רע"א 6174/17 ישראלה קריבושאי נ. הילה שמש

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.7.2017 (ע"א 63613-07-17, סגנית הנשיא י' שבח ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 5.7.2017 (ת"א 4827-05-16, השופטת כ' האפט ). בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני, עד להכרעה בבקשה העיקרית.

2.המבקשים 2-1, ישראלה ויוסף קריבושאי (להלן ביחד: בני הזוג ), היו בעלים של דירה בת 4.5 חדרים ברחוב בורלא בתל אביב-יפו (להלן: הדירה ) עד לשנת 2004, עת היא נמכרה למשיבה, הילה אגם שמש, במסגרת הליכי מימוש משכנתה. במסגרת חוזה הרכישה של הדירה ניתנה לבני הזוג הזכות להמשיך ולהתגורר בה כשוכרים במשך תקופה (שהוארכה מספר פעמים), וכן ניתנה להם אופציה לרכישתה במשך תקופת השכירות במחיר שנקבע מראש. בהתאם לכך, בני הזוג המשיכו להתגורר בדירה על-פי חוזה שכירות שנכרת בינם לבין המשיבה (להלן: חוזה השכירות ). למען שלמות התמונה יצוין כי המבקשת 3, ליאן קריבושאי, היא בתם של בני הזוג וכעולה מהבקשה אף היא מתגוררת בדירה.

3.ביום 2.5.2016 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום לפינוים של המבקשים מהדירה בטענה כי חוזה השכירות הסתיים ביום 31.3.2016 ומאז לא הוארך (להלן: תביעת הפינוי ). מנגד, טענו המבקשים כי חוזה השכירות הוארך בשיחות בעל-פה בינם לבין המשיבה עד לסוף חודש ספטמבר 2017.

4.ביום 5.7.2017 קיבל בית משפט השלום את תביעת הפינוי. בית משפט השלום קבע, בין היתר, כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 31.3.2016, וכן כי חוזה השכירות שנכרת בין הצדדים לא הוארך בכתב או בעל-פה. לבסוף, נקבע כי על המבקשים לפנות את הדירה עד ליום 31.7.2017.

5.להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 4.5.2016 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 10807-05-16), שבה הם עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו חוזה השכירות הוארך פעם נוספת בהסכמת המשיבה עד ליום 30.9.2017, וכך גם האופציה לרכישת הדירה (להלן: התביעה למימוש האופציה ). בד בבד עם הגשת התביעה מטעמם, המבקשים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לעשות כל שינוי במרשם הזכויות של הדירה עד להכרעה בתביעה למימוש האופציה. ביום 8.6.2016 בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון בשאלה אם הוארך חוזה השכירות יתקיים בפני בית משפט השלום במסגרת תביעת הפינוי. כמו כן, בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה שיאסור כאמור על המשיבה לעשות שינויים במרשם הזכויות של הדירה עד להחלטה אחרת בכפוף להפקדת ערבות של 250,000 שקל (השופטת ד' אבניאלי ).

6.ביום 27.7.2017 המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתביעת הפינוי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין זה עד להכרעה בערעור.

7.ביום 28.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה לעכב את הפינוי עד להכרעה בערעור אינה עולה בקנה אחד עם טענת המבקשים בבית משפט השלום לפיה חוזה השכירות שלהם הוארך רק עד סוף ספטמבר 2017, וכל זאת כאשר הערעור צפוי להישמע, כך צוין בהחלטה, רק בעוד כשנה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור נמוכים בהתחשב בכך שהוא נסב על ממצאים עובדתיים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף אם תתקבל התביעה למימוש האופציה, לא צפוי להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, שכן נאסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בדירה. לצד זאת, בית המשפט המחוזי העניק ארכה לפינוי הדירה עד ליום 7.8.2017 בשעה 14:00.

8.הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בתביעת הפינוי. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שביסס את הכרעתו בבקשה לעיכוב ביצוע על טענת המבקשים לפיה חוזה השכירות הוארך עד סוף ספטמבר 2017. בעניין זה טוענים המבקשים כי מדובר בטענת הגנה שמשמעות קבלתה היא דחיית תביעת הפינוי בהיעדר עילה. במקרה כזה, כך נטען, לא יהיה ניתן לחייב את המבקשים לפנות את הדירה אלא באמצעות הגשת תביעה חדשה. בהמשך לכך, המבקשים טוענים כי קיימת "זיקה ברורה" בין חוזה השכירות לבין האופציה לרכישת הדירה, סוגיה שעודנה מתבררת בהליך נפרד בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, אומד דעתם של שני הצדדים להליך היה כי יחסי השכירות יסתיימו רק עם מימוש האופציה על-ידי המבקשים, ולא קודם לכן. לבסוף, המבקשים טוענים כי ההפרדה הדיונית בין המשך חוזה השכירות לבין האופציה לרכוש את הדירה נכפתה עליהם והובילה למעשה לפגיעה בזכויותיהם המהותיות, שכן הכרעה בנושא השכירות תוביל לפינוים מהדירה עוד בטרם יתבררו מלוא זכויותיהם בה.

9.המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מימוש פסק דינו של בית משפט השלום יחייב אותם להשקיע משאבים רבים בפינוי הדירה ובמציאת קורת גג חדשה. המבקשים טוענים עוד כי מדובר בפינוי של דירת מגורים שבה גרו במשך 27 שנים, ואף הייתה בעבר בבעלותם. לעומת זאת, המבקשים טוענים כי עיכוב ביצועו של הפינוי לא יסב למשיבה נזק, בין היתר לנוכח הסכמתם להמשיך ולשלם את שכר הדירה ובשים לב לעובדה שהמשיבה לא יכולה למכור את הדירה בשל צו המניעה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי.

10.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות , בכפוף לאמור בפסקה 12 להלן. כפי שציינתי בעבר, אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) אינן חלות במישרין על הדיון בבקשות כמו זו שבפני, שכן שאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי. אף-על-פי-כן, בית המשפט יגלה ריסון בקבלתן של בקשות רשות ערעור כאמור ויעשה כן כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו למשל: רע"א 476/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 13 (9.2.2015) (להלן: עניין פלונית ); רע"א 3310/17 ילנה נ' דלית , פסקה 11 (15.5.2017) ). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמת מידה זו.

11.

אכן, עסקינן בפינוי מנכס מקרקעין המשמש למגורים, מצב דברים שבו נוטה מאזן הנוחות, בדרך כלל, לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין שמורה על הפינוי. עם זאת, לא מדובר בשיקול בלעדי, וההכרעה תלויה גם בסיכויי הערעור ובנסיבותיו של כל מקרה

(ראו למשל: עניין פלונית ; רע"א 4249/17 אבו עומר נ' משה בן דוד – מנהל העזבון אסתר משה ז"ל , פסקה 10 (21.6.2017); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 377 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, לנוכח צו המניעה שניתן בתביעה למימוש האופציה אשר אוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה בדירה, בשים לב לכך שערעור המבקשים מתמקד בהכרעות עובדתיות, ובהתחשב בעובדה שלכאורה המבקשים מתגוררים בדירה במשך 17 חודשים מעבר לתקופת השכירות – לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקשים עוול חמור או נזק בלתי הפיך. לכך יש להוסיף כי אף להשקפתי היה מקום לתת משקל, בעת בחינת הבקשה לעיכוב ביצוע, לטענת המבקשים כי חוזה השכירות מסתיים בסוף חודש ספטמבר 2017, ולו כשיקול ביחס למידת הנזק שייגרם להם אם תידחה הבקשה.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. יחד עם זאת, בשים לב למועד הפינוי הקרוב ולצורך מתן זמן התארגנות ומתוך התחשבות במבקשים, אני מורה על דחיית מועד הפינוי עד ליום 27.8.2017 בשעה 14:00. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.