רע"א 5025/18 מגדלי נתניה בע"מ נ. נועם אלון

1.

בפני בקשת רשות ערעור הנסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.6.2018 (ע"א 54437-05-18 וע"א 55135-05-18, השופטת מ' נד"ב ) ובצדה בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (ת"א 3597-06-15, השופטת ג' שרעבי ).

רקע והליכים קודמים

2.

הבקשות שבפני נסבות בעיקרו של דבר על דרך הגישה לחניון הממוקם ברחוב קראוזה בעיר נתניה (להלן: חניון

קראוזה ), אשר נמצא בעיקרו בבעלותה של חברת מגדלי נתניה בע"מ (להלן: חברת מגדלי נתניה ), היא המבקשת 1. המבקש 2, אריה קפלן (להלן: קפלן ), היה מנהלה של חברת מגדלי נתניה, ואילו המבקשים 5-3 הם המפעילים של החניון. בעבר, הייתה כניסה לחניון מרחוב קראוזה . עם זאת, על-פי הנטען החל משנת 1989, אז הפך רחוב קראוזה

למדרחוב (להלן: המדרחוב ) , הגישה לחניון התאפשרה רק באמצעות נסיעה דרך הכניסה לחניונים סמוכים מרחוב סמילנסקי (להלן: חניוני סמילנסקי ). המשיבים הם יורשיו של הבעלים הרשומים של חניונים אלה. ההליך דנן החל בתביעה שהגישו המשיבים למתן צו מניעה קבוע המכוון בעיקרו נגד מעבר של כלי רכב לחניון קראוזה דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי .

3.

בית משפט השלום קיבל את התביעה בעיקרה, בקבעו כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיומה של זיקת הנאה "מכוח שנים" בחניוני סמילנסקי , ואף לא זיקת הנאה מכוח הסכם. עוד נקבע כי הוכח שפעילות המבקשים גורמת מטרדים למשיבים, בין היתר בשל כך שחברת מגדלי נתניה השכירה שטח סמוך לכניסה לחניון קראוזה מהמדרחוב לצורך הפעלתו של בית קפה באופן שחוסם כניסה זו. לפיכך, בית משפט השלום הורה על מתן צו מניעה שכלל איסור על המבקשים או מי מטעמם "להיכנס, באמצעות רכבים, ולהשתמש בכניסת סמילנסקי , היינו, בדרך הכניסה מרחוב סמילנסקי 10 בנתניה... כדי לעבור לחניון קראוזה ". כמו כן, בית משפט השלום אסר על המבקשים או מי מטעמם לחסום את דרך הכניסה ואת המעבר לחניוני סמילנסקי בכל דרך שהיא, בין בעצמם ובין על-ידי אחרים, וכן הורה למבקשים לפנות כל חסימה מטעמם בכניסת סמילנסקי

(להלן: צו המניעה או הצו ). בית משפט השלום הורה על כניסתו של הצו לתוקף בתום 90 יום ממועד המצאת פסק הדין למבקשים. בית משפט השלום הוסיף וציין כי הוא מודע לכך שפסק דינו עשוי להביא לתנועה רבה יותר של כלי רכב לחניון דרך מדרחוב קראוזה . אולם, בית משפט השלום קבע כי מדובר בזכות הקניין של המשיבים, וכי לא בוססה הטענה כי אין אפשרות לעשות שימוש בכניסה לחניון קראוזה מכיוון המדרחוב.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעורים – של המבקשים 2-1 (ע"א 54437-05-18) והמבקשים 5-3 (ע"א 55135-05-18). בצד הערעורים, ביום 24.5.2018 המבקשים הגישו בקשה משותפת לעיכוב ביצועו של פסק הדין בטענה כי הצו מונע כל גישה של כלי רכב לחניון קראוזה .

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בציינו כי ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועה של ההחלטה שעליה מערערים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא מצא ש"אין כל סיכוי לערעור" אך גם לא מצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, נוכח מהות העניין, וכן כי הוא אינו סבור כי מדובר במצב שאינו הפיך.

בקשת רשות הערעור והתגובות לה

6.

הבקשה שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, היה מקום להיעתר לבקשתם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור. בעיקרו של דבר, הבקשה מתמקדת בטענה כי הכניסה לחניון קראוזה מהמדרחוב אינה אפשרית וכי דרך הגישה היחידה אליו היא דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי . המבקשים מבססים טענה זו על חוות דעת תכנונית שצורפה לבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי לפיה תנועת כלי רכב במדרחוב אינה אפשרית בחלק שממנו הייתה קיימת בעבר גישה לחניון קראוזה . הם מוסיפים כי המעבר מרחוב קראוזה

לחניון חסום פיזית, מזה שנים, על-ידי מבנה תשתית שבנתה עיריית נתניה במקום וכן על-ידי עמודי ברזל. על כן, טוענים המבקשים כי הכניסה לחניון קראוזה

חסומה בפועל ללא כל קשר לבית הקפה שהוקם בסמוך.

7.

עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בבירור. לטענתם, צו המניעה שניתן בבית משפט השלום משנה מצב קיים מזה עשרות שנים, לפיו גישת רכבים לחניון קראוזה מתבצעת דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי . בנוסף, טוענים המבקשים כי הצו שולל בפועל גישה לחניון קראוזה מהמשתמשים בו, ובכללם עשרות לקוחות קבועים בעלי מנוי שנתי. על כן, לטענת המבקשים משמעותו של הצו היא סגירת העסק שהוא חניון קראוזה , אובדן כל לקוחותיו ופגיעה במוניטין של חברת מגדלי נתניה – באופן שיגרום נזק בלתי הפיך. מנגד, כך נטען, המשיבים לא טענו בבית המשפט המחוזי כי ייגרם להם נזק כתוצאה מהמשך המצב הקיים עד להכרעה בערעור. לבסוף טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת, באופן המצדיק – כשלעצמו – את קבלת בקשתם.

8.

ביום 28.6.2018 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה לרשות ערעור ולבקשה למתן סעד זמני, וכן הוריתי על מתן צו ארעי לפיו יוקפא באופן חלקי צו המניעה במובן זה שתתאפשר גישה לכלי רכב לחניון קראוזה דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי . בהקשר זה הובהר כי הצו הארעי לא יחול על חלקו של צו המניעה הנוגע לאיסור על חסימתה של הכניסה לחניוני סמילנסקי על-ידי המבקשים או מי מטעמם.

9.

בתשובה שהגישו המשיבים נטען כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, מתמקדים המשיבים בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום ובתקופה של 90 יום שאותה נתן למבקשים כדי להיערך לביצועו של צו המניעה. בפרט, מפנים המשיבים לקביעתו של בית משפט השלום בדבר תרומתו של בית הקפה – שממנו גובים המבקשים דמי שכירות – לחסימתה של הכניסה לחניון קראוזה מהמדרחוב. המשיבים מוסיפים כי "עובדתית לא נאסרה הכניסה למדרחוב" וכי שנים ארוכות לאחר הפיכתו למדרחוב, נכנסו מכוניות לחניון קראוזה דרך כניסה זו. עוד טוענים המשיבים כי ישנה בעייתיות בכך שחוות הדעת התכנונית הוגשה בשלב הערעור, בעוד שהתב"ע שעליה היא מסתמכת אושרה כבר בשנת 1974. כמו כן, לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי נגרמים להם נזקים ומטרדים זה מספר שנים מצדם של המשתמשים בכניסה לחניוני סמילנסקי

מטעם המבקשים.

10.

ביום 8.7.2018 הוריתי על הגשת תגובה קצרה מטעם המבקשים, שבה יתייחסו לאפשרויות הגישה לחניון קראוזה . בתגובתם חזרו המבקשים על כך שלא קיימת אפשרות גישה לחניון קראוזה

דרך המדרחוב, הן מבחינה פיזית והן מבחינה תכנונית, וכי זה עשרות שנים שכלי רכב אינם נכנסים לחניון בדרך זו. המבקשים שבו והדגישו כי בית הקפה אינו הגורם החוסם את המעבר מהמדרחוב לחניון קראוזה , אלא מבנה התשתיות והעמודים שהוצבו במקום על-ידי העירייה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. בהמשך לכך, החלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שתתאפשר הגישה לחניון קראוזה דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי

עד להכרעה ב ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי.

12.

כפי שציינתי בעבר, אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) אינן חלות במישרין על הדיון בבקשות כמו זו שבפני, שכן שאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי. אף על פי כן, בית המשפט יגלה ריסון בקבלתן ויעשה כן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו למשל: רע"א 476/15

פלונית נ' פלונית , פסקה 13 (9.2.2015); רע"א 3310/17 ילנה נ' דלית , פסקה 11 (15.5.2017); רע"א 6174/17 קריבושאי נ' שמש , פסקה 10 (3.8.2017)).

13.

בנסיבות העניין, התרשמתי כי מדובר בסוג המקרים שמצדיקים מתן רשות ערעור בשל פוטנציאל הפגיעה הגדול במבקשים – ככל שיתקבלו הערעורים – אשר מטה את מאזן הנוחות לטובתם. בעניין זה, יש לייחס משקל לפרק הזמן הארוך שבו מצב הדברים בשטח אפשר את הגישה דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי

וכן לכך שהנזק שעשוי להיגרם כתוצאה משינוי המצב בשטח הוא גדול יותר מן הנזק למשיבים כתוצאה מהשארת המצב הקיים עד להכרעה בערעור (ראו: ע"א 8330/17 הראל נ' קובה , פסקה 7 (31.1.2018)). בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי סבר כי הערעור אינו חסר כל סיכוי, דומה שיש מקום להיעתר לבקשה.

14.

יודגש כי החלטתי נסבה כאמור אך על סוגיית הגישה לחניון קראוזה , מהטעמים שפורטו לעיל. חלקו של צו המניעה אשר עוסק באיסור החסימה של הכניסה לחניוני סמילנסקי

על-ידי המבקשים או מי מטעמם, וכן בפינויין של חסימות קיימות מטעמם, יעמוד על כנו.

15.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור והערעור על פיה מתקבלים כאמור בפסקה 11. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך כולל של 3,000 שקלים.