רע"א 5796-23 רע"א 5796-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) מיום 19.7.2023 בפש"ר 47681-07-18, בה קבע בית המשפט כי הצו הזמני שניתן לעיכוב הליכי מימוש הדירה בה מתגוררת המבקשת עם המשיב 3 יבוטל, והורה על פינוי הדירה בתוך 30 ימים. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.המבקשת היא אשתו של המשיב 3 (להלן: החייב), המצוי משנת 2018 בהליך פשיטת רגל שנפתח לבקשתו. השניים מתגוררים יחד עם ילדיהם בדירת מגורים הידועה כיחידה 431 בחלקה 14 בגוש 16876 (להלן: הדירה), הרשומה על שם החייב. המשיב 1 – עו"ד מוטי בן ארצי (להלן: הנאמן), מונה במסגרת הליך פשיטת הרגל כנאמן לנכסי החייב.

2.במסגרת הליך פשיטת הרגל, הגיש הנאמן ביום 14.1.2020 בקשה למימוש הדירה לצורך פירעון תביעות החוב המאושרות נגד החייב. ביום 25.3.2021 קיבל בית משפט קמא את בקשת הנאמן, והורה לו לפעול למכירת הדירה. כן הורה בית המשפט על פינוי הדירה בתוך 90 ימים. עקב הליכים שנקטו צדדים שלישיים בטענה כי רכשו את הדירה מהחייב, עוכב פינוי הדירה לתקופה נוספת. לאחר שהסתיימו הליכים אלה, ומשנדחו טענותיהם של אותם צדדים שלישיים, הגיעו הנאמן והחייב להסכמות לפיהן החייב יפנה את הדירה עד ליום 2.3.2022. כן הוסכם כי בינתיים ימשיך הנאמן בביצוע פעולות לקידום מימוש הדירה, לרבות ביקור שמאי לצורך הערכת שווי הדירה וביקורי מציעים פוטנציאליים בדירה במועדים שסוכמו. ביום 8.11.2021 ניתן להסכמות אלה תוקף של החלטה.

3.משלא פונתה הדירה במועד שנקבע, הגיש הנאמן ביום 28.12.2022 בקשה למתן הוראות. בבקשה ציין הנאמן כי חרף ההסכמות אליהן הוא הגיע עם החייב, אשר קיבלו תוקף של החלטה, לא פינה החייב את הדירה. כן צוין כי שווי הדירה הוערך על ידי שמאי בסך של 520,000 ש"ח במימוש רגיל, ובסך של 420,000 ש"ח במימוש מהיר; וכי לאחרונה התקבלה הצעה רצינית לרכישת הדירה בסכום של 430,000 ש"ח. משכך, ביקש הנאמן כי בית המשפט יאשר לו להתקדם בהליכי מכירת הדירה ויורה על פינויה.

4.ביום 12.1.2023 הגישה המבקשת "בקשה בהולה" לבית המשפט, בה טענה כי היא מתגוררת בדירה יחד עם החייב ועם שני ילדיהם הקטינים, וכי בהתאם לחזקת השיתוף היא זכאית למחצית מן הזכויות בדירה. על רקע זה התבקש בית המשפט לקיים דיון דחוף ולהורות על עיכוב הליכי מימוש הדירה.

5.ביום 18.1.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לעיכוב הליכי המכר (להלן: ההחלטה מיום 18.1.2023). בהחלטתו, ציין בית המשפט בין היתר כי טענות המבקשת ביחס לזכויותיה הנטענות בדירה מועלות כעת לראשונה. זאת, על אף שההליכים למימוש הדירה מתקיימים מזה מספר שנים ואין זה סביר כי המבקשת לא הייתה מודעת לקיומם. כן ציין בית המשפט כי מהשתלשלות העניינים עולה כי המבקשת מתואמת עם החייב, וכי השניים פועלים בניסיון להכשיל את ההליך ולמנוע מהנאמן לבצע את תפקידו. על כן, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על עיכוב הליכי המכר, והורה לחייב ולמבקשת לפנות את הדירה בתוך 30 יום.

לצד זאת, קבע בית המשפט כי חרף התנהלות המבקשת, אין למנוע ממנה את ההזדמנות להוכיח את טענותיה לעניין זכויותיה בדירה. משכך, נקבע כי באפשרותה להגיש תביעה בעניין בתוך 30 יום. כן נקבע כי מחצית מכספי התמורה שיתקבלו בגין מימוש הדירה ייוותרו בקופת פשיטת הרגל ולא ייעשה בהם שימוש עד למתן החלטה אחרת.

6.ביום 25.1.2023 אישר בית המשפט לנאמן, בהתאם לבקשתו, להתקשר בהסכם מכר עם הרוכשת שהציעה לרכוש את הדירה בסכום של 430,000 ש"ח (להלן: הרוכשת).

7.ביום 8.2.2023 הגישו המבקשת והחייב בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.1.2023 (רע"א 1109/23; להלן: בקשת רשות הערעור הקודמת). באותו יום נתן השופט ע' גרוסקופף החלטה המורה על מתן צו ארעי לעיכוב פינוים של המבקשת והחייב מהדירה עד למתן החלטה אחרת.

8.במקביל, הגישה המבקשת ביום 14.2.2023 לבית משפט קמא "כתב תביעה לפירוק שיתוף ובקשה בהולה לעיכוב ביצוע מכר דירה", שם חזרה על טענותיה כי היא זכאית למחצית מזכויות הבעלות בדירה בהתאם לחזקת השיתוף (להלן: התביעה לפירוק שיתוף). כן טענה המבקשת כי היא מוכנה לרכוש את חלקו של החייב בדירה. על כן, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירת חלקו של החייב בה לידיה. כן עתרה המבקשת לעיכוב הליכי מכירת הדירה עד למתן פסק דין בתביעה לפירוק שיתוף, תוך שציינה כי בכוונתה להגיש בקשה לרכישת זכויותיו של החייב במחצית הדירה.

9.על רקע זה, נתן השופט גרוסקופף ביום 3.4.2023 החלטה המורה על מחיקת בקשת רשות הערעור הקודמת. בהחלטה צוין כי לאור העובדה שהתביעה לפירוק שיתוף שהגישה המבקשת והבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה תלויות ועומדות בפני הערכאה הדיונית – אין טעם בקיום דיון כפול באותו עניין. לצד זאת, נקבע כי הצו הארעי שניתן ביום 8.2.2023 לעיכוב הפינוי מהדירה יעמוד על כנו עד למועד הדיון בתביעה לפירוק שיתוף ובבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי.

10.בהמשך, התקיים ביום 27.4.2023 דיון בתביעה לפירוק שיתוף ובבקשה לעיכוב ביצוע לפני בית משפט קמא, במסגרתו נחקרה המבקשת. בתום הדיון הורה בית המשפט לצדדים להגיש את סיכומיהם; וקבע כי הליכי מימוש הדירה יעוכבו עד למתן פסק דין בתביעה לפירוק שיתוף.

11.בעקבות זאת, הגיש הנאמן ביום 23.5.2023 בקשה להורות למבקשת להפקיד עירבון בשיעור של 10% מהסכום שהציעה הרוכשת בתמורה לדירה – קרי 43,000 ש"ח, לצורך הבטחת הנזקים שעלולים להיגרם בעקבות עיכוב הליכי מימוש הדירה. הנאמן ציין כי מכירת הדירה לרוכשת אושרה זה מכבר, ואף הופקד בידיו פיקדון בסך של 45,000 ש"ח. הוא הדגיש כי העיכוב עלול לגרום לנזקים לנושים, שכן הרוכשת כבר הודיעה שלא תמתין עוד זמן רב להשלמת המכר והיא עלולה לבטל את הצעתה. עוד ציין הנאמן כי המבקשת הודיעה כי בכוונתה לרכוש את חלקו של החייב בדירה, כך שעל פי הצהרתה שלה יש לה יכולת הכלכלית לעשות כן. משכך, התבקש בית המשפט להורות למבקשת על הפקדת עירבון כאמור, ולא – יפקע הסעד הזמני לעיכוב הליכי המימוש.

ביום 24.5.2023 קיבל בית משפט קמא את הבקשה והורה על הפקדת עירבון בשיעור של 10% משווי המכר (להלן: ההחלטה על הפקדת עירבון). יוער כי החלטה זו ניתנה מבלי שהתבקשה תגובת המבקשת.

12.משלא הפקידה המבקשת את הסכום שנקבע, הגיש הנאמן ביום 4.6.2023 בקשה לביטול הסעד הזמני ולפינוי הדירה לאלתר. בית המשפט הורה על הגשת תשובות המבקשת והחייב לבקשה בתוך 10 ימים.

13.ביום 14.6.2023 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה על הפקדת עירבון. בנמקה את בקשתה טענה המבקשת כי בקשת הנאמן להורות על הפקדת עירבון היא בקשה קנטרנית וטורדנית, אשר הוגשה בחוסר תום לב, ללא נימוק ענייני ומבלי שצורפו אסמכתאות המעידות על נכונות הטענות שהועלו בה. עוד טענה המבקשת כי הסיכוי שטענותיה ביחס לזכויות בדירה יתקבלו הוא גבוה; וכי היא מעולם לא טענה שברצונה לרכוש את חלקו של החייב בדירה או כי יש לה יכולת כלכלית לעשות כן.

בתשובה לבקשה לביטול החלטה, טען הנאמן כי בניגוד לטענות המבקשת, הוא אכן צירף אסמכתאות לביסוס טענותיו, לרבות הצעת הרכש של הרוכשת ואסמכתא על הפקדת עירבון בסך של 45,000 ש"ח. עוד הוא הוסיף כי המבקשת אכן הצהירה מפורשות במסגרת התביעה לפירוק שיתוף כי בכוונתה להגיש בקשה לרכישת זכויותיו של החייב בדירה. מהצהרה זו עולה כי לא צריכה להיות מניעה מבחינתה להפקיד 10% משווי מכר הדירה. יצוין כי הכונס הרשמי (הוא המשיב 2; להלן: הכנ"ר) הצטרף אף הוא לעמדת הנאמן, וסבר כי יש לדחות את הבקשה לביטול ההחלטה על הסף.

14.ביום 28.6.2023 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לביטול ההחלטה על הפקדת עירבון. זאת, משמצא כי מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות העניין. על החלטה זו לא ערערה המבקשת.

15.ביום 4.7.2023 הגיש הנאמן בקשה למתן החלטה בבקשתו לביטול הסעד הזמני ולפינוי הדירה. הנאמן ציין כי המבקשת והחייב לא הגיבו לגוף הבקשה במועד שהורה להם בית המשפט, וחלף זאת הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה על הפקדת עירבון. משבקשה זו נדחתה, ובשים לב לכך שהמבקשת עדיין לא הפקידה עירבון כנדרש – טען הנאמן כי אין הצדקה להמשך הסעד הזמני לעיכוב הליכי המכר ופינוי הדירה.

16.ביום 19.7.2023 התקיים דיון בבקשת הנאמן. לדיון לא התייצבו המבקשת והחייב, וזאת על פי הנטען עקב ניתוח שנקבע לבנם באותו יום. עם זאת, בדיון נכח ב"כ המבקשת. הוא טען כי המבקשת נחקרה בדיון שהתקיים בתביעה לפירוק שיתוף והעידה שאביה שילם חלק מהסכום לרכישת הדירה. עוד הוא הוסיף כי מדובר בדירה היחידה של המבקשת, וכי היא לא ידעה דבר על קיומם של ההליכים למימוש הדירה.

בתום הדיון נתן בית המשפט החלטה המקבלת את בקשת הנאמן לביטול הסעד הזמני. בהחלטה צוין כי טענות המבקשת ביחס לזכויותיה בדירה הועלו בשלב מאוחר מאוד, על אף שנראה כי היא הייתה מודעת להליכים שננקטו למימוש הדירה מתחילתם. כן צוין כי החייב והמבקשת פועלים יחד כדי למנוע מהנאמן לבצע את תפקידו ולממש את הזכויות בדירה. בית המשפט הוסיף כי כבר קיים רוכש פוטנציאלי שחתם על הסכם לרכישת הדירה, וכי עיכוב המכר עלול לגרום לו לחזור בו מההצעה או להפחית את הסכום שהוצע באופן שעלול לגרום נזק לנושים. אשר על כן, קבע בית המשפט כי הצו הזמני לעיכוב הליכי המכר מבוטל, וכי על המבקשת והחייב לפנות את הדירה בתוך 30 יום.

17.על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע. את עיקר טענותיה בבקשת רשות הערעור ממקדת המבקשת בזכויותיה הנטענות בדירה, ובנזק שצפוי להיגרם לה ולמשפחתה כתוצאה מפינוים מהדירה.

יצוין כי בהחלטתי מיום 13.8.2023 הוריתי על מתן צו ארעי המעכב את מועד הפינוי מהדירה עד ליום 18.9.2023 או עד למתן החלטה אחרת, לפי המוקדם.

דיון והכרעה

18.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות יסוד הן כי לבית משפט של חדלות פירעון מוקנה שיקול דעת רחב, וזאת לאור מומחיותו הייחודית בתחום והיכרותו הקרובה עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין. על כן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו, והתערבותה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: רע"א 4444/23 שינקר נ' כהן אוליבצקי, פסקה 9 (2.8.2023); רע"א 7759/22 בן משה נ' הכונס הרשמי, פסקה 8 (29.11.2022)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים (ראו: רע"א 8222/22 גיגי נ' בן ארוש, פסקה 20 (5.2.2023)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

19.אכן יש להתייחס בזהירות וברגישות למקרים בהם מדובר בפינוי מדירת מגורים, ולטענות של מי שמתגורר בה ביחס לזכויותיו בדירה. יחד עם זאת, השתלשלות העניינים במקרה דנן והתנהלות המבקשת מובילות למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא היא סבירה ואינה מקימה עילה להתערבות.

כפי שתואר לעיל, כבר בחודש מרץ 2021 הורה בית משפט קמא לנאמן לפעול למימוש הדירה, כאשר המועד הראשון לפינויה נקבע לחודש יוני 2021. בהמשך, לאחר שלא פונתה הדירה במועד שנקבע, הגיעו הנאמן והחייב להסכמות לפיהן הדירה תפונה עד ליום 2.3.2022. כחלק מהסכמות אלה אף הוסכם בין השניים כי בינתיים ייערכו בדירה ביקור שמאי וביקורים של מציעים פוטנציאליים. בחלוף חודשים ארוכים, ומשלא פונתה הדירה גם במועד זה, הגיש הנאמן בסוף שנת 2022 בקשה להתקדם עם הליכי מימוש הדירה ולהורות על פינוי הדירה בכוח.

רק לאחר שהוגשה בקשה זו, ובחלוף כמעט שנתיים מהמועד בו הורה בית המשפט לנאמן לפעול למימוש הדירה וכשנה וחצי מהמועד הראשון בו נקבע כי יש לפנותה – העלתה המבקשת לראשונה טענות ביחס לזכויותיה בדירה. זאת, על אף שבהתחשב בתקופה הארוכה שחלפה מאז החלו הליכי מימוש הדירה, במועדי הפינוי שנקבעו לאורך השנים, ובפעולות השונות שננקטו למימוש הדירה (לרבות ביקור שמאי וביקורי מציעים פוטנציאליים) – יש יסוד סביר להניח כי היא ידעה על קיומם של הליכי מימוש הדירה בשלב מוקדם יותר. על כל פנים – המבקשת לא הבהירה איך הגיע דבר המכר לידיעתה דווקא במועד בו לטענתה נודע לה על אודותיו.

כך או אחרת, כיאה לזהירות ולרגישות בהן יש לנקוט כאשר עסקינן במכירה ופינוי של דירת מגורים, ומאחר שהמבקשת אכן לא הייתה צד להליכים בשלבים הראשונים שלהם – איפשר לה בית משפט קמא להעלות את טענותיה לעניין זכויותיה בדירה במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שתידון לפניו. כמו כן, לאחר שהוגשה תביעה כאמור, הוא אף הורה על עיכוב הליכי מימוש הדירה ופינויה עד לבירור טענות המבקשת והכרעה בהן.

לצד זאת, בהתאם לתקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הורה בית משפט קמא למבקשת על הפקדת עירבון בשיעור של 10% מהסכום שהוצע לרכישת הדירה. זאת, לאחר שקיבל את עמדת הנאמן כי עיכוב הליכי המימוש בשלב זה – לאחר שכבר הוצעה הצעה לרכישת הדירה ונחתם הסכם מכר באישור בית המשפט – עלול לגרום נזקים לנושים ולרוכשת.

המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ואף לא על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתה לביטול ההחלטה על הפקדת העירבון. אף על פי כן, עד למועד זה לא הפקידה המבקשת את העירבון כפי שהורה לה בית המשפט. בשל מחדלה של המבקשת להפקיד את העירבון שהוטל עליה, ולאחר שניתנו לה מספר הזדמנויות להעלות את טענותיה לעניין זה, הורה בית משפט קמא על ביטול הסעד הזמני המעכב את הליכי מכירת הדירה ופינויה. על רקע נסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל בהחלטה זו פגם המצדיק התערבות.

20.ודוקו – בהתאם לתקנה 96(ג) לתקנות, נקודת המוצא היא כי על המבקש סעד זמני להפקיד ערובה מספקת לפיצוי בגין נזקים שעלולים להיגרם בשל מתן הצו, וזאת ככל שיסתבר בסופו של דבר כי לא היה מקום להוצאתו. אומנם בית המשפט רשאי לפטור את מבקש הסעד מהפקדת ערובה, ואולם זאת רק בהתקיים טעמים מיוחדים ו"אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין" (ראו: רע"א 3935/23 עו"ד בן ארצי – נאמן נ' זובידאת, פסקה 12 (31.5.2023)).

בענייננו לא טענה המבקשת, לא בפני בית משפט קמא ואף לא במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, כי מתקיימים טעמים מיוחדים כלשהם המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה. המבקשת אף לא טענה כי אין ביכולתה הכלכלית להפקיד את סכום העירבון שנקבע, ולא הבהירה את הטעמים שבגינם היא נמנעה מלעשות כן. היעדרו של הסבר מצד המבקשת למחדלה האמור תמוה אף יותר בשים לב לטענתה במסגרת התביעה לפירוק שיתוף כי ברצונה לרכוש את חלקו של החייב בדירה (ראו סעיפים 12-11, 40 לתביעה לפירוק שיתוף).

לנוכח התנהלות זו של המבקשת, אשר לא ניתן לה כל הסבר מניח את הדעת במסגרת הבקשה שלפניי, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בהחלטתו לבטל את הסעד הזמני שניתן על ידיו.

21.עוד אוסיף ואציין כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהחלטת בית משפט קמא להורות למבקשת על הפקדת עירבון ניתנה על יסוד בקשת הנאמן בלבד, מבלי שהתבקשה תשובת המבקשת. אכן, מן הראוי היה לתת למבקשת הזדמנות להגיב לבקשת הנאמן בטרם קבלת ההחלטה על הפקדת עירבון.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבטרם הורה בית משפט קמא על ביטול הסעד הזמני לעיכוב הליכי מימוש הדירה ופינויה, ניתנו למבקשת מספר הזדמנויות להעלות את טענותיה לעניין הפקדת העירבון. ראשית, התאפשר לה להגיב לבקשת הנאמן לביטול הסעד הזמני. אולם, חלף הגשת תגובה לבקשה זו, הגישה המבקשת רק את בקשתה לביטול ההחלטה על הפקדת עירבון. בקשה זו נדונה לגופה, והמבקשת התייחסה בה לבקשת הנאמן להפקדת העירבון. כמו כן, לב"כ המבקשת אף ניתנה הזדמנות להתייחס לנושא זה בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 19.7.2023.

חרף זאת, המבקשת לא הציגה כל טענה המצדיקה לפטור אותה מהפקדת העירבון שנקבע, ולא טענה לקיומה של חלופה אפשרית להפקדת העירבון. היא אף לא הבהירה מדוע העירבון לא הופקד, וזאת חרף טענתה כי ברצונה לרכוש את חלקו של בעלה החייב בדירה, ועל אף שבקשתה לבטל את ההחלטה על הפקדת עירבון נדחתה.

לאור האמור – ובעיקר בשים לב לכך שלמבקשת ניתנה בסופו של דבר הזדמנות להעלות את טענותיה ביחס לערובה שנקבעה וביחס לאפשרות לבטלה (או לשנותה); ובהתחשב בעובדה שבקשתה לבטל את ההחלטה על הפקדת עירבון נדונה לגופה ונדחתה (בלא שהוגש על כך ערעור) – אין די בפגם שנפל באופן קביעת הערובה מלכתחילה כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

22.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. חרף תוצאה זו, ולפנים משורת הדין, יעוכב מועד פינוי הדירה עד ליום 18.9.2023 כדי לאפשר למבקשת ולחייב להתארגן לקראת הפינוי. בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות מופחתות לטובת הנאמן והכנ"ר בסכום של 1,500 ש"ח לכל אחד (ובסה"כ 3,000 ש"ח).