רע"א 7319/21 דוד הברי ז"ל נ. שי הברי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' קרשן ) בפש"ר 5168-07-18 מיום 6.10.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לניהול הליך

משפטי כנגד המשיב, הוא החייב (להלן: החייב ).

2.

אבי המבקשים 8-3 העניק את זכויותיו בשתי דירות לחייב – נכדו – ולרעייתו דאז, בשני הסכמי מתנה שנחתמו בשנים 2006-2005 (להלן יכונה אבי המבקשים:

האב , וילדיו, המבקשים 8-3 יכונו: המבקשים ) .

3.

בהמשך לכך, הגישו האב ורעייתו, אם המבקשים (להלן: האם ), תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה נגד החייב ורעייתו דאז בה עתרו לביטול הסכמי המתנה, וטענו, בין היתר, כי האב הוחתם על הסכמי המתנה מבלי שהבין את מהותם ותכנם . במהלך ניהול ההליכים המשפטיים, הלכו האב והאם לעולמם, ויורשיהם, המבקשים, באו בנעליהם.

4.

בית משפט לענייני משפחה קיבל את תביעתם של האם והאב . בתוך כך, נקבע כי האב לא היה כשיר לעשות פעולות משפטיות ברכושו בעת החתימה על הסכמי המתנה, ולפיכך הסכמי המתנה בטלים, ויש למחוק את המשכנתאות הרשומות לטובת בנק הפועלים באחת הדירות (תמ"ש (משפחה פ"ת) 45049-07-13 מיום 21.2.2017). החייב, רעייתו והבנק ערערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וערעורם התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 20.12.2020, אשר קבע בפסק דינו כי הסכמי המתנה תקפים (ראו: עמ"ש (מחוזי מר') 7121-04-17 (להלן: פסק הדין )). בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נדחתה על-ידי בית משפט זה בבע"ם 411/21 פלוני נ' פלוני (3.3.2021)).

5.

ביני לביני, נכנס החייב להליך פשיטת רגל (פש"ר 5168-07-18), וביום 27.6.2021 ביקשו המבקשים כי בית המשפט של פשיטת הרגל יאפשר להם לפתוח נגד החייב הליך משפטי נוסף, בגדרו ביקשו לטעון כי הם זכאים למחצית מהזכויות שהועברו בהסכמי המתנה, שכן לטענתם פסק הדין הכריע אך באשר לתקפות הסכמי המתנה שבהם הועברו זכויות האב בדירות לחייב ולרעייתו, אך לא נדונה הטענה שלפיה בעת חתימת הסכמי המתנה מחצית מזכויותיו של האב בדירות היו שייכות לאם, וזאת מכוח הלכת השיתוף. בתוך כך, נטען כי אף אם הסכמי המתנה תקפים, כפי שנקבע בפסק הדין, הרי שבמסגרתם הועברו רק מחצית מזכויות האב בדירות, ואילו המחצית השנייה, שהייתה שייכת באותה עת לאם, הועברה בירושה למבקשים.

6.

להשלמת התמונה יצוין כי בקשה זהה במהותה הוגשה על-ידי המבקשים במסגרת הליך פשיטת הרגל בו מצויה רעייתו לשעבר של החייב, ונדחתה בהחלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' סעדון ; חדל"פ 61545-11-20 מיום 30.7.2021). השופט סעדון ציין כי בפסק הדין נקבע כי האם חתמה על כתב הסכמה שלפיו היא מסכימה לאמור בהסכם המתנה, היינו, להעברת אחת הדירות לחייב ולרעייתו. עוד צוין כי בפסק הדין נקבע כי הובאו ראיות שלפיהן האם הייתה מעוניינת בכך שהדירה תעבור לידי החייב ורעייתו. על רקע האמור, נקבע כי טענת המבקשים שלפיה הסכמת האם הייתה לעניין העברת זכויות האב בלבד לחייב ולרעייתו משוללת היגיון, נוגדת ראיות שהוצגו ונוגדת קביעות ברורות של בית המשפט המחוזי בפסק הדין.

7.

בהמשך לכך, בענייננו, בית המשפט של פשיטת הרגל דחה אף הוא את בקשת המבקשים, וקבע כי כאשר התביעה אותה מעוניין המבקש להגיש נגד חייב בהליך חדלות פירעון נחזית להיות כזו שסיכוייה להתקבל נמוכים, בית המשפט ייטה לדחות את הבקשה בשל ההכבדה של ניהול ההליך על קופת הנשייה והפגיעה בזכויות הנושים. על רקע האמור, דחה בית המשפט של פשיטת הרגל את הבקשה, תוך שקבע כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים, וזאת על בסיס הנימוקים שהובאו בהחלטת השופט סעדון .

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש תשובה.

9.

כידוע, לבית המשפט בהליך פשיטת רגל מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. כך בכלל, וכך בפרט באשר להחלטות הנוגעות למתן היתר לניהול הליך נגד החייב מחוץ להליך פשיטת הרגל (ראו: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018); רע"א 6329/19 גורן נ' הרבט , פסקה 7 (19.11.2019)). לא מצאתי כי המקרה הנדון מצדיק התערבות בשיקול דעת רחב זה.

10.

מעבר לדרוש, אוסיף כי היתר לניהול הליך נגד חייב מחוץ להליכי פשיטת רגל יינתן אך במקרים נדירים וחריגים, שבהם קיים חשש משמעותי מפני עיוות דין או פגיעה בזכויותיהם המהותיות והדיוניות של בעלי הדין אם בירור המחלוקת יתקיים במסגרת הליכי פשיטת הרגל, או במקרים שבהם מדובר בסוגיה מורכבת ביותר מבחינה עובדתית או משפטית (ראו והשוו: רע"א 6272/15 טולצ'נסקי נ' כהנא , פסקה 12 (27.10.2015); רע"א 7205/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אסולין , פסקה 12 (2.1.2019); ע"א 6553/20 עיריית תל אביב יפו נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 12 (29.7.2021)).

11.

בענייננו, כפי שציין השופט סעדון בהחלטתו, פסק הדין כולל קביעות פוזיטיביות וברורות שלפיהן האם הייתה מעוניינת בכך שהדירה תעבור לידי החייב ורעייתו, וכן כי היא הסכימה להעברת הזכויות בדירה על שמם. בנסיבות אלה, נראה כי טענת המבקשים שלפיה האם נתנה הסכמתה אך לעניין העברת זכויות האב לפחות בדירה אחת אינה בעלת סיכויים גבוהים.

12.

עוד אעיר בעניין זה כי טענות המבקשים והוריהם ביחס לזכויותיהם בדירות נשמעו לאורך שנים ארוכות בהליכים שנוהלו בשלוש ערכאות שונות, כך שהייתה להם ההזדמנות להעלות אף את טענותיהם האמורות בדבר תוכן הסכמת האם והיקף הזכויות שהועברו במסגרת הסכמי המתנה. לא מן הנמנע, אם כן, כי המבקשים מושתקים מלשוב ולהעלות טענות אלה או דומות להן במסגרת הליך חדש, ומכל מקום העובדה שלא העלו טענות אלה במפורש במסגרת ההליכים האמורים (ככל שאכן טענות אלה לא הועלו על-ידיהם) אף היא מעוררת תהיות ומלמדת על סיכויי הטענה להתקבל.

13.

משכך, ולאור אמות המידה המחמירות לניהול הליכים נגד חייב מחוץ להליכי פשיטת הרגל, לא מצאתי הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

14.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

אך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לאוצר המדינה.