רע"א 8602/21 יהלומה פרנקוביץ נ. בני מלכה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן ) בפש"ר 45807-05-17 מימים 14.10.2021 ו-18.11.2021 במסגרתן החייב הוכרז כפושט רגל ונדחתה בקשת המבקשים למתן הוראות והוצאת צווים, בהתאמה.

1.

ביום 22.5.2017 הגיש בני מלכה (המשיב 1. להלן: החייב ) לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: הבקשה למתן צו כינוס ולהכרזה כפושט רגל ). ביום 7.8.2017 ניתן צו הכינוס שהתבקש, ועו"ד ישי ישינובסקי מונה למנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ).

2.

לאחר מכן, ביום 28.9.2017 הגישה יהלומה פרנקוביץ (המבקשת 1. להלן: פרנקוביץ ), נושה של החייב, בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינו (להלן: הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל ). בבקשה נטען כי הבקשה למתן צו כינוס ולהכרזה כפושט רגל הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת פרטים מבית המשפט ומתן הצהרות כוזבות. עוד נטען בבקשה כי החייב מבריח כספים דרך צדדים שלישיים על מנת לחמוק מתשלום חובותיו ופועל להעלמת נכסים.

3.

בתגובותיהם, המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי טענו כי אין מקום להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל בשלב זה, ובטרם התבצעה חקירה בעניינו של החייב. בהתאם, ביום 25.1.2018 קבע בית המשפט כי טרם הגיעה העת להכרעה בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, וכי יש להמתין תחילה למיצוי חקירת המנהל המיוחד.

4.

בהמשך, ביום 8.1.2020 הגיש המנהל המיוחד דו"ח המסכם את ממצאי חקירתו בדבר התנהלותו של החייב. בדו"ח נכתב כי החקירות שבוצעו מצביעות על חשד ליצירת חובות בחוסר תום לב. לגישת המנהל המיוחד, החייב ניהל את עסקיו באמצעות צדדים שלישיים מתוך מטרה לחמוק מהתשלום לנושיו. עוד נטען בדו"ח כי אף התנהלותו של החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל עולה כדי ניצול לרעה, שכן החייב נמנע מלהעביר לעיונו של המנהל המיוחד את אישורי המסירה של צו הכינוס שניתן בעניינו לנושי החייב, על אף בקשות חוזרות ונשנות מצד המנהל המיוחד. בנוסף, נמצא כי במסגרת ההליך החייב צבר חוב פיגורים כלפי קופת הכינוס בסך כולל של 6,000 ש"ח. אי לכך, המנהל המיוחד סבר כי יש מקום להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל.

5.

ביום 13.1.2020 התקיים דיון בבית המשפט קמא בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, במסגרתו חזר המנהל המיוחד על המלצתו לביטול ההליך. החייב מנגד הכחיש כי ניהל את עסקיו באמצעות צדדים שלישיים. עוד טען החייב כי הוא שילם את מלוא התשלומים שנדרש היה לשלם לקופת הכינוס, וכי ברשותו אסמכתאות התומכות בכך.

6.

לאחר מכן, ביום 14.1.2020 קבע בית המשפט קמא כי אין בטענות שהועלו על ידי הנושים כדי להצביע על חוסר תום לב מצד החייב בשלב צבירת החובות באופן אשר מצדיק את ביטול ההליך. בתוך כך, בית המשפט ציין כי הוא לא שוכנע שהחייב נהג בנוכלות או במרמה כלפי נושיו או כלפי צדדים שלישיים עובר להגשת הבקשה לכינוס נכסים ולהכרזה כפושט רגל. בנוסף, ביחס למחדלי החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל, בית המשפט פסק כי החייב השלים את פירעון חוב הפיגורים שצבר, וכי אין בחוב פיגורים קל שהוסדר כדי להצדיק את ביטול ההליך. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי השאלה האם החייב התנהל בחוסר תום לב במסגרת הליך פשיטת הרגל טרם התבררה עד תום. אי לכך, בית המשפט פסק כי על המנהל המיוחד להשלים את בדיקותיו בנוגע להתנהלות החייב במסגרת ההליך, וכי לאחר שיעשה כן ניתן יהיה להכריע בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל.

7.

בהמשך לכך, ביום 3.3.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה חסויה לבית המשפט קמא למינוי חוקר פרטי, וזאת לאחר שממידע שהועבר למנהל המיוחד עלה כי החייב עוסק כקבלן משנה ונותן שירותים לרשויות מקומיות בתחום האינסטלציה, מבלי שהוא מדווח על כך כחלק מדו"חותיו החודשיים. עוד עלה ממידע זה, כי על פניו מצבו המשפחתי של החייב ומקום מגוריו בפועל, אינם תואמים את הפרטים שמסר למנהל המיוחד.

ביום 24.8.2020 נעתר בית המשפט לבקשה זו, ומונה חוקר פרטי לצורך ביצוע החקירה.

8.

ביום 8.12.2020 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לבית המשפט קמא במסגרתה מסר כי מדו"ח החקירה של החוקר הפרטי עולה כי החייב מתגורר בפועל עם פרודתו ובני משפחתו בכפר טרומן (להלן: דו"ח החוקר הפרטי ), וזאת בניגוד לדיווחיו למנהל המיוחד לפיהם הוא פרוד מאשתו, וכי הוא מתגורר בדירה שכורה בעיר יהוד ונושא בתשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 2,000 ש"ח. בהתבסס על ממצא זה, המנהל המיוחד טען כי קיים ספק של ממש לעניין תום ליבו של החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, וכי אין אלא להורות על ביטול ההליך בעניינו.

9.

ביום 30.12.2020 הגיש החייב את תגובתו להודעת העדכון, במסגרתה הסביר כי הוא אכן שהה לאחרונה זמן לא מבוטל בכפר טרומן, וזאת כיוון שהוא נפצע בתאונת דרכים ונזקק לסיוע של פרודתו ובני משפחתו. החייב הוסיף כי בהתנהלותו בהליך פשיטת הרגל לא נפל כל רבב, וכי הוא מגיש את הדו"חות החודשיים בזמן, מפקיד את הכספים שהוא נדרש להפקיד לקופת הכינוס במועד, ואיננו מנהל עסקים בהיחבא או עובד בעבודות נוספות אשר לא מדווחות.

10.

ביום 12.10.2021 התקיים דיון לפני בית המשפט קמא. במסגרת הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם לעניין הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. עוד נטען בדיון כי החייב לא מסר לכל הנושים את צווי הכינוס שניתנו בעניינו, ואף לא המציא להם את הזימון לדיון זה.

11.

יומיים לאחר מכן, ביום 14.10.2021, קבע בית המשפט קמא כי אין בממצאים שהונחו לפניו כדי לתמוך בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט ציין כי לא הוכח שבמסגרת ההליך החייב נהג בהעדר שקיפות, בחוסר תום לב או כי התנהלותו לקתה בחסר. בית המשפט הוסיף כי ההסבר שסיפק החייב לנוכחותו בבית פרודתו מניח את הדעת, ומכל מקום אין בעובדה כי החייב ביקר את פרודתו כדי להצביע על התנהלות בחוסר תום לב מצדו. בנוסף, בית המשפט קבע כי גם הטענה לקיומם של פיגורים בתשלומים אינה יכולה לעמוד, הואיל וזו נטענה בשפה כללית מבלי שצוין מפורשות באלו חודשים פיגר החייב בתשלומים; וכי ממילא אין בטענה זו לבדה, בוודאי במועד ובאופן שבו הועלתה, כדי לבסס עילה לביטול ההליך. עוד קבע בית המשפט ביחס לטענות בדבר אי מסירת הזימון לדיון שהתקיים ביום 12.10.2021 לנושים, כי החייב ימציא למנהל המיוחד אישורי מסירה של הזימון לדיון. בית המשפט הוסיף בהקשר זה כי בעובדה ששני נושים התייצבו לישיבה, יש כדי להעיד כי הנושים לכאורה אכן זומנו לדיון. לבסוף, בית המשפט ציין כי החייב מצוי בהליך פשיטת הרגל מעל ארבע שנים, וכי בשלה העת לשחררו לדרך חדשה. אי לכך, בית המשפט הכריז על החייב כפושט רגל, וקבע כי בהמשך תגובש לו תוכנית פירעון.

12.

ואולם, ביום 18.11.2021 הגישו פרנקוביץ ויוסף אליהו (המבקש 2. להלן ביחד: המבקשים ), גם הוא נושה של החייב, בקשה למתן הוראות והוצאת צווים (להלן: הבקשה למתן הוראות ). במסגרת הבקשה נטען כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב קיצוני. בתוך כך, הוסבר כי החייב, בין היתר, עשה שימוש בשיקים מזויפים וכן הקים עסקים ויצר במסגרתם חובות עתק, אך נמנע מלרשום את אותם עסקים על שמו, באופן שהותיר את נושיהם מחוסרי כל. עוד נטען בבקשה למתן הוראות כי החייב גם מנהל את הליך פשיטת הרגל בחוסר תום לב. בהקשר זה, לגישת המבקשים, החייב שיקר לבית המשפט בכל הנוגע למקום מגוריו, צבר פיגורים בתשלום לקופת הכינוס באופן סדרתי וכן נמנע מלמסור לנושים כדין את הצווים שניתנו בעניינו וכן את הזימונים לדיונים. בנוסף, בבקשה נטען כי דו"ח החוקר הפרטי מלמד על קיומו של נכס מקרקעין בכפר טרומן אשר היה בבעלותו של החייב, ולתפיסת המבקשים, ייתכן כי נכס זה נמכר בסמוך לכניסת החייב להליכי פשיטת הרגל מתוך מטרה להבריחו מהנושים. אי לכך, בבקשה למתן הוראות והוצאות צווים התבקש בית המשפט ליתן שורת צווים והוראות אשר עיקר מטרתם היא המשך בדיקת התנהלותו של החייב הן לפני והן במהלך הליך פשיטת הרגל בעניינו.

13.

ביום 18.11.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן הוראות. בהחלטתו, בית המשפט עמד על כך שבמסגרת הבקשה המבקשים למעשה חפצים לשוב ולדון מחדש בנושאים שכבר נדונו והוכרעו, אף על פי שקולם כבר נשמע עובר למתן ההכרעה באותן הסוגיות. בית המשפט ציין כי מסד הנתונים שהמבקשים הציגו במסגרת הבקשה למתן הוראות כבר נפרש לפניו במהלך חיי התיק, וכי החלטותיו מהימים 14.1.2020 ו-14.10.2021 ניתנו תוך שקלול מסד נתונים זה. בית המשפט הוסיף כי טענות הנושים אף נבדקו על ידי חוקר פרטי אשר מינויו אושר על ידי בית המשפט, ואולם לא היה בממצאיו כדי לתמוך בעמדתם. אי לכך, בית המשפט קבע כי אין מקום לדיון נוסף באותן הסוגיות שכבר הוכרעו.

14.

על החלטה זו, וכן על ההחלטה מיום 14.10.2021, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי עצם התייצבות הנושים לדיון מלמדת כי הזימון לדיון נמסר להם. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט שגה כאשר דחה את הבקשה למתן הוראות ללא כל נימוק ומבלי לבחון את טענותיהם לגופן. לגישת המבקשים, בית המשפט לא נתן דעתו לממצאי דו"ח החוקר הפרטי, מהם ניתן להסיק, לתפיסתם, כי נדרש לבצע בחינה בנוגע לנכסי המקרקעין שהיו מוחזקים על ידי החייב. כמו כן, המבקשים גורסים כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לכך שהחייב עצמו מודה כי הוא השתמש בגורמים אחרים ככסות לפעילות הכלכלית אותה הוא ניהל הלכה למעשה, וזאת במטרה להסתיר את הפעילות מנושיו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט קמא שגה כאשר התעלם מהראיות החדשות שהוגשו לו, וזאת בדמות תצהירים מטעם החייב וכן מטעם גורמים נוספים מהם עולה כי החייב שילם כספים באמצעות שיקים אשר ידע כי אין להם כיסוי, ואף זייף חתימות על שיקים.

15.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

16.

כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018); רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

17.

המבקשים מעלים בבקשת רשות הערעור טענות אשר נוגעות הן להתנהלות החייב בשלב יצירת החובות והן להתנהלותו במהלך הליכי פשיטת הרגל בעניינו. בכל הנוגע לטענות לעניין התנהלות החייב בשלב יצירת החובות, הרי שאלו כבר הוכרעו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו הנזכרת מיום 14.1.2020 במסגרתה נקבע כי לא הוכח שבעת יצירת חובותיו החייב נהג בחוסר תום לב או במרמה כלפי נושיו או כלפי צדדים שלישיים אחרים. המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ודי בכך כדי למנוע מהם להעלות טענות נוספות בעניין זה בעיתוי הנוכחי (רע"א 3508/13 חנפי נ' מרג'יה , פסקה 5 (16.7.2013); רע"א 4145/21 אדטו נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 15 (7.10.2021)). בהקשר זה יודגש כי בניגוד לטענת המבקשים, לא צורפו לבקשה למתן הוראות תצהירים חדשים מהם ניתן להסיק כי החייב נהג בחוסר תום לב בעת צבירת חובותיו, ובוודאי לא כאלו המצדיקים בחינה מחודשת של הסוגיה. כך, למעט התצהיר אשר הוגש מטעם פרנקוביץ אשר תומך באמור בבקשה למתן הוראות באופן כללי בלבד, שני התצהירים הנוספים שצורפו לבקשה מתוארכים לחודש יוני 2018 – היינו, כשנה וחצי לפני מועד מתן ההחלטה הנזכרת.

18.

כמו כן, באשר לטענות המבקשים לעניין התנהלות החייב תוך כדי הליך פשיטת הרגל, בית המשפט בחן טענות אלו לגופן, הורה למנהל המיוחד לבדוק אותן ואף אישר מינויו של חוקר פרטי לצורך כך. ואולם, בחלוף כמעט שנתיים של בדיקות וחקירות, לא נמצא לטענות אלו בסיס ראייתי שהיה חזק דיו על מנת להביא לביטול ההליך. באשר לשהות החייב בביתה של פרודתו – בית המשפט קמא קיבל את ההסבר שסיפק לכך החייב ומצא אותו כמהימן, וכידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית (ראו: ע"א 4933/17 גרין נ' פרידמן , פסקה 43 (11.10.2020); רע"א 4731/21 דבור נ' אליאס , פסקה 12 (18.7.2021)). בנוסף, בנוגע לבדיקת נכסי המקרקעין שהוחזקו לכאורה על ידי החייב – טענות המבקשים לעניין זה חסרות תימוכין ראייתיים של ממש, ומשכך לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא שלא לתת את הצווים שהתבקשו בבקשה למתן הוראות.

19.

בפסיקה נקבע לא אחת כי בהליכי פשיטת הרגל יש לאזן " בין השאיפה להשיא את שיעור החוב שיפרע לנושים ולבסס את התפיסה לפיה 'התחייבויות יש לקיים' לבין כבודו של חדל הפירעון כאדם והערך העתידי שיצמח לחייב ולחברה משחרורו מכבלי חובותיו " (רע"א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע"מ נ' וייגמן , פסקה 12 (24.10.2021); רע"א 7703/21

טייב נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 ((23.12.2021)). בענייננו, חלפו למעלה מארבע שנים מאז נפתחו הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב. לכל אורך תקופה זו, הועלו טענות חוזרות ונשנות נגד החייב מצד נושיו, ואולם בחינתן לא הולידה ממצא מבוסס כי נפל פגם בהתנהלות החייב – לא בשלב צבירת החובות ולא במהלך ניהול ההליכים. משכך, ובשים לב לכלל ש"אין לו לשופט אלא מה שעיניו רואות", הרי, שבדין נהג בית המשפט קמא, כאשר פסק כי בשלה העת לאפשר לחייב להשתחרר מכבלי חובותיו ולצאת לדרך חדשה. לאור האמור, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

20.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.