רע"א 2306-23 רע"א 2306-23

בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) בת"א 12592-03-19 מיום 16.2.2023 ומיום 28.2.2023, בהן התקבלה בקשתם של משיבים 7 לעיון בתיק בית המשפט ונדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה.

הרקע לבקשות

1.המבקשת הינה חברה העוסקת ביזום נדל"ן למגורים, המבצעת פרויקט "פינוי בינוי" במבני מגורים ברמת גן (להלן: הפרויקט). המבקשת התקשרה עם משיבה 1 בהסכם למתן שירותי תכנון אדריכלי לפרויקט. בחלוף כעשור הגישה המבקשת תביעה נגד משיבה 1 ובעליה, משיב 2, בטענה כי התנהלו באופן רשלני בתכנון הפרויקט וכתוצאה מכך גרמו לעיכובים ולנזקים רבים (להלן: התביעה). בכתב הגנתם כפרו משיבים 2-1 באחריותם ובחובתם לפצות את המבקשת. בד בבד הם הגישו הודעת צד שלישי נגד משיבים 6-3, גורמים שונים שלקחו חלק בתכנון ובניהול הפרויקט, וטענו כי עליהם לשפות אותם בגין כל סכום אשר הם יחויבו לשלם למבקשת, ככל שיחויבו.

2.ביום 9.1.2023 הגישו משיבים 7, הנמנים על בעלי הזכויות במבני המגורים מושא הפרויקט, בקשה לעיון בתיק בית המשפט (להלן: מבקשי העיון ו-בקשת העיון, בהתאמה). בבקשה נטען כי הם מנהלים הליך בוררות מול המבקשת בגין הפרה של התחייבויותיה כלפיהם. לגישתם, הואיל והתביעה שמתנהלת בין המבקשת למשיבים 6-1 עוסקת באותו פרויקט ובאותן סוגיות בהן עוסק הליך הבוררות, הרי שמסמכים שהוגשו במסגרת התביעה בעלי רלוונטיות וחשיבות רבה לצורך בירור נסיבות העיכובים שחלו בפרויקט והוכחת טענותיהם בהליך הבוררות.

3.משיבים 6-3 התנגדו לבקשה. הם טענו כי לא צורפו לבקשה כתבי טענות ומסמכים שהוגשו בהליך הבוררות כך שלא נפרשֹה לפני בית המשפט התמונה המלאה בנוגע להליכים; כי היענות לבקשה עלולה להביא לפגיעה בשמם הטוב שהוא חלק מנכסיהם; וכי הטענה לפיה המידע והמסמכים המצויים בתביעה נחוצים למבקשי העיון לצורך ניהול הליך הבוררות, הועלתה באופן כוללני וסתמי ללא כל נימוק מספק. לפיכך, באיזון בין עקרון פומביות הדיון לבין זכותם לפרטיות, יש להעדיף את זכותם.

4.משיבים 2-1 הצטרפו לטענות האמורות והדגישו כי בקשת העיון הוגשה באופן סתמי ולקוני ואינה נתמכת בתצהיר, ללא שצורפו אליה כתבי טענות שיסבירו על אודות טיב ומהות ההליך המתנהל בין מבקשי העיון לבין המבקשת. עוד טענו כי ההליך המתנהל לפני בית המשפט המחוזי עוסק בעניין מקצועי אדריכלי בלבד, ואין לו כל רלוונטיות להליך הבוררות העוסק על פי טענת מבקשי העיון עצמם באיחור במסירת הדירות. המבקשת אף היא התנגדה לבקשת העיון, בציינה כי הליך הבוררות החל כשנתיים לאחר הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי ובו נוהלו הליכי גילוי מסמכים שכללו גילוי מסמכים בהיקפים גדולים ביותר. במסגרת אותם הליכים מבקשי העיון לא ביקשו לעיין במסמכים הנוגעים לתביעה, ובנסיבות אלו לא ניתן לקבל את הטענה שמדובר במסמכים רלוונטיים ביותר. נוסף על כך, אין כל דמיון בין הסוגיות המועלות בשני ההליכים ואין כל קשר בין ההליכים, וממילא לא ניתן יהיה לעשות שימוש במסמכי התביעה לצורכי הליך הבוררות. כמו כן, כתבי הטענות ומסמכי התביעה כוללים מסמכים וטענות החוסים תחת סודיות ופרטיות עסקית.

5.בתגובה להתנגדויות טענו מבקשי העיון כי בהתאם להלכה הפסוקה, הם לא נדרשים כלל להסביר כיצד העיון יועיל להם להתדיינות המשפטית בהליך הבוררות, ובכל מקרה הליכי הבוררות חסויים. כמו כן, כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטה שניתנה על ידו בשנת 2021, המבקשת עצמה טענה בהליך בבית המשפט המחוזי כי התנהלותם של משיבים 2-1 הובילה לאי-עמידה בלוחות הזמנים התכנוניים של הפרויקט, ומכאן ברי כי יש קשר ישיר בין ההליכים. בנוסף, הטענה כי יש בחשיפת המידע כדי לפגוע בפרטיותם של מי מבעלי הדין הועלתה באופן לקוני ללא כל פירוט מינימלי ואין בה כדי להצדיק דחייה של בקשת העיון. מבקשי העיון הוסיפו והדגישו כי כלל לא ידעו על קיומה של התביעה בעת הליכי גילוי המסמכים בהליך הבוררות, וכי העיון במסמכים נחוץ להם ביותר שכן הדבר עשוי לסייע להם להבין את הנסיבות שהביאו לעיכובים שחלו בהקמת הפרויקט.

6.ביום 16.2.2023 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העיון, לאחר שקבע כי מבקשי העיון הצביעו על טעם לגיטימי לבקשתם. הובהר כי דבר קיומו של הליך הבוררות אינו שנוי במחלוקת, ולא נמצא שאין קשר בין שני ההליכים. זאת שכן אין לשלול את האפשרות שההתנהלות העומדת במוקד התביעה תרמה לעיכובים במסירת הדירות. בית המשפט הוסיף כי טעמים שבפרטיות אינם מהווים שיקולים לאיסור פרסום או למניעה אחרת בדין לעיון. לצד זאת, ובשים לב לטענות בדבר הפגיעה בפרטיות, הורה בית המשפט כי העיון יתאפשר לבאי-כוח מבקשי העיון; כי ככל שיודפסו מסמכים, אלה ייוותרו במשרדי באי-כוח מבקשי העיון בלבד; כי ככל שמבקשי העיון יבקשו לעיין במסמכים בעצמם, העיון ייעשה במשרדי באי-כוחם בלבד; וכי עם סיום הבוררות יבוערו מסמכים שהודפסו.

7.ביום 26.2.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, בה נטען בין היתר כי אי מתן עיכוב ביצוע יגרום נזק בלתי הפיך וכי סיכויי הערעור גבוהים נוכח העובדה שבית המשפט לא נדרש באופן מעמיק לטענה בדבר קיומו של סוד מסחרי. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 28.2.2023. הודגש כי בקשת מבקשי העיון היא דחופה נוכח התקדמות הליך הבוררות. נקבע כי הטענה היחידה למעשה שהעלתה המבקשת היא טענה לסוד מסחרי או פרטיות מסחרית, אולם זו הועלתה בלקוניות רבה ומכל מקום קיבלה מענה במגבלות שהוטלו על העיון. לכך יש להוסיף כי הפרויקט התנהל לפני כעשור ולפיכך עוצמת הרגישות של המידע שנטען לגביו קהתה משמעותית, וכלל לא ברורה מידת התחרות העסקית של מבקשי העיון למול המבקשת.

8.המבקשת לא השלימה עם החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר למבקשי העיון לעיין בתיק בית המשפט, וביום 19.3.2023 הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2306/23). בבקשתה נטען כי מתן העיון למבקשי העיון עלול להביא לחשיפת סודות מסחריים ומידע פרטי-עסקי הנוגע בין היתר לשיטות חישוב ותמחור ולשלבי עבודה, שסודיותו מקנה למבקשת יתרון עסקי על פני מתחריה. בית המשפט המחוזי הכיר בכך מפורשות באמצעות צמצום העיון במסגרת החלטתו, אולם לצד זאת הוא כלל לא בחן את ביטחון המידע ואבטחתו; את זהותם של מבקשי העיון ואת השאלה האם מי מהם קשור לחברות היזמיות הרבות הפועלות כיום בשוק; ואת העובדה שמשרד באי-כוח מבקשי העיון מייצג מתחרים עסקיים של המבקשת. בנסיבות אלה ובעידן הטכנולוגי הנוכחי ברי כי דליפת המידע היא רק עניין של זמן, כאשר הנזק שעשוי להיגרם למבקשת ואף למשיבים 6-1 הוא עצום. המבקשת הדגישה עוד כי שני ההליכים הנדונים עוסקים בעניינים שונים לגמרי. הליך הבוררות עוסק במועד המסירה של הדירות ובנושאים הנוגעים להקצאת החניון בפרויקט. לעומת זאת, התביעה המתנהלת לפני בית המשפט המחוזי עוסקת בשאלה מקצועית שעניינה דרך חישוב השטחים לשיווק, דרך מכירתם ושוויים של אותם שטחים. במסגרת זו נבחנת בין היתר השפעת עריכת תכניות המכר לדירות היזם על מועד שיווקן של הדירות, ולא על מועד תחילת בנייתן. נוכח כל האמור, האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין זכות העיון לבין זכויות המבקשת היה שגוי.

9.יצוין כי עוד טרם הגשת בקשת רשות הערעור האמורה, ביום 7.3.2023 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור נוספת שהופנתה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתה לעיכוב ביצוע (רע"א 1934/23). בהתאם להחלטה מיום 7.3.2023 הגישו המשיבים השונים את תשובותיהם לבקשה, בהן חזרו בעיקרו של דבר על עמדותיהם כפי שהובאו בבית המשפט המחוזי. בתגובתם של מבקשי העיון צוין גם כי למעלה מן הצורך, ולמען היעילות, הם נותנים הסכמתם כי העיון בתיק יינתן לבאי-כוחם בלבד ולא למבקשי העיון עצמם; וכי באי-כוחם יהיו רשאים לעשות שימוש במסמכים בתיק לצורך הליך הבוררות שממילא חסוי, ובמסגרתו בלבד.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשות רשות הערעור ובתשובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות.

11.נקודת המוצא לענייננו, המעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), היא כי ככלל יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט לכל אדם אף אם איננו בעל דין בתיק (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פסקאות 25-24 (8.10.2009); רע"א 7906/21 מצליח נ' מיטרני, פסקה 9 (13.1.2022) (להלן: עניין מצליח); רע"א 6624/20 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' גולובינסקי, פסקאות 28-27 (19.1.2021)). אמנם, זכות העיון אינה עומדת לבדה ויש לאזנה למול אינטרסים נוגדים של הצדדים לתיק. בתוך כך יש ליתן משקל בין היתר לחשיבות המידע עבור מבקש העיון; לאינטרסים של הצדדים להליך בו מבוקש העיון, ובכלל זה לפרטיותם ולשאלת קיומם של פרטים מסחריים על אודות עסקיהם; ולסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (תקנה 4(ד) לתקנות העיון; רע"א 6677/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 17 (19.12.2022); רע"א 6635/22 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' לוי, פסקה 24 (4.1.2023); רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 8 (29.8.2013)). עם זאת, נוכח מעמדה של זכות העיון הנובע מעיקרון פומביות הדיון עליו היא מושתתת, הנטל המוטל על מבקש העיון להצדיק את בקשתו קל יחסית, ואילו על המתנגד מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילת העיון (רע"א 8410/21 עו"ד אסף ברקוביץ' נ' מימון, פסקה 7 (16.3.2022); בג"ץ 8935/14 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.3.2015); ער"א 3019/21 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' שמיר מיקל, פסקה 7 (29.6.2021)).

12.בענייננו, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מבקשי העיון הצביעו על טעם לגיטימי לבקשתם. מעיון בכתב התביעה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי עולה כי טענותיה נסובות על כך שמשיבים 2-1 גרמו בהתנהלותם לעיכובים רבים בפרויקט. זאת לא רק ביחס לשיווק הדירות כטענת המבקשת, אלא גם ביחס לתחילת עבודות הבניה ואף ביחס למסירת הדירות. כך, המבקשת ציינה בכתב התביעה כי בעקבות העיכובים שנגרמו לטענתה על ידי משיבים 2-1, היא נאלצה לשאת בשכר דירה חלופי ל-48 בתי אב שפונו מבנייני הפרויקט לצורך ביצועו (הגם שלא תבעה פיצוי בגין נזק זה). המבקשת אף ציינה כי לאור העיכובים השונים בפרויקט, נציגות הדיירים החלה להעלות טענות כלפיה ונוצר חוסר אמון מצד הדיירים. בנסיבות אלה, אף אם שאלת הסיבה להיווצרות העיכובים היא שאלה מקצועית, ברי כי יש לתביעה רלוונטיות להליך הבוררות אשר אין חולק כי הוא עוסק בעיכוב במסירת הדירות לדיירים.

13.כמו כן, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הטענה לפגיעה בפרטיות ולקיומם של סודות מסחריים הועלתה בתשובת המבקשת לבקשת העיון (כמו גם בתשובות יתר המשיבים) באופן כוללני בלבד, ולא באופן קונקרטי וממוקד כנדרש (רע"א 4890/20 סביטקין נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, פסקה 8 (3.1.2021); עניין מצליח, פסקאות 10-9). מכל מקום, אף בהניח שעיון בתיק בית המשפט יביא לחשיפת סודות מסחריים או לפגיעה בפרטיות, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא לשלילת העיון, ויש לבחון האם ניתן להתיר את העיון תוך פגיעה מידתית באינטרסים הנוגדים (רע"א 6659/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 13 (28.10.2020)). בענייננו, בית המשפט המחוזי ערך איזון בין האינטרסים הנוגדים ועל בסיסו קבע מגבלות שונות על אופן העיון בתיק. באיזון זה אין כל מקום להתערב. זאת בפרט בשים לב לכך שאין בפיה של המבקשת טענה קונקרטית לכך שמי ממבקשי העיון הוא בבחינת מתחרה עסקי שלה; ואף בשים לב לאמור בתגובת מבקשי העיון, בה הביעו הסכמתם לכך שהעיון בתיק יינתן לבאי-כוחם בלבד והשימוש במסמכים ייעשה לצורך הליך הבוררות בלבד. בהסכמה זו יש אף כדי ליתן מענה לחששה של המבקשת הנובע מכך שבאי-כוח מבקשי העיון מייצגים מתחרים עסקיים שלה, אשר בכל מקרה חזקה עליהם כי יעשו במידע המובא לידיעתם שימוש לצרכי ייצוג מבקשי העיון בלבד.

בקשת רשות הערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי להתיר עיון בתיק בית המשפט נדחית אפוא, וממילא גם הבקשה המופנית נגד החלטתו לדחות את בקשת המבקשת לעיכוב ביצועה. המבקשת תישא בהוצאות מבקשי העיון בסך של 7,500 ש"ח.