רע"א 5503/18 בנק הפועלים בע"מ נ. מאיר קלפנר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן ) בפש"ר 67837-09-16 מיום 18.6.2018, בגדרה נקבע כי יש לשום את ערכה של דירת המשיב 1 (להלן: החייב ) כדירה תפוסה.

רקע והליכים קודמים

2.

החייב נשוי ואב לתשעה ילדים, מתגורר עם אשתו ועם שניים מילדיו בדירה בת שישה חדרים בבני ברק, בבניין הבנוי על מקרקעין הידועים כגוש 6122 חלקה 720 (להלן בהתאמה: הדירה ; המקרקעין ). ביום 1.1.2017 ניתן, לבקשת החייב, צו כינוס לנכסיו, והמשיב 2 מונה למנהל מיוחד (להלן: המנהל המיוחד ). כמו כן, הושת על החייב צו תשלומים חודשי בסך 250 ש"ח. על-פי האמור בדו"ח המנהל המיוחד מיום 12.6.2018, החייב ואשתו הם בעלים במשותף של הדירה. עוד נכתב בדו"ח כי ניתן למכור את הדירה כתפוסה, בהתאם להלכה הנוהגת, וכי יש למנות שמאי שישום את זכויותיו של החייב בדירה.

3.

ביום 18.6.2018, במסגרת הדיון שהתקיים בעניינו של החייב, טען המבקש – הוא הנושה העיקרי של החייב – בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק ),

כי אין לשום את הדירה כתפוסה בלבד. כן טען הבנק כי לאחר ששוחח עם המנהל המיוחד הגיע להבנה כי לאחר שהשמאי שמונה ישום את ערך הדירה הן כפנויה והן כתפוסה, תיבחן השאלה באיזה אופן היא תמומש, וזאת במסגרת הדיון הבא שיתקיים בעניינו של החייב. החייב טען בתגובה כי מאחר שהוא מתגורר בדירה ביחד עם בני משפחתו, ברי כי יש לממשה כתפוסה.

4.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.6.2018, הוכרז החייב פושט רגל ונקבעה לו תכנית פירעון זמנית. כן נקבע כי בהמשך יתקיים דיון נוסף בעניינו של החייב, כמבוקש על ידי הבנק. בעניין הדירה, קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "החייב ומשפחתו מתגוררים בדירה בבעלות ואשר בעניינה כבר מונה שמאי. הדירה תפוסה על-ידי החייב ומשפחתו ובאופן זה יש לשום את ערכה" (עמ' 2, שורות 32-31 לפרוטוקול הדיון).

הבקשה דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

5.

הבנק טוען בבקשתו כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי הדירה תימכר כתפוסה, בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ו-1976, וזאת בטרם התבררה מהות זכויותיו של החייב במקרקעין ובטרם נשמעו טענותיו של הבנק בעניין זה. הבנק טוען בעניין זה כי ייתכן שלחייב זכויות בחלקים נוספים במקרקעין, דבר שיש לו נפקויות

לעניין אופן מימוש הדירה. לפיכך, מבקש הבנק כי בית משפט זה יחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי, אשר ידון ויכריע בעניין מהות זכויות החייב בדירה, זאת לאחר קבלת חוות הדעת השמאית – בגדרה תיערך שומת הדירה כפנויה וכתפוסה – ולאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין. לחלופין, מבקש הבנק כי בית משפט זה יקבע שיש למכור את הדירה כפנויה.

6.

בתשובתם, מצטרפים המנהל המיוחד והכונס הרשמי, הוא המשיב 3, לטענות הבנק, וטוענים אף הם כי יש להחזיר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי, על-מנת שידון ויכריע בסוגיית מהות זכויות החייב בדירה, וכפועל יוצא מכך, באופן מימושה, זאת לאחר קבלת חוות הדעת השמאית.

7.

החייב בתשובתו סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי יש לדחות את הבקשה. החייב חוזר על עמדתו כי הוא מתגורר עם בני משפחתו בדירה, אשר מצויה בבעלותם, וכי אין בבעלותם דירה נוספת, ומשכך ברי כי יש למכור את הדירה כתפוסה. החייב טוען בנוסף כי המערער לא העלה טענותיו בעניין זה במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, ואף משכך, לאור עקרון סופיות הדיון, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה; נתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו – החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל.

9.

בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי הדירה תימכר כתפוסה, ואולם קביעה זו, שהיא בליבת המחלוקת בין הצדדים, לא נומקה על-ידי בית המשפט ואף ניתנה טרם שניתנה לצדדים ההזדמנות להשמיע טענותיהם בעניין. אדגיש כי, בניגוד לטענת החייב, הבנק העלה טענותיו בעניין זה עוד במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 18.6.2018. במסגרת הדיון אף ביקש הבנק כי סוגיה זו תיבחן במסגרת דיון הבא בעניינו של החייב, לאחר שהשמאי ישום את ערך הדירה, הן כתפוסה והן כפנויה. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי אכן יתקיים דיון נוסף בעניינו של החייב, בהתאם לעמדת הבנק. ואולם, על אף החלטה זו, בית המשפט המחוזי קבע כי הדירה תמומש כתפוסה טרם שהתקיים דיון כאמור . די בכך כדי להורות על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שיקיים דיון בסוגיה האמורה, וייתן החלטה חדשה ומנומקת, זאת לאחר שתוגש חוות דעתו של השמאי בדבר זכויותיו של החייב במקרקעין ושומת הדירה כפנויה וכתפוסה .

10.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ממילא אין מקום להידרש לטענותיו העקרוניות של הבנק אשר לאופן מימוש דירה המצויה בבעלות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל, שהרי אופן מימוש הדירה בענייננו יידון, כאמור, בבית המשפט המחוזי.

11.

סוף דבר – הערעור מתקבל, במובן זה שהדיון בסוגיות זכויות החייב בדירה ואופן מימושה יוחזר להכרעת בית המשפט המחוזי, זאת לאחר שתתקבל חוות דעת שמאית שתעריך את מהות זכויות החייב במקרקעין ובה שומת ערך הדירה כפנויה וכתפוסה.

אין צו להוצאות.