רע"א 6659/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 28.7.2020, בת"א 35131-10-15 (השופט א' שוורץ ), שבגדרה הוּתר למשיבה 1, שאינה צד להליך מטה, לעיין בחלק מצומצם מכתבי הטענות שהגישה המבקשת במסגרתו. בהתאם למבוקש, ובהמשך להחלטתי ברע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית (24.1.2017) – הגם שאין מקום לסגור דלתיים בבקשת רשות ערעור זו, שמות הצדדים יהיו חסויים, והרקע העובדתי יובא בתמציתיות, באופן שאין בו כדי לחשוף את זהות הצדדים.

2.

המבקשת והמשיבה 1 הגישו יחד עם חברה נוספת הצעה במכרז להנפקת רשיונות נהיגה חכמים במדינה זרה, שבו הגישה הצעה מתחרה מטעמה גם המשיבה 2 . עם התקדמות המכרז, נותרו שתי הצעות אלה בלבד המתמודדות במכרז. בשלב כלשהו רכשה המבקשת את חטיבת ה- ID של המשיבה 2, היא החטיבה הרלבנטית לתחום המכרז. כך, למעשה, נוצר מצב בו המבקשת תזכה במכרז – בין אם תזכה הצעת המשיבה 2; בין אם תזכה ההצעה לה היא והמשיבה 1 שותפות. בסופו של דבר זכתה הצעת המשיבה 2 במכרז. על כן, תבעה המשיבה 1 את המבקשת, במסגרת בוררות, בטענה שזו הפרה, בין היתר, חובות של תום לב ואמון עת פעלה בניגוד עניינים.

3.

עובר להליך הבוררות, התנהל גם התיק בבית המשפט המחוזי (להלן: התיק ), שבו מעוניינת כעת המשיבה 1 לעיין. הורתו ולידתו בתביעות הדדיות שהגישו המבקשת והמשיבה 2, בעקבות עסקת רכישת חטיבת ה- ID ; וסופו בפסק דין, שניתן ביום 20.4.2016, שבו דחה בית המשפט המחוזי את תביעות הצדדים על בסיס הסכם פשרה ביניהם. עוד יש לציין, כי זמן קצר לאחר שניתן פסק דין בתיק, הגישו המבקשת והמשיבה 2 בקשה למתן צו איסור פרסום על כתבי הטענות שהוגשו בתיק, כמו גם על סגירת הדלתיים בהליך, וזאת מטעמים של הגנה על סודות מסחריים. ביום 10.5.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתן זו, תוך שנקבע כי צו איסור הפרסום יעמוד בתוקפו "עד להחלטה אחרת, שתינתן, אם תינתן בבקשה לעיון בתיק, שהגיש צד שלישי" .

4.

ביום 30.4.2020 הגישה המשיבה 1 בקשה לעיון בתיק, לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). לדבריה, נודע לה שבכתבי טענותיה טענה המבקשת, בין השאר, כי המשיבה 2 הציגה לה מצג שווא, שלפיו רכישת חטיבת ה- ID תביא עמה לזכייה ודאית במכרזים נוספים באותה מדינה זרה – דבר שהתבדה בדיעבד. לשיטת המשיבה 1, טענה זו של המבקשת סותרת את טענת ההגנה שלה במסגרת הליך הבוררות, שלפיה רכישת חטיבת ה- ID לא הציבתהּ

בניגוד עניינים במכרז, מאחר שביכרה את ההצעה המשותפת על פני הצעת המשיבה 2, בשל כדאיותה העַדיפה מבחינה הכלכלית.

5.

ביום 28.7.2020 נעתר בית המשפט המחוזי

לבקשת העיון של המשיבה 1, אם כי באופן מצומצם מן המבוקש בה. תחילה נקבע כי צו איסור הפרסום אינו יוצר "איסור על פי דין" , כמשמעו בתקנה 4(א) לתקנות העיון, המאיין את זכותה של המשיבה 1 לעיין בתיק. בנמקו קביעה זו ציין בית המשפט המחוזי הן את העובדה שצו איסור הפרסום ניתן בהסכמת המבקשת והמשיבה 2; הן את התחייבותה של המשיבה 1 לשמור על סודיות המסמכים המבוקשים, כמו גם את אופיו החסוי ממילא של הליך הבוררות; הן את היקפה המצומצם של בקשת העיון; הן את הצורך הלגיטימי של המשיבה 1 במסמכים, אשר נחוצים לה לשם הוכחת טענתה במסגרת הבוררות. בכלל זה, נדחתה טענת המבקשת כי המידע על אודות האמור בכתבי טענותיה הגיע למשיבה 1 בדרך לא דרך, תוך הפרת צו איסור הפרסום. בהמשך, נקבע כי הגם שיש בכתבי הטענות סודות מסחריים של המבקשת, הרי שבנסיבות העניין, נוכח הטעמים דלעיל, העיון המבוקש – מוצדק. מכאן, עבר בית המשפט המחוזי לבחון באיזה אופן ניתן להגשים את מטרת העיון, בהתחשב באינטרסים של הצדדים, מזה ומזה, כמו גם ביריבות העסקית ביניהם. לבסוף נקבע כי על המבקשת לגלות עמוד אחד מכתב הגנתה, וארבעה סעיפים מכתב תביעתה שכנגד.

6.

לשלמות התמונה יצוין, שבית המשפט המחוזי קיבל בעבר בקשת צד שלישי לעיון בתיק זה, מצד חברה נוספת (להלן: בקשת העיון הקודמת ). גם על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, וזו נדחתה בעיקרה בפסק דיני מיום 24.1.2017, עת הותרתי לאותה חברה נוספת לעיין בתיק, אם כי באופן מצומצם (רע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית (24.1.2017)).

מכאן הבקשה שלפנַי.

7.

המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו להתיר את העיון בתיק. לשיטתה, איסור הפרסום הוא גורף, וחוסם כל צד שלישי – לרבות המשיבה 1 – מלעיין בתיק. בעניין זה הוטעם כי קבלת בקשת העיון הקודמת היתה מקרה פרטני וחד-פעמי, שבו העיון הותר בהיקף מצומצם ביותר. אשר לאיזון שערך בית המשפט המחוזי, נטען כי מאחר שצו איסור פרסום ניתן על-פי התנאים הקבועים בדין, הרי שלא היה מקום להתחשב בהסכמת המבקשת והמשיבה 2 להוצאתו; כי ממילא הסכמתן דווקא מעידה על הסתמכותן על צו הפרסום; כי לא היה מקום לבכר את האינטרס הציבורי של פומביות הדיון על פני אינטרסים ציבוריים אחרים; כי בהינתן הפגיעה בסודות מסחריים של המבקשת לא היה מקום להטיל עליה את נטל השכנוע; כי לא ניתן משקל ראוי לכך שהבקשה לעיון פוגעת גם במשיבה 2; וכי הבקשה לעיון הוגשה בשיהוי כבד. אשר לרלבנטיות של העיון המבוקש, לשיטת המבקשת, המשיבה 1 לא הביאה תשתית ראייתית מספקת המעידה על צורך בעיון בכתבי הטענות. לא זו אף זו, נטען כי הבקשה לעיון הוגשה בחוסר תום לב, שכן נודע למשיבה 1 על הכתוב בכתבי הטענות מאת אותה חברה נוספת שהגישה את בקשת העיון הקודמת, וזאת בניגוד לצו איסור הפרסום. מכאן גם שאין לייחס משקל להתחייבותה של המשיבה 1 לשמור על סודיות. נוכח כל האמור, גורסת המבקשת כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

8.

המשיבה 1 סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדידה, אין דבר בטענותיה של המבקשת, והתנגדותה לבקשת העיון בתיק אינה אלא ניסיון לדחות את הקץ, ולמנוע מהמשיבה 1 להביא לפני הבורר הוכחה חותכת לכך שהיא טוענת טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים. לגופם של דברים, המשיבה 1 סבורה כי לא נפל פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי; כי העיון הותר באופן מצומצם ביותר; כי לא התבקש – ומכאן שלא ניתן – גילוי הפוגע בסודות מסחריים של המבקשת; וכי אין כל יסוד לטענות בדבר חוסר תום ליבה של המשיבה 1. בנסיבות אלה, לשיטת המשיבה 1, סיכויי הערעור קלושים, ולא ייגרם למבקשת נזק של ממש מדחייתו.

9.

המשיבה 2, מצידה, הצהירה כי היא תומכת בעמדתה של המבקשת, תוך שהדגישה שאיננה צד למחלוקת בין המבקשת למשיבה 1.

10.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, כמו גם בחומר שגילויו הותר, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

11.

אמנם, ככלל בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין בקשה לעיון לפי תקנות העיון תינתן באופן ליברלי; אך כפי שציינתי בעבר "אין משמעה של גישה ליברלית זו, כי רשות ערעור תינתן כלאחר יד, אלא כי אמות המידה למתן רשות ערעור – תפורות למאפייניה של ההחלטה" (רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ , פסקה 10 (13.1.2020)).

12.

צו איסור פרסום אינו מאיין באופן אוטומטי את זכותו של צד שלישי לעיין בתיק (רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין , פסקה 3 (29.11.2012)). ממילא, בענייננו צו איסור הפרסום הוגבל במפורש "עד להחלטה אחרת... בבקשה לעיון בתיק, שהגיש צד שלישי" . בנסיבות אלה, וכן נוכח העובדה שנתקבלה בעבר בקשת עיון של צד שלישי בתיק, הרי שאין ממש בטענת המבקשת כי צו איסור הפרסום חוסם באופן גורף כל בקשת עיון בכתבי טענותיה (בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (23.4.2009)).

13.

כמו כן, אף אם עסקינן בעיון שיש בו כדי לפגוע בסוד מסחרי – ואיני קובע דבר בעניין – עדיין יש לבחון האם ניתן להתיר את העיון, ובאיזה אופן, תוך פגיעה מידתית בזכותו של בעל הסוד המסחרי (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן – ישראל בע"מ , פ"ד נח(1) 97, 102-100 (2003); רע"א 10108/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יור בע"מ , פסקה 24 (31.12.2016)). זהו האופן שבו פעל בית המשפט המחוזי – ולא מצאתי דופי במלאכת האיזון שערך. השיקולים הרלבנטיים – נשקלו; המשקל שניתן לכל אחד מהם – מקובל עלַי; והיקף העיון – ניתן באופן מצומצם ביותר, במידה הדרושה. יוער, כי נוכח מסקנתי זו איני נדרש לטענה כי צו איסור הפרסום הוצא מכוח סמכותו של בית המשפט ולא על בסיס הסכמת הצדדים.

14.

אשר לטענה בדבר חוסר תום הלב של המשיבה 1 – בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הניחה לפניו תשתית ראייתית שיש בה כדי לעמוד ברף ההוכחה הנדרש. הטענה נדחתה אפוא ברמה העובדתית, וכידוע – אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון דא. כן אעיר, בשולי הדברים, כי המבקשת הביאה עוד שלל טענות לתמיכה בבקשתה, מן הגורן ומן היקב, אך גם בהן לא מצאתי טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק את התערבותי.

15.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית; החלטת בית המשפט המחוזי – תיוותר על כנה. כמו כן, מבוטל בזאת גם עיכוב הביצוע, עליו הוריתי בהחלטתי מיום 22.9.2020.

המבקשת תישא בהוצאותיה של המשיבה 1 בסך של 5,000 ₪ .