רע"א 7197/20 קוסט פורר גבאי את קסירר נ. ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח אלי שפלר-

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.9.2020, בפר"ק 16956-09-11 (השופט ע' מאור ), שבגדרה לא הותר למבקשת, אשר אינה צד להליך, לעיין בבקשות מספר 28 ו-141, ובהחלטות שניתנו לגביהן.

2.

בשנת 2011 נכנסה חברת אגרקסקו, חברה לייצוא חקלאי בע"מ להליכי פירוק, והמשיבים 1 מונו למפרקיה. מתוקף תפקידם הגישו המפרקים תביעה נגד המבקשת, קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה), לסעדים כספיים, בגין התרשלותה כרו"ח המבקר של אגרקסקו (ת"א 51721-03-20). בתגובה הגישה קוסט בקשה לסילוק התובענה על הסף, בין היתר בטענה שבית משפט של פירוק לא אישר את דבר הגשת התביעה, כנדרש על-פי סעיף 307(א)(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ). להגנתם טענו המפרקים, כי הגשת התביעה אושרה על-ידי בית המשפט, אלא שלא ניתן היה לצרף את האישור לכך, בשל חיסיון שהוטל על הבקשות והחלטות שניתנו בקשר לכך (בקשות מספר 28 ו-141).

3.

בהמשך, הגישה קוסט בקשה לעיון בתיק הפירוק, ובייחוד בבקשות מספר 28 ו-141, על החלטותיהן, וזאת מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). לאחר שהוגשו תגובות מטעם המפרקים והכנ"ר, ולאחר שהמפרקים מסרו פרפרזה של ההחלטה המאשרת את התביעה נגד קוסט, החליט בית המשפט של פירוק כדברים הללו:

"המבקשת

(קוסט – נ' ס') רשאית לעיין בתיקים של הליכי הפירוק [...] המתנהלים בעניינה של החברה (אגרקסקו – נ' ס') למעט בקשות מס' 28 ו-141 שהוכרע כבר [...] שהן חסויות.

המפרקים ימסרו למבקשת את מועד הגשת הבקשה לאישור התביעה נגדה, כמו גם את מועד החלטות בית המשפט בבקשה" .

מכאן הבקשה שלפַני.

4.

קוסט טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי, כשקבע שאינה רשאית לעיין בתיק הפירוק בכללותו. לשיטתה, עיקרון פומביות הדיון, כמו גם האינטרס שבפיקוח ובקרה על בעלי תפקידים בהליכי פירוק, מורים כי על דרך הכלל יש להעתר לבקשות לעיון בתיק בית המשפט. על המפרקים מוטל הנטל להוכיח כי אין לאפשר עיון בתיק בית המשפט; ונטל שכזה – לא הורם. עוד הוטעם, כי החיסיון שהוטל בבית משפט של פירוק על בקשות מסוימות, אינו יכול לחסום מוכְנית (אוטומטית) בקשות עתידיות לעיין בהן. זאת, בין היתר, משום שבשעה שקבע בית המשפט של פירוק כי יוטל חיסיון על בקשות 28 ו-141, לא נשקלו טענותיה וצרכיה של קוסט, ולא ניתן לה יומה בבית המשפט. כמו כן נטען, כי לאחר שהוגשה תביעת המפרקים, אין עוד הצדקה להותיר את החיסיון על כנו; ולא בכדי הסיר בית המשפט המחוזי את החיסיון מבקשות והחלטות דומות בתיק, אשר במסגרתן אושר למפרקים להגיש תביעות נגד צדדים שלישיים, לאחר שהללו הוגשו.

ביחס לבקשות 28 ו-141 לגופן, טוענת קוסט כי מן העיון החלקי שהותר עולה שהתביעה נגדה הוגשה טרם אישורהּ על-ידי בית המשפט של פירוק, ובהעדר "סמכות" . כמו כן, בנוגע להחלטה בבקשה 28, נטען שבעקבות העיון התברר כי עניינה רק במתן אישור למפרקים להתקשר עם משרד עורכי-דין, לשם ניהול הליך גישור מול קוסט, ועל כן בעת הזו לא יכולה להיות הצדקה שלא לחשפה.

קוסט מדגישה כי התביעה נגדה הוגשה לא רק בשם אגרקסקו, אלא גם בשם נושיה, שהמחו למפרקים את זכות תביעתם. מכאן, לדבריה, העיון בבקשות 28 ו-141 בכללותן דרוש לה לשם הוכחת טענתה כי המפרקים עתידים להנות מפירות התביעה נגדה, בניגוד לדין, ועל כן אין די בפרפרזה שנמסרה לה.

5.

המפרקים סבורים כי דין הבקשה – לדחייה. לשיטתם, אין לקוסט מעמד בהליכים שבהם באים המפרקים לבקש מתן הוראות בבית משפט של פירוק, אשר עיקרם במערכת היחסים שבין המפרקים לנושי החברה שבפירוק. מכאן, אפילו נפלו פגמים בהליך אישור הגשת התביעה, זכויותיה של קוסט – לא נפגעו. לעומת זאת, קיימת חשיבות רבה בהותרת ערוץ תקשורת פתוח בין המפרקים לבין בית המשפט של פירוק. בכגון דא, נדרשים המפרקים, לשם אישור תביעה שברצונם להגיש, לפרושׂ גם עניינים הקשורים באסטרטגיה המשפטית שבכוונתם לנקוט במסגרת התביעה, שמוטב שהנתבע הפוטנציאלי לא יחשף לה. על כל פנים, ברי כי לקוסט נתונה האפשרות להגיש בקשות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה שהוגשה נגדה. בקשתה לעיון מושא הבקשה דנן אינה אלא ניסיון להקדים את המאוחר, ולעקוף באופן בלתי לגיטימי את כללי הגילוי והעיון שבין בעלי דין.

לגופו של עניין נטען, כי הגילוי שהותר מאזן באופן מידתי בין פומביות הדיון, לבין האינטרס שבהותרת ערוץ תקשורת חופשי בין המפרקים לבין בית המשפט של פירוק. זאת, בשים לב לפרפרזה שניתנה, ולשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בעניינים הללו. ממילא, כך נטען, משהוחלט לחסות את בקשות 28 ו-141, הרי שהעיון בהן "אסור על פי דין" , כך שלא ניתן עוד להתירו (תקנה 4(א) לתקנות העיון).

6.

המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, סבור כי שגה בית המשפט המחוזי בראותו בחיסיון שהוטל על בקשות 28 ו-141 משום מעשה בית דין. לשיטתו, נכון היה לראות בבקשת העיון של קוסט מעין בקשה להסרת החיסיון, ודרוש היה לדון בטענותיה, ולנמק את ההחלטה שלא להסירו. לצד זאת, מדגיש הכונס הרשמי כי במסגרת הליכים לאישור הגשת תביעה בשם חברה שבפירוק, נדרשים המפרקים, עובר להגשתה, לפרושׂ את העניין במלואו לפני בית המשפט של פירוק. אינטראקציה זו, על אף שאיננה מערכת יחסים שבין עו"ד ללקוחו, עשויה לכלול גם הצגת מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי. ברי אפוא כי נדרש לחסות הליכים אלה עובר להגשת התביעה, והגם שלעיתים ניתן להסיר את החיסיון לאחר הגשתה, יתכנו מקרים שבהם נדרש להותירו על כנו גם במהלך ניהולה.

בשורה התחתונה, סבור הכונס הרשמי כי יש ליתן רשות לערער, ולקבל את הערעור, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שינמק את ההחלטה בדבר הותרת החיסיון על כנו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, כמו גם בבקשות 28 ו-141 ובהחלטות שניתנו לגביהן, באתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במוקד הבקשה, ניצבת השאלה: האם מי שנתבע על-ידי מפרקה של חברה, זכאי, מכוח תקנות העיון, לעיין בהליכי האישור שהתנהלו לפני בית המשפט של פירוק עובר להגשתה, הגם שהוגבלה פומביותם? כפי שיובהר להלן, בקשה לעיון יש לבחון בהתאם לנסיבות הגשתה. כאשר היא מוגשת לבית המשפט של פירוק, מטעמו של מי שתבעוהו מפרקי החברה, ובקשר להליכי אישור התביעה נגדו – אין במעמדו של מבקש העיון, כנתבע, כדי להטות את הכף לטובת התרת העיון; במובן מסוים, אף ההיפך הוא הנכון. אבהיר.

מעמדו של נתבע פוטנציאלי בהליכים שבין מפרקי החברה לבין בית המשפט של פירוק

8.

מפרק המעוניין להגיש תביעה בשם החברה שעל פירוקה הוא אמון, נדרש לקבל תחילה אישור מאת בית המשפט של פירוק (סעיף 307(א)(1) לפקודת החברות). הליך זה מתמקד במערכת היחסים שבין מפרקי החברה לנושיה . תפקידו של בית המשפט לפקח על המפרקים, לבל יגישו תביעות סרק נגד צדדים שלישיים, וכתוצאה מכך יפגעו לבסוף נושי החברה (ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל , פסקה 7 (2.12.1993) (להלן: עניין פלוק ); ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' דרור , פסקה 8 (10.8.2006) (להלן: עניין בונוביל ); רע"א 380/14 כהן נ' ארז , פסקה 10 (6.6.2014) (להלן: עניין כהן )).

9.

אל מול הרצון להגיש את התובענה, מונח אפוא על כף המאזניים אינטרס אפשרי של נושי החברה. כפועל יוצא, בהעדר אישור בית המשפט של פירוק, "מסתכן מגיש ההליך בכך שאם לא יצלח ההליך, הוא ולא החברה בפירוק, יישאו בהוצאות" (ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ , פסקה 28 (12.4.2015); עניין פלוק , בפסקה 7). כלומר, הגשת תביעה בהעדר אישור, חושפת את המפרק לסיכון, אך אין בהעדרו כדי לשמוט בהכרח את הבסיס שעליו עומדת התביעה.

10.

לשם קבלת האישור, נדרשים המפרקים להציג נימוקים להגשתה, ולהצביע על התועלת שהיא עשויה להביא לקופת הנשייה. בכלל זה, נדרש לשקול גם טענות הגנה אפשריות שהנתבע עשוי להעלות (עניין בונוביל , פסקה 9), ובית המשפט של פירוק רשאי להתיר לנתבע הפוטנציאלי להשמיע את טענותיו בהקשר זה (רע"א 915/06 אייזנברג נ' פרינטלייף.קום בע"מ , פסקה 4 (18.9.2006)). דא עקא, מכך לא נובע שיש לו לאותו צד-שלישי-נתבע מעמד קנוי בהליך זה. אכן, הוא הנתבע הפוטנציאלי, וברי שככל שתאושר הגשת התביעה, הדבר ישליך עליו. אולם בהינתן, כאמור, שתכליתו של הליך זה להתמודד עם ניגוד האינטרסים שבין נושי החברה למפרקיה, השאלה אם ניתן אישור למפרקים להגשת תביעה, אם לאו – אינה מעניינו (עניין כהן , פסקאות 11-10; ע"א 8481/14 אפרידר, החברה ולפיתוח ישראל בע"מ נ' פריצקי (26.6.2017); רע"א 1587/20 המוסד לביטוח לאומי נ' א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (בפירוק) , פסקה 18 (14.5.2020)).

11.

הנה כי כן, נמצאנו למדים כי אותו צד שלישי, הנתבע על-ידי מפרקי החברה, אין לו זכות טיעון בהליך אישור הגשת התביעה נגדו. הגשתה בהעדר אישור – לא מביאה מאליה למחיקתה, ומכאן שהדבר לא יכול לשמשו כטענה למחיקתה על הסף (עניין פלוק , פסקה 7; עניין כהן , פסקה 11; ע"א 7102/12 JKV

BETEILIGUNEGES GmbH

נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק) , פסקה 27 (11.9.2017)).

זכות העיון מכוח תקנות העיון

12.

לצד האמור, "לכל אדם" נתונה הזכות לבקש לעיין בתיק בית משפט (תקנה 4(א) לתקנות העיון). בקשת עיון בתיק בית משפט, כידוע, נבחנת בשלושה שלבים. בשלב ראשון, יש לבחון האם יש איסור בדין לעיון במבוקש (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקה 24 (8.10.2009) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח )). כאן יש להעיר, כי הגם שבית המשפט המחוזי התייחס לבקשות 28 ו-141 כ-'חסויות', הרי שלמעשה אין מדובר ב'חיסיון', כי אם בהליכים לפני בית המשפט, שפומביותם הוגבלה (ראו: רע"א 6624/20 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' גולובינסקי , פסקה 25 (19.1.2021) (להלן: עניין בנק איגוד ); יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי –

ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 262-261 (בועז סנג'רו עורך, 2007)). במישור זה, בין אם נראה בהחלטות 'לחסות' את בקשות 28 ו-141 משום הטלת צו איסור על פרסומן, בין אם נבינן כהחלטות על סגירת הדלתיים (רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס , פ"ד נו(6) 592, 600 (2002)) – הרי שאין בהן כדי לחסום באופן גורף את האפשרות לעיין בתיק בית המשפט (בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (23.4.2009); רע"א 4890/20 סביטקין נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ , פסקה 8 (3.1.2021); עניין בנק איגוד , פסקאות 28-27)). ממילא, נתונה לו לבית המשפט של פירוק, כמי שהגביל את פומביות ההליכים, הסמכות להסיר את המגבלה; הפה שאסר, הוא הפה שיכול להתיר (ע"א 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' ברכה , פסקה 34 (31.12.2012)). סבורני אפוא כי לא ניתן לראות ב'חיסוי' בקשות 28 ו-141 בענייננו משום "איסור על פי דין" (תקנה 4(א) לתקנות העיון), ומכאן שיש לדחות את טענות המפרקים בעניין זה.

13.

כאן באים אנו לשני השלבים הבאים בבחינת בקשות לעיון: האם מוצדק להתיר את העיון המבוקש בנסיבות; וככל שהעיון מוצדק – כיצד ניתן להתירו תוך פגיעה מידתית ככל שניתן באינטרסים העומדים מנגד ( עניין

האגודה לזכויות האזרח , פסקה 24). מתוקף מעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון, נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון בתיק בית משפט. המבקש למונעו או להגבילו – נדרש להצביע על טעם בעל משקל שיצדיק זאת (שם; ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)).

14.

בענייננו, קשה לחלוק על כך שיש טעם של ממש בהגבלת העיון. כאמור, בבואם לבקש את אישור בית המשפט של פירוק, נדרשים לעיתים המפרקים לפרושׂ את הטעמים שביסוד בקשתם, על קרבה ועל כרעיה. על כן, מקובלת עלי טענת המפרקים והכנ"ר, כי הטעם העיקרי להגבלת פומביות ההליכים הללו, דומה לטעם שביסוד החיסיון המוטל על מסמכים שהוכנו לקראת משפט; קרי, "הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו" (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד , פ"ד מט(2) 516, 522 (1995); רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת , פסקה 15 (4.9.2017); ראו גם: פש"ר (מחוזי ת"א) 3642-08-16 פישמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7.3 (22.7.2018)). הצורך בהסתרתו מעיניו של מי שנגדו נשקלת הגשת התביעה – נהיר.

15.

מנגד, מזדעקת קוסט על זכויותיה הדיוניות שנפגעו, כמי שנתבעה על-ידי מפרקי החברה 'בחוסר סמכות', לאחר הליך פגום, כאשר אין באפשרותה לקבל את המסמכים הדרושים לה לשם הוכחת טענותיה. אמנם, הפסיקה הכירה בכך שהאינטרס לעיון בתיק בית משפט, לצרכי התדיינות משפטית עם מי מבעלי הדין – לגיטימי (רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ , פסקה 10 (29.8.2013)). דא עקא, זעקתה של קוסט – לא כצעקתה. כפי ששנינו, אישור התביעה לא נועד להגן על האינטרסים של הנתבע, כי אם של הנושים. הגשת תביעה ללא אישור חושפת את המפרקים לסיכון, אך הדבר אינו רלבנטי לנתבע באותה תובענה, ואיננו יכול לשמשו כטענה למחיקתה.

16.

הנה כי כן, בכל הנוגע לטענותיה באשר לאישור שנתקבל – כן או לא – נמצאה קוסט מתעברת על ריב לא לה. למעלה מכך. מבלי לטעת מסמרות בעניין, ניתן אף לסבור, כי כאשר העיון בתיק הפירוק מבוקש מהטעמים הללו, עשוי מעמדו של מבקש העיון, כנתבע – להיות לו לרועץ. כאמור לעיל, הגבלת פומביות הליכי האישור נועדה לאפשר למפרקים לפרושׂ באופן פתוח וחופשי את שיקוליהם בהגשת התביעה, מבלי שהדבר יביא לסיכולהּ. פשיטא אפוא כי הגבלת הפומביות נועדה, בראש ובראשונה, לשם הסתרת הליכי האישור מעיני הנתבע-מבקש-העיון. האחרון לא רק שאינו יכול להתהדר במחלצות של בעל דין שזכותו נפגעה, הרי שגם איננו כ'כל אדם', המבקש לעיין בתיק הפירוק. בנסיבות הללו, אם כן, נוטה הכף דווקא להגבלת העיון.

מן הכלל אל הפרט

17.

על רקע האמור, סבורני שלא נפל פגם של ממש באיזון שערך בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לא אכחד: קביעתו כי לא ניתן להתיר את העיון מאחר "שהוכרע כבר" בהחלטות עבר שבקשות 28 ו-141 הן "חסויות" – מעוררת מידת-מה של קושי; החלטה, כידוע, טעונה נימוק (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 11 (8.12.2015)). עם זאת, דומני כי הלכה למעשה הדברים נבחנו בהתאם לדין. היקף הגילוי – נרחב; הפרפרזה שנמסרה – מספקת לקוסט, על פני הדברים, את המידע הנחוץ לה לתמיכה בטענותיה.

18.

לא שוכנעתי אפוא כי זכויותיה של קוסט נפגעו באופן משמעותי. אשר על כן, חרף הדין המקל לגבי בקשות רשות ערעור על החלטות בעניין בקשות עיון מכוח תקנות העיון (רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ , פסקה 10 (13.1.2020)), בנדון דידן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

קוסט תישא בהוצאות המשיבים 1 בסך של 8,000 ₪.