רע"א 2213-23 רע"א 2213-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 15.2.2023 בת"א 49026-12-20, בה קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את בקשת משיבה 1 לעיין בחומרים שהוגשו לתיק בית המשפט עד למועד מתן ההחלטה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשת – שפיר תעשיות בע"מ, היא חברה פרטית הנשלטת על ידי חברת שפיר הנדסה ותעשיה בע"מ (להלן: שפיר הנדסה), בשרשור (קבוצת החברות תיקרא להלן: קבוצת שפיר). המשיבה 1 היא חברה העוסקת בייצור חומרים המשמשים ליצירת מוצרי בנייה ותשתית, כגון תערובות בטון, אספלט ובלוקים (להלן: אבן וסיד).

יצוין בקצרה כי ביום 22.12.2020 הגישה המבקשת כתב תביעה לבית משפט קמא כנגד משיבה 2 – רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). בכתב התביעה נטען כי בין המבקשת לבין רמ"י נכרתו הסכמים המסדירים את זכויותיה של המבקשת לכרייה וחציבה במספר מחצבות (להלן: ההסכמים). בין מחצבות אלה נמצאת גם מחצבת זנוח הממוקמת באזור בית שמש ומשמשת לכריית דולומיט (אבן) לחצץ (להלן: המחצבה). המחצבה מצויה בבעלות רמ"י ובניהולה.

המבקשת טענה בכתב התביעה כי ההסכמים מקנים לה את הזכות להאריך את תקופת החציבה שנקבעה כדי שתוכל להשלים את חציבת מכסת חומר הגלם לה היא זכאית. כמו כן, טענה המבקשת כי לצורך השלמת יתרת המכסה המגיעה לה, היא זכאית לחצוב בשטח הסמוך למחצבה. אשר על כן, עתרה המבקשת למתן צו עשה שיאפשר לה לממש את זכויותיה הנטענות, או לחילופין למתן פסק דין המצהיר על קיומן.

2.ביום 20.10.2022 הגישה אבן וסיד "בקשה לעיון בתיק בית המשפט באמצעות מערכת נט המשפט" (להלן: בקשת העיון), בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון). יוער כי בטופס 2 שצורף לבקשת העיון (על פי תקנה 4(ג) לתקנות העיון) (להלן: טופס 2) נכתב כי שמה של המבקשת לעיין הוא "תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ" (להלן: רדימיקס), ולא שמה של אבן וסיד.

בבקשה נטען כי על פי מידע המצוי בידי אבן וסיד, חוזה ההרשאה לכרייה וחציבה של המבקשת במחצבה מסתיים בתום שנת 2022. כן נטען כי במסגרת הסכם פשרה שנכרת בהליך אחר וקיבל תוקף של פסק דין (ה"פ 5947-10-14) (להלן: הסכם הפשרה), התחייבה המבקשת להימנע מפתיחת הליכים משפטיים נוספים כנגד רמ"י ביחס לזכויותיה במחצבה ומשך תקופת ההרשאה. חרף זאת, פתחה המבקשת בהליך הנוכחי, וזאת בשעה שהיה עליה להשיב את המחצבה לידי רמ"י זה מכבר, כדי שהאחרונה תפרסם מכרז פומבי כדין ביחס לזכויות במחצבה.

בשל כך, טענה אבן וסיד כי ההתדיינות המשפטית וההכרעה בה נוגעות אליה מעצם עיסוקה בתחום המחצבות, וכן הן נוגעות לכלל הציבור – משום שמדובר במשאב ציבורי המצוי במחסור. זאת גם בשים לב למעמדה המכריע של המבקשת בתחום המחצבות באזור ירושלים, והעובדה כי קבוצת שפיר מהווה גורם ריכוזי החולש על שווקים רבים בישראל, לרבות תחום החציבה. עוד הוסיפה אבן וסיד כי ברצונה לקבל זכות עיון במידע הקיים בתיק זה בטרם תשקול את האפשרות לפתוח בהליכים משפטיים.

לצד האמור, ציינה אבן וסיד בבקשת העיון כי היא הגישה בעבר בקשה לרמ"י מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) לעיין בהסדר של שפיר הנדסה ביחס למחצבת זנוח ומחצבה נוספת. רמ"י הסכימה להעברת הסכם הפשרה שלה עם שפיר הנדסה וכן פרוטוקול פנימי בנושא, חרף התנגדותם של שפיר הנדסה והמבקשת שהתבססה על טענתן לפיה המסמכים כוללים עניינים מסחריים שחשיפתם עלולה לגרום לפגיעה בהן, בייחוד בשל היותה של אבן וסיד מתחרה עסקית שלהן.

על רקע זה, הגישו המבקשת ושפיר הנדסה עתירה מנהלית נגד רמ"י (עת"מ (י-ם) 25753-08-20 שפיר תעשיות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (16.11.2020) (להלן: עת"מ 25753-08-20)). בפסק דינו מיום 16.11.2020 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' וינוגרד) את העתירה, תוך שהדגיש כי מדובר בעתירה רביעית מתוך סדרת עתירות שהוגשו בשל החלטות דומות של רמ"י לחשוף הסכמי פשרה שנכרתו עם שפיר הנדסה והמבקשת, וכן מסמכים אחרים שהועברו ביניהן בנוגע למחצבות שונות.

טענותיהן העקרוניות, עליהן חזרו שפיר הנדסה והמבקשת בכל אחת מן העתירות – נדחו; ונקבע כי דינן להידחות גם באותו מקרה. בין היתר, צוין כי בבג"ץ 3835/20 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' המפקח על המכרות (14.7.2020) (להלן: בג"ץ 3835/20) נדחתה הטענה לפיה הסכם פשרה עם רמ"י זכאי לחיסיון סוד מסחרי מכוח סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), שכן "טענות העותרת על קיומו של סוד מסחרי נטענו בכלליות ובעלמא וללא הנמקה" ואף צוין כי מדובר ב"משאב ציבורי מתכלה" (שם).

3.בתשובתה מיום 6.12.2022 לבקשת העיון דנן, הודיעה המבקשת כי היא מתנגדת לבקשה. המבקשת הדגישה כי אין זו בקשת עיון "שגרתית", שכן מדובר במתחרה עסקית שלה, ועל כן נדרש טעם כבד משקל כדי להצדיק עיון בתיק. לגישתה, אבן וסיד לא עמדה בנטל להציג טעם כבד משקל – או טעם ממשי כלשהו – כדי להצדיק עיון בתיק; ולמעשה בבסיס בקשת העיון עומד אינטרס תחרותי-עסקי גרידא.

עוד הדגישה המבקשת כי יש לה אינטרסים לגיטימיים שלא יותר העיון בתיק, שכן הוא כולל סודות מסחריים ונתונים סודיים שחשיפתם, לא כל שכן בפני מתחרה עסקית, עשויה להסב לה נזקים. בנוסף יש לדחות את הבקשה מאחר שלא צורף אליה טופס 2 מתאים בהתאם לדרישת הדין. לעניין זה, הובהר כי הטופס שצורף נושא את שמה של חברה אחרת ללא הסבר, מה שמעיד על חוסר תום ליבה של אבן וסיד. לבסוף, המבקשת טענה גם כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, על אף שהטענה העובדתית העיקרית של אבן וסיד – לפיה היא מעוניינת בעיון לצורך גיבוש עמדה בטרם תבחן אפשרות לפתוח בהליכים משפטיים – מחייבת זאת.

לחילופין, טענה המבקשת כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת העיון, עליו להגביל למצער את העיון בתיק רק למסמכים שהוגשו עד לאותו מועד ללא נספחיהם, תוך מתן אפשרות למבקשת להשחיר או להשמיט פרטים מסוימים. כן ביקשה המבקשת להתנות את העיון בהתחייבות לסודיות מצד אבן וסיד; בחיוב אבן וסיד בתשלום הוצאות בגין עלות השחרת המסמכים והעברתם; וכן בהמצאת המסמכים ישירות על ידיה מבלי שתותר לאבן וסיד גישה לתיק באמצעות מערכת "נט המשפט".

בתשובתה מיום 6.12.2022 הודיעה רמ"י כי היא מותירה את בקשת העיון לשיקול דעתו של בית משפט קמא.

4.ביום 7.12.2022 הורה בית משפט קמא לאבן וסיד להגיב לאפשרות להתיר עיון מצומצם, וכן להבהיר מהי הזיקה בינה לבין החברה החתומה על טופס 2 שצורף לבקשת העיון.

5.בתגובה מיום 5.1.2023 צירפה אבן וסיד טופס 2 חדש הנושא את שמה, וטענה כי הטופס הקודם הוגש בשגגה. לגופו של עניין, טענה אבן וסיד כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק שלא להיעתר לבקשת העיון שלה, והלכה היא כי הנטל מוטל עליה להבהיר מדוע אין לגלות את המידע. עוד היא הדגישה כי הארכת זכויות המבקשת במחצבה עלולה להשפיע על זכויותיה כ"שחקנית" בשוק המחצבות, וזאת בשל מעמדה הדומיננטי של המבקשת בשוק זה ובהינתן שמדובר במשאב ציבורי המצוי במחסור. על כן, היא מעוניינת לעיין בתיק כדי להבין מדוע לטענת המבקשת יש להאריך את זכויותיה במחצבה.

6.לחלופין, ככל שבקשתה תידחה, ביקשה אבן וסיד כי יתאפשר לה לכל הפחות עיון מצומצם, בתנאים הבאים: העיון יוגבל לתקופת של חודש ימים באמצעות מערכת "נט המשפט"; ככל שיש ממש בטענות בדבר מידע חסוי בכתבי הטענות – יושחרו סכומים או מספרים הנוגעים לכמויות בלבד; המבקשת תישא בהוצאות המצומצמות של ההשחרה המצומצמת; ואבן וסיד לא תחויב בחתימה על כתב סודיות.

החלטת בית משפט קמא

7.ביום 15.2.2023 קיבל בית משפט קמא את בקשת העיון באופן חלקי. בית המשפט הסביר בהחלטתו כי נקודת המוצא היא שלכל אדם יש זכות לעיין בתיק בית משפט – אף אם אינו בעל דין – כל עוד אין איסור בדין על כך. עם זאת, זכות העיון איננה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות ואינטרסים אחרים. כן הבהיר בית המשפט כי בעוד שעל מבקש העיון להציג הנמקה קצרה ותמציתית לבקשתו המסבירה את האינטרס שלו בעיון; על המתנגד לעיון מוטל נטל לשכנע שישנו טעם ממשי וכבד משקל המצדיק למנוע את העיון.

8.לאחר זאת, ציין בית משפט קמא כי בחינת בקשה לעיון מכוח תקנה 4 לתקנות העיון נעשית במסלול תלת-שלבי: ראשית, יש לבחון האם קיים איסור בדין לעיין בחומר המבוקש; שנית, ואם לא נמצא איסור כאמור, יש לבחון האם העיון מוצדק, כאשר הנטל להוכיח אחרת מוטל על המתנגד לעיון; שלישית, יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית בזכויות המתנגד, כאשר במסגרת זו יינתן משקל גם לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט.

באשר למבחן הראשון, קבע בית משפט קמא כי לא קיים איסור בדין. באשר למבחן השני, נקבע כי אבן וסיד הצביעה על אינטרסים לגיטימיים לעיון, וזאת בין היתר לאור קיומו של עניין ציבורי בהליך ובתוצאותיו – משום שמדובר במשאב ציבורי ובהסכם הרשאה שנחתם מכוח מכרז פומבי. בנוסף צוין כי לאבן וסיד אינטרס לגיטימי בעיון גם בשל היותה מתמודדת פוטנציאלית במכרז חדש לחציבה במחצבה, וזאת גם אם אין בכוונתה לפתוח בהליך משפטי כזה או אחר בעניין. לבסוף, בכל הנוגע למבחן השלישי, נקבע כי יש להתייחס גם לאינטרס של המבקשת שלא יהיה בעיון משום גילוי של "סודות מסחריים" כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות.

9.לאור האמור, לאחר בחינת כתבי הטענות ויתר החומרים המצויים בתיק, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי גילוי של נספח 5 לכתב התביעה ונספח 7 לכתב ההגנה יביא לפגיעה בסודות מסחריים של המבקשת, ולכן אין לאפשר עיון בהם. למעט מסמכים אלה, קבע בית המשפט כי יש להתיר לאבן וסיד לעיין במסמכים שהוגשו עד למועד מתן ההחלטה. כן נקבע כי הגישה למסמכים אלה תהא באמצעות מערכת נט המשפט, גישה שתינתן בחלוף 14 יום ממתן ההחלטה על מנת לתת שהות למבקשת להשחיר או לחסות את המסמכים אשר נקבע כי אין לגלותם. בית המשפט לא עשה צו להוצאות.

10.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 16.3.2023 ניתן צו ארעי המעכב את ביצועה של החלטת בית משפט קמא עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

11.בבקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה באיזון שערך בין האינטרסים שלה לבין אלה של אבן וסיד. בפרט, גורסת המבקשת כי בית המשפט לא העניק משקל מספק לאינטרס הלגיטימי שלה שלא יותר העיון במידע רגיש, אף אם אינו עולה כדי "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. המבקשת מדגישה כי בית משפט קמא לא קבע דבר ביחס לשאלה האם במסמכים שבתיק ישנו מידע החוסה תחת פרטיותה העסקית, או האם הפרטים המצויים בהם כוללים נתונים מסחריים רגישים.

עוד טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה גם כשקבע כי אבן וסיד הצביעה על טעם כבד משקל המצדיק עיון. לטענתה, הטעמים עליהם הצביעה אבן וסיד ואשר אותם קיבל בית המשפט – היינו, קיומו של עניין ציבורי בהליך ובתוצאותיו; עיסוקה של אבן וסיד בתחום החציבה; והתמודדותה הפוטנציאלית בהליכי מכרז חדש – אינם טעמים כבדי משקל. לגישת המבקשת, אבן וסיד הציגה טעם ערטילאי בלבד בבקשת העיון, והוא הרצון לגבש עמדה בדבר השלכה אפשרית על זכויות לא מבוררות שלה.

רק במסגרת התגובה לתשובת המבקשת, אבן וסיד העלתה לראשונה את הטענה שהעיון נדרש לה על מנת להבין את טענותיה של המבקשת ביחס להארכת זכויותיה במחצבה – והיה על בית המשפט לשקול זאת לחובתה. זאת ועוד, נטען כי החלטת בית משפט קמא לאפשר לאבן וסיד עיון בתיק לנוכח עיסוקה בחציבה, פותח פתח רחב יתר על המידה עבור כל גוף עסקי העוסק בתחום שיש בו עניין ציבורי ומעוניין לקבל מידע עסקי רגיש בנוגע למתחרים שלו – לעיין בתיק בית משפט מבלי להציג טעם כבד משקל המצדיק זאת.

כמו כן, לטענת המבקשת היה מקום לדחות את הבקשה גם מאחר שלבקשת העיון לא צורף טופס 2 כנדרש. הטופס שצורף נערך בשם רדימיקס, ולא הוסבר מהו הקשר של רדימיקס לבקשת העיון או לאבן וסיד. אומנם, בתגובה לתשובת המבקשת טענה אבן וסיד כי הגשת הטופס על שמה של רדימיקס נעשתה בשגגה, אך טענה זו לא נתמכה בתצהיר ולמבקשת לא ניתנה הזדמנות להתייחס לתגובה זו. אבן וסיד אף צירפה טופס מתוקן, מבלי שביקשה או קיבלה את אישור בית המשפט לכך. לטענת המבקשת, מדובר בסטייה חמורה מהדין שפגעה ביכולתה להבין מי עומד מאחורי בקשת העיון ולהשיב לה בהתאם. משכך, לגישתה, היה מקום להכביד את הנטל המוטל על אבן וסיד להצדיק את העיון בתיק.

לאור כל אלה הייתה המבקשת סבורה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא להתיר לאבן וסיד עיון בתיק.

12.אבן וסיד מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא. לטענתה, הבקשה הנוכחית היא ניסיון של המבקשת להרחיב את טיעונה העובדתי ולטעון כי מסמכים נוספים בתיק כוללים מידע סודי או רגיש. למעשה המבקשת עותרת כי בית משפט זה יהפוך הכרעה עובדתית של בית משפט קמא ויקבע כי כלל כתבי הטענות כוללים מידע מסחרי סודי. כן נטען כי המבקשת צירפה לראשונה לבקשה דנן מסמכים שהוגשו אך לבית משפט זה, מבלי שהובהר מה נכלל בהם, תוך הפרת תקינות ההליך ובהיעדר הגינות דיונית. זאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה על המתנגד לעיון לפרט איזה מידע הוא מבקש לחסות, מדוע יש לחסותו, היכן הוא מצוי ומה הפגיעה הצפויה אם ייחשף.

בהקשר זה טוענת אבן וסיד גם כי בית משפט קמא אכן נתן דעתו לאינטרס של המבקשת בשמירה על סודותיה המסחריים, ולכן לא התיר עיון במרבית המסמכים אשר לטענתה כוללים סודות מסחריים. זאת, על אף שהיא לא הבהירה כנדרש איזה מידע מסחרי מצוי בהם ומהו הנזק שעשוי להיגרם לה כתוצאה מחשיפתו.

13.זאת ועוד, אבן וסיד טוענת כי המבקשת מנסה לאיין את זכות היסוד החוקתית שלה, הנגזרת מעקרון פומביות הדיון, לעיין בתיק בית משפט המתנהל בדלתיים פתוחות. לגישתה, גם כאשר מדובר בסוד מסחרי או במתחרה עסקית, יש לבחון אם ניתן להתיר את העיון ובאיזה אופן. בהקשר זה, מציינת אבן וסיד כי הנטל להצדיק דחייה של בקשה לעיון בתיק המתנהל בדלתיים פתוחות מוטל על מתנגד העיון, וזאת גם כאשר מדובר במתחרה עסקית ובסודות מסחריים. מנגד, מבקש העיון נדרש להנמקה תמציתית בלבד של בקשתו, גם כשמדובר בבקשה שנועדה לבחון אפשרות להגשת הליך משפטי אחר. מכל מקום, טוענת אבן וסיד כי היא הציגה טעמים כבדי משקל המצדיקים את התרת העיון.

אם בכך לא די, מציינת אבן וסיד גם כי המבקשת כבר ניסתה למנוע ממנה בעבר עיון במסמכים במסגרת בקשה שהגישה מכוח חוק חופש המידע בטענות דומות, וטענות אלה נדחו בהליכים משפטיים שונים.

לבסוף, נטען כי טענות המבקשת על התנהלותה של אבן וסיד מעידות על חוסר הגינות דיונית מצידה. זאת, שכן המבקשת דרשה את הגברת הנטל המוטל על אבן וסיד בשל הטעות שנפלה בטופס 2, בעוד שהתנהלותה שלה עצמה אינה חפה מטעויות. בין היתר, טוענת אבן וסיד כי המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשת רשות הערעור לתמיכה בטענותיה העובדתיות. כן נטען כי בבקשת רשות הערעור הועלו טענות ביחס למסמכים נוספים שלא הועלו לגביהם טענות בבית משפט קמא, והוא לא נדרש אליהם. בנוסף, בהתנגדותה לעיון במסמכים העלתה המבקשת טענות שנדחו זה מכבר בהליכים אחרים.

14.רמ"י מצידה הודיעה כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה

15.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

החלטה בנושא מתן זכות עיון בתיק בית המשפט למי שאינו צד להליך, שונה מהחלטות אחרות שאין עליהן ערעור בזכות. כך, בעוד שרוב ההחלטות הדורשות מתן רשות לערער הן החלטות שלצד המבקש לערער עליהן תינתן הזדמנות נוספת לעשות כן בערעור על פסק הדין הסופי; הרי שעל החלטה כמו ההחלטה נושא הבקשה דנן, אין ולא תהיה אפשרות אחרת להשיג מלבד הליך בקשת רשות הערעור. לכן, אם לא תינתן רשות הערעור – ההחלטה תהפוך סופית וחלוטה (ראו: רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ, פסקאות 11-10 (13.1.2020); רע"א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקאות 11-10 (3.5.2020) (להלן: עניין רבקה טכנולוגיות)).

בהתאם לכך, נפסק כי אמות המידה להתערבות בהחלטה שעניינה בקשה לעיון הן מקלות יותר מאשר במתן רשות ערעור על החלטות ביניים אחרות (ראו: רע"א 6659/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 11 (28.10.2020) (להלן: עניין פלונית); רע"א 8410/21 עו"ד ברקוביץ' נ' מימון, פסקה 6 (16.3.2022) (להלן: עניין ברקוביץ'); רע"א 6677/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 16 (19.12.2022) (להלן: עניין פלוני)). חרף האמור, גם בהינתן בחינה מקלה זו אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

16.מקורה של הזכות לעיין בתיק בית המשפט עבור מי שאינו צד להליך הוא בתקנה 4(א) לתקנות העיון, הקובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט... ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". זכות זו היא נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון (ראו: עניין פלוני, בפסקה 19 וההפניות שם; רע"א 6635/22 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' לוי, פסקה 24 (4.1.2023) (להלן: עניין הכשרת היישוב)).

נקודת המוצא היא אפוא שכל עוד אין איסור בדין, יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט גם למי שאינו צד להליך. עם זאת, ככל זכות אחרת גם זכות העיון היא זכות יחסית ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה (ראו: עניין רבקה טכנולוגיות, בפסקה 12; עניין הכשרת היישוב, בפסקה 24).

17.האיזון הנדרש מפורט בתקנה 4(ד) לתקנות העיון, הקובעת כי על בית המשפט לתת דעתו לעניינו של המבקש לעיין במידע המצוי בתיק; לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון; וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. הואיל ונקודת המוצא היא כי יש להתיר עיון, נקבע בפסיקה כי על בעל הדין המתנגד לעיון – מוטל הנטל לשכנע בעמדתו ולהציג טעם כבד משקל המצדיק את דחיית הבקשה; בעוד שמבקש העיון רשאי, בדרך כלל, להסתפק בהנמקה תמציתית שתבהיר לבית המשפט מהו האינטרס שלו בעיון (ראו: עניין ברקוביץ', בפסקה 7; רע"א 1934/23 החברה הכלכלית לייזום ולהתחדשות עירונית (גן ערמונים) נ' חברת צפור גרשון – ברק אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ, פסקה 11 (30.3.2023) (להלן: עניין גן ערמונים)).

18.אחד מהשיקולים העשויים לגבור על הזכות לעיין בתיק בית משפט, או למצער להצדיק את הגבלתה, הוא קיומו של מידע מסחרי סודי על אודות עסקו של בעל דין. שיקול זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת עיון של מתחרה עסקי של בעל הסוד המסחרי. במקרה כזה, מצופה מהמבקש לעיין בתיק להציג טעם כבד משקל בדבר הצורך בעיון, כדי להצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי (ראו: רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקאות 10-9 (29.8.2013) (להלן: עניין דומיקאר); עניין רבקה טכנולוגיות, בפסקה 13).

עם זאת, יש להדגיש כי נטל השכנוע הראשוני עדיין מוטל על המתנגד לעיון, הנדרש להראות כי היעתרות לבקשת העיון אכן עלולה לפגוע בפרטיותו העסקית, ולפרט את הנזק הקונקרטי שעשוי להיגרם כתוצאה מהעיון. כלומר, לא ניתן להסתפק בטענות כלליות בדבר פרטיות עסקית-מסחרית (ראו: רע"א 7906/21 מצליח נ' מיטרני, פסקה 10 (13.1.2022); עניין ברקוביץ', בפסקה 8).

19.עוד יש להדגיש כי גם כשנמצא כי העיון בתיק יביא לחשיפת סודות מסחריים או לפגיעה בפרטיות, אין די בכך בהכרח כדי להביא לדחיית הבקשה העיון בכללותה. במקרים כאלה יש לבחון האם ניתן להתיר את העיון תוך פגיעה מידתית ככל הניתן בזכויות ובאינטרסים של בעל הדין המתנגד (ראו: תקנה 4(ו) לתקנות העיון; עניין פלונית, בפסקה 13; עניין גן ערמונים, בפסקה 13).

יישומן של אמות מידה אלה על ענייננו מוביל למסקנה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.

20.כזכור, בית משפט קמא קבע כי משום שלא קיים איסור בדין על העיון במקרה דנן, ומשום שאבן וסיד הצביעה על אינטרסים לגיטימיים לעיון בתיק – יש להתיר את העיון. עם זאת, בית המשפט ערך איזון שנועד לצמצם את הפגיעה בפרטיות העסקית של המבקשת, וקבע לכן כי אבן וסיד תהיה רשאית לעיין רק במסמכים שהוגשו בתיק עד למועד מתן ההחלטה; וכן לא הותר העיון בנספח 5 לכתב התביעה ובנספח 7 לכתב ההגנה, בשל חשש לפגיעה בסודות מסחריים של המבקשת.

21.בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי ישנם בין המסמכים הקיימים בתיק כאלה הכוללים נתונים מסחריים רגישים והחוסים תחת פרטיותה העסקית. ואולם, כאמור לעיל, על המתנגד לעיון שטוען להפרת זכותו לפרטיות עסקית וכן לקיומם של נתונים מסחריים רגישים – להצביע על נזק קונקרטי שעשוי להיגרם לו אם יותר העיון במסמכים.

עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי מעבר לטענת כלליות ביחס לקיומם של פרטים ונתונים מסחריים רגישים בתיק, לא פירטה המבקשת באופן קונקרטי מהם נתונים אלה, באילו מסמכים הם מופיעים, וכיצד חשיפתם עשויה להסב לה נזק. חלף זאת, היא הסתפקה בהפניה לתשובתה לבקשת העיון.

מעיון בתשובת המבקשת לבקשת העיון עולה כי היא התייחסה בה למספר מסמכים ספציפיים. בכלל זאת, הזכירה המבקשת את נספח 5 לכתב התביעה ואת נספח 7 לכתב ההגנה – מסמכים שכזכור בית משפט קמא לא התיר את העיון בהם – ולכן אין צורך לדון בהם. מעבר לכך, הזכירה המבקשת בטענותיה את סעיף 18 לכתב ההגנה – שלגביו היא טענה כי הוא כולל "טענות ומידע בדבר דוחות פיקוח" (סעיף 18 לתשובת המבקשת לבקשת העיון). עוד היא ציינה כי "ישנן בתיק דרישות למסירת מסמכים שהוזכרו בכתב ההגנה ולקבלת פרטים נוספים", תוך שהבהירה כי פניות אלה טרם נענו "אולם גם במסמכים אלה עשויים להיות סודות מסחריים" (שם).

בכל הנוגע לסעיף 18 לכתב ההגנה, הרי שגם ביחס אליו לא ביארה המבקשת מדוע לשיטתה מדובר במידע עסקי רגיש ואיזה נזק צפוי להיגרם לה עקב חשיפתו. בנוסף, עיון בסעיף האמור מעלה כי המידע שנכלל בו הוא לאקוני למדי ביחס לדו"חות פיקוח שנערכו בשטח המחצבה, ועל פני הדברים הוא אינו חושף כל פרט עסקי רגיש. משאלה הם פני הדברים, לא ראיתי מקום לקבל טענותיה של המבקשת לעניין זה.

באשר לדרישות למסירת מסמכים נוספים שהזכירה המבקשת, הרי שכעולה מעמדתה, מסמכים אלה – שלשיטתה עשויים להכיל סודות מסחריים – ממילא טרם נמסרו ואינם מצויים בתיק בית המשפט. על כן, הואיל ולפי החלטת בית משפט קמא אבן וסיד רשאית לעיין רק במסמכים שהוגשו לתיק עד למועד מתן ההחלטה, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות. לא למותר לציין כי גם ביחס למסמכים אלה, לא הבהירה המבקשת איזה מידע מסחרי רגיש מצוי בהם ואיזה נזק צפוי להיגרם לה מחשיפתו.

מעבר למסמכים אלה, המבקשת הסתפקה בטענות כלליות בלבד ביחס לקיומם של נתונים עסקיים רגישים לשיטתה, מבלי לציין בדיוק אילו מסמכים מכילים מידע זה ומהו הנזק שהיא צופה לו באם ייחשפו לעיניה של אבן וסיד.

22.מן העבר השני, נראה כי אבן וסיד הצביעה על קיומו של אינטרס לגיטימי לעיין בתיק בית המשפט. כפי שציין גם בית משפט קמא, עסקינן במשאב ציבורי המצוי במחסור ובהסכם הרשאה עם רשות ציבורית שנכרת מכוח מכרז פומבי. על כן, קיים אינטרס ציבורי בחשיפת המידע המצוי בתיק. כך למשל, בקשת העיון עשויה לקדם את הפיקוח על רמ"י ועל מערך ההסכמים שהיא קשורה בו ביחס למשאב ציבורי.

אומנם, נקבע בפסיקה כי "רק אינטרס ציבורי חזק ביותר יוכל להצדיק חשיפתם של נתונים כלכליים של גוף מסחרי פרטי, גם אם גוף זה התקשר עם הרשות" (עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, פסקה 101 (11.11.2008). ראו גם: עניין דומיקאר, בפסקה 9). יחד עם זאת, כפי שהובהר לעיל, בענייננו לא הרימה המבקשת את הנטל להראות כי אכן עשויים להיחשף נתונים מסחריים רגישים שלה כתוצאה מהחלטת בית משפט קמא.

כמו כן, אבן וסיד היא "שחקנית" בשוק המחצבות, ולכן יש לה עניין בשאלת זכויות הכרייה במחצבה ובפרסומו של מכרז פומבי חדש לקבלת הזכויות. משום כך, יש לה אינטרס לגיטימי בבחינת השאלה על מה מבססת המבקשת את טענתה לפיה יש להאריך את זכויותיה במחצבה. אינטרס זה מתחדד לאור מעמדה הדומיננטי של המבקשת בתחום המחצבות.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי האיזון שערך בית משפט קמא – הוא איזון ראוי.

23.לבסוף, יצוין כי אין בטענתה של המבקשת כי אבן וסיד צירפה לבקשת העיון טופס 2 החתום בשמה של חברה אחרת, כדי לשנות את פני הדברים. אבן וסיד הבהירה כי הדבר נעשה בשגגה וצירפה טופס מתוקן. משכך, לא מצאתי כי יש בטעם זה כשלעצמו כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

24.סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות אבן וסיד בסך 3,500 ש"ח.