רע"א 176/22 ג'רייס אבו עוקסא נ. הכונס הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת עדי חן-ברק ) בפש"ר 34801-09-17 מיום 10.12.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש, חייב בפשיטת רגל, למתן היתר לניהול הליך משפטי מחוץ להליכי פשיטת הרגל, שלא על ידי הנאמן.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 23.1.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, ג'ריס אבו עוקסא (להלן: החייב ), לבקשת אחד מנושיו. בהמשך, ביום 15.10.2018 הוכרז החייב כפושט רגל, והמשיב 2 – עו"ד נפתלי נשר, מונה כנאמן לנכסיו (להלן:

הנאמן ).

2.

במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ביום 22.2.2018 הגישה המשיבה 4, חברת מילובר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: חברת מילובר ), תביעת חוב נגד החייב בסך של 1.7 מיליון ש"ח (להלן: תביעת החוב ). תביעת החוב התבססה על

תביעה כספית שהגישה חברת מילובר בשנת 2009 בבית המשפט השלום בחיפה על סך 300,000 ש"ח (לצרכי אגרה) נגד חברת אבו עוקסה חברה לגידול בע"מ ו-ורדה אבו עוקסה (בתו של החייב, בעלת המניות בחברת אבו עוקסה. להלן: חברת אבו עוקסה ו- ורדה , בהתאמה) בעילה של הפרת חוזה. במסגרת אותה תביעה הופנו הצדדים להליך גישור בפני המגשר מר ויקטור אוחיון (להלן: הליך הגישור ו- המגשר , בהתאמה), אשר בעקבותיו חתמו הצדדים על הסכם גישור ביום 13.4.2010, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.4.2010. בגדר הסכם הגישור הוסכם כי החייב ובנו, מיחאיל אבו עוקסה, יתווספו כנתבעים לתביעה שהוגשה; כי חברת אבו עוקסה, החייב ושני ילדיו יחובו, ביחד ולחוד, בתשלום סך של 1,000,000 ש"ח לחברת מילובר, אשר ישולם בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם; וכי ככל שלא ישולם החוב במועד שנקבע – יועמד סכום החוב האמור על סך 1.7 מיליון ש"ח – מלוא נזקים הנטענים (ת"א 13816-09-09. להלן: הסכם הגישור ). לטענת חברת מילובר, לא עמדו חברת אבו עוקסה, החייב ושני ילדיו בהתחייבויותיהם על פי הסכם הגישור, ומשכך עומדת לה זכות להיפרע בגין כל הסכום הנטען מידי החייב, בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהסכם הגישור.

3.

ביום 18.11.2018 הורה בית המשפט קמא על מינויו של עו"ד אופיר דידי (להלן: עו"ד דידי ) לבחינת תביעת החוב שהגישה חברת מילובר, חלף מינויו של הנאמן, וזאת לאחר שטען החייב כי קיים חשש לניגוד עניינים בין הנאמן לבין חברת מילובר. ביום 19.2.2019 הכריע עו"ד דידי בתביעת החוב שהגישה חברת מילובר, וזו אושרה במלואה בסך של 1.7 מיליון ש"ח.

4.

על החלטת עו"ד דידי לאשר את תביעת החוב של חברת מילובר הגיש החייב ביום 24.2.2019 ערעור לבית המשפט של חדלות פירעון, במסגרתו טען כי לא נטל חלק בהסכם הגישור וכי חתימתו עליו זויפה. עוד טען כי עו"ד אנואר ח'טיב – אשר חתם כבא-כוחו של החייב על הסכם הגישור (להלן: עו"ד ח'טיב ) – כלל לא ייצג את החייב. ביום 13.6.2019 דחה בית המשפט את ערעורו של החייב, בקובעו כי " לא הוצגה ולו ראשית ראיה להוכחת טענתו כי החתימה של החייב עצמו על ההסכם היא מזויפת ", וכן כי " [] החייב כלל לא הגיש תצהיר מטעמו של עו"ד ח'טיב אשר יכול היה לשפוך אור על הטענה לפיה עו"ד ח'טיב לא ייצג את החייב בתיק הנ"ל, ולכן חתימתו אינה מחייבת את החייב ו/או כי חתימתו מזויפת " (פסקה 9 לפסק הדין. פש"ר 58468-02-19). יוער, כי החייב הגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובקשתו נדחתה בהחלטת הרשמת דר להב מיום 13.4.2021 בהיעדרו של הסבר מספק לשיהוי הכבד בהגשתה (בש"א 1943/21).

5.

החייב לא אמר נואש, וביום 29.4.2021 הגיש בקשה לעיכוב הליכי מכר שניהל הנאמן במסגרת הליך פשיטת הרגל, בקשר למקרקעין המצויים בבעלות החייב והידועים כגוש 18674, חלקה 43 (להלן: המקרקעין ). במסגרת הבקשה, טען החייב כי בידיו ראיה חדשה אשר יש בכוחה להביא לביטולו של הסכם הגישור, וכפועל יוצא לביטולה של תביעת החוב של חברת מילובר, כך שיתייתר הצורך במכירת המקרקעין. הראיה האמורה לה טען החייב היא כתב תשובה שהגיש עו"ד ח'טיב במסגרת קובלנה פלילית שהוגשה נגדו על ידי החייב (ולאחר מכן נמחקה בהסכמתו), ובו כתב עו"ד ח'טיב כי לא ייצג את החייב בהליך הגישור, לא נכח בישיבת הגישור בה נחתם ההסכם ושהחתימה המופיעה על הסכם הגישור אינה חתימתו (ק"פ 15815-03-21. להלן: הראיה החדשה ו -הקובלנה הפלילית , בהתאמה). בקשתו של החייב נדחתה בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 23.5.2021, תוך שנקבע כי " אין בראיה החדשה שלכאורה מציג החייב כעת, כדי להעלות ולהוריד " מכוחו של הסכם הגישור (פסקה 12 להחלטה), שכן מדובר לכל היותר בגרסה סובייקטיבית של עו"ד ח'טיב, ולא בהכרעה שיפוטית, וממילא אין בה כדי ללמד שהחייב או ילדיו של החייב אינם חתומים על הסכם הגישור או שלא נתנו את הסכמתם לתוכנו של הסכם הגישור.

6.

כוחו של החייב לא תש, וביום 20.7.2021 הגיש הוא לבית המשפט קמא בקשה להתיר לו להגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה לביטול פסק הדין שניתן ביום 28.4.2010, ואשר מאשר את הסכם הגישור. במסגרת הבקשה, אשר לוותה בתצהירים מטעמו ומטעם ילדיו (להלן: המצהירים מטעם החייב ), שב החייב על טענותיו לפיהן לא נטל חלק בהליך הגישור, וחתימתו על הסכם הגישור זויפה. עוד טען החייב, כי מבירור שערך לאחרונה, נודע לו כי המגשר היה מנהל מחלקת הגביה במשרד עו"ד עמיר מבור ז"ל – המשרד אשר ייצג את חברת מילובר במהלך הליך הגישור, באופן העולה לכדי ניגוד עניינים, המחייב, לשיטתו, את ביטולו של הסכם הגישור, בהתאם לתקנות 3 ו-5 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. כמו כן, הוסיף החייב שלל טענות נגד הנאמן, אשר לעמדתו נמנע מלברר את טענותיו בקשר לזיוף חתימתו.

7.

הנאמן, בתגובתו, התנגד לבקשת החייב. לטענתו, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה לצורך הגשת תובענה לביטול פסק דין מחמת תרמית, נדרש היה החייב להציג קיומה של ראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה סבירה. ואולם, לשיטת הנאמן, אין ניגוד העניינים הנטען משום ראיה חדשה – שכן, מעבר לכך שלא פירט החייב בבקשתו באיזה מועד נודע לו על הקשר הקודם בין המגשר לבין חברת מילובר, הרי שמדובר במידע שניתן היה לגלות בשקידה סבירה, לכל המאוחר בשנת 2017, במועד שלגביו מודה החייב כי נודע לו על הסכם הגישור. בעניין זה הדגיש הנאמן כי שמו של המגשר הופיע על הסכם הגישור, ומצופה היה כי החייב יערוך בירור ביחס לנסיבות כריתתו של הסכם הגישור אליו הוא מתכחש, כמו גם ביחס לזהות המגשר. לבסוף, הבהיר הנאמן כי ככל שלא תידחה בקשתו של החייב על הסף – הרי שמתבקש בית המשפט לקבוע דיון בבקשה, במהלכו ייחקרו החייב והמצהירים מטעם החייב.

8.

בתגובתה, טענה חברת מילובר כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת השתק עילה והשתק פלוגתא – וזאת, שכן כל טענותיו של החייב, לרבות טענתו ביחס לראיה חדשה, נדונו זה מכבר ונדחו בהחלטות בית המשפט. כמו כן, טענה חברת מילובר אף היא כי דין הבקשה להידחות גם מהטעם שהחייב אינו עומד בתנאים שהותוו בפסיקה לצורך הגשת תובענה לביטול פסק דין מחמת תרמית.

9.

בהודעת באת-כוח הכונס הרשמי – עו"ד שלי חודדה (להלן: עו"ד חודדה ), מיום 18.8.2021 ציינה כי מעיון בתגובת חברת מילובר למדה, כי בא-כוחה הוא עו"ד אסף סלע – מעסיקה לשעבר, ומשכך התבקש בית המשפט קמא להאריך את מועד הגשת תגובת הכונס הרשמי, על מנת לאפשר חילוף פרקליטים. בקשת הארכת המועד נדחתה אומנם על ידי בית המשפט קמא, ואולם את תגובת הכונס הרשמי הגישה באת-כוח אחרת, עו"ד עדי בן ישי, ובמסגרתה טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף מטעמים דומים לאלו שנטענו על ידי הנאמן וחברת מילובר.

10.

ביום 10.12.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת החייב להתיר לו להגיש תביעה לביטול פסק הדין מיום 28.4.2010, שלא באמצעות הנאמן. בית המשפט קמא ציין כי דיון בבקשה נקבע ליום 10.11.2021, ועל אף שביקשו הכונס הרשמי, הנאמן וחברת מילובר לחקור את החייב והמצהירים מטעם החייב, נעדרו החייב וילדיו מהדיון, כאשר למעט החייב – אשר נבצר ממנו להתייצב מחמת מצבו הבריאותי, לא סיפקו המצהירים מטעמו של החייב כל הסבר מדוע לא התייצבו לדיון, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט קמא כי זהותו של המגשר הייתה ידועה לחייב לפני זמן רב, ואילו החייב לא סיפק בבקשתו כל הסבר מדוע לא העלה קודם לכן את טענותיו בעניין ניגוד העניינים לו הוא טוען. זאת ועוד, נקבע כי לשם ביסוס טענותיו של החייב לעניין נסיבות כריתת הסכם הגישור – יכול היה החייב לזמן את המגשר על מנת שישפוך אור על הסוגיה, ומשלא עשה כן, הרי שהדבר פועל לרעתו. מעבר לכך, ציין בית המשפט קמא כי סביר להניח שהסכם הגישור נערך על ידי הצדדים עצמם, לאחר שהגיעו להסכמות, ולא על ידי המגשר עצמו. לא זו אף זו, בית המשפט קמא קבע כי אף אם הסכם הגישור נערך על ידי המגשר עצמו, הרי שאין בעצם העובדה כי הוא הועסק במשרד בא-כוחה של חברת מילובר, כדי להוכיח שהחייב וילדיו לא חתמו על הסכם הגישור, לא נתנו את הסכמתם ביחס אליו ולא הבינו את תוכנו. עוד נקבע, כי ממילא החייב לא הציג כל ראיה לכך שחתימתו וחתימת ילדיו זויפה, בפרט כאשר ילדיו של החייב כלל אינם מכחישים את חתימותיהם על הסכם הגישור. כמו כן, נקבע כי הסכמת החייב למחוק את הקובלנה שהגיש נגד עו"ד ח'טיב, לבקשתו של עו"ד ח'טיב, מעלה סימני שאלה ביחס לעצם הגשתה מלכתחילה, ועל כן קיים קושי ניכר להסתמך על הליך זה.

11.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שב החייב על טענותיו שנטענו, ומוסיף כי העובדה שעו"ד חודדה (באת-כוח הכונס הרשמי) עבדה בעבר אצל בא-כוחה של חברת מילובר, מקים חשש ממשי לקיומו של ניגוד עניינים, וככזה מצדיק עיון מחדש בכל ההחלטות שניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו. עוד טוען החייב, לנוכח גובה החוב שנפסק לטובת חברת מילובר, העומד על 1.7 מיליון ש"ח (בעוד סך התביעות – אלו שאושרו ואלו שטרם הוכרעו – עומד על כ-2.9 מיליון ש"ח), הרי שקבלתה האפשרית של תביעת החייב (אם י וּ תר לו לנהלה) היא בעלת השלכות מהותיות על מצבת נכסי החייב, ודי בכך לדידו על מנת להיעתר לבקשתו. כמו כן, מדגיש החייב כי בכוונתו לשאת לבדו בהוצאות התביעה בהליך האמור, ככל שיוּתר לו לנהלו.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

13.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניי ן (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

14.

עת נדרש בית המשפט של חדלות פירעון לבקשתו של חייב לנהל הליך חיצוני להליך פשיטת הרגל, עליו לאזן בין היתרונות והחסרונות מבחינת קופת הכינוס, במונחי הפוטנציאל להעשרתה כתוצאה מניהול ההליך, למול העלויות שההליך צפוי להשית עליה; וכן ליתן משקל לעמדתם של הנאמן והכונס הרשמי לאור מעמדם וסמכויותיהם בהליך פשיטת הרגל (רע"א 1587/20 המוסד לביטוח לאומי נ' א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (בפירוק) , פסקה 16 (14.5.2020); רע"א 1146/21 ברוך נ' הנדל הנאמן לנכסי החייב , פסקה 8 (14.3.2021)). בענייננו, בקשתו של החייב להתיר לו לנהל מחוץ להליכי חדלות הפירעון תביעה לביטול פסק הדין מיום 28.4.2010 אינה אלא ניסיון נוסף למחזר טענות שכבר הועלו על ידו בעבר, ונדחו על ידי בית המשפט קמא במספר הזדמנויות שונות, ובראשן בפסק הדין מיום 13.6.2019 (פסק דין חלוט במסגרתו נדחה ערעור החייב על הכרעת החוב של הנאמן). יתרה מכך, בקשתו של החייב, בדומה לבקשותיו הקודמות, נתלית בפיסות מידע, אשר מעבר לתמיהה בקשר למועד בו הגיעו לידיעת החייב, נראה כי אין בהן כדי לבסס תשתית ראייתית ומשפטית כנדרש. במצב דברים זה, ובשים לב להלכה הנוהגת שלפיה רק בקיומם של טעמים משכנעים וכבדי משקל יבוטל פסק דין המאשר הסכם פשרה שגובש בהסכמת הצדדים (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור , פ"ד נו(1) 577, 586-585 (2001); ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח , פסקה 7 (1.5.2005)), סבורני כי סיכוייו של ההליך שניהולו התבקש נמוכים מאד, ומשכך בצדק דחה בית המשפט קמא את בקשת החייב לניהול ההליך החיצוני במקרה דנן. ודוק, גם אם החייב יישא במלוא עלויות ההליך המבוקש, עדיין עצם ניהולו עלול לעכב את הליכי חדלות הפירעון, המתמשכים כבר למעלה מארבע שנים – וגם מעניין זה לא ניתן להתעלם.

15.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.