רע"א 8523/18 זהבה זוהר נ. עו"ד ליברט דורון

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.11.2018 בפש"ר 58015-07-15, שניתנה על ידי כבוד השופט שמואל מנדלבאום , במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן פטור מהמשך תשלומים לקופת הכינוס.

1.

המבקשת הוכרזה כפושטת רגל בשנת 2017, לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים, ואושרו נגדה תביעות חוב בסך של 200,961 ש"ח. למבקשת הייתה פוליסת בריאות אשר נצברו בה כספי פיצויים בגובה 21,640 ש"ח, ובעניינם הגיעה להסכמה עם הנאמן, לפיה מתוך כספי הפיצויים הצבורים בפוליסת הבריאות, ישוחרר סך של 10,000 ש"ח לידי המבקשת, והיתרה תועבר לקופת הכינוס, לאחר ניכוי שכר טרחת בא כוחה (להלן: "כספי הפיצויים" ). בית המשפט קמא נתן תוקף להסכמה זו, בהחלטתו מיום 16.3.2016. בהמשך לכך, הועבר לקופת הכינוס סכום של 7,206 ש"ח מתוך פוליסת הבריאות, ולדברי המבקשת, בהמשך הועבר סכום נוסף של 4,378 ש"ח מאותה הפוליסה (יוער כי לפי המסמכים שהגישה המבקשת, נראה כי סכום זה הועבר לידי בא כוחה כשכר טרחה, כפי שסוכם, ולא לקופת הכינוס),

ובסה"כ הועברו לטענתה לקופת הכינוס 11,887 ש"ח בגין פוליסת הבריאות. בנוסף, למבקשת זכויות בדירת אמה המנוחה, וחלקה בה הוא 1/8. שווי חלק זה הוערך על ידי הנאמן בסכום של 52,500 ש"ח.

2.

ביום 12.11.2017, קבע בית המשפט קמא בפסק דינו את תכנית הפירעון של המבקשת, באופן הבא:

אני מאמץ את תכנית הפירעון המוסכמת, אשר אושרה בפניי גם על ידי החייבת, שלפיה החייבת תוסיף ותשלם לקופת הכינוס, בנוסף לסך של 18,000 ש"ח שכבר נצבר בקופת הכינוס , סך נוסף של 57,000 ש"ח, שישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 500 ש"ח כל אחד, החל מחודש דצמבר 2017 ואילך, ובנוסף ועד תום תקופת הפירעון תוסיף החייבת ותשלם סך של 27,000 ש"ח, ומובהר כי סכום תכנית הפירעון כולל בתוכו גילום של זכויות החייבת בעיזבון אמה המנוחה (ההדגשה אינה במקור).

3.

ביום 12.6.2018, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בתכנית הפירעון, במסגרתה טענה כי היא מתקשה לעמוד בתשלומים ומבקשת כי הנאמן יפעל למימוש זכויותיה בדירת אמה והעברת חלקה מהמכירה לקופת הכינוס. ביום 15.8.2018 קבע בית המשפט קמא כי הנאמן יפעל למימוש הזכויות כמבוקש, ועד שאלה ימומשו, תמשיך המבקשת לשלם לקופת הכינוס את התשלום החודשי שנקבע. בית המשפט קמא הוסיף כי ככל שהמבקשת אינה יכולה לעמוד בתשלום החודשי, תגיש בקשה חדשה ומפורטת הנתמכת בתצהיר. ביום 16.9.2018 הגישה המבקשת בקשה לפטור אותה מהמשך תשלומים לקופת הכינוס. לדבריה, תכנית הפירעון נקבעה על בסיס שני פרמטרים – הערכת פוטנציאל השתכרותה של המבקשת בסך של 18,000 ש"ח, וגילום שווי זכויותיה בדירת אמה בסך 52,500 ש"ח. המבקשת טענה כי בדיון שהתקיים ביום 12.11.2017, ביקשה שכספי הפיצויים שהועברו לקופת הכינוס, ייזקפו על חשבון תכנית הפירעון. בהמשך לכך, טענה כי נכון למועד הגשת הבקשה, שילמה לקופה 5,000 ש"ח מביצוע צו התשלומים, ובצירוף 11,887 ש"ח שכבר הועברו לקופה מכספי הפיצויים, הצטברו 16,887 ש"ח. על כן, ביקשה מבית המשפט קמא לפטור אותה מהמשך התשלומים, לאחר הוספת סך של 1,110 ש"ח – הסכום שנותר לה לטענתה לשלם כדי להגיע לסך של 18,000 ש"ח ולהשלים את פרמטר פוטנציאל ההשתכרות. בתגובתו, טען הנאמן כי לא הוסכם שכספי הפיצויים ייזקפו על חשבון תכנית הפירעון.

4.

ביום 1.11.2018, נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את בקשת המבקשת לפטור אותה מהמשך התשלומים, תוך שהוא קובע כי אין מקום לדיון מחדש בעניין אלא אם תצביע על קושי המונע ממנה לעמוד בתשלומים. בנוסף, קבע כי מקובלת עליו עמדת הנאמן לפיה לא הוסכם שכספי הפיצויים שהועברו לקופת הכינוס מפוליסת הבריאות ייזקפו על חשבון התשלומים שנקבעו בתכנית הפירעון. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בבקשת רשות הערעור, חזרה המבקשת על הטענות שהעלתה בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא, ואף הוסיפה כי טעה בית המשפט קמא משקבע כי לא הייתה הסכמה לזקוף הפיצוי על חשבון התשלומים בתכנית הפירעון, שכן תחילה הציע הנאמן בדו"ח המסכם כי תכנית הפירעון תיקבע על סך של 70,500 ש"ח ואילו התכנית שנקבעה בסופו של יום עומדת על 57,000 ש"ח. כך שלטענתה, כספי הפיצויים בסך של 11,887 ש"ח קיבלו ביטוי בקביעת תכנית הפירעון, שהופחתה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה, מסקנתי היא כי דינה להידחות, אף מבלי שתידרש תגובת המשיבים. המבקשת טוענת כי סיימה לשלם לקופת הכינוס את התשלומים שהושתו עליה בהתאם לצו התשלומים, ולכן יש לפטור אותה מהמשך התשלום. אולם, בית המשפט קמא כבר קבע ביום 15.8.2018, כי כל עוד לא מומשו הזכויות בדירת אמה – תמשיך היא לשלם לקופת הכינוס. בבקשה לא נטען על ידי המבקשת כי מומשו הזכויות בדירה, וכן לא הובאו אסמכתאות בנושא. אם כך, כל עוד לא מומשו הזכויות, על המבקשת להמשיך לשלם לקופת הכינוס, וכפי שקבע בית המשפט קמא – ככל שמתקשה היא להמשיך ולשלם, תגיש בקשה מתאימה. המבקשת לא הציגה טעם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ובהתחשב בכך כי שיקול דעתו של בית משפט של פירוק הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור, לא מצאתי כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ( רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018); ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר , פסקה 4 (11.12.2016)).

8.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.