רע"א 1205/19 נועם אלון נ. מגדלי נתניה בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.1.2019 (ע"א 54437-05-18, השופטת הבכירה מ' נד"ב , השופט העמית א' ש' שילה והשופטת ע' כהן ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 4.3.2018 (ת"א 3597-06-15, השופט ג' א' שרעבי ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשים ירשו מקרקעין המצויים ברחוב סמילנסקי בנתניה, ובהם בניין הכולל חניונים ודרך גישה המובילה אליו (להלן בהתאמה: בניין סמילנסקי , חניון סמילנסקי ו- דרך הגישה ). המשיבים הם בעלי זכויות במקרקעין סמוכים המצויים ברחוב קראוזה, ואף בהם בניין הכולל חניון (להלן: חניון קראוזה ) המופעל על-ידי חלק מהם.

3.

הלכה למעשה, חניון סמילנסקי וחניון קראוזה פועלים כך שלא קיימת הפרדה פיזית ביניהם, במתכונת של מעין מתחם משותף. לאורך השנים התאפשרה הכניסה לחניון קראוזה בתקופות שונות רק באמצעות דרך הגישה והכניסה לחניון סמילנסקי. בשנת 2009 המשיבה 1 אף השכירה את שטח הכניסה לחניון קראוזה, והוקם בו בית קפה.

4.

מקורה של הבקשה בהליך שיזמו המבקשים למתן צו מניעה קבוע לפיו לא יתאפשר מעבר של כלי רכב לחניון קראוזה באמצעות דרך הגישה והכניסה לחניון סמילנסקי. בית משפט השלום קיבל את התביעה, ובעיקרו של דבר שלל את האפשרות שקמה זיקת הנאה ביחס לשטחים אלו לטובת חניון קראוזה. לפי צו המניעה שהוצא, על המשיבים נאסר גם לחסום את דרך הגישה ואת הכניסה לחניון סמילנסקי.

5.

המשיבים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. להשלמת התמונה, יצוין כי בצדם של הערעורים הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע שנדחתה תחילה בבית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, ובהחלטתי מיום 17.7.2018 הוריתי על מתן רשות כאמור, וכן על קבלת הערעור לגופו במובן זה שתתאפשר הגישה לחניון קראוזה דרך הכניסה לחניון סמילנסקי עד להכרעה בערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי (רע"א 5025/18). יוער כי הליכי ביניים אלה לא נזכרו כלל כחלק מן הרקע העובדתי לבקשה הנוכחית.

6.

בפסק הדין שעליו נסבה בקשת רשות הערעור דנן קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הערעורים שהגישו המשיבים, וקבע כי הבעלים הקודם של בניין סמילנסקי, שנפטר בשנת 2008, העניק זיקת הנאה לטובת חניון קראוזה, המאפשרת לכלל המשתמשים בו להיכנס אליו באמצעות דרך הגישה. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הותיר על כנה את ההוראה בצו שנתן בית משפט השלום האוסרת על המשיבים לחסום את דרך הגישה ואת הכניסה לחניון סמילנסקי.

7.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי פסק הדין שנתן שגוי, וכי עניינם מעלה סוגיות משפטיות עקרוניות הנוגעות להסכמים להענקת זיקת הנאה ומצדיקות מתן רשות ערעור.

8.

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. חרף הטענות שהעלו המבקשים, לא השתכנעתי כי בקשתם מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן, אינני סבורה כי דחייתה תוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.