רע"א 9184/20 עמיקם מאזוז נ. עו"ד ניר שדה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט עמית כהן ) בפש"ר 51866-01-16 ובפש"ר 5629-03-17 מיום 2.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשת החייבים, בני זוג, להכריז על דירת מגוריהם כתפוסה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ).

העובדות הצריכות לעניין

1.

בימים 27.1.2016 ו-5.3.2017 ניתנו צווי כינוס לנכסי המבקשת ובן זוגה, לבקשתם (להלן: החייבת ו- החייב . להלן יחד: החייבים ). בימים 28.11.2017 ו-5.5.2019 הוכרזו החייבים כפושטי רגל, והמשיב 1, עו"ד ניר שדה, מונה כנאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן ). מבין תביעות החוב שהוגשו נגד החייבים, אושר סך של כ-2.5 מיליון ש"ח.

2.

בחלוף כשנתיים וחודשיים, ביום 22.7.2019, ניתן צו למימוש הדירה נשוא המחלוקת אשר בבעלות החייבים, והידועה גם כגוש 5682, חלקה 164, תת-חלקה 2 בעיר מודיעין (להלן: הצו למימוש הדירה ו- הדירה , בהתאמה). בחוות דעת שמאית מיום 14.1.2019, הוערך שווי הדירה כפנויה על סך של 3.1 מיליון ש"ח. על הדירה רובצת משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בנק לאומי למשכנתאות, אשר יתרתה עומדת כיום על כ-816 אלף ש"ח (להלן: המשכנתא ).

3.

ביום 24.5.2020, הגישו החייבים לבית המשפט בקשה להורות כי על זכויותיהם בדירה חלות הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (להלן: בקשת החייבים למכירת הדירה כתפוסה ). לפי הנטען בבקשה זו, בשנת 2013, בניסיון להיחלץ מהמשבר הכלכלי אליו נקלעו החייבים, ולאור הצעת עבודה שקיבל החייב בעיר אילת, עבר התא המשפחתי להתגורר בדירה שכורה בעיר, כאשר כל אותה תקופה ולמעשה עד היום השכירו את הדירה במודיעין והמשיכו לשאת בתשלומי המשכנתא החודשיים. לטענתם, בעת האחרונה, עקב השפעות משבר נגיף הקורונה הביעו בני הזוג את רצונם לשוב ולהתגורר בדירתם שבמודיעין – אותה עזבו באופן ארעי בלבד ומתוך כוונה לחזור כאשר נסיבות החיים יאפשרו זאת. הנאמן, מצדו, התנגד לבקשה, וטען כי כוונתם של החייבים לחזור לדירה נטענה בעלמא, וללא ביסוס עובדתי כלשהו; כי היא אינה אלא ניסיון להכשלת הליך המימוש; וכי ממילא לא עלה בידם להצביע על כל נימוק המצדיק מכירתה כתפוסה.

4.

ביום 30.6.2020 התקיים דיון בבקשת החייבים למכירת הדירה כתפוסה, בסיומו התבקשו להודיע האם הם מקבלים את אחת מהצעות בית המשפט שהועלו במהלך הדיון – פדיון זכויותיהם בדירה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח או מימוש הדירה כפנויה בדרך של מכר עצמי. עוד נקבע כי בהינתן התנגדותם של החייבים לשתי ההצעות האמורות, תינתן החלטה בבקשה. חלף זאת, ביום 23.7.2020 הגישו החייבים הצעה לפדיון זכויותיהם בדירה בשווי נמוך משמעותית מזה שהוצע על ידי בית המשפט (800 אלף ש"ח). על אף האמור, ניתנה לחייבים, לפנים משורת הדין, הזדמנות נוספת להודיע בתוך 14 יום האם הם מקבלים את אחת מהצעות בית המשפט, וזאת להבדיל מהעלאת הצעה חדשה כפי שעשו.

5.

ביום 2.8.2020, משהחייבים לא הגישו את עמדתם, בית המשפט נתן החלטתו בבקשתם למכירת הדירה כתפוסה, במסגרתה קבע כי דין הבקשה להידחות. בנמקו את החלטתו, עמד בית המשפט על שני טעמים מרכזיים: ראשית, לגופה של הבקשה, כי אין תחולה להוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר בעניינם של החייבים, וזאת בהעדר מחלוקת כי החייבים אינם מחזיקים בנכס מזה שנים, דבר המהווה, כאמור, תנאי בסיסי לתחולתו. מסקנה זו, כך נקבע, מקבלת משנה תוקף בשים לב למדיניות המסתמנת בפסיקה של פרשנות הסעיף על דרך הצמצום, ובהינתן כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, המוציא מתחולת סעיף 33 מכירה המבוצעת במסגרת הליך חדלות פירעון של חייב המנוהל מכוח החוק החדש; שנית , כי החייבים מתגוררים כיום בדירה שכורה בשכר דירה גבוה (העומד על סך חודשי של כ-6,000 ש"ח), ומן הראוי כי יפעלו לשכור דירה צנועה יותר ההולמת את מצבם כפושטי רגל, באופן שימנע את תלותם בהפרש בין דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה במודיעין לסכום המשכנתא החודשי.

6.

בבקשת רשות הערעור, חוזרים החייבים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט קמא, וטוענים כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשתם למימוש הדירה כתפוסה.

החייבים מוסיפים וטוענים כי טעה בית המשפט בתחשיב שבו נקט בהצעתו לפדיון שווי הדירה – בחינת שווי הנכס כתפוס לאחר ניכוי המשכנתא ולא טרם ניכוי המשכנתא; בכך שהעניק משקל לכניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון לעניין תחולת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שעה שההליך בעניינם של החייבים הנו מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ; ובכך שלא שקל או בחן את קיומם של התנאים המקובלים להכרעה בבקשות למימוש בית מגורים, ובכלל זאת התועלת שתצמח לנושים מפדיון הדירה כתפוסה והנזק הצפוי לחייבים כתוצאה ממימושה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים.

8.

הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, הן לאור מומחיותו הייחודית בתחומו והן לאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (רע"א 7692/19 אביחסרה נ' עו"ד תורג'מן , פסקה 8 (9.1.2020); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

9.

כידוע, תנאי בסיסי למתן הזכות לדיירות מוגנת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, כעולה מלשונו, הינו כי בעל הנכס או חוכרו לדורות " החזיק " בו במועד תפיסתו לצורך מכירתו הכפויה. הטעם העומד מאחורי תנאי זה הוא כי מקום שבו חדל הנכס מלשמש כמקום מגוריו של הדייר המוגן – אין מקום להוסיף ולהעניק לו הגנה מכוח חוק הגנת הדייר, אשר כשמו כן הוא, נועד להבטיח " גג מעל ראש של דייר ושלא יושלך מדירתו " (והשוו: רע"א 3666/16 פלונית נ' חברת הירקון

278 בע"מ, פסקה 7 לחוות דעתו של השופט ניל הנדל (5.9.2017)). בענייננו, החייבים אינם מתגוררים בדירה מזה כ-8 שנים, וכידוע אין בעצם הצהרת כוונות של הטוען לתחולת ההגנה לשוב ולהתגורר בדירה בעתיד, אפילו החל לנקוט בפעולות על מנת להוציאה אל הפועל, כדי להועיל לו בעניין זה (ראו: רע"א 4734/11 הורמן נ' עו"ד אורן הראל , פסקה 3 (30.8.2011); ע"א 1796/14

חלילה נ' נפתלי , פסקה 13 (17.4.2014); רע"א 582/21 יעקב נ' הכונס הרשמי , פסקה 7 (1.3.2021) (להלן: עניין יעקב )). בנסיבות אלה, ובשים לב למגמת הפסיקה לפרשנות מצמצמת של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר בכלל, ושל דרישת ה" חזקה " בנכס בפרט, בדין סבר בית המשפט קמא כי אין הגנת הסעיף חלה בענייננו, ודי בכך על מנת לדחות בקשת רשות ערעור זו (והשוו: עניין יעקב , פסקאות 8-7).

10.

בהינתן שדין הדירה להימכר כפנויה, הרי שהצעת בית המשפט לפדיון הנכס תמורת הסכום בו נקב היא סבירה, ואין מקום להתערב בה (מכירת הנכס כפנוי בניכוי המשכנתא הייתה מעלה תשואה של כ-2.284 מיליון ש"ח, וממנה יש לנכות את דמי הדיור החלוף ועלויות המימוש, כך שערך פדיון של 1.5 ש"ח בוודאי שאינו מחמיר עם החייבים). למעלה מהדרוש, ולאור הנטען בבקשת רשות הערעור, אציין כי אם מכירת הדירה על ידי הנאמן הייתה כתפוסה, הרי שהיה מקום לנכות את המשכנתא משוויה של הדירה כפנויה (וזאת בהנחה שלבעל המשכנתא עומדת הזכות למכרה כפנויה), ורק לאחר מכן להפחית את השווי בגין היותה תפוסה (ראו רע"א 37/20 אלבו נ' עו"ד מיכאל גבור,

פסקאות 18-15 (31.3.2020)).

11.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.