רע"א 4145/21 אסף אדטו נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט מיכאל קרשן ) בפש"ר 55068-12-18 מיום 18.5.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעכב את הליכי המימוש של נכס שבבעלותו על ידי המנהל המיוחד. לצידה של בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.

ביום 5.2.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, אסף אדטו (להלן: החייב ), על פי בקשתו, והושת עליו צו תשלומים בסך 350 ש"ח. כמו כן, עו"ד בנימין כהן מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (המשיב 2. להלן: המנהל המיוחד ). בהמשך, הוגדל צו התשלומים, בהסכמת החייב, לסך של 1,000 ש"ח, ולאחר מכן הופחת, לבקשת החייב, לסך של 600 ש"ח. תביעות החוב שאושרו עומדות על סך 404,333 ש"ח, נכון לחודש יוני 2021.

2.

בחלוף כמעט שנתיים מאז החל ההליך, ביום 5.10.2020, הגיש המנהל המיוחד תסקיר בעניינו של החייב, וממנו עלה כי החייב אינו משתף פעולה עם ההליך, משאינו מגיש את דו"חותיו כסדרם וצובר חובות פיגורים בתשלום החודשי, באופן המצדיק לשיטתו את ביטול ההליך בעניינו לאלתר. לפנים משורת הדין, המליץ המנהל המיוחד לאפשר לחייב להציע הצעה לפדיון זכויות בנכס מגורים המצוי בגוש 8633, בחלקה 27, ביד חנה (להלן: הנכס ), אשר תשקף תשלום דיבידנד לנושים בשיעור 100% מסך חובותיו, וכי ככל שלא יעשה כן – יוּתַּר למנהל המיוחד לפעול למימוש זכויותיו של החייב בנכס. בהקשר זה, ציין המנהל המיוחד כי הנכס משמש למגורי החייב ומשפחתו, והוא הוערך על ידי החייב בסך 2.2 מיליון ש"ח (כאשר לרעיית החייב מחצית הזכויות בו, ורובצת עליו משכנתא בסך 1.1 מיליון ש"ח).

3.

בתגובתו מיום 21.10.2020, דחה החייב את הצעת המנהל המיוחד לפרוע 100% מחובותיו, והציע הסדר פשרה מטעמו, לפיו יפרע 75% מתביעות החוב שאושרו על ידי המנהל המיוחד. כפי שפירט החייב, הסדר פשרה זה ימומן על ידי בני משפחה וחברים, ויועבר לקופת פשיטת הרגל בדרך של העברה בנקאית. הצעה חלופית זו נדחתה על ידי המנהל המיוחד בתגובתו מיום 19.11.2020, בסברו כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות לאשר תכנית פירעון שאינה מביאה לפירעון מלא של תביעות החוב המאושרות מקום בו שווי נכסיו של החייב מאפשר זאת, וכן לאור התנהלותו של החייב עובר לכניסתו להליך פשיטת הרגל ולאחריה.

4.

כעבור כשבוע, ביום 25.11.2020, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במעמד הצדדים. בתום הדיון נקבע כי החייב רשאי להציע הסדר לנושים, בכפוף להסדרת המחדלים בהתנהגותו, וזאת בתוך 60 ימים ממועד הדיון; וכי הצעת החייב תיבחן על ידי המנהל המיוחד בתוך 90 ימים ממועד הדיון. בנוסף, נקבע כי ככל שהצעה כאמור מטעם החייב לא תוגש או שלא תתקבל, יהיה המנהל המיוחד רשאי להגיש בתוך 120 ימים ממועד הדיון בקשה למימוש הנכס, ולחייב תינתן אפשרות הן להציע הצעה לפדיון עצמי והן להתייחס לאופן מימוש הנכס על ידי המנהל המיוחד.

5.

ביום 2.2.2021, הגיש החייב הצעת הסדר מטעמו, ולפיה ישלם סך של 275,000 ש"ח, לרבות הוצאות ההליך, שכר טרחה ואגרת השגחה, וזאת בכפוף לכך שלא יוכרז כפושט רגל (להלן: הצעת ההסדר השנייה ). בתגובת המנהל המיוחד מיום 5.2.2021, נטען כי החייב אינו מסיר את מחדליו, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.11.2020, ומשכך אין מקום לדון בהצעת ההסדר מטעמו. לגופו של עניין, טען המנהל המיוחד, כי מדובר בהצעה לא רצינית, שכן היא נעדרת פירוט ואסמכתאות מתאימות. כעבור יומיים, ביום 7.2.2021, נתן בית המשפט המחוזי ארכה בת 30 ימים להסרת מחדלי החייב, וכן קבע כי בכל הנוגע להצעת ההסדר, " מומלץ לחייב לבוא בדברים עם המנהל המיוחד לשם קידום הצעת הסדר ריאלית, אשר תייתר את מימוש הנכס ".

6.

בהתאם, ביום 2.3.2021, הגיש החייב הודעת עדכון מטעמו, ובה מסר כי פעל להסרת המחדלים האמורים. בתגובת המנהל המיוחד להודעת העדכון מטעם החייב מיום 17.3.2021, ציין כי לנוכח הסרת המחדלים, יפעל לקידום הצעת ההסדר השנייה מול נושיו של החייב, ולאחר מכן יגיש הודעת עדכון נוספת.

7.

כעבור כשלושה חודשים, ביום 12.5.2021, הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לבית המשפט המחוזי, בה ציין כי פעל להמצאת הצעת ההסדר השנייה לנושיו של החייב, ואולם מיד עם קבלת ההצעה, התנגדו לה נושים המהווים כ-40% מכלל הנשייה, כך שלטענת המנהל המיוחד די בהתנגדותם כדי לקבוע כי ההסדר נכשל. בו ביום, קבע בית המשפט המחוזי כי המנהל המיוחד יפעל למימוש הנכס, בהתאם לאמור בהחלטה מיום 25.11.2020, והחייב יהא רשאי להגיש בקשה בנוגע לאופן פדיון זכויותיו בו ודרך מימושו בתוך 30 ימים.

8.

למחרת, ביום 13.5.2021, הגיש החייב בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול ההחלטה. במסגרת בקשתו, הציע החייב הצעת הסדר נוספת, ולפיה ישלם לנושיו סך של 330,000 ש"ח (המהווה כ-80% מסך הנשייה), ולחלופין ביקש כי הליכי מימוש הנכס על ידי המנהל המיוחד יעוכבו עד למועד הדיון הבא הקבוע ליום 3.1.2022, וזאת על מנת שיוכל להגיע להסדר אחר עם נושיו, אשר ייתר את מימוש הנכס. עוד ציין החייב, כי ככל שבמועד הדיון לא יגיע להסכמות עם נושיו, והמחלוקות יהיו מסוג המחלוקות שלא ניתן לגשר עליהן, בקשתו תהיה כי יינתן לו פרק זמן סביר למכור את הנכס באופן עצמאי – ובכך למקסם את מחירו ולפרוע את חובותיו במלואם.

9.

ביום 18.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת החייב לעכב את הליכי המימוש על ידי המנהל המיוחד. יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי " גם בשלב זה רשאי כמובן החייב להציע הצעה ריאלית לפדיון זכויותיו בנכס המקרקעין ואף בכל הקשור למימוש הנכס, ובעניין זה עליו לפעול בשיתוף פעולה עם המנהל המיוחד ". כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את בקשת החייב לפעול בעצמו למימוש הנכס, מהטעם שמדובר בהליך קולקטיבי, והמנהל המיוחד ינהל את מימוש הנכס לטובת כלל הנושים.

10.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שב החייב על בקשתו לעיכוב הליכי מימוש בנכס על ידי המנהל המיוחד עד לדיון הקבוע ביום 3.1.2022, לכל המוקדם. זאת, על מנת שיתאפשר לחייב לפדות את זכויותיו בנכס, ולחלופין לגבש הסדר עם נושיו בדרך של פשרה או תשלום מלוא החוב. בהקשר זה, מלין החייב על החלטת בית המשפט המחוזי להקציב לו פרק זמן של 30 ימים לפדות את זכויותיו בנכס, וטוען כי מדובר בפרק זמן בלתי סביר ושרירותי. כמו כן, מדגיש החייב, כי לרעייתו ולמשפחתה היכולת הכלכלית לפדות את זכויותיו אלו בנכס. עוד שב החייב וטוען, כי ככל שעד למועד הדיון לא יצליח לקבל את הסכמת הנושים להצעות הפשרה שבכוונתו לגבש, יש לאפשר לו פרק זמן סביר במהלכו יוכל למכור את הנכס באופן עצמאי, ובכך להשיא את שווי הנכס ולהפחית את הוצאות בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל, וכן להימנע מההשלכות הכרוכות במימוש מהיר של הנכס במסגרת הליכי כינוס.

11.

כשלושה חודשים לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנן, ביום 13.9.2021, הגיש החייב בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, וזאת על רקע מודעה שפורסמה לדבריו בעיתון "גלובס" (בלא שצורפה לבקשה שלפניי), ביום 12.9.2021, ובה הוצע הנכס למכירה. בבקשתו, מוסיף החייב וטוען, כי המנהל המיוחד נעדר הסמכות לפעול למימוש הנכס משטרם נתמנה כנאמן לנכסיו. בהתאם, גורס החייב כי החלטת בית המשפט המחוזי להורות למנהל המיוחד לפעול למימוש הנכס בטלה מעיקרה. כן מוסיף החייב, כי שכר שירותי מתווך פרטי מטעמו, ובכוונתו להגיש הצעת פשרה לתשלום מלוא חובותיו עד למועד הדיון הקבוע ביום 3.1.2022.

12.

להשלמת התמונה יוער, כי בקשת רשות הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 13.6.2021, ואולם הונחה על שולחני רק ביום 13.9.2021 בשל עיכוב בהפקדת ערובה על ידי החייב. בנוסף, יוזכרו שני אלו: האחד , ביום 16.6.2021, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש החייב בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי שעניינה בעיכוב הליכי המכירה של הנכס, ובה טען כי המנהל המיוחד נעדר סמכות לפועל למימוש הנכס, שכן טרם נתמנה כנאמן לנכסיו. בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, ונפסק כי נכסי החייב אכן אינם מוקנים למנהל המיוחד, אך ממילא הליכי המימוש טרם החלו. כמו כן, שב בית המשפט המחוזי והדגיש, כי בפני החייב עמדה, ועודנה עומדת, האפשרות להגיש בקשה לפדיון זכויותיו בנכס. השני , ביום 28.6.2021, הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן צו כניסה לנכס לשמאי מקרקעין ולמתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בנמקו שהחייב אינו משתף פעולה עם השמאי זיו ולכינסקי, אשר הוסמך מטעם בית המשפט להעריך את שווי הנכס (להלן: השמאי ), ומונע את ביקורו בנכס לצורך הכנת חוות דעתו. ביום 18.6.2021, נקבע דיון בבקשה ליום 4.7.2021, אך דיון זה בוטל בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2021, לאחר שהחייב תיאם את הגעתו של השמאי לנכס.

13.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

14.

כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין , ולפיכך לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

15.

עיקר טענותיו של החייב מופנות לקביעתו של בית המשפט המחוזי בהתייחס לסד הזמנים שהותווה להליך המכירה של הנכס, אשר עוגן זה מכבר במספר החלטות קודמות, ובראשן בהחלטות הנזכרות מהימים 25.11.2020 ו-12.5.2021. ואולם, החייב לא ביקש רשות ערעור על החלטות אלו, ובנסיבות העניין, די בכך בכדי למנוע ממנו להעלות טענות נוספות בעניין זה בעיתוי הנוכחי (רע"א 3508/13 חנפי נ' מרג'יה , פסקה 5 (16.7.2013); רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 9 (18.11.2013); רע"א 4376/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (17.7.2013)). כך במיוחד כאשר מן המקובץ עולה, כי לחייב ניתנו, הלכה למעשה, מספר הזדמנויות לגבש הצעת הסדר עם נושיו, ולחלופין לפדות את זכויותיו בנכס בתשלום שוויין. זאת, חרף המחדלים בהתנהגותו, אשר הובילו במידה רבה להתמשכות ההליכים. על האמור יש להוסיף, כי בית המשפט המחוזי הבהיר לחייב במספר הזדמנויות, ואף בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, ובהחלטות מאוחרות לה, כי ככל שהוא מעוניין לפדות את זכויותיו בנכס או להגיע להסדר בכל הנוגע לאופן מימושו על ידי המנהל המיוחד – הרי שהוא רשאי לעשות כן בכל עת, חלף סד הזמנים שנקבע. במצב דברים זה, כאשר לא עומדת בפני החייב כל מניעה לקדם הסדר פשרה עם נושיו, תוך שיתוף פעולה עם המנהל המיוחד, כבר בשלב זה, ובשים לב לכך שמדובר בהליך פשיטת רגל שנפתח על ידי החייב, שנכסיו עולים על חובותיו, סבר בית המשפט קמא, ובצדק סבר, כי אין מקום לעכב עוד את הליכי המכר עד למועד הדיון הקבוע ליום 3.1.2022.

16.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.