רע"א 1587/20 המוסד לביטוח לאומי נ. א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא, השופט איתן אורנשטיין ) בפר"ק 46086-02-19 מיום 28.1.2020, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה 1, חברת א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה "), להתיר לה להמשיך בניהול הליך תובענה ייצוגית אשר הגישה נגד המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל ").

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 25.12.2018 הגישה החברה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המל"ל, שעניינה בטענה כי המל"ל גובה דמי ביטוח לאומי שלא כדין ממעסיקים שעובדיהם זכאים לפטור מתשלום כאמור (ת"צ (מרכז) 51927-12-18. להלן: "בקשת האישור" ).

2.

מספר חודשים לאחר מכן, ביום 14.2.2019 הוגשה בקשה לפירוק החברה על ידי עובדי החברה, וזאת בגין חוב שנפסק לטובתם במסגרת הליך שהתנהל בבית הדין לעבודה (ראו: סע"ש (ת"א) 2921-07-18 אסקין נ' א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (24.12.2018)). ביום 19.5.2019 נתן בית המשפט קמא צו פירוק לחברה, עו"ד רן עמרם מונה למנהל מיוחד לבירור תביעות החוב של העובדים נגד החברה והכונס הרשמי מונה למפרק זמני של החברה (המשיב 2. להלן: "הכנ"ר" ). בין נושי החברה, המל"ל, אשר לפי סעיפים 182 ו-192 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, נכנס בנעלי העובדים שתבעו את החברה. המל"ל הוא הנושה הגדול ביותר בתיק הפירוק, אשר טוען כי חוב החברה כלפיו עומד על סך של כ-1.7 מיליון ש"ח, ומעמדו בדין קדימה (בהתאם להוראות החוק בתקופה הרלוונטיות להליך הפירוק).

3.

לאחר שנודע למל"ל על צו הפירוק, הגיש ביום 10.9.2019 לבית המשפט שדן בבקשת האישור בקשה למחיקתה, או התלייתה, וזאת עד לקבלת אישורו של בית המשפט של הפירוק להמשך ניהול ההליך הייצוגי.

4.

עקב כך, ביום 2.10.2019 הגישה החברה לבית המשפט של הפירוק בקשה להתיר את המשך ניהול בקשת האישור, בטענה שסיכויי בקשת האישור להתקבל הם גבוהים וכי המשך ניהולה יכול להעשיר את קופת הפירוק, ללא סיכון נלווה. זאת, מכיוון שבאי כוח המייצגים פנו למר אשר ספיר (להלן: " מר ספיר "), אדם שאינו קשור לחברה, והלה הסכים לשאת במימון עלויות ההליך, בתמורה לקבלת מחצית מהגמול שייפסק לחברה, ככל שייפסק.

5.

הכנ"ר התנגד לבקשה, ובתוך כך העלה מספר קשיים ביחס להתקשרות החברה עם מר ספיר, וכן ביחס לכדאיות בקשת האישור לאור היותו של המל"ל (הוא המשיב בבקשת האישור) הנושה הגדול ביותר של החברה, ובשים לב למעמדו בדין קדימה.

6.

בתגובתה לעמדת הכנ"ר, ציינה החברה כי יש יתרון בכך שתשמש כתובעת מייצגת, לאור האפשרות של קבלת גמול (בנוסף לפיצוי הרגיל הניתן לחברי הקבוצה) במידה והתובענה תתקבל, ובכך תגדל קופת הפירוק. בנוסף, טענה החברה כי בשלב הזה טרם הוברר איזה נתח מכספי הפירוק יקבל המל"ל, ועל כן לא ניתן לומר שהסכום שיחויב בו במסגרת ההליך ייצוגי יוחזר לו (כולו או עיקרו) כדיבידנד במסגרת הליך הפירוק.

7.

ביום 14.11.2019 הורה בית המשפט קמא על מינויו של המשיב 3, עו"ד איתי הס, למנהל מיוחד כללי על מנת שיבחן את תוחלת בקשת האישור והשפעתה על הליך הפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" ). לאחר שנפגש עם הצדדים ושמע את טענותיהם,

הוגשה ביום 22.12.2019 עמדת המנהל המיוחד לפיה בקשת האישור מגלה על פניה עילת תביעה, ולכן יש להתיר את המשך ניהולה. המנהל המיוחד דחה את טענות הכנ"ר והמל"ל בנוגע להעדר כדאיות בניהול התובענה הייצוגית. כן גרס כי את הטענות בדבר מעמדה של החברה לשמש כתובעת מייצגת יש לברר במסגרת בקשת האישור ולא במסגרת הליך הפירוק. עוד עמד על כך שטענות המל"ל לאו דווקא נובעות רק מהאינטרס שלו כנושה בהליך הפירוק של החברה, אלא גם מהאינטרס שלו כנתבע בהליך הייצוגי, וספק האם במסגרת ההחלטה על המשך בירור בקשת האישור יש ליתן משקל לאינטרס זה, במיוחד כאשר תביעות החוב טרם הוכרעו ועדיין לא הוברר מעמד המל"ל ביחס ליתר הנושים. לבסוף, הציע המנהל המיוחד שמר ספיר יפקיד בטוחה ראויה, כדי להבטיח שיעמוד בהתחייבותו למימון הוצאות ההליך, וכן לקבוע שניהול ההליך הייצוגי יהא כפוף להוראותיו ולהוראות הכנ"ר.

8.

החברה הגישה את התייחסותה לעמדת המנהל המיוחד, במסגרתה הבהירה כי עמדה זו מקובלת עליה ברובה המכריע, וכי מר ספיר נכון להפקיד בטוחה ראויה בסכום סביר. עם זאת, החברה הסתייגה מכך שהחלטות בדבר אופן ניהול ההליך הייצוגי יהיו בסמכותם הבלעדית של המנהל המיוחד והכנ"ר, מבלי להתחשב בעמדת בית המשפט של הפירוק ועמדת היועץ המשפטי לממשלה – כנדרש בתובענות ייצוגיות.

9.

ביום 25.12.2019 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המל"ל להגיש התייחסות מטעמו, על אף שסבר כי יש קושי ליתן לנתבע להגיש עמדה בהליך חדלות פירעון במסגרתו מבוקש להמשיך בניהול הליך משפטי נגדו. במסגרת עמדתו, טען המל"ל כי יש לדחות את הבקשה להמשך ניהול בקשת האישור, בשל מספר נימוקים: התמורה התיאורטית העשויה להתקבל בקופת הפירוק אינה מצדיקה את ניהול ההליך; בהתחשב בהיקף הנשייה הגבוה של המל"ל ובמעמדו בדין קדימה, לא תתאפשר חלוקה לנושים זולת המל"ל; חברה בפירוק נעדרת יכולת לשמש כתובעת מייצגת; וסיכויי הזכייה נמוכים לאור טענות הגנה משמעותיות נגד בקשת האישור, כגון העדר עילת תביעה אישית לחברה וקיומה של זכות קיזוז סטטוטורית בידי המל"ל.

10.

ביום 12.1.2020 הגישה החברה את תשובתה להתייחסות המל"ל, וטענה כי יש לדחות את האמור בה. החברה טוענת כי ניסיון המל"ל להעריך את סכומי הנשייה הצפויים והתמורה הצפויה מההליך הייצוגי – הוא ספקולציה ותו לא. כמו כן, עמדה החברה על כך שיש לברר את טענות ההגנה שהעלה המל"ל וטענות בדבר אי יכולת החברה לשמש כתובעת מייצגת במסגרת בקשת האישור ולא כחלק מהליך הפירוק. לבסוף, נטען כי אין לאפשר למל"ל לערער על עמדת המנהל המיוחד לאחר שהצדדים הציגו לו את המסמכים הרלוונטיים ושטחו טענותיהם לפניו.

11.

הכנ"ר הגיש את תגובתו לעמדת המנהל המיוחד ביום 15.1.2020, במסגרתה חזר על עמדתו כי יש לדחות את בקשת החברה להמשיך בניהול ההליך הייצוגי, הן בשל התקשרות החברה עם מר ספיר והן משום שלשיטתו אין תוחלת בניהול בקשת האישור.

12.

ביום 28.1.2020 ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, אשר קבע כי החברה רשאית להמשיך בניהול בקשת האישור. תחילה, הבהיר בית המשפט קמא כי למל"ל, בהיותו נתבע פוטנציאלי בהליך הייצוגי, אין מעמד להביע התנגדות ביחס לבקשת האישור. לגופו של עניין, אימץ בית המשפט קמא את עמדת המנהל המיוחד, וזאת בהתבסס על מספר נימוקים:

ראשית , לאור מעמדו של המנהל המיוחד כגורם אובייקטיבי, ולאחר שהשתכנע מהאמור בעמדתו המפורטת, קבע כי עמדתו עדיפה; שנית , נפסק כי אפילו אם המל"ל הוא הנושה הגדול ביותר של החברה, ככל שתתקבל התביעה הייצוגית יוכלו ליהנות מפירותיה נושים נוספים של החברה, בשיעור יחסי לחלקם בנשייה. בתוך כך, ציין בית המשפט קמא כי מדובר בהליך קולקטיבי במסגרתו בית המשפט נדרש לשקול את עמדת כלל הנושים, ולא רק את עמדת הנושה הגדול ביותר של החברה, במיוחד כאשר יש לנושה הגדול שיקולים זרים בהיותו הנתבע בהליך הייצוגי; לבסוף , נקבע כי המשך ניהול בקשת האישור אינו מכביד על קופת החברה, שכן מר ספיר התחייב לשלם את עלויות ההתדיינות.

למען שלמות התמונה, יצוין כי בית המשפט קמא הרחיב את סמכויות המנהל המיוחד למנהל מיוחד כללי, וקבע כי הלה יפקח על התנהלות החברה ביחס לניהול ההליך הייצוגי.

בקשת רשות הערעור

13.

בבקשת רשות הערעור טוען המל"ל כי נפלו מספר שגיאות מהותיות בהחלטתו של בית המשפט קמא:

ראשית , טוען המל"ל כי בית המשפט קמא קבע כי תיתכן עילת תביעה מבלי לדון, ולו על פניהן, בעילות התובענה גופה ובטענות ההגנה של המל"ל. בכך, סטה בית המשפט קמא מאמות המידה המקובלות בפסיקה למתן אישור לחברה בפירוק לנהל הליך משפטי; שנית , נטען כי בית המשפט קמא התעלם מטענות ההגנה של המל"ל, כגון העדר עילת תביעה אישית לחברה וזכות קיזוז סטטוטורית של המל"ל, אשר שוללות את תוחלת בקשת האישור; שלישית , לשיטת המל"ל, שגה בית המשפט קמא כאשר בחן את בקשת האישור לפי אמות מידה של תביעה רגילה, תוך שהוא מתעלם מהצורך בבדיקתם של היבטים נוספים המיוחדים להליך הייצוגי, ובכלל זאת מידת התאמתה של החברה לשמש כתובעת מייצגת וכן תוקף ההתקשרות עם מר ספיר; רביעית , המל"ל שב וטוען כי אין תוחלת ממשית בניהול בקשת האישור לאור התמורה הצפויה מההליך הייצוגי, ובשל היקף הנשייה הגבוה של המל"ל ומעמדו בדין קדימה; חמישית , המל"ל טוען כי לפי ההלכה הפסוקה בית המשפט קמא היה צריך להעניק משקל מכריע לעמדתו בשל היותו הנושה עיקרי של החברה בדין קדימה, קל וחומר כשאין תוחלת בניהול התובענה הייצוגית עבור יתר נושי החברה; שישית , נטען כי בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מעמדתו של הכנ"ר, וזאת

ללא כל נימוק, ובניגוד לשיקול הדעת הרחב המוקנה לכנ"ר בעניינים כגון דא; לבסוף , סבור המל"ל כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי לקופת הפירוק לא נשקף סיכון, וזאת משום שאין פרטים אודות מר ספיר והיכולת לגבות ממנו כספים כשיידרש לכך, וכי היה נדרש להרחיב את התחייבויותיו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

15.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, לאור מומחיותו הייחודית בתחומו ( רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד נרדיה ולדרמן – נאמנים , פסקה 17 (19.8.2018); רע"א 8399/19 חטיב נ' פריד , פסקה 5 (4.2.2020)). סבורני כי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה.

16.

מתן היתר לניהול הליכים חיצוניים להליך הריכוזי של חדלות הפירעון על ידי חברה בפירוק או בעל התפקיד טומן בחובו הן חסרונות והן יתרונות; הוא עשוי להועיל לקופת הפירוק והוא עלול לגרוע ממנה. משכך, בבואו להכריע בבקשה למתן היתר כאמור, על בית המשפט של חדלות פירעון להידרש למספר שיקולים, כגון סיכויי התביעה, ובכלל זאת סיכויי טענות ההגנה הצפויות; העלויות הנדרשות לניהול התביעה; וכן יש ליתן משקל לעמדתו של בעל התפקיד לאור מעמדו וסמכויותיו בהליך חדלות הפירעון (ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' דרור, פסקאות 9-8 (10.8.2006); רע"א 380/14 כהן נ' ארז , פסקאות 11-9 (6.6.2014)). בענייננו, קבע בית המשפט קמא, באמצו את עמדת המנהל המיוחד, ותוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין, כי יש להתיר את ניהול בקשת האישור. זאת, נוכח סיכויי ההליך הייצוגי והתועלת הצפויה ממנו לקופת הפירוק, ובשים לב לכך שאין סיכון של ממש לקופת הפירוק לאור התחייבות מר ספיר לשאת בעלויות ההליך. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל מקום להתערבות בהחלטתו זו.

17.

ויובהר, השאלה שעמדה לפני בית המשפט קמא היא האם ראוי להתיר את המשך ניהול ההליך הייצוגי בשים לב לאינטרסים עליהם אמון בית המשפט של חדלות פירעון. החלטת בית המשפט קמא איננה עוסקת, ובדין איננה עוסקת, בשאלה האם יש לאפשר לחברה שבפירוק לשמש כתובעת מייצגת או האם קיים קושי בהתקשרות עם מר ספיר לשם מימון ההליך. עניינים אלה מסורים לסמכותו של בית המשפט הדן בתובענה הייצוגית, ולא לבית המשפט של חדלות פירעון.

18.

לבסוף, קשה להתעלם מכך שהבקשה הוגשה על ידי נושה המצוי בניגוד עניינים: מחד גיסא, האינטרסים שלו כנושה הגדול ביותר בהליך הפירוק רלוונטיים להחלטה האם לאפשר לחברה לנהל הליך משפטי, ועל כן בכובעו זה יש לו מעמד להעלות את השגותיו לפני בית המשפט של פירוק; מאידך גיסא, כנתבע פוטנציאלי בהליך שהחברה מבקשת לנהל האינטרסים שלו אינם רלוונטיים להחלטתו של בית המשפט של פירוק, וכנגזר מכך אין לו מעמד לטעון בכובעו זה לפני בית המשפט של פירוק (ראו: רע"א 915/06 אייזנברג נ' פרינטלייף.קום בע"מ , פסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (18.9.2006); ע"א 8481/14 אפרידר, החברה ולפיתוח ישראל בע"מ נ' פריצקי (26.6.2017); ע"א 7102/12 JKV BETEILIGUNEGES GmbH

נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק),

פסקה 27 (11.9.2017)). ניגוד עניינים זה מחייב מידה ראויה של זהירות מצד בית המשפט של פירוק, שכן אין לאפשר למל"ל לנצל את מעמדו כנושה גדול של החברה לצורך הגנה על האינטרסים שלו כנתבע פוטנציאלי בהליך הייצוגי שהחברה מבקשת לנהל. בית המשפט קמא היה מודע לקושי זה, והתייחס אליו בצורה נכונה – הוא איפשר למל"ל לטעון, אולם התייחס בחשדנות המתבקשת לטיעוניו. גם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטתו.

19.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.