רע"א 4734/11 שמואל הורמן בפש"ר נ. עו"ד אורן הראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט ח' ברנר) מיום 3.5.2011, בה נקבע כי המבקש אינו זכאי למעמד של דייר מוגן בדירה שבמחלוקת ואף לא לסידור חלוף בשים לב לעובדה שאף לגרסתו שלו הוא אינו מתגורר בדירה הנדונה מזה מספר שנים.

העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין הן אלה:

1.

המבקש הינו החייב בתיק פשיטת רגל המתנהל בבית משפט קמא והבעלים הרשומים של מחצית מן הזכויות בדירה הידועה כגוש 6374 חלקה 15/10 המצויה ברחוב רש"י 3 בפתח תקווה (להלן: הדירה או הדירה שבמחלוקת ). המחצית השנייה של הזכויות בדירה מצויות בבעלותה של המשיבה 3 – אשתו בנפרד של המבקש.

במסגרת ההליך העיקרי פנו המשיב 1 – הוא הנאמן בתיק פשיטת הרגל והמשיבה 3 בבקשה מוסכמת לבית משפט קמא, בה עתרו לכך שיורה על מכירת זכויות המבקש בדירה למשיבה 3 או למי מבני משפחתה אשר יתיר לה להתגורר בדירה. המבקש, מצידו, התנגד לבקשה, בין היתר בהסתמך על הטענה כי הוא זכאי למעמד של דייר מוגן בדירה מכוח הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב- 1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) ולחלופין הוא זכאי לסידור חלוף מכוח הוראת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ).

ביום 3.5.2011 דחה, כאמור, בית משפט קמא את טענות המבקש בדבר מעמדו כדייר מוגן בדירה וכן דחה את טענתו החלופית בדבר זכאותו לסידור חלוף. זאת מאחר שעולה מדו"חות שהגיש המבקש עצמו כי משנת 2007 ואילך, הוא נפרד סופית מן המשיבה 3 ועבר להתגורר בביתה של אישה אחרת בגן יבנה (להלן: הדירה האחרת ). בנסיבות אלו, לא מצא בית המשפט מקום לקבל את טענת המבקש לפיה עזב את הדירה באופן זמני בלבד והעובדה כי בינתיים פג חוזה השכירות בדירה האחרת והמבקש שוהה במעצר בית בדירת אמו (עקב הליך פלילי נגדו שאינו נוגע לענייננו) אינה מעלה או מורידה לעניין זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה הרלוונטית לקביעת מעמדו של המבקש ביחס לדירה אינה כוונתו הסמויה מן העין של המבקש לשוב אליה,

אלא העובדות בשטח, המצביעות על כך שהמבקש חדל להתגורר בדירה לפני כארבע שנים. לעניין זה הטעים בית המשפט כי בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל ואף סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967, תנאי מקדמי לקיומה של דיירות מוגנת או זכאות לסידור חלוף הינו מגורים בדירה. זאת מאחר שמדובר בהוראות חוק אשר נועדו לשמר את המצב הקיים ולספק הגנה למי שהתגורר בדירה לפני פקיעת הזכויות בה. מנגד, כך נקבע, אין מדובר בשינוי המצב הקיים לגבי מי שממילא אינו מתגורר בדירה. בנסיבות אלו ולאחר שבית המשפט שוכנע, כאמור, כי מזה מספר שנים המבקש אינו מתגורר בדירה, נקבע כי אין מקום להכיר בו כדייר מוגן בדירה וכי הוא אף אינו זכאי לסידור חלוף.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי לא היה מקום לקבוע שהוא אינו זכאי למעמד של דייר מוגן בדירה או לחלופין לסידור חלוף. לגישתו של המבקש, עזיבתו את הדירה הייתה לתקופה זמנית בלבד והוא מעולם לא ויתר על זכותו לשוב אליה. עוד מציין המבקש כי הוא מתעתד לשוב ולהתגורר בדירה עם תום מעצר הבית שנכפה עליו, בשים לב לעובדה כי חוזה השכירות מכוחו התגורר בדירה אחרת תם ואין לו קורת גג מלבד הדירה שבמחלוקת.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 18.7.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' ברנר) בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע ההליכים למכירת זכויותיו בדירה, בקובעו כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם מן הגבוהים וכי לא צפוי להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יינתן עיכוב הביצוע המבוקש, מאחר שהמבקש ממילא אינו מתגורר בדירה מזה מספר שנים. משכך, פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להורות על עיכוב הליכי המכר כאמור, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות וממילא יש לדחות גם את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרתה. אכן, מלשונו המפורשת של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר עולה כי תנאי לתחולת ההגנה הקבועה בסעיף זה הינו קיומה של חזקה בנכס טרם פקיעת הזכויות בו. בדומה, קובעת גם לשונו המפורשת של סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל כי הזכאות לסידור חלוף מכוחו של הסעיף הנ"ל מותנית בכך שמדובר בדירה המשמשת כבית מגוריו של פושט הרגל ובני משפחתו הגרים עימו (ראו לעניין זה גם: ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור , פ"ד נ(5) 111, 123-124 (1997)). כמפורט לעיל, המבקש עצמו אינו חולק על כך שהוא אינו מתגורר בדירה וממילא אינו מחזיק בה מזה כארבע שנים . בנסיבות אלו, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר כמו גם הגנת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל אינן עומדות למבקש וכי כוונתו הערטילאית לשוב ולהתגורר בדירה בעתיד אינה יכולה להועיל לו בהקשר זה.

סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית עמה, כאמור, גם הבקשה לעיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.