פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6170/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. זכריה תנעמי
2. יונה תנעמי
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרישמי
2. אלון וולך עו"ד
3. בנק הפועלים בע"מ
4. משה תנעמי
5. שרה בן נתן תנעמי
6. מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בתיק פשר -000273/08
בשם המבקשים:
עו"ד הוד תנעמי
בשם משיב 1:
עו"ד מיכל דלומי
בשם משיב 2:
עו"ד אלון וולך
בשם משיב 3:
עו"ד ערן רייזפלד
בשם משיב 6:
עו"ד זיוה שמחה
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל (פש"ר 273/08, כב' השופט י' בן-חמו ), לדחות את בקשת המבקשים להמשיך ולנהל הליך מסוים שלא במסגרת בית משפט לפשט"ר.
2.
משיב 4 הוכרז בשנת 2009 כפושט רגל. בשנת 2012 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי. התביעה עסקה בנכס אשר רשום בין היתר על שם משיב 4 (להלן: הנכס). המבקשים טענו כי הזכויות בנכס הועברו להם עוד בשנות ה-80'. לנוכח זאת התבקש בית המשפט המחוזי להצהיר כי המבקשים בעלי הזכויות בנכס,
ולבטל את העיקול שהטיל משיב 3 על הנכס.
בית המשפט המחוזי הורה למבקשים לפנות לבית המשפט לפשט"ר, ולבקש את אישורו להמשיך את ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. זאת מכוח סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, המורה כי מעת מתן צו הכינוס "לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט [לפשט"ר] ובתנאים שיראה לקבוע". בית המשפט לפשט"ר קבע כי אין להתיר את המשך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, ובמקום זאת רשאים המבקשים להגיש את התביעה לבית המשפט לפשט"ר. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
3.
המבקשים מדגישים כי הם אינם עותרים למתן סעד כספי, אלא סעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין. משכך, הפורום הראוי לשיטתם לדיון הוא בית המשפט המחוזי, ולא בית משפט לפשט"ר. עוד סבורים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משקיבל כפשוטן טענות עובדתיות שהעלה הנאמן ביחס למצב הזכויות בנכס, וזאת עוד בטרם שהוגשו מסמכים וראיות. ה משיבים, מצידם, סבורים כי לא נפלה שגגה בהכרעת בית המשפט לפשט"ר שלא לאפשר את ניהול ההליך בפני בית המשפט המחוזי.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, נחה דעתי כי דינה להידחות.
סעיף 20 לפקודה קובע כי משניתן צו הכינוס "לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט בתנאים שיראה לקבוע". ריכוז מכלול התביעות בידי בית המשפט לפשט"ר נועד לסייע בחלוקה השוויונית של הנכסים. שם יתקבל מלוא המידע הדרוש אודות החייב, נכסיו והתביעות שמתנהלות נגדו, על מנת שניתן יהיה לחלק כראוי את עוגת הנכסים. ההוראה הקבועה בסעיף נועדה למנוע מצב בו אחד הנושים בוחר במסלול עקיף, ומגיש לבית משפט אזרחי "רגיל" תביעה כנגד החייב, באופן שעלול לדלדל את קופת הכינוס. לנוכח זאת נפסק כי "נקודת המוצא חייבת להיות כי הליכים בקשר למסה של נכסי החייב צריכים להתנהל בבית המשפט בו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל" (רע"א 2100/04 בלאס נ' בויאר
(06.06.2004); ע"א 1922/08 ראש מארקט בע"מ נ' מנור (28.7.2008)). כך, יוגשם גם עקרון היעילות הדיונית, וכל העניינים הנוגעים לחייב ידונו תחת קורת גג אחת, היא בית המשפט לפשט"ר, שהוא בעל הידע והמומחיות לדון במָטריה הרלוונטית.
זוהי, אם כן, ברירת המחדל. במקרה דנא, אינני סבור כי נפלה שגיאה משפטית בהחלטת בית המשפט לפשט"ר שלא לחרוג מברירת מחדל זו, תוך קביעה כי סוגיית הבעלות על הנכס תתנהל במסגרת בית המשפט לפשט"ר. הנכס רשום על שם משיב 4 (ומשיבה 5 - אשתו לשעבר), ולטובת המבקשים לא נרשמה כל הערת אזהרה. על כך יש להוסיף שעל הנכס רשומים עיקולים לטובת משיב 3. מכלול הנתונים רק מחזק את המסקנה כי הסוגיה צריכה להתברר בבית המשפט לפשט"ר, משיקולי יעילות והגינות, במסגרת כלל הליכי פשיטת הרגל, ולא כהליך חריג בבית המשפט המחוזי. יש לזכור גם כי בית המשפט לפשט"ר לא שלל בהחלטתו מהמבקשים את זכותם לנהל את התביעה, אלא אך הפנה אותם לנתיב השיפוטי המתאים.
5.
לנוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות משיב 1, משיב 2 ומשיב 3 בסך 6,000 ₪ כל אחד .
ניתנה היום, ז' בסיוון התשע"ד (5.6.2014).
ש ו פ ט