רע"א 7759-22 רע"א 7759-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הלית סילש) בפש"ר 24386-07-13 ופש"ר 19727-07-21 מיום 7.9.2022, בגדרה נדחתה בקשתו הנוספת של המבקש לביטול הסכם מכר שנחתם ביחס לאחד מנכסיו במסגרת הליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינו. כן יצוין כי מספר ימים לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.המדובר בבקשת רשות ערעור נוספת שעניינה ניסיונותיו המתמשכים של המבקש, חייב בפשיטת רגל (להלן: החייב), לבטל הסכם מכר שנכרת בקשר לנכס שבבעלותו, המצוי בפתח תקווה, והידוע כגוש 6371 חלקה 176 (להלן: הנכס), ותחת זאת לאפשר לו פדיון עצמי של הנכס.

2.בתמצית שבתמצית ייאמר כי מכירתו של הנכס נדונה בראשיתו של הליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינו של החייב, במסגרת הליך הוצאה לפועל שנפתח ביוזמת נושה מובטח של החייב (תיק מס' 20-10950-13-5. להלן: הליך ההוצאה לפועל). במסגרת הליך ההוצאה לפועל מונה כונס נכסים לנכס, וביום 15.3.2016 נחתם הסכם מכר עם צדדים שלישיים (להלן: הרוכשים המיועדים) בעבור תמורה בסך של 5.5 מיליון ש"ח, אשר קיבל את אישור רשמת ההוצאה לפועל ביום 22.3.2016 (להלן: הסכם המכר). יחד עם זאת, וחרף הזמן הרב שחלף מאז נחתם, הסכם המכר טרם הושלם לנוכח הקושי של הרוכשים המיועדים ליטול מהבנק הלוואה מובטחת במשכנתא כל זמן שלא הוצא טופס אכלוס לנכס. הוצאתו של טופס זה כרוכה באישורים של עיריית פתח תקווה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה (להלן: העירייה ו-הוועדה המקומית, בהתאמה), אשר ממאנות לתתם לאור טענתן לקיומן של חריגות בנייה בנכס שטרם הוסדרו. ויובהר, הרוכשים המיועדים העבירו כמחצית משווי התמורה שנקבעה בהסכם המכר, אך לטענתם אין באפשרותם להשלים את יתרת התמורה ללא קבלת מימון חיצוני.

3.על רקע האמור, הגישו הנאמנות בהליך חדלות הפירעון (המשיבות 2. להלן: הנאמנות) מספר בקשות לביטול הסכם המכר עקב אי השלמתו (ראו, למשל, בקשה מיום 18.8.2021 ובקשה מיום 14.2.2022). בעקבות כל בקשה כזו, אליה הצטרף לגופה, הגיש החייב בקשה לפדיון עצמי של הנכס בהתאם להצעה שהועלתה על ידו בעבר ונדחתה (ראו פירוט בהחלטותיי ברע"א 5795/21 ורע"א 3081/22). בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 2.5.2022, לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים, הוחלט לתת לרוכשים המיועדים, העירייה והוועדה המקומית הזדמנות נוספת למצות את ההידברות ביניהם על מנת לגשר על הפערים. לאור אי התקדמות הליכי ההידברות, ובהתאם לבקשת הנאמנות, קבע בית משפט קמא דיון נוסף בסוגיה. ביני לביני, ועד למועד הדיון שנקבע, הגיש החייב בקשה נוספת לביטול הסכם המכר ותחת זאת פדיון הנכס על ידו. בנוסף, הגישו הרוכשים המיועדים הצעה חלופית להשלמת הסכם המכר, באופן שיאפשר להם נטילת מימון מגורם חלופי גם ללא קבלת טופס אכלוס, כאשר ההצעה כללה מספר שינויים בהסכם המכר. בין היתר, התבקש כי תבוטל תוספת הריבית שנקבעה בהסכם המכר (להלן: הצעת הרוכשים המיועדים).

4.במהלך הדיון שנערך ביום 7.9.2022, נדונה הצעת הרוכשים המיועדים, כמו גם בקשתו הנוספת של החייב לביטול הסכם המכר, ואף הועלתה הצעה משופרת על ידי החייב לפדיון עצמי של הנכס (להלן: הצעת החייב המשופרת). הנאמנות והכונס הרשמי (המשיב 1. להלן: הכנ"ר) לא התנגדו להצעת הרוכשים המיועדים, לרבות לעניין ביטול תוספת הריבית, ואילו החייב התנגד לה, ואף טען כי הגורם החלופי אינו גורם מממן כי אם רוכש חדש. אשר להצעת החייב המשופרת, עולה כי הצדדים קיימו דין ודברים בעניין, אך לא הצליחו להגיע להסכמות במהלך הדיון. בסופו של הדיון קבע בית משפט קמא כי יש להמתין פרק זמן נוסף על מנת לאפשר לצדדים לפעול להשלמת הסכם המכר בהתאם להצעת הרוכשים המיועדים. כן דחה בית משפט קמא את הצעת החייב המשופרת "במתכונתה הנוכחית", משהצדדים לא הגיעו להסכמות לגביה. בצד זאת, ציין בית המשפט כי אין מניעה לאפשר לחייב ארכה בניסיון להגיע להסכמות בקשר להצעתו המשופרת, ואולם הובהר כי לצורך אישורה, תחת הסכם המכר, יש להגישה לאישור הנאמנות והכנ"ר תחילה, ולאחר מכן להגיש בקשה מתאימה בהליך ההוצאה לפועל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.להשלמת התמונה יצוין כי כבר למחרת ההחלטה הגיש החייב בקשה בהליך ההוצאה לפועל לביטול הסכם המכר (וזו נדחתה ביום 19.10.2022). לא זו אף זו, ביום 11.9.2022, הגישה אחותו של החייב תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לביטול הסכם המכר וחלף זאת אכיפת הסכם מכר עמה (ת"א 22785-09-22); וביום 13.9.2022 הגיש החייב עתירה מנהלית נגד העירייה, רשות מקרקעי ישראל ולשכת רישום המקרקעין, במסגרתה התבקש, בין השאר, להורות לעירייה לאסור את השימוש בנכס עד להוצאת טופס אכלוס, וכן להורות לעירייה להימנע ממתן אישור לרוכשים המיועדים לרשום את זכויותיהם בנכס (עת"מ 30321-09-22). בנוסף, ביום 21.11.2022 הגיש החייב לבית משפט קמא בקשה נוספת לביטול הסכם המכר, וזו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 22.11.2022. עוד באותו היום הגיש החייב בקשה נוספת בעניין, וגם היא נדחתה בו ביום.

6.לבסוף, יצוין כי בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 22.11.2022, ולאור הסכמת הנאמנות והכנ"ר, ניתנה לרוכשים המיועדים ארכה נוספת להשלמת הסכם המכר עד ליום 20.12.2022.

7.במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי חוזר החייב על טענותיו כי יש לבטל את הסכם המכר, במיוחד לאור העובדה שהרוכשים המיועדים לא עמדו בסד הזמנים שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.9.2022, וחלף זאת לאפשר לו לפדות את הנכס. בהמשך, ביום 23.11.2022 הגיש החייב את מתווה הצעתו לפדיון הנכס.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי לבית משפט של חדלות פירעון מסור שיקול דעת רחב, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחום והיכרותו הישירה עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין. על כן, הכלל שנתגבש בפסיקתו של בית משפט זה הוא כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטותיו שמורה למקרים חריגים בלבד (ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר, פסקה 4 (11.12.2016); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (16.10.2018); רע"א 37/20 אלבו נ' עו"ד גבור, פסקה 14 (31.3.2020)). החלטתו של בית משפט קמא אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים.

9.אכן, כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת במסגרת רע"א 3081/22, העיכוב שחל בהשלמתו של הסכם המכר איננו משביע רצון. עם זאת, עיון בהחלטותיו של בית משפט קמא מעלה כי הוא ער לעניין זה, אך לאור נכונות כלל הצדדים הנוגעים לדבר – ובכלל זה הרוכשים המיועדים, הנאמנות, הכנ"ר, העירייה והוועדה המקומית – להביא את הסוגיה לכלל סיום, מוכן הוא לגלות אורך רוח על מנת למצות את הניסיונות האחרונים בעניין. החלטת ביניים זו, המצויה בלב שיקול הדעת המסור לבית המשפט, אינה מגלה עילה להתערבות.

10.כן יוער כי לא נעלמה מעיניי הצעתו של החייב לפדיון עצמי של הנכס. ואולם, כפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטתו, על החייב לפעול תחילה אל מול הנאמנות והכנ"ר. משלא עשה כן, אין מקום להידרש להצעתו במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 1,000 ש"ח לטובת כל אחד מהם (סך הכול, 4,000 ש"ח). בקביעת סכומים אלה הבאתי בחשבון, מחד גיסא, את השיקול שהמבקש מרבה להגיש בקשות סרק המטרידות את המשיבים בהליכים שאין בהם צורך, ומאידך גיסא, את העובדה שלא התבקשה תגובה.