא.

6.בו ביום החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה, וקבע כי משניתן צו כינוס, כל ההליכים נגד החייב מעוכבים, וככל שמבוקש לנקוט בהליך נגדו, יש לעתור לבית המשפט של פשיטת רגל ולבקש את אישורו, לפי הקבוע בפקודה. משלא אושרה הבקשה, ההליכים מעוכבים. על החלטה זו הוגשה בקשת הערעור שלפני.

7.להשלמת התמונה אציין בקיצור נמרץ, כי בהחלטתו מיום 5.8.2016, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למשיב להתקשר עם שמאי מקרקעין בקשר לנכסי החייב, וביניהם למקרקעין; ביום 31.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים להורות על עיכוב ההליכים בנוגע לתביעת פירוק השיתוף במקרקעין שהגיש המשיב.

בבקשתם, חזרו המבקשים על טענותיהם שפורטו לעיל.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיב.

9.נקודת המוצא בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית היא, כי לא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בהחלטה, וכי בעיקרו של דבר, המועד לערער עליה הוא במסגרת ערעור על פסק הדין בגמר המשפט (רע"א 2552/16 זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ , פסקה 34 (10.5.2016); רע"א 8426/14 גבעון נ' בן ציון לוי (17.2.2015)). סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי רשות הערעור על החלטת ביניים תינתן אם "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לא שוכנעתי, כי ההחלטה עליה הוגשה בקשת הערעור נמנית על המקרים בהם יטה בית המשפט להתערב (רע"א 5165/16 אופטיבייס בע"מ נ' שילוני , פסקה 7 (8.7.2016)). ההחלטה לא שללה את זכותם של המבקשים להגיש תביעה לפירוק השיתוף, אלא התוותה את המסלול הדיוני הראוי להגשתה. לאחר שהמבקשים יגישו את בקשתם לבית המשפט של פשיטת רגל כדבעי, וזה יתן את החלטתו, יוכלו המבקשים, אם יחפצו בכך, להגיש ערעור על ההחלטה, ובמסגרתו יוכלו להעלות את הטענה כי כלל לא היו זקוקים לקבלת אישור מבית המשפט (רע"א 7683/12 חאטר נ' אבו סאלח (14.2.2013)).

10.במאמר מוסגר, מבלי לטעת מסמרות, אעיר שתי הערות:

ראשית, המשיב פעל במסגרת סמכותו לניהול נכסיו של החייב לפי סעיפים 85(1) ו-85(2) לפקודה, והגיש את תביעתו לפירוק השיתוף במקרקעין לבית המשפט של פשיטת רגל, עוד בטרם הגשת תביעתם של המבקשים לבית משפט השלום באותו עניין ממש. לכאורה, מחמת דוקטרינת "הליך תלוי ועומד", ממילא, באין סיבה טובה לסתור, דין בקשת המבקשים להידחות (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 477 (1975); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 175-173 (מהדורה 12, 2015)).

שנית , לשאלה אם לאחר שניתן צו כינוס לחייב, נדרש אישורו של בית המשפט של פשיטת רגל להגשת תביעת פירוק שיתוף במקרקעין על דרך של מכירת זכויות החייב בהם, כאשר שותפיו למקרקעין אינם נמנים על נושיו – אעיר כי העניין הושאר בצריך עיון על-ידי בית משפט זה (רע"א 5306/04 ביאעה נ' אחים בולוס-חברה לבנין ושיכון (1978) בע"מ , פסקה 5 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (17.3.2005). על פני הדברים יש טעם בכך ש צד שלישי להליך פשיטת הרגל הנוקט בהליך משפטי שתוצאתו צפויה להשפיע על קופת נכסיו של החייב, ידרש לרשות מאת בית המשפט לפשיטת רגל להגשת ההליך המשפטי. זאת, מחמת תכליותיו של סעיף 20 לפקודה, לקדם את עקרונות השוויון והצדק בין הנושים, ולהבטיח את יעילות ההליכים המשפטיים בהליכי פשיטת הרגל, ובפרט ריכוז הדיון באינטרסים של הנושים בערכאה אחת (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 121-118 (מהדורה שלישית, 2010) והאסמכתאות שם). לבד מכך, כידוע, לבית המשפט לפשיטת רגל המומחיות לדון במרוכז בנכסיו של החייב ולאזן את כלל הזכויות והאינטרסים הנוגעים לצדדים השונים בהליך ( "נקודת המוצא חייבת להיות כי הליכים בקשר למסה של נכסי החייב צריכים להתנהל בבית המשפט בו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל" (רע"א 2100/04 בלאס נ' בויאר (6.6.2004); כמו כן ראו רע"א 6170/13 תנעמי נ' כונס הנכסים הרישמי

(5.6.2014)).

11.אשר על-כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.