פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8043/13
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
ערן הירש
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד אילן מדוויר
2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד (כבוד השופטת
ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 5.11.2013 שניתנה בפש"ר 024363-12-12
בשם המבקש:
עו"ד אביחי ורדי
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד הדס ברון
בשם המשיב 3:
עו"ד שמרית מלמן
החלטה
זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 5.11.2013 לפיה נדחתה בקשת המבקש לסידור חלוף לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ).
1.
נגד המבקש מתנהלים הליכי פשיטת רגל, ביום 7.2.2013 ניתן בהסכמתו צו כינוס לנכסיו וביום 3.9.2013 הוא הוכרז כפושט רגל והמשיב 1, עו"ד מדוויר, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). בבעלות המבקש היו ארבע דירות שרכש לצורך השקעה והושכרו לצדדים שלישיים (להלן: הדירות ), עליהן רבצו משכנתאות שהוגבלו בסכום לטובת המשיב 2, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק ). במהלך ינואר 2012, כשנה ויותר טרם מתן צו הכינוס, פתח הבנק בהליכים למימוש השעבודים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. לאחר שניתנה למבקש הזדמנות לממש את הדירות בעצמו והוא בחר שלא לעשות כן, מונה ביום 23.4.2012 כונס נכסים מטעם הבנק למימושן (להלן: כונס
הנכסים ) ולבקשת הבנק, התיר לו בית המשפט המחוזי ביום 4.2.2013 להמשיך בהליכי מימוש המשכנתאות. המבקש מצידו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע מימושה של אחת מן הדירות וטען כי הוא מבקש להתגורר בה. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 3.9.2013 הושגה ביניהם הסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, כדלקמן: " הגענו להסכמה, כי הנושה המובטח ימשיך במימוש הדירה הרביעית עד להשלמת המכר. נושא הוצאות הכינוס ושכה"ט בגין ארבע הדירות יידון בפני בית משפט זה, לכל צד תישמרנה טענותיו בעניין זה ". להשלמת התמונה יצוין, כי הדירות נמכרו כולן ועל פי הדו"ח שהוגש מטעם כונס הנכסים, התמורה שהתקבלה ממכירתן עומדת על סך של 1,677,000 ש"ח.
2.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ביום 7.10.2013 בקשה להורות לנאמן להעמיד לו סידור חלוף לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), בסכום של 1,920,000 ש"ח (בקשה 23). המשיבים התנגדו לבקשה, אך הנאמן ציין כי נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש הוא אינו מתנגד שייפסק לו סכום הנמוך משמעותית מהמבוקש בבקשה, שיהווה אחוז מהתקבולים בקופת פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 5.11.2013 בקובעו כי נכסי המקרקעין שנמכרו במסגרת ההליך לא שימשו למגורי המבקש ולפיכך הוראות סעיף 86א לפקודה, עליהן התבססה בקשתו, אינן חלות במקרה דנן.
3.
מכאן הבקשה שלפניי בה מציין המבקש כי הוא נותר ללא קורת גג וכיום הוא מתגורר באופן זמני אצל חבריו. לטענתו, משפחתו אינה יכולה לסייע לו כלכלית ואביו נקלע אף הוא להליכי פשיטת רגל. המבקש מציין כי תכליתו של סעיף 86א לפקודה היא להעניק בית למגורי החייב ובני משפחתו, כחלק מהזכות לכבודו הבסיסי כאדם וכי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת המבקש יש לפרש את סעיף 86א לפקודה באופן מרחיב כך שהשימוש שעשה בשכר הדירה שהתקבל מהדירות יוכר כשימוש למעשה בדירות אלו למגורים וייפסקו לו דמי שכירות. המבקש מוסיף כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה סבירה וכי לנוכח הפגיעה בו מוטב היה להימנע ממימוש דירה אחת בהשוואה לתשואה הנמוכה שקיבלו הנושים מהמימוש. עוד מוסיף המבקש כי מימוש הדירה הרביעית נעשה ב"היסח הדעת" ומבלי הסכמתו. המבקש מציין שהוא נקלע להליכי פשיטת הרגל בתום לב, כי בעת הגשת הבקשה התנהלו נגדו הליכים פליליים וכי הוא מתקשה למצוא עבודה.
4.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת הבנק, כונס הנכסים מטעמו פינה את הדירות שמומשו בין החודשים ספטמבר עד דצמבר 2012 ויש בכך כדי לסתור את טענת המבקש כי דמי השכירות שהתקבלו מהדירות כיסו את עלויות השכירות של דירת מגוריו. הבנק מוסיף כי רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת המבקש כי תמומשנה חלק מן הדירות בלבד והמבקש לא השיג על החלטה זו ואף נתן את הסכמתו למכירת הדירה הרביעית מבלי שהתנה את הסכמתו בדיור חלופי. כמו כן טוען הבנק כי המבקש ויתר בכתב על הגנה מכוח חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 ומכוח חוק ההוצאה לפועל וכי הוא מבקש להתעשר על חשבון נושיו. הבנק מציין כי התמורה ממכירת הדירות עומדת על סכום של 1,677,000 ש"ח, הנמוך מדמי השכירות המבוקשים, כי המבקש לא עובד כיום וכי בניגוד לטענתו הוא לא שיתף פעולה עם הליכי המימוש וניסה לעכבם.
הכונס הרשמי טוען כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שהדירות לא שימשו את המבקש כ"בית מגורים" בלשון סעיף 86א לפקודה, ולכן לא ניתן לראות בו כזכאי לסידור חלוף מכוח סעיף זה. הכונס הרשמי מוסיף כי מימוש הדירות נעשה על ידי הבנק, הנושה המובטח, ולא במסגרת הליך פשיטת הרגל. על כן בכל מקרה אין מקום להידרש להגנה הקבועה בסעיף 86א לפקודה. עוד טוען הכונס הרשמי כי כאשר הסכים המבקש למכירת הדירה הרביעית, הוא שמר על זכותו לטעון אך ורק לעניין גובה הוצאות כינוס הנכסים ושכר הטרחה ולא לעניין זכותו לדיור חלוף.
הנאמן טוען אף הוא שההגנה הקבועה בסעיף 86א לפקודה אינה חלה במקרה זה. עוד מוסיף הנאמן כי לאחר כיסוי החוב לבנק הוא העביר לקופת פשיטת הרגל את יתרת הכספים ממימוש הדירות בסך של 660,000 ש"ח והנאמן אינו מתנגד לכך שייפסק לטובת המבקש חלק מסוים ומוגדר מהכספים בקופת פשיטת הרגל לטובת דיור חלוף, בכפוף לאימות טענותיו בעניין זה.
5.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש נוכח הוראת סעיף 86א(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובעת:
86 א.
(א)
היו כלולים בנכסי פושט הרגל מקרקעין המשמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לפושט הרגל, לבן זוגו או לבני משפחתו הגרים עמו, רשאי בית המשפט להורות שלא יימכרו אלא אם הוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לפושט הרגל, לבן זוגו ולבני משפחתו הגרים עמו, מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
מלשון הסעיף עולה כי החייב יהא זכאי לסידור חלוף מכוחו מקום שהמקרקעין המשמשים בית מגורים לו, לבן זוגו או לבני משפחתו הגרים עמו נכללים בנכסים שכונסו בהליך פשיטת הרגל ומועמדים למכירה (ראו: ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור , פ"ד נ(5) 111, 124-123 (1997); רע"א 4734/11 הורמן נ' הראל
(30.8.2011); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 391-388 (מהדורה שלישית, 2010)). מן הנתונים העובדתיים שפורטו לעיל עולה בבירור כי אין זה המקרה דנן וכי עניינו של המבקש לא עונה לתנאי הסעיף. המבקש לא התגורר באף אחת מן הדירות נושא הבקשה ואף נתן את הסכמתו למכירתן. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.
עם זאת יובהר כי אין באמור לעיל כדי לחסום את דרכו של המבקש לפעול על פי המתווה שהציע הנאמן, כמפורט לעיל.
6.
הבקשה נדחית, אפוא.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בסיון התשע"ד (24.6.2014).
ש ו פ ט ת