רע"א 3935-23 רע"א 3935-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן) מימים 2.5.2023, 8.5.2023 ו-14.5.2023 בפש"ר 22450-08-16. עניינן של ההחלטות בצו ארעי שניתן על-ידי בית משפט קמא לפיו יוקפאו הליכי מכירת נכס מקרקעין של החייב בהליך פשיטת הרגל למבקשת, וזאת עד להכרעה בבקשה לעיכוב הליכי המכר שהגישה המשיבה.

הרקע לבקשה

1.ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא הליך פשיטת רגל של בן זוגה של המשיבה (להלן: החייב). במסגרת הליך זה, אושרה ביום 4.5.2022 מכירה של נכס מקרקעין שלחייב יש זכויות בו (להלן: הנכס), למבקשת – הקרן להצלת קרקעות ישראל בע"מ. יצוין כי בהחלטה מיום 30.3.2023 דחה בית משפט קמא את טענותיו של החייב לביטול מימוש הנכס.

2.ביום 2.5.2023 הגישה המשיבה – היא כאמור בת הזוג של החייב, בקשה לעיכוב הליכי מכירת הנכס (להלן: הבקשה לעיכוב הליכי המכר). לטענתה, הנכס משמש כדירת המגורים של החייב ושלה. המשיבה טענה כי החייב הסתיר ממנה את הסתבכותו הכלכלית ובהמשך לכך את ההליכים שהתקיימו ביחס למימוש הנכס. בבקשה, עתרה המשיבה לעיכוב הליכי מכירת הנכס כדי לאפשר לה לאסוף נתונים ומידע אודות הליכי פשיטת הרגל ובפרט בנוגע להליכי המכירה, ולהעלות את טענותיה בהקשר זה. זאת, במטרה להגן על חלקה בנכס ולמנוע נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לה אם תושלם עסקת המכירה.

בהחלטה מיום 2.5.2023 קבע בית משפט קמא כי הנאמן יגיש את תגובתו לבקשה לעיכוב הליכי המכר עד ליום 31.5.2023. עוד נקבע כי "בשלב זה ועד ההכרעה בבקשה דנן, אני מורה על הקפאת הליכי המכר".

ביום 8.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לדחות את בקשת המשיבה לעיכוב הליכי המכר על הסף. זאת לאור כך שהמבקשת, שהיא הצפויה להיפגע מהסעד המבוקש, לא צורפה כצד לבקשה. לחלופין התבקש בית משפט קמא להורות על צירופה של המבקשת כצד נדרש לבקשה ולהורות על הפקדת ערבון משמעותי כתנאי לבקשת המשיבה. ביום 8.5.2023 ניתנה החלטה לפיה יש להמתין לתגובת הנאמן.

ביום 14.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.5.2023. המבקשת טענה כי בקשת המשיבה לעיכוב הליכי המכר הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן גם: התקנות) ולכן יש להורות על ביטולה. בתוך כך טענה המבקשת כי המבקשת לא צורפה כצד לבקשה; כי לא צורפה לבקשה התחייבות עצמית ולא הופקדה ערובה; כי לא התקיים דיון בבקשה בתוך 14 ימים; ולא הוגש כתב תביעה.

בהחלטה מיום 14.5.2023 קבע בית משפט קמא: "אינני רואה לנכון לבטל כל החלטה עד לקבל תגובת הנאמן".

על רקע נסיבות אלה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

3.לטענת המבקשת, הבקשה לעיכוב הליכי המכר הוגשה על ידי המשיבה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי. כך, הבקשה הוגשה מבלי שהמבקשת צורפה כצד לה בניגוד לתקנה 97(ד) לתקנות. לכן, כך נטען, נעתר בית המשפט לבקשה תוך התעלמות מהמבקשת, על אף שהיא הנפגעת העיקרית ממתן הסעד. בנוסף, המשיבה לא צירפה התחייבות עצמית ולא הפקידה ערבון בניגוד לתקנה 96; המועדים שנקבעו לדיון בבקשה חרגו מהמועדים הקבועים בתקנה 97(ז); ולא הוגש כתב תביעה בניגוד לתקנה 95(ג). עוד נטען כי משלא הוגש כתב תביעה בתוך שבעה ימים, הצו פקע לפי תקנה 100(3) לתקנות.

לטענת המבקשת, החלטות בית משפט קמא נושא הבקשה דנן הביאו לפגם – הן בהיבט הפרוצדוראלי והן בהיבט המהותי. היא הוסיפה וטענה כי נראה שכל תכליתה של הבקשה לעיכוב הליכי המכר היא לסכל את מכירת הנכס תוך פגיעה משמעותית במבקשת.

4.המשיבה טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה דנן על הסף ולגופה. לטענתה, העובדה שהמבקשת לא צירפה את המנהל המיוחד של הליכי פשיטת הרגל מהווה טעם לדחיית בקשת רשות הערעור על הסף. לגופם של דברים, המשיבה טענה כי החלטות בית משפט קמא הן מתבקשות, וכי הן מבוססות על הוראות הדין והפסיקה. לטענתה, הטעם בשלו היא לא צירפה את המבקשת כצד לבקשה לעיכוב הליכי המכר ולא צירפה התחייבות עצמית – הוא משום שזהות הרוכש בהליכי מכירת הנכס לא הייתה ידועה לה. מכל מקום מדובר לטענתה בעניין טכני שאינו גורם כל נזק למבקשת, ואינו מצדיק את קבלת הבקשה.

המשיבה הוסיפה כי ככל שבסופו של דבר ייקבע שלא היה מקום לעכב את הליכי המכר ויוכח שנגרם למבקשת נזק כלשהו, בית משפט יחייב אותה ממילא לשלם למבקשת פיצויים. עוד הבהירה המשיבה כי היא לא תתנגד לחתימה על התחייבות עצמית אולם בית משפט קמא טרם הכריע בבקשה לעיכוב הליכי המכר.

כמו כן טענה המשיבה כי מאחר שמדובר בהליכי פשיטת רגל, תקנות 95(ג) ו-100(3) לתקנות סדר הדין האזרחי אינן רלוונטיות; באשר לעובדה שלא התקיים דיון בבקשה לעיכוב הליכי המכר, המשיבה טענה כי בית משפט קמא היה סבור שהבקשה מצריכה את תגובת הנאמן וכי טרם ניתנה החלטה סופית בבקשתה. המשיבה אף התייחסה להליכי המכר עצמם וטענה כי הם לא נוהלו בצורה תקינה, באופן הסותר את הוראות הדין ופוגע בזכויותיה.

דיון והכרעה

5.ראשית יובהר, כי בית משפט קמא טרם הכריע בבקשה לעיכוב הליכי המכר לגופה, וטרם ניתן על ידיו סעד זמני בהתאם לבקשתה של המשיבה. המבקשת הגישה את הבקשה הנוכחית בהתייחס לסעד הארעי – שהוא שניתן בשלב זה על ידי בית המשפט, ואשר תכליתו היא להקפיא את המצב הקיים עד למתן החלטה בבקשה לסעד זמני לגופה.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול-דעת רחב בקשר לבקשות שעניינן סעד זמני, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטתה, אלא רק במקרים חריגים בהם הדבר נדרש על מנת למנוע עוול או נזק בלתי-הפיך לבעל-דין (רע"א 5025/18 מגדלי נתניה בע"מ נ' אלון, פס' 12 (17.7.201)). דברים אלה נכונים אף ביתר שאת כאשר מדובר בצו ארעי, שתוקפו ממילא מוגבל אף יותר. משכך, ומאחר שבית משפט קמא טרם קיבל החלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר, הרי שאין צורך בהחלטה הנוכחית להידרש לגופן של הטענות ביחס לעיכוב הליכי המכר. טענות אלה יידונו כמובן על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שיוגשו התגובות לבקשה לעיכוב הביצוע של המכר.

ואכן, טענות המבקשת מופנות בעיקרן לפגמים הפרוצדוראליים שנפלו לשיטתה בהליך מתן הצו הארעי המצדיקים לטענתה את ביטולו, ולא לשאלה האם היה מקום שבית המשפט יוציא תחת ידיו צו ארעי. כזכור, המבקשת טענה שהבקשה הוגשה ללא התחייבות עצמית וללא הפקדת ערובה; כי הבקשה לא הומצאה לה; כי לא הוגש לצידה כתב תביעה; וכי לא התקיים דיון בבקשה. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת להעדרה של התחייבות עצמית, כך שככל שלא תופקד התחייבות כאמור – הצו הארעי יבוטל.

6.התחייבות עצמית והפקדת ערובה – תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש ובערובה "לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו או יצומצם היקפו".

כאמור, המשיבה לא צירפה התחייבות עצמית ולא הפקידה ערובה. לשיטתה, אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין כי אם בפגם טכני גרידא שאינו מצדיק את קבלת הבקשה.

7.כפי שמובהר בתקנה 96(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התחייבות עצמית של מבקש תצורף לבקשה; תהיה ערוכה לפי הנוסח בטופס בתוספת הראשונה לתקנות; ולא תהיה מוגבלת בסכום זולת אם בית המשפט הורה אחרת. מכאן שבקשה לסעד זמני צריכה להיות מלווה בהתחייבות עצמית.

מתן החלטה בבקשה לסעד זמני (ולו גם היעתרות ארעית לבקשה), מותנית אפוא בכך שהבקשה הוגשה כנדרש, קרי בצירוף התחייבות עצמית. ללא התחייבות עצמית - אין לתת סעד זמני ואף לא סעד ארעי. אם לבקשה לסעד זמני לא צורפה התחייבות, בית המשפט לא ייעתר לבקשה, ולמצער – אם נעתר בית המשפט לבקשה לסעד ארעי, עליו להתנות את הותרת הסעד הארעי בתוקף בהמצאת התחייבות עצמית תוך זמן קצר ככל האפשר.

8.ודוק; התחייבות עצמית אינה דרישה טכנית אלא היא דרישה מהותית המגנה על זכויותיהם המהותיות (ולא רק הדיוניות) של בעלי הדין. בהתחייבות עצמית מקבל על עצמו מבקש הסעד הזמני את הסיכון לתשלום פיצויים במקרה שבו ייקבע בסופו של יום שלא היה מקום להעניק את הסעד. הטעם לכך הוא כי בשלב ההכרעה בבקשה לסעד זמני, טרם התבררו באופן סופי זכויות הצדדים הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. לכן, יש צורך לאזן בין האינטרס של מבקש הסעד הזמני בקבלת סעד מיידי כדי שבקשתו לא תתייתר; לבין האינטרס של מי שעלול להיפגע ממתן הסעד אם יתברר כי הוא ניתן ללא הצדקה. איזון כאמור נעשה בין היתר, בהתאם לתקנות, על-ידי נטילת אחריות של מבקש הסעד לפצות את מי שעלול להיפגע ממנו (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 5 (21.4.2009) (להלן: עניין אלול)). ההתחייבות העצמית היא מעין "מחיר" שאותו על מבקש הסעד הזמני "לשלם" בתמורה לכך שניתן לו סעד בטרם הוכיח באופן סופי את זכותו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמוד 737 (מהדורה 13, 2020)).

לאור האמור, הפסיקה הכירה בחשיבות המצאת התחייבות עצמית וערובה ונקבע כי אין לתת סעד זמני ללא הבטחת נזקיו של בעל הדין כלפיו מופנה הצו (ראו למשל: רע"א 3847/10 לחאם נ' לחאם, פסקה 20 (10.10.2010)).

9.ההתחייבות העצמית נחוצה לא רק בשלב הסעד הזמני אלא גם אם בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד ומוציא תחת ידיו סעד ארעי. זאת הגם שתוקפו של סעד כזה הוא מטבע הדברים קצר הרבה יותר. חרף האמור, גם העיכוב שנגרם כתוצאה מסעד ארעי עלול לגרום לנזקים, לעיתים גם לנזקים כבדים. כזכור קבע מתקין התקנות כי יש לצרף את ההתחייבות העצמית לבקשה לסעד זמני עצמה, כדי שהיא תחול גם במקרה שבו החליט בית המשפט להיעתר לבקשה במעמד צד אחד עד להגשת התגובה לבקשה; וכדי להבטיח את הצד שכנגד במידת מה למקרה בו יסתבר בדיעבד כי לא היה מקום להוצאת הצו הארעי, וכי לצד שכנגד נגרם נזק כתוצאה מהוצאתו.

10.כזכור, המשיבה טענה כי אם אכן יתברר בסופו של דבר שלא היה מקום לעכב את הליכי המכר וכי העיכוב גרם נזק בר-פיצוי למבקשת – יחייב אותה ממילא בית המשפט בפיצויים. אלא שכעולה מהאמור לעיל, ההתחייבות העצמית נועדה להבטיח בדיוק זאת – את השיפוי בגין נזקים אלה, וכאמור – התקנות והפסיקה בעקבותיהן קבעו כי ההתחייבות העצמית היא תנאי מקדמי למתן סעד זמני.

11.לטעמי, במקרים בהם ניתן סעד זמני או ארעי בלא שהומצאה התחייבות עצמית, יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. כזהו המקרה דנן, בו ניתן הצו הארעי מבלי שהובטחה למבקשת ההגנה שנקבעה בתקנות כתנאי להוצאת הצו. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש להורות למשיבה להפקיד התחייבות עצמית בהקדם האפשרי וזאת כתנאי לתוקפו של הצו הארעי שהוציא בית משפט קמא.

12.באשר להמצאת ערובה – לצד הדרישה להמצאת התחייבות עצמית, על המבקש סעד זמני להפקיד ערובה מספקת לפיצוי בגין נזקים שעלולים להיגרם לצד שכנגדו ניתן הצו. ערובה זו אמורה אף היא להבטיח את הצד שכנגד למקרה שהוצאת הצו (הארעי או הזמני) יגרמו לו נזקים, ויסתבר כי לא היה מקום בהוצאתם. אולם, בניגוד להתחייבות עצמית (שבית המשפט מוסמך רק להגביל את סכומה), בית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים לפטור את מבקש הסעד מהפקדת ערובה "אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין" (תקנה 96(ג)). אכן, נקודת המוצא היא חיוב בערובה, בעוד שמתן הפטור הוא החריג. עקרון זה תקף גם אם הצד כלפיו מופנה הצו אינו מראה שעלול להיגרם לו נזק עקב מתן הצו (ראו: עניין אלול).

יחד עם זאת, מאחר שבשונה מהתחייבות עצמית, הערכאה הדיונית מוסמכת לקבוע שלא תופקד ערובה, לא מצאתי שיש להתערב בשלב זה, במסגרת בקשת רשות ערעור על צו ארעי, בסוגיית הערובה. יש להניח שבית המשפט ייתן דעתו לשאלת הפקדת הערובה במסגרת הבקשה עצמה; ויתנה את קבלת בקשת המשיבה בערובה מספקת או ינמק מדוע אין מקום לעשות כן בנסיבות המקרה.

13.בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי מקום להתערב בזמנים שקצב בית משפט קמא במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב הליך המכירה. אכן, בהתאם לתקנה 97(ה) לתקנות, מקום בו ניתן סעד זמני ארעי על בית המשפט להורות על קיום דיון במעמד בעלי הדין בהקדם האפשרי ככל האפשר ולא יאוחר מ-14 ימים מיום מתן הסעד הארעי. יחד עם זאת, נקבע גם כי בית המשפט רשאי להורות על מועד מאוחר יותר לדיון אם מצא טעמים מיוחדים לכך. המבקשת לא הוכיחה כי יש להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בסוגיה דיונית זו, ובהחלטתו לפיה יש לקבל את עמדת הנאמן עובר לקיום דיון בבקשה. על כל פנים, חזקה על בית משפט קמא שלאור לוחות הזמנים שצוינו לעיל – יקיים בהקדם האפשרי דיון בבקשה לגופה.

14.כן אין לקבל את טענת המבקשת לפיה תוקפו של הצו הארעי פג מאחר שלא הוגש כתב תביעה בתוך שבעה ימים. הטעם לכך הוא מאחר שמדובר בהליך פשיטת רגל. אכן, התקנות בנושא סעדים זמניים חלות גם על הליכי פשיטת רגל אך זאת בשינויים המחויבים (תקנה 2 ותקנה 84 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019). ברי כי כאשר הבקשה לסעד זמני מוגשת בהליך פשיטת רגל – לא צפויה להיות מוגשת בצידה תביעה באותו הליך.

15.סוף דבר: על המשיבה לצרף לבקשתה התחייבות עצמית כמפורט בתקנה 96(ב) לתקנות לפיצוי כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני עד ליום 1.6.2023. ככל שלא תעשה כן – יבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 2.5.2023.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת עבור הבקשה דנן בסך של 2,500 ₪.