רע"א 6624/20 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. שלמה גולובינסקי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן ) בתנ"ג 61821-09-19 מיום 10.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשת בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן:

הבנק ) לחסות באופן גורף את כתב התשובה שהגיש לבקשה לאישור תביעה נגזרת, על נספחיו, ולמנוע עיון בו על ידי מי שאינו צד להליך, ובכלל זה עיתונאים.

רקע והשתלשלות עניינים

1.

ביום 25.9.2019 הגיש המשיב 1, מר גולובינסקי (להלן: מגיש בקשת האישור ), בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק נגד מי שכיהנו כדירקטורים בבנק בתקופה הרלוונטית – הם המשיבים 22-4 (להלן: בקשת האישור ו- הדירקטורים , בהתאמה). בקשת האישור נוגעת להחלטות שקיבלו הדירקטורים ביחס לאשראי שהעמיד הבנק למר אליעזר פישמן (להלן: מר פישמן ) ולחברות בשליטתו בין השנים 2008-2004, ונטען בה כי הדירקטורים אפשרו למר פישמן לצבור חובות כלפי הבנק בסכום עתק של 270 מיליון ש"ח מבלי שניתנו ביטחונות הולמים, וכל זאת תוך הפעלת שיקול דעת "רשלני ונחפז", ותוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליהם.

ההליך עודנו מתנהל במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפני כב' השופטת רות רונן , וטרם ניתנה החלטה בבקשת האישור.

2.

להגשת בקשת האישור קדמה בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ), שהוגשה ביום 20.12.2016(תנ"ג 42509-12-16. להלן: ההליך הקודם ). יצוין כי ההליך הקודם הוגש על ידי מגיש בקשת האישור, באמצעות אותו בא כוח המייצג אותו בבקשת האישור (להלן: בא כוח המגיש ). בעת ניהול ההליך הקודם, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הבנק ימנה ועדה בלתי תלויה לבחינת התנהלות הבנק ביחס לאשראי שהועמד למר פישמן ולחברות שבשליטתו (להלן: ההסדר הדיוני ו- הוועדה הבלתי תלויה או הוועדה , בהתאמה). עוד נקבע בהסדר הדיוני, כי דו"ח הוועדה הבלתי תלויה יועבר לבא כוח המגיש, בתנאי ש" לא יעשה כל שימוש בהעתק דו"ח הוועדה שיימסר לידיו כאמור אלא במסגרת הליך הגישור, ולא ימסור כל מידע מתוך דוח הוועדה לצד ג' כלשהו לרבות [מגיש בקשת האישור] עצמו " (סעיף 1(ה)(1) להודעה על הסדר דיוני ובקשה לאישורו שהוגשו במסגרת ההליך הקודם).

ביום 10.4.2018 הוציאה הוועדה הבלתי תלויה דו"ח מסכם, בו המליצה שלא להגיש תביעות נגד נושאי המשרה בבנק בשל סיכויי התביעה הנמוכים שלהן, ומן הנימוק כי הגשת תביעות כאמור תהיה בניגוד לטובת הבנק (להלן: דו"ח הוועדה ). לאחר הוצאת דו"ח הוועדה, ניהלו הצדדים הליך גישור שלא צלח. בעקבות כישלון הליך הגישור, הוגשה, כאמור, הבקשה לאישור תביעה נגזרת. עובר להגשת בקשת האישור, פנה בא כוח המגיש לבנק וביקש את הסכמתו להגיש את דו"ח הוועדה כחלק מבקשת האישור. הבנק נעתר לכך, בכפוף לקבלת התחייבות בא כוח המגיש לשמור על סודיות הדו"ח ולא לגלותו לצדדים שלישיים (להלן: התחייבות בא כוח המגיש ).

3.

ביום 24.5.2020 הגיש הבנק את תשובתו לבקשת האישור, במסגרתה הובעה העמדה כי אין מקום לאישור הגשת תביעה נגזרת, וכי הגשת תביעה כאמור אינה משרתת את טובת הבנק. לתמיכה בתשובת הבנק לבקשת האישור צורף תצהיר של המשיב 4, אשר כיהן כיו"ר דירקטוריון הבנק בתקופה הרלוונטית. לתצהיר צורפו מאות עמודי מסמכים, ונכללו בהם דוח הוועדה הבלתי תלויה, בקשות לקבלת אשראי שהוגשו על-ידי פישמן, פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ושל ישיבות של ועדות הדירקטוריון, דוחות פיננסים וכלכליים שונים, סיכומי פגישות עם מר פישמן וכיו"ב. המסמכים הנזכרים הוגשו במעטפה סגורה הן לבית משפט קמא, הן לבא כוח המגיש, ולצידן הגיש הבנק בקשה לחיסיון התשובה לבקשת האישור והתצהיר הנלווה לה, על נספחיהן. למחרת, ביום 25.5.2020, ניתן על ידי בית משפט קמא צו חיסיון ארעי עד להכרעה בבקשה להטלת חיסיון (להלן: צו החיסיון הארעי ).

4.

ביום 29.7.2020 הגיש המשיב 3, עיתון כלכלי נפוץ בישראל, והמשיב 2, מר חן מענית, כתב ועורך בתחום המשפט בעיתון (להלן יחדיו: עיתון גלובס ), בקשה לביטול צו החיסיון הארעי ולעיון במסמכים שהוגשו בתיק (להלן: בקשת העיון ). בבקשה, טען עיתון גלובס כי קיים עניין רב לציבור בפרסום תוכן הדיון וההליכים בתיק, וכי לא קיימת עילה להפכו להליך חסוי.

5.

הדירקטורים והבנק התנגדו לבקשת העיון. לשיטתם, המסמכים השונים שהוגשו לתיק בית המשפט חוסים תחת חיסיון. חיסיון זה מבוסס, כך נטען, הן על חובת הבנק לחיסיון בנקאי של לקוחותיו, והן על זכותו של הבנק שלא לחשוף סודות מסחריים. יצוין כי הדירקטורים והבנק לא התנגדו לכך שמלוא המידע יימסר לבא כוח המגיש, וכי אין הם דורשים קיום דיון בדלתיים סגורות.

6.

מגיש בקשת האישור ועיתון גלובס סבורים כי אין לחסות את המסמכים השונים שהוגשו בתיק. לשיטתם, החשיבות הציבורית בגילוי המידע גוברת על טענת החיסיון הבנקאי. ממילא, כך נטען, הוסר החיסיון על המסמכים במסגרת הליכי חדלות הפירעון של מר פישמן, ובמסגרת בקשה אותה הגיש הבנק לאכיפת שעבודים. כן נטען כי אין המדובר בסודות מסחריים ועל כן אין לחסות את המסמכים תחת חיסיון סודות מסחריים.

7.

בקשת הבנק להטלת חיסיון, ובקשת עיתון גלובס לעיון בתיק, נידונו בדיון מקדמי שהתקיים ביום 10.8.2020 בבית משפט קמא. במהלך הדיון, הדגיש בא כוח הבנק כי אין הוא מבקש דיון בדלתיים סגורות וכי בקשת החיסיון מתמקדת בגישה למסמכים הכלולים בכתבי הטענות ובנספחיהם. בנוסף, ביקש בא כוח הבנק כי גם אם יורה בית המשפט על הסרה חלקית של החיסיון, מן הראוי שהחיסיון ימשיך לחול על דו"ח הוועדה הבלתי תלויה.

החלטת בית המשפט קמא

8.

עוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט קמא, אשר דחתה את בקשת הבנק לחיסיון, וקבעה כי יש לאפשר לעיתון גלובס לעיין במסמכים שבתיק בית המשפט. במסגרת החלטתו, עמד בית המשפט על חשיבותו ובכירותו של עקרון פומביות הדיון, המעוגן בין היתר, בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). מנקודת מוצא זו פנה בית המשפט לבחון את מעמדה של זכות העיון במסמכים, וציין כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי זכות העיון במסמכים נגזרת מעיקרון פומביות הדיון, אולם איננה חופפת לו.

בית המשפט קמא הדגיש בעניין זה, כי משעה שזכות העיון היא נגזרת של עיקרון הפומביות, הרי שיש לה חשיבות רבה כאשר מבקש העיון הוא עיתונאי. זאת, מאחר שעל פי רוב מבקש עיתונאי לעיין במסמכי בית דין על מנת להביא את הפרטים נושא הדיון לידיעת הציבור. פרסום כזה תורם, כך נקבע, למטרות הנלוות של עיקרון הפומביות, והוא מאפשר ביקורת ציבורית על החלטות בית המשפט, ומחזק את אמון הציבור במערכת המשפט ובהחלטות המתקבלות על ידה.

9.

משאלו הם פני הדברים, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי צריכים להיות נימוקים כבדי משקל על מנת למנוע מעיתונאי המבקש לעיין בכתבי בית הדין המוגשים במסגרת הליך – לעשות כן. לצורך כך, בחן בית המשפט את שני הנימוקים המרכזיים שהעלו הבנק והדירקטורים לשם החלת החיסיון – טענה בדבר חיסיון בנקאי וטענה בדבר חיסיון סודות מסחריים.

10.

תחילה, בחן בית המשפט את הטענה בדבר חיסיון בנקאי. לאחר שסקר את הרקע הנורמטיבי לחובת הסודיות הבנקאית, ציין בית המשפט קמא כי הגם שהחובה משתרעת על כל מידע שהגיע לידי הבנק בכשירותו ככזה, הרי שאין היא חובה מוחלטת והיא נסוגה בהתקיימם של מספר חריגים, כפי שנקבעו בפסיקה. בעניינו, נקבע כי יש לבחון את השאלה מנקודת מבטו של הלקוח כלפיו חלה חובת החיסיון הבנקאי – מר פישמן, ולא מנקודת מבטו של הבנק. מכאן, הסיק בית משפט קמא כי יש לאזן בין זכותו של מר פישמן לחיסיון לבין זכותו של הציבור לדעת, ולחשיבות בקיומם של הליכים פומביים וגלויים לעין כל.

באיזון האמור, הגיע בית משפט קמא לכדי מסקנה כי האינטרס הציבורי גובר על מכלול נסיבותיו של מר פישמן. מסקנה זו נתמכה בטעמים הבאים: ראשית , מידע רב אודות מר פישמן הפך גלוי ופומבי במסגרת הליכים אחרים. כך, בין היתר, בתיקי חדלות הפירעון של מר פישמן וחברות בשליטתו (פש"ר 3642-08-16 ו-פר"ק 3829-01-17) הוסרו צווי איסור הפרסום מההליכים האמורים. בית המשפט קמא דחה את טענת הבנק בדבר השוני בין הליך חדלות פירעון להליך של תביעה נגזרת, וקבע כי ההצדקה אותה הציע הבנק – הסרת חיסיון כאשר מדובר בלקוח שיש לגביו אינדיקציה שאינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו – חלה גם למקרה דנן בו עסקינן בתביעה נגזרת. בנוסף, צוין כי אף הבנק עצמו הגיש בקשה למימוש שעבודים שנכלל בה מידע רב. לפיכך, הסיק בית משפט קמא כי לעובדות אלה יש משקל במסגרת איזון האינטרסים הנדרש, וכי לזכותו של מר פישמן לחיסיון יש משקל קטן יותר לאחר שממילא מידע רב אודות מצבו הכספי וחובותיו השונים הפך פומבי.

לעניין זה, ציין בית המשפט כי מידע אודות תהליכי קבלת ההחלטות בבנק איננו מידע הנוגע למר פישמן, ואינו חושף פרטים אודות מצבו הכספי. לפיכך, טענות הבנק ביחס לתהליכי קבלת ההחלטות בבנק יכולות להיות רלוונטיות, אם בכלל, לטענת הבנק אודות חסיון סודות מסחריים אך לא לטענה בדבר חובת סודיות בנקאית.

שנית , בחן בית המשפט את האינטרס הציבורי. בית המשפט קמא שב והדגיש כי אינטרס הציבור הוא כי הליכים משפטיים יהיו גלויים במלואם. זאת, הן ביחס לדיונים עצמם, והן – כנגזרת של הכלל האמור – ככל שמדובר במסמכים שהדיונים מתקיימים על פיהם. הדברים מקבלים משנה תוקף, כך נקבע, בהליך המתייחס למי שחייב למערכת הבנקאית כולה סכומים של מיליארדי שקלים, ולבנק בשמו הוגשה בקשת האישור 270 מיליון ש"ח, סכומים שבחלקם הגדול לא ייפרעו ככל הנראה. נפסק, כי האינטרס הציבורי בבירור ענייניו של חייב כזה הוא אינטרס משמעותי, שיש לתת לו משקל. עוד נפסק כי בקשה לאישור תביעה נגזרת היא בקשה בעלת מאפיינים ציבוריים, וכי האינטרס המיוצג בה הוא של הבנק, בשמו הוגשה בקשת האישור.

בשלב זה, פנה בית משפט קמא לבחינת טענת הבנק לפיה חלק מהמידע נוגע לחברות שנשלטו בתקופה הרלוונטית על ידי מר פישמן, וחלקן אינן נשלטות על ידו היום. נפסק, כי אין מניעה לחשוף את המידע גם אודות החברות הללו, הואיל והמידע המדובר נוגע אף הוא לתקופה בה נשלטו החברות על ידי מר פישמן, ועל כן בעליהן הנוכחיים לא אמורים להיפגע מחשיפת המידע, ודאי לא פגיעה המצדיקה הטלת חיסיון.

נוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי באיזון שבין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של מר פישמן בחיסיון, גובר האינטרס הראשון.

11.

בהמשך החלטתו, בחן בית המשפט קמא את הטענה בדבר סודות מסחריים. בהתבססו על הוראת סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות ) והפסיקה המתייחס לסעיף, הדגיש בית משפט קמא כי כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר קיומו של סוד מסחרי במסמכים, עליו לפרט טענה זו ולהבהיר אילו מהמסמכים שהוא מתייחס אליהם עומדים בתנאי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. כלומר, על הטוען לקיומו של סוד מסחרי להבהיר הן את העובדה שהמסמך מכיל לאור אופיו מידע עסקי של החברה, והן את התנאים האחרים המנויים בסעיף. עוד הדגיש בית משפט קמא, כי גם החיסיון המוטל מחמת סוד מסחרי הוא חיסיון יחסי, שניתן בנסיבות מתאימות להסירו. זאת, לאחר שנערך איזון בין אינטרס של גילוי האמת מצד אחד, מול הפגיעה האפשרית באינטרס המסחרי של הגורם הטוען לו מהצד השני.

בענייננו, סבר בית משפט קמא כי יש לדחות את עמדת הבנק והדירקטורים בדבר קיומם של סודות מסחריים בתשובותיהם. נקבע, כי עיון בתשובות המשיבים מעלה כי הן נוגעות בעיקרן לאופן בו התקבלו בבנק במועדים השונים ההחלטות הנוגעות להעמדת אשראי למר פישמן, התנאים להלוואות ופעולות גבייה ומימוש ביטחונות על ידי הבנק. נפסק כי לא הוכח שתהליכים אלו כוללים מידע ייחודי של הבנק, המקנה לו ככזה יתרון עסקי על פני מתחריו, וכי מדובר במידע שנחשף באופן תדיר בהליכים משפטיים הנוגעים ללווים שלוו כסף מהבנק. בית המשפט קמא עמד על כך שהבנק לא פירט ולא הבהיר אילו פרטי מידע מבין הפרטים והמסמכים הרבים שצורפו לתשובות הבנק והדירקטורים, הם כאלו שמעניקים לבנק יתרון תחרותי, ומדוע. הודגש, כי העובדה שמדובר בדיונים פנימיים של הבנק אינה מעידה כשלעצמה על כך שהמידע הכלול בהם הוא בגדר "סוד מסחרי". על מנת שיהיה ניתן להגיע למסקנה כזו, היה על הבנק להבהיר אילו נתונים בדיוק הם הכוללים סוד מסחרי, ומהו הטעם לכך. משעה שהבנק לא פעל באופן האמור, הרי שלא ניתן לקבוע כי הוא הוכיח קיומם של סודות מסחריים, ועל כן בקשתו לחיסיון נדחתה. חרף האמור, איפשר בית משפט קמא לבנק ולדירקטורים, ככל שהם סבורים כי ישנם פרטי מידע מסוימים הכוללים בחומר שהוגש משום "סוד מסחרי", להשחיר את הפרטים הללו; וככל שתהיה מחלוקת ביחס לפרט זה או אחר היא תובא להכרעתו של בית משפט קמא.

12.

סוגיה אחרונה בה דן בית המשפט קמא בהחלטתו נגעה לדו״ח הוועדה הבלתי תלויה. נפסק, כי בא כוח המגיש לא היה רשאי להעביר את הדו״ח לידי צדדים שלישיים, וכי הוא אינו רשאי לבקש כי דו״ח הוועדה יהיה גלוי. זאת, מאחר שבא כוח המגיש לא היה חייב לחתום על ההתחייבות שהתבקשה על ידי הבנק בהליך הקודם, והיה יכול, חלף חתימה עליה, לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל לידיו את דו"ח הוועדה. משעה שלא עשה כן, ומשעה שהתחייב לשמור על סודיות המידע כתנאי למסירתו על ידי הבנק, יש לאכוף את התחייבות לסודיות בהקשר זה. לפיכך, ככל שהדבר נוגע למגיש בקשת האישור, נפסק כי אין הוא רשאי להתנגד לבקשת הבנק כי דו״ח הוועדה לא יימסר לידי צדדים שלישיים.

13.

לצד קביעה זו, בחן בית משפט קמא את השאלה האם ראוי לאפשר לעיתונאי לעיין בדו"ח הוועדה הבלתי תלויה. זאת, משעה שהבקשה לגילוי דו״ח הוועדה הוגשה גם על ידי עיתון גלובס, אשר אינו כפוף להתחייבות בא כוח המגיש בהליך הקודם.

נפסק, כי אין מקום להורות על חיסיון דו״ח הוועדה הבלתי תלויה. בית משפט קמא עמד על החשיבות בכך שהן תהליך העבודה של הוועדה והן הדו״ח הסופי שלה יהיו שקופים, על מנת שבית המשפט, כמו גם הציבור שמבקש לבחון את עבודת בית המשפט, יוכלו לבחון את השאלה האם הוועדה ביצעה את מלאכתה נאמנה, והאם יש מקום לכך שבית המשפט יאמץ את מסקנותיה. הדברים חלים ביתר שאת, כך נקבע, כאשר מדובר בחברה ציבורית, ויפים שבעתיים כאשר מדובר בבנק, ביחס אליו נקבע זה מכבר שהוא גוף דו-מהותי החב חובות מן המשפט הציבורי כלפי ציבור לקוחותיו וכלפי הציבור בכללותו. לכך, יש להוסיף את העובדה שעסקינן בבקשה לאישור תביעה נגזרת, בא מושם דגש על האינטרס הציבורי בבנק. בהקשר זה, בית המשפט קמא דחה את טענת הבנק לפיה מגיש בקשת האישור מעוניין לנהל הליך של "ביוש" הבנק, שעלול לפגוע בבנק. לבסוף, התייחס בית המשפט קמא לטענות הבנק הנוגעת לסכסוך בין הבעלים של עיתון גלובס לבין מר פישמן, וקבע כי הבנק לא הוכיח כי תכלית זרה עמדה מאחורי הגשת הבקשה, וכי עצם קיום הסכסוך אינו משליך על זכותו של עיתונאי לקבל מידע.

14.

אשר על כן, קבע בית משפט קמא כי יש להורות על הסרת החיסיון הארעי שהוטל ביחס לכל המסמכים שהוגשו בתיק ולאפשר לעיתון גלובס לעיין בהם, זולת, כאמור, ההסדר שנקבע ביחס להשחרת פרטים החוסים תחת חיסיון סודות מסחריים כאמור לעיל.

על החלטה זו הגיש הבנק את בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הבנק

15.

לטענת הבנק, בהחלטתו של בית המשפט קמא נפלו שגיאות מהותיות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור. ראשית , עמד הבנק על כך שזכות העיון ועיקרון הפומביות אינם עומדים באותה מדרגה של חשיבות חוקתית. על ההבדלים בין השניים ניתן למנות את העובדה שזכות העיון מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (דיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות עיון בתיקים ), בעוד עקרון פומביות הדיון מוסדר בחוק בתי המשפט. בנוסף, עומד הבנק על כך שהזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, וכי הדעת נותנת כי זכות זו עומדת גם לתאגידים. בהקשר זה, מצין הבנק כי זכות הפרטיות של התאגיד אינה מוגבלת דווקא למידע שהוא בגדר "סוד מסחרי", כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, אלא משתרעת על פעולות ומידע שאי חשיפתן לציבור מאפשרת לתאגיד לבצע את הפעילויות שלשמן הוא נוצר. צירופן של מושכלות יסוד אלו מביא, לשיטת הבנק, למסקנה כי זכות העיון איננה מוחלטת, וכי בית המשפט נדרש לערוך איזון בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים של מתנגדי העיון העלולים להיפגע כתוצאה מהעיון. לשיטתו, החלטת בית משפט קמא, המורה על גילוי גורף, לרבות של דוח הוועדה הבלתי תלויה, איננה מאזנת נכונה בין פומביות הדיון לזכות הבנק לפרטיות, ואיננה מעניקה משקל מתאים לפגיעה ביכולתן של חברות לקיים את פעילותן בכלל ולקדם את מוסד ועדות התביעה הבלתי תלויות, בפרט.

16.

שנית , מיקד הבנק את טענותיו בהחלטת בית המשפט קמא להורות על עיון בדו״ח הוועדה הבלתי תלויה. ביחס לדו"ח הוועדה ביסס הבנק את טיעוניו על מספר נימוקים. נימוק ראשון , נגע לאופי הייחודי של בקשה לאישור תביעה נגזרת. לשיטת הבנק בית משפט קמא התעלם מייחודו של ההליך שכל כולו נועד ל"טובת החברה". הבנק סבור כי אין להתיר מצב שבו הליך שתכליתו להועיל לחברה יהפוך כבר בעת פתיחתו להליך הפוגע בה, עקב הצורך לגלות לכל דכפין את כל המידע העסקי והמסחרי שלה הרלוונטי לתיק, וכי החלטת בית המשפט יוצרת אנומליה בה חיבור בין מכשיר התביעה הנגזרת עם זכות העיון נותנת בידי בעל מניות את הכוח להזיק לחברה יותר מאשר להועיל לה. נימוק שני , נגע לתמריץ השלילי להקמת ועדות בלתי תלויות הנובע מהחלטת בית משפט קמא. לשיטת הבנק החלטת בית המשפט קמא עלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקיד הוועדה הבלתי תלויה, כפי שהותווה בפסיקה, ובאינטרס של חברות לשתף פעולה עם הוועדה, לאפשר לה גישה מלאה למסמכים ולמידע ולהקים אותן מלכתחילה. לשיטת הבנק, בהיעדר התייחסות להשפעות הללו, לא איזן בית משפט קמא כראוי בין זכות הציבור לעיין בדו״ח לבין האינטרסים העומדים מנגד. נימוק שלישי, גם הוא בקשר לדו"ח הוועדה הבלתי תלויה, גורס כי בהחלטתו עיקר בית משפט קמא מתוכן, הלכה למעשה, את התחייבותו של בא כוח המגיש לשמור על סודיות הדו"ח מפני צדדים שלישיים, וכי זה האחרון אף הרשה לעצמו, חרף התחייבותו, לתמוך בבקשת עיתון גלובס לחשוף את דו"ח הוועדה. לשיטת הבנק אלמלא התחייבויות בא כוח המגיש לא היה הבנק מוסר לו את הדו"ח במועד שמסר, ולאחרון לא הייתה אפשרות להסתמך על הדו״ח במסגרת בקשת האישור ולהגישו לבית המשפט. לשיטתו, החלטת בית המשפט עלולה לפגוע במעמדן של הסכמות דיוניות והתחייבויות לסודיות מטעם בעלי דין, באופן שימנע מבעלי דין להסתמך עליהן.

17.

שלישית , טען הבנק כי בית משפט קמא לא נתן משקל נאות לכך שהחלטתו להורות על הסרת החיסיון יוצרת תמריץ שלילי מובהק לניהול ההליך בקלפים פתוחים. לשיטתו, לו היה בית משפט קמא פוסק באופן שונה, ונותן משקל לעקרונות חשובים אחרים ובהם פרטיותה של החברה, הרצון לעודד ניהול הליכים משפטיים ב"קלפים פתוחים", והעיקרון של יעילות הדיון וחסכון בזמן שיפוטי – הרי שכל הצדדים היו יוצאים נשכרים.

18.

רביעית , לשיטת הבנק בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לנסיבות ייחודיות למקרה דנן. הבנק עומד על כך שהתייחסות בפסיקה לתאגידים בנקאיים כגופים "דו-מהותיים" נאמרה על רקע יחסיהם עם לקוחותיהם, אולם אין להתייחס אליהם כגופים "דו-מהותיים" במישור היחסים שלהם עם בעלי מניותיהם. בהקשר זה לא ניתן לדבר על פערים של "כושר מיקוח" בין הצדדים, וממילא התווה המחוקק בחוק החברות את גבולות הגזרה של מידע שבעלי מניות זכאים לקבל מחברה. כאשר מדובר בחברה ציבורית מתווספת לכך זכות למידע כפי שקבוע בחוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו לפיו, אולם החוקים הללו אינם מקנים לציבור בכללותו זכות לעיין בפרטי הפרטים הנוגעים לניהולו השוטף של הבנק. בנוסף, מלין הבנק על כך שבית המשפט קמא נתן משקל יתר לכך שהמחלוקת הספציפית בתיק נוגעת למר פישמן, וכן משקל חסר לכך שעסקינן בהליך מקדמי בלבד, שעה שהמבקש כלל לא הראה בשלב זה, גם לא לכאורה, כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות הבנק.

19.

חמישית , טען הבנק כי שגה בית המשפט קמא משעה שלא בחן אמצעים שפגיעתם פחותה, חלף הסרת החיסיון מעל התשובה ומעל דו"ח הוועדה במלואם. לשיטתו, במסגרת דרישת המידתיות המעוגנת בתקנה 4(ו) לתקנות העיון היה על בית המשפט לבחון האם יש בנמצא אמצעים אשר היו מגשימים את התכלית העומדת ביסוד פרסום המסמכים שצורפו לתשובת הבנק, תוך פגיעה מינימלית בפרטיות הבנק ובטובתו. כך למשל, סבור הבנק כי ניתן היה להורות על גילוי פרק המסקנות בדוח הוועדה הבלתי תלויה בלבד, ולחילופין לבקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לגבי סוגיה מוקשית שמצריכה לדעתו בחינת האינטרס הציבורי, הואיל והיועץ המשפטי לממשלה הוא שמייצג את האינטרס הציבורי. בדומה, סבור הבנק כי ניתן היה לאפשר לגלובס את העיון במסמכים נבחרים, תחת התחייבות לסודיות, ולהביא לדיון נוסף בפני בית המשפט את המסמכים הספציפיים שלדעת גלובס יש בהם עניין לציבור והם מגשימים את עקרון פומביות הדיון.

20.

שישית , נטען כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי המידע שלגביו התבקש החיסיון לא חוסה תחת חובת הסודיות הבנקאית. בהקשר זה מלין הבנק על כך שבית משפט קמא לא נתן דעתו לפסיקה ולספרות שהובאו בבקשת החיסיון, שלפיהן הסודיות הבנקאית ביחס למידע על מי שאינו צד להליך, כמו בענייננו, תוסר רק במקרים חריגים שבהם עתיד להיגרם לציבור נזק בהיעדר הגילוי, או כאשר מדובר בערכים חברתיים בעלי חשיבות עליונה – שלא כמו במקרה דנן.

21.

לבסוף , גורס הבנק כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי מידע פנימי הנוגע להליכי קבלת ההחלטות בבנק ביחס להעמדת האשראי למר פישמן אינו עולה כדי "סוד מסחרי", ועל כן אין הצדקה להורות על חסיונו מטעם זה. לשיטתו, פסיקת בית משפט זה קובעת כי מידע פנימי הנוגע לתהליכי קבלת ההחלטות בבנק נחשב לסוד מסחרי באופן המצדיק מניעת עיון במסמכים מבעל דין בהליך, ומקל וחומר ישנה הצדקה להורות על חיסיון המידע מפני צדדים זרים להליך.

22.

לאורם של נימוקים אלו, סבור הבנק כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, ולהורות על חיסיון כתבי בית הדין שהוגשו לבית משפט קמא וחיסיון המסמכים והתצהירים שנלוו להם.

23.

ביום 24.9.2020 הצעתי לצדדים כי בקשת רשות הערעור תדחה, בכפוף לכך שההסדר שקבע בית המשפט קמא לעניין הגנה על סודות המסחר של הבנק, יורחב, ויוחל, בשינויים המחויבים, גם ביחס להגנה על פרטיות לקוחות הבנק, וכן כי יובהר שהסדר זה חל גם ביחס לדו"ח הוועדה הבלתי תלויה. מגיש בקשת האישור (בהודעה) ועיתון גלובס (בכך שנמנע מלהתייחס) הסכימו להצעת בית המשפט. לעומת זאת, הבנק והדירקטורים הודיעו כי הצעת בית המשפט אינה מקובלת עליהם. לאור זאת, אין מנוס מהכרעה בגורל בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

24.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ומבלי שבקשתי את התייחסות המשיבות, החלטתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בכפוף להבהרה שתפורט בהמשך הדברים. להלן נימוקיי.

25.

אפתח בהערה טרמינולוגית. בקשת הבנק מבית המשפט המחוזי הוכתרה בכותרת " בקשה למתן צו חיסיון כלפי צדדים שלישיים להליך ", וזאת מכוח סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות. ואולם, " חיסיון ", " סודיות " ו-" הגבלת פומביות " הם מונחים משפטיים מובחנים. עומד על כך בהרחבה יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (עתיד להתפרסם, 2021) (להלן: עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים ) והמבקש להרחיב יעיין שם. מבחינת המינוח המשפטי הנכון, " חיסיון " היא טענה לפיה עומדת לאדם חסינות מגילוי מידע מסוים לצד שכנגד ולבית המשפט במסגרת הליך המשפטי (דהיינו, בעל החיסיון אינו כפוף לכוח היכול לחייבו לגלות את המידע לבית המשפט ולצד שכנגד). " חיסיון " אינו שקול ל " סודיות " (חובה המוטלת על אדם שלא לגלות מידע, ואשר כנגדה עומדת זכותו של בעל הסוד כי המידע לא ייחשף על ידי החייב בסודיות), והשניים אינם שקולים ל" פומביות " (זכות במובן הרחב (חירות) של הציבור לנגישות למידע, שכנגדה עומד העדר זכות למנוע מהציבור את הנגישות למידע) (עוד על ההבחנות הללו ראו: פסק דינו של השופט יצחק עמית ברע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ , פ''ד סג(3) 88 (2009 ); ופסק דינו של השופט יורם דנציגר ברע"א 382/16 יהל נ' פקיד שומה תל-אביב , פסקאות 6-5 (13.7.2016); וכן יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי –

ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 260-256 (בועז סנג'רו עורך, 2007) (להלן: עמית, ניסיון להשלטת סדר )). עניינה של בקשת רשות הערעור שלפניי איננו בהגנת הבנק מהחובה לגלות מסמך זה או אחר במסגרת ההליכים המשפטיים, אלא בזכותו להגביל את פומביותו של מידע שהוגש כדין במסגרת ההליכים המשפטיים מצדדים שלישיים ומהציבור בכללותו. מכאן שמבחינת המינוח המשפטי הנכון הבקשה שהגיש הבנק אינה לחיסיון של מידע, אלא להגבלת זכות העיון של הציבור בניגוד לעקרון פומביות הדיון. אמור מעתה, עניינה של הבקשה הוא בבקשה ל"הגבלת פומביות", וככזו אתייחס אליה.

26.

ומכאן לגופם של דברים. השאלה העומדת לדיון היא האם יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שלא להיענות לבקשת הבנק לתת צו הגבלת פומביות גורף המונע את גילוי המידע הכלול בתשובה לבקשת האישור ובתצהיר הנלווה לה (להלן, יחדיו: תשובת הבנק לבקשת האישור ) לצדדים שלישיים, ולפטור את הבנק בדרך זו מבקשת העיון שהגיש עיתון גלובס. דגש מיוחד ניתן במסגרת בקשת רשות הערעור לטענת הבנק כי, למצער, ראוי היה להכיר בזכותו לשמור על הגבלת פומביות דו"ח הוועדה הבלתי תלויה, וזאת למרות צירופו של הדו"ח לכתבי הטענות של מבקש בקשת האישור ושל הבנק.

27.

בקשת הבנק להגבלה גורפת על הזכות לעיון בתשובתו לבקשת האישור נדחתה כאמור על ידי בית המשפט קמא, ובדין נדחתה. סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה קובע את הכלל הגדול " בית המשפט ידון בפומבי ". עי קרון פומביות הדיון הוא עיקרון רם מעלה בשיטת המשפט הישראלית, ובמשטר הדמוקרטי בכללותו. הוא תורם לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי (רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ , פ"ד נג(1), 26 (1998) (להלן: עניין

אבי יצחק ); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 19-17 (8.10.2009)

(להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח )). סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) שב וחוזר על הכלל

לפיו " בית המשפט ידון בפומבי ", ובהמשך, בסעיף קטן (ב), מונה את החריגים לכלל. אחד מהחריגים הללו, סעיף קטן (ב)(8), מאפשר סגירת דלתיים " לשם הגנה על סוד מסחרי ". סעיף 70 לחוק בתי המשפט משלים את ההסדר, בקובעו הסדרים לעניין איסורי פרסום בקשר לדיוני בית משפט (לכך שאין קשר הכרחי בין סגירת דלתיים לאיסור פרסום ראו רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס , פ"ד נו(6) 592, 600 (2002); ע"מ 1115/10 צ'רנינסקי נ' אדלר , פסקה 12 (15.3.2010)).

28.

אחת הנגזרות של פומביות הדיון היא שמסמכים המוגשים לבית המשפט כפופים לאפשרות שתוגש לגביהם בקשת עיון על ידי מי שאינו צד להליך

(כיום, בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003). בקשה כזו, שמאחוריה עניין לגיטימי, תיענה ככלל בחיוב, וזאת למעט חריגים בהם קיימת הצדקה שלא לגלות מסמכים שהוגשו בהליך המשפטי למי שאינו צד להליך (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 ( 2000) (להלן: עניין גהל ); ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004)). במקרה בו עסקינן , ברור לבנק ולדירקטורים כי לא קיימת הצדקה על פי דין לסגירת דלתיים, ובאותה מידה, צריך היה להיות להם ברור כי אין הצדקה להכרה גורפת בזכות הבנק להגביל את פומביות תשובת הבנק לבקשת האישור, כך שתהיה גלויה רק לצדדים הישירים להליך.

29.

הבנק מבקש להימנע מתוצאה ברורה זו באמצעות מספר טיעונים עקרוניים, ואולם טיעונים אלה אינם יכולים לעמוד. הבנק טוען כי אין מקום לחייבו לחשוף מידע פנימי של החברה כבר בשלב המקדמי של הליך אישור תביעה נגזרת. ואולם, אין בדין הוראה המורה כי הליך של אישור תביעה נגזרת הוא הליך המתנהל בדלתיים סגורות, וכנגזר מכך אף אינני רואה כיצד ניתן לטעון כי עמדת החברה המתנגדת לניהול התביעה הנגזרת, כפי שפורטה בתשובת הבנק לבקשת האישור, צריכה להישמר בלתי פומבית באופן גורף. גם הטענה כי תכליתו של הליך אישור התביעה הנגזרת לברר האם הגשת התביעה משרתת את "טובת החברה", אין משמעה כי הליך זה, שהוא הליך משפטי לכל דבר ועניין, צריך להתנהל במחשכים, וכי העמדה שמוצגת מטעם החברה במסגרתו צריכה להיוותר בלתי פומבית (השוו: רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל נ' שגב פ"ד נה(1) 337 (2000), בו נדונה ונדחתה טענה דומה). ודוק: איני מוציא מכלל אפשרות כי ייתכנו מצבים בהם חשיפה של תשובת החברה לבקשה לאישור תביעה נגזרת או לבקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לפקודת החברות, עלולה לפגוע בחברה. לדוגמה, מקום בו החברה נמצאת בעיצומו של הליך משפטי נגד צד שלישי וחשיפת התשובה עלולה לסייע לאותו צד שלישי, אך לא זה המקרה שלפנינו. בדומה, אף אינני מוצא טעם רב בטענת הבנק כי יש להגן על "זכות הפרטיות של הבנק", באמצעות הגבלה גורפת על זכות העיון לתשובת הבנק לבקשת האישור. חוק הגנת הפרטיות , תשמ"א – 1981, אינו מכיר בכך שלתאגיד יש זכות לפרטיות (ראו הגדרת " אדם " בסעיף 3 לחוק), ואף אם נניח כי ההגנה שמעניק סעיף 7(א) ל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו רחבה יותר, וכוללת גם פרטיות של תאגידים (עניין אותו אבקש להותיר בצריך עיון. להתייחסות לנושא ראו עמדת השופט יצחק עמית בעע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנגל , פסקה 16 (15.11.2012)), הרי שבוודאי אין משמעותה של הגנה זו הכרה גורפת בהגבלת פומביות תשובת הבנק לבקשת האישור. לאמיתו של דבר, בהינתן שעמדת החברה ביחס לבקשה לאישור תביעה נגזרת היא עניין בעל חשיבות לכלל בעלי המניות בחברה, ולא רק לבעל המניה או הדירקטור שהגישו את בקשת האישור, הטענה כי יש לשמור בסוד באופן גורף את תשובת החברה לבקשת האישור מפני מי שאינו צד להליך היא טענה שאינה יכולה להתקבל.

30.

בהעדר בסיס משפטי להכרה בהגבלה גורפת של זכות העיון בתשובת הבנק לבקשת האישור בכללותה, יש מקום לבחון האם ראוי לצמצם את זכות העיון של צדדים שלישיים בנוגע למסמכים אלה או אחרים לבקשת האישור. הבנק העלה שני טעמים העשויים להצדיק היענות לבקשה חלקית מסוג זה – הראשון הוא הגנה על הסודות המסחריים של הבנק; השני הוא החיסיון הבנקאי, שתכליתו הגנה על מידע פרטי של מר פישמן. טעמים אלה אכן עשויים להצדיק מניעת חשיפתם של פרטים או מסמכים הכלולים בתשובת הבנק לבקשת האישור, ואולם על מנת לבחון עניין זה על הבנק להתכבד ולהפנות באופן ספציפי לאותם פרטים ואותם מסמכים שחשיפתם עלולה לפגוע בפרטיותו של מר פישמן או לגלות סודות מסחריים של הבנק. ככלל, הנטל הוא על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו ( רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נח(4) 221,

235-234 (2004); עניין האגודה לזכויות האזרח, פסקה 24; עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים, פרק מח עמוד 9)). בית המשפט קמא הבהיר עניין זה, ואף העניק לבנק ארכה להגשת עותק מושחר של תשובתו לבקשת האישור של אותם פרטים שהבנק סבור כי הם מהווים סודות מסחריים שעומדת לו הזכות למנוע את חשיפתם בפני צדדים שלישיים. בכך פעל בית המשפט קמא בהתאם למקובל ביחס לטענות מסוג זה, וממילא אין הצדקה להתערב בהכרעתו בהקשר זה. ההבהרה היחידה שראוי להוסיף בעניין זה, ואשר הייתה מקובלת על מגיש בקשת האישור ועיתון גלובס, היא כי הסדר מקביל יחול גם ביחס למידע הנוגע לענייניו הפרטיים של מר פישמן. ויובהר, בית המשפט קמא ציין כי פרטים רבים הנוגעים לענייניו של מר פישמן כבר נחשפו בעבר, ועניין זה בוודאי משליך על ההצדקה למנוע את פרסומם במסגרת תשובת הבנק לבקשת האישור. עם זאת, אין לשלול כי בידי הבנק מצוי מידע שטרם פורסם ביחס לענייניו הפרטיים של מר פישמן, ולפיכך ראוי לאפשר לבנק להביא את טענותיו בפני בית המשפט גם ביחס לעילה זו, בהתאם להסדר הדיוני האמור.

31.

משנדחתה טענת הבנק כי יש מקום להעניק צו "הגבלת פומביות" גורף לתשובתו לבקשת האישור, והובהר ההסדר הדיוני שיאפשר לבנק להביא לבחינה שיפוטית של טענותיו כי יש להכיר בצורך להגביל את זכות העיון בפרטי מידע או במסמכים מסוימים מטעמים של סודיות מסחרית והגנת פרטיותו של מר פישמן, נותר לנו להתייחס לשני עניינים נוספים: הטענה כי יש להעניק הגנה מפני פרסום לדו"ח הוועדה הבלתי תלויה, ובקשת העיון של גלובס.

32.

זכותה של חברה למנוע חשיפת דו"ח וועדה בלתי תלויה שמונתה על ידה היא אכן סוגיה בעלת חשיבות. פשיטא כי ככל שדו"ח הוועדה הבלתי תלויה כולל פרטים שיש הצדקה לאפשר לבנק שלא לחשוף אותם בפני צדדים שלישיים מהטעם שמדובר בסודות מסחריים או שהם חוסים תחת הגנת הפרטיות של מר פישמן, הרי שיש להחיל לגביהם את ההסדר הכללי שקבע בית המשפט קמא. ואולם, הבנק טוען כי ראוי להעניק לדו"ח בכללותו הגנה מפני חשיפה לעין הציבור, וזאת למרות שהבנק לא עמד על חיסיון הדו"ח, במובן זה שבחר להגישו בהליך המשפטי, ולהסתמך עליו כנימוק לדחיית בקשת האישור. לכך לא ניתן להסכים. אבהיר זאת.

32.

ניתן לטעון כי דו"ח של ועדה בלתי תלויה חסוי תחת הכלל של מסמכים שהוכנו לצורך ניהול הליך משפטי, דהיינו שלחברה שמינתה את הוועדה הבלתי תלויה יש חיסיון מפני שימוש בדו"ח שכזה במסגרת הליכים משפטיים (השוו: רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי , פד"י מט(4) 54, 62 (1995); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד , פ"ד מט(2) 516 (1995) (להלן: עניין הדסה )). במצבים מתאימים יתכן גם שניתן לטעון כי דו"ח הוועדה הבלתי תלויה חסוי מאחר שהוכן במסגרת הליכי גישור ולצורך גישור ( רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פ"ד סא(2) 634 (2006)). ואולם, פשיטא כי חיסיונות אלה אינם חלים מקום בו החברה שהזמינה את הכנת הדו"ח (הבנק בענייננו) בוחרת להתבסס עליו במסגרת ההליכים המשפטיים (ראו עניין גהל , עמוד 439;

רע"א 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א.רובין אדריכלים בע"מ (3.9.2009)). גם טיעוני הבנק כי כעניין שבמדיניות ראוי להעניק למסמך כאמור חיסיון, אינם יכולים להצדיק מסקנה שונה. חברה אינה יכול לאחוז במקל הארוך משני קצותיו – מצד אחד להתבסס על דו"ח וועדה בלתי תלויה על מנת להדוף דרישה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה, ומצד שני לדרוש כי הדו"ח בכללותו יוותר במחשכים, ולא ייחשף לעיני מי שאינו צד ישיר להליך המשפטי (השוו בקשר עם טענת חסיון: נינה זלצמן "'אמת עובדתית' ו'אמת משפטית' – מניעת מידע מבית-המשפט לשם הגנה על ערכים חברתיים" עיוני משפט כד(2) 263, 272 (2000): " משנפרצה חומת החיסיון בכל אחד מן המקרים, והמידע נהפך לראיה בהליך הקונקרטי, לא יוכל עוד בעל הזכות לחסיון למנוע שימוש אפשרי במידע בהליך אחר "). אשוב ואזכיר בהקשר זה כי מכשיר התובענה הנגזרת נועד להגן על האינטרסים של כלל בעלי המניות בחברה (ובמקרים מסוימים גם על האינטרסים של הנושים), ולא על האינטרסים הפרטיים של מגיש בקשת האישור. מכאן, שלחשיפת הדו"ח האמור, בנסיבות בהן דירקטוריון החברה מאמץ אותו, ומבסס עליו את עמדת החברה כי יש לדחות בקשה לאישור תביעה נגזרת, הוא בעל חשיבות רבה על מנת להבטיח את תקינותו של הליך התובענה הנגזרת, ולהקנות גם לבעלי מניות אחרים בחברה כלים לבקר את תקינות ההליך. היטיב לעמוד על כך בית המשפט קמא, בציינו כי: " ישנה חשיבות גדולה לכך שעבודת הוועדה תהיה שקופה –

הן תהליך העבודה שלה והן הדוח הסופי שהיא חיברה. זאת כדי שהן בית המשפט [,] והן הציבור שמבקש לבחון את עבודת בעת המשפט [,] יוכלו לבחון את השאלה האם הועדה ביצעה את מלאכתה נאמנה, והאם יש מקום לכך שבית המשפט יאמץ את מסקנותיה " (פסקה 36. לעניין תפקידן ומעמדן של ועדות תביעות בלתי תלויות ראו חאלד

כבוב, עינבל

בלאו

ואהד

פיליפ

"ועדת

תביעות

בלתי

תלויה

בדיני

התאגידים הישראלים" ספר

גרוס 71 (אהרן

ברק, יצחק

זמיר

ודוד

ליבאי עורכים, 2015); אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת?" ספר יורם דנציגר 227-225 (לימור זר-גוטמן, עידו באום עורכים, 2019)).

ודוק, כאשר חברה דוחה דו"ח של וועדה הבלתי תלויה, ונמנעת מלהסתמך עליו, או, להבדיל, מאמצת אותו, ומודיעה כי בכוונתה לנהל לאור האמור בו את התביעה בעצמה, יתכן שעומדת לה האפשרות לעמוד על חיסיון הדו"ח, כמסמך שהוכן לצורך ניהול התדיינות משפטית. אם אכן כך, הרי שבאפשרותה להתנגד לכל שימוש במסמך זה במסגרת ההליכים המשפטיים, וככל שטענתה זו תתקבל, ממילא לא תתעורר השאלה בה עסקינן – דהיינו האפשרות של צד שלישי לעיין בדו"ח כחלק מיישום עקרון פומביות הדיון. ואולם, כאשר, כמו בענייננו, החברה מאמצת את דו"ח הוועדה הבלתי תלויה, ורואה בו בסיס המצדיק את דחיית בקשת האישור על ידי בית המשפט – שאני. במקרה כזה החברה מוותרת מניה וביה על טענת החיסיון, ומבחינת זכות החברה להימנע ממתן פומביות לדו"ח, אין היא שונה מכל חוות דעת מקצועית שהוכנה לבקשת מתדיין, והוגשה על ידו בהליך משפטי. כידוע, חוות דעת כזו, מרגע שהוגשה להליך על ידי הצד שלבקשתו הוכנה, אינה נהנית לא מחיסיון ולא מסודיות, והאפשרות להגביל את פומביותה מחייבת הצבעה על עילה מבוררת המצדיקה מניעת חשיפתה לצדדים שלישיים, כגון הגנה על סודות מסחר ( עמית, ניסיון להשלטת סדר , 276-271).

33.

עניין אחרון אליו יש להתייחס בנוגע לדו"ח הוועדה הבלתי תלויה הוא המשמעות שיש לייחס להסדר הדיוני שהושג בין מגיש בקשת האישור לבין החברה. הסדר זה אפשר למגיש בקשת האישור לעיין בדו"ח, ואף להגישו בהליך המשפטי (ובמובן זה היווה ויתור על טענת החיסיון שיתכן שעמדה לבנק ביחס לדו"ח), וזאת בתמורה להתחייבות מגיש בקשת האישור לשמור על סודיות הדו"ח כלפי צדדים שלישיים. ההסדר האמור, כפי שקבע בית המשפט קמא, מחייב את מגיש בקשת האישור, ומונע ממנו מלגלות את הדו"ח לצדדים שלישיים. עם זאת, הסכמה בין צדדים אינה יכולה לצמצם את עקרון פומביות הדיון, ואינה יכולה לשלול זכות עיון העומדת לצדדים שלישיים, מקום שהגבלה זו אינה מעוגנת בעילה מבוררת (ראו: עניין אבי יצחק , עמוד 47. והשוו גם בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז , פ"ד סב(4) 167, 211 -216 (2008) (הסכמה חוזית, כשלעצמה, אינה מקימה חיסיון כלפי צדדים שלישיים) ) . לפיכך, משהוגש דו"ח הוועדה הבלתי תלויה במסגרת בקשת האישור, ובוודאי כאשר הוגש על ידי הבנק עצמו לביסוס טענותיו, אין בהתחייבות בא כוח המגיש לשמור על סודיות המידע, כשלעצמה, כדי להצדיק הטלת מגבלה על זכות העיון של צדדים שלישיים במידע שהוגש לתיק בית המשפט. בקשה זו צריכה איפוא להיבחן לגופה, ועל פי העקרונות המקובלים ביחס לבקשות עיון מסוג זה.

34.

משהובהר האמור, הרי שגורלה של בקשת העיון אינו מעורר קושי רב (למבחנים לעניין הכרה בזכות עיון ראו: ע"א 8849/01

פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ,

פ"ד נט(5) 385 (2005) (להלן: עניין פז-גז ) ; רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (29.8.2013); רע"א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימקלים לישראל בע"מ , פסקה 12 (3.5.2020) (להלן: עניין רבקה טכנולוגיות )). באשר ל זהות מבקש העיון,

הרי שאין דין בקשת מתחרה עסקי כדין בקשת עיון שמטרתה סיקור עיתונאי (עניין פז-גז , פסקה 8), ודי לנו בתפקידה של העיתונות כ"מתווכת" בין המתרחש בין כותלי בית המשפט לבין זכות הציבור לדעת על מנת להכיר באינטרס הלגיטימי של מבקש העיון (לחשיבות הסיקור העיתונאי ראו פסק דינו המקיף של השופט (כתוארו אז) חנן מלצר בע"א 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' תת-ניצב ברכה (31.12.2012)) . בכל הנוגע ל סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה , ברי שבנסיבות העניין לא מתעורר קושי ניכר, היות והמסמכים בהם מתבקש העיון צורפו זה מכבר לכתבי הטענות בתיק, והמלאכה הכרוכה בהשחרת אותם פריטים שמוצדק לא לתת להם פומביות אינה כה מכבידה, שדי בה על מנת להצדיק שלילת זכות העיון. נותרנו איפוא עם

ענ י ינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון . בהקשר זה, כפי שציין בית המשפט קמא, עניינה של בקשת האישור בה עסקינן בנושא שיש לו חשיבות לא רק לכלל בעלי מניות הבנק, אלא גם לכלל לקוחות הבנק ולציבור בכללותו. וכבר צוין כי

" חשיבותו של עקרון פומביות הדיון מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחקירה אודות חברות ציבוריות, בהן משקיעים בעלי מניות את כספיהם " ( בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ , פ"ד נח(6) 933, 938 (2004)).

במצב דברים זה, סבורני כי גילוי אך יגביר את " אמון הציבור בגופים העושים בכספו וברכושו " (עניין אזולאי, עמ' 64), וזאת נוכח היקפי האשראי בהם עסקינן, אשר משליכים על כלל הציבור, ולמצער כלל ציבור לקוחות הבנק (וכבר ידענו מקרים בהם הקופה הציבורית נדרשה לחלץ בנק שנקלע למשבר בשל התנהלות לא אחראית מצד הנהלתו. וראו גם ההמלצה בדבר הגברת השקיפות בפעולות של גופים פיננסים בשל עניין לציבור ב דו"ח וועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (2019)). לאור כל זאת, בכפוף להסדר שנקבע להגנת סודותיו המסחריים של הבנק ופרטיותו של מר פישמן, בקשת העיון עומדת בדרישות שנקבעו בדין.

סוף דבר

35.

לאור האמור לעיל, וגם בהביאי בחשבון את אמות המידה המרחיבות ביחס להתערבות ערכאת הערעור בהחלטות בבקשת מסוג זה (ראו עניין רבקה טכנולוגיות , פסקאות 11-10), דין בקשת רשות הערעור להידחות.

36.

מובהר עם זאת, כי האפשרות שניתנה לבנק להודיע כי ישנם פרטי מידע מסוימים אשר לטענתו יש למנוע את גילויים בשל היותם סודות מסחריים, תורחב, ותתייחס גם לפרטי מידע שלטענת הבנק יש מניעה לגלותם על מנת להגן על פרטיותו של מר פישמן. למען הסר ספק מובהר כי האמור חל גם ביחס לפרטי מידע הכלולים בדו"ח הוועדה הבלתי תלויה. הבנק ימסור בתוך 14 יום מהיום הודעה בעניין זה לבית המשפט קמא, שהעתק ממנה יועבר לכל הצדדים להליך זה (ובכללם עיתון גלובס). להודעה יצורף עותק עם ההשחרות הדרושות לשיטת הבנק, וכן תצהיר בו תובהר עמדת הבנק ביחס לטעמי כל אחת מההשחרות הללו. הצדדים האחרים (ובכללם עיתון לגלובס) יהיו רשאים להביא עמדתם ביחס להשחרות שבוצעו על ידי הבנק לפני בית המשפט קמא בתוך 14 יום נוספים. לבנק תעמוד זכות תגובה בתוך 7 ימים. ככל שיתגלו מחלוקות, יכריע בהן בית המשפט קמא.

37.

בהינתן שלא התבקשה תשובה, ישא הבנק בהוצאות מופחתות לטובת המשיב 1 והמשיבים 2-3, בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד (סה"כ 10,000 ש"ח).