פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10108/16
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.
רמי לוי שיווק השקמה בע"מ
2. רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה
נ ג ד
המשיבים:
1.
ברנד פור יור בע"מ
2. רפאל שפר
3. שלמה ניסים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בירושלים בת"א 8544-06-12 מיום 27.11.2016 שניתנה
על-ידי השופט ר' יעקובי
בשם המבקשים:
עו"ד רון רוה; עו"ד סיגל בנימין
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 2293-09-12, 8544-06-10; השופט ר' יעקובי ), מיום 27.11.2016 בגדרה נקבעה מסגרת של עיון במסמכים שמסרו צדדים שלישיים לידי המשיבה.
רקע
2.שאלות הנוגעות להליך גילוי המסמכים שמנהלים הצדדים מזה תקופה, שבות ונדונות זאת הפעם השלישית לפני ערכאת הערעור. על-מנת לא להאריך בדברים אשר תוארו בהחלטות קודמות של בית משפט זה, אתאר בתמצית את אשר ארע עד כה במסגרת ההליכים שמנהלים הצדדים, ובפרט בהליך גילוי המסמכים העומד במוקד הבקשה שלפני.
3.המבקשות, רמי לוי שיווק השקמה בע"מ ורשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (להלן: שיווק השקמה ) והמשיבים ברנד פור יו בע"מ, רפאל שפר ושלמה ניסים (להלן: ברנד ) מנהלים ביניהם תביעות הדדיות בנוגע להסכם שנכרת בין ברנד ובין הרשת הרביעית בע"מ (להלן: הרשת הרביעית ), חברה שהוקמה על-ידי שיווק השקמה ביחד עם רשתות שיווק נוספות, המתחרות זו בזו (להלן: רשתות השיווק ). עניינו של ההסכם, במותג פרטי ('המותג') שהקימה ברנד עבור הרשת הרביעית. בתחילה הוגשה תביעתה של ברנד נגד הרשת הרביעית וכלל רשתות השיווק שהחזיקו במניותיה. אולם בהמשך נחתם הסכם פשרה בין מרבית רשתות השיווק הללו ובין ברנד, וכעת מתנהל הליך התביעה נגד שיווק השקמה בלבד. במסגרת התביעה, טוענת ברנד כי שיווק השקמה לא עמדה בהתחייבויות שונות שנטלה על עצמה במסגרת ההסכם בין הצדדים. שיווק השקמה, מצדה, הגישה תביעה שכנגד נגד ברנד, ואף היא טוענת כי ברנד הפרה הסכמות שונות שבהן באו הצדדים.
תמצית הליכי גילוי המסמכים עד כה
4.ההתדיינות הרלבנטית לענייננו נוגעת למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע למתווה העיון במסמכים המפורטים בסעיפים 4.6-4.7 לתצהיר גילוי המסמכים שהגישה ברנד לבית המשפט המחוזי. על-פי המפורט בתצהיר, מסמכים אלה כוללים נתונים מסחריים של רשתות השיווק מהתקופה שבין יוני 2006 למרץ 2013, ובכללם גם פרטים הנוגעים להיקף ההזמנות והרכישות שביצעה כל אחת מרשתות השיווק ממוצרי הרשת הרביעית. נוכח חשיבות המסמכים לביסוס עילת התביעה, ציינה ברנד כי בכוונתה לעשות שימוש במסמכים אלו במסגרת ההליך, ומפאת רגישותם המסחרית, סירבה לאפשר לשיווק השקמה את העיון בהם. עמדתה היתה ועודנה, כי העיון יתאפשר רק לבאי-כוחה של שיווק השקמה ולמומחה מטעמה. מנגד, שיווק השקמה החזיקה ומחזיקה בשתי קצוות המקל – טענתה היא כי מסמכים אלה חוסים תחת חסיון מוחלט, עד כי אין לעשות בהם שימוש במסגרת ההליך. בד בבד עם טענה זו, אוחזים באי-כוח שיווק השקמה בטענה כי אין יסוד לפרוצדורת העיון שביקשה ברנד לקבוע, ולאנשי שיווק השקמה זכות בסיסית לעיין בכל מסמך שיוגש כראיה בהליך.
5.בתחילה קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת שיווק השקמה בעניין זה, ובהחלטה מיום 14.12.2014 הורה כי אין לעשות שימוש ראייתי במסמכים המדוברים מחמת חיסיון מוחלט המוטל עליהם. בקשת רשות ערעור על ההחלטה שהגישה ברנד התקבלה באופן חלקי. בהחלטה מיום 8.12.2015 קבע בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה כדבעי, והדיון בסוגיה זו הוחזר אל הערכאה הדיונית, לשם מתן הסבר וטעם להחלטתו (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ
(8.12.2015)).
6.משהוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך הנמקה, שבה ונדונה שאלת מסגרת העיון ההולמת; בהחלטה מיום 26.1.2016, קבע בית המשפט המחוזי כי לא חל על המסמכים המדוברים חיסיון מוחלט, ובהינתן בקשה עדכנית שתכלול את עמדותיהם של רשתות השיווק כולם, ניתן יהיה לשקול מחדש את מתווה העיון. בעקבות החלטה זו הגישו הצדדים טיעונים משלימים, וצורפו גם עמדותיהן של יתר רשתות השיווק. בית המשפט המחוזי בחן טענות אלה וביום 3.4.2016 נתן את החלטתו, בגדרה נקבע מתווה עיון שונה, לפיו " הליכי העיון במסמכים שעל הפרק ייעשו באופן שהמסמכים ייחשפו לעיני עורכי הדין של 'רמי לוי' בלבד וייאסר עליהם להעביר תוכנם לאנשי 'רמי לוי' או לכל גורם אחר..." .
7.החלטה זו אימצה, למעשה, את עמדתה של ברנד. עתה, היתה זו שיווק השקמה אשר הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרתה טענה, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת, ואף לגופם של דברים שגה בית המשפט המחוזי במסקנות שאליהן הגיע (רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ (12.7.2016)).
8.החלטה בבקשת רשות ערעור זו ניתנה ביום 12.7.2016, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת דיה, וכי אין בה כדי להבהיר מהם השיקולים שאותם שקל בית המשפט המחוזי, הן מצד דיני גילוי המסמכים הכלליים, הן מצד ההסדרים הקבועים בסעיף 23
לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק ) . לפיכך, נקבע כי ההחלטה מיום 3.4.2016 בטלה, וכי השאלה תוחזר לפתחו של בית המשפט המחוזי לצורך קביעת מתווה דיוני מנומק לעניין הליך חשיפת המסמכים.
9.בהינתן החלטת בית משפט זה, ולאחר ששב ושקל מחדש את טענות הצדדים, נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו ביום 27.11.2016.
עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי
10.בית המשפט המחוזי לא שינה מהחלטתו, ככל שזו נוגעת למתווה העיון במסמכי הצדדים השלישיים המצויים בידי ברנד. כפי החלטתו הקודמת, הורה בית המשפט המחוזי כי חשיפת המסמכים הנוגעים לרכישות שערכו יתר רשתות השיווק תעשה רק לעיני באי-כוחה של שיווק השקמה, ויאסר עליהם להעביר את תוכנם של המסמכים לכל גורם שהוא, לרבות שיווק השקמה עצמה. להבטחת קיומו של איסור זה, הורה בית המשפט המחוזי כי באי-כוחה של שיווק השקמה יוכלו לעיין במסמכים רק לאחר שיחתמו על כתבי סודיות מתאימים.
11.בית המשפט המחוזי נתן את נימוקיו למתווה שעליו החליט. נקבע, כי קיים קשר רלבנטי בין המסמכים לבין טענות ברנד במסגרת תביעתה; כי חשיפתם החלקית של המסמכים לא תביא לפגיעה משמעותית בצדדים שלישיים, וכי מאזן האינטרסים מלמד כי כל צד יוכל להגיע לחקר האמת, מבלי שעניינים שבסודיות מסחרית יפגעו.
12.בהחלטה מיום 5.1.2017, ובהמשך להחלטתו מיום 27.11.2016, הבהיר בית המשפט המחוזי כי ניתן לחשוף את המסמכים האמורים גם למומחים הכלכליים מטעם הצדדים, ובלבד שיחתמו אף הם על כתבי ההתחייבות לסודיות, כפי המתווה האמור לעיל.
13.על החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור שלפני.
עיקרי טענות שיווק השקמה
14.משנתן בית המשפט המחוזי את נימוקיו, אך קבע את מתווה העיון במסמכים כפי החלטתו הקודמת, טוענת כעת שיווק השקמה לגופה של ההחלטה בהרחבה. עמדתה היא כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה הולמת את אמות המידה הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי לעניין הליכי גילוי ועיון במסמכים, ואף אינה מאזנת כראוי בין האינטרסים השונים המונחים על הכף, לעניין גילוי מסמכים בעלי סודיות מסחרית, כפי הקבוע בסעיף 23 לחוק. עוד נטען, כי תוצאת האיזון שערך בית המשפט המחוזי פוגעת באופן אנוש בזכויותיה הדיוניות של שיווק השקמה כבעלת דין, ובמצב עניינים זה יש לדחות את נימוקיו של בית המשפט המחוזי אשר היוו יסוד להחלטתו.
15.ביתר פרוט, טוענת שיווק השקמה כי המסמכים המדוברים אינם רלבנטיים לבירור ההליך וממילא אין טעם וצורך בחשיפתם. בקשר לכך, מבקשת שיווק השקמה לדחות את טענת ברנד (שנטענה לפני בית המשפט המחוזי), לפיה המסמכים המדוברים יסייעו בידיה להוכיח את הטענה כי שיווק השקמה לא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת ההסכם, באמצעות עריכת השוואה בין היקפי הרכישה ממוצרי המותג שביצעה כל אחת מרשתות השיווק במהלך התקופה. לשיטת שיווק השקמה, הצדדים לא התחייבו ברכישת כמות זו או אחרת במסגרת המוסכם ביניהם; עמדתה היא כי מדובר ב'חיובי השתדלות', וממילא אין בנתוני הכמות שמבקשת ברנד להציג, כדי להחליש או לחזק את טענותיה.
16.שיווק השקמה אף הוסיפה וטענה כי המסמכים המדוברים חסויים באופן מוחלט. לשיטתה, מסמכים אלה מכילים מידע מסחרי ביחס להיקפי רכישה ומכירה, מחירים, תצוגות, שיטות עבודה וכיוצא באלה, של מוצרים שנמכרו ברשתות השיווק האחרות, העולים כדי סודות מסחריים מובהקים, כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, ומשכך יש לקבוע כי הם חסויים באופן מוחלט ולא ניתן לעשות בהם שימוש בהליך. עוד נטען, כי חיזוק לטענה כי במסמכים החוסים תחת חיסיון מוחלט עסקינן, נמצא בדברי הממונה על ההגבלים העסקיים בתנאים שהתנה לתחולת הפטור מהסדר כובל, ובכתבי התחייבות לסודיות שבמסגרתם התחייבו בעלי המניות ברשת הרביעית (קרי, שיווק השקמה ויתר רשתות השיווק) שלא לעשות במידע שיגיע לידיהן כל שימוש למעט לצורך הפעילות המשותפת.
17.אשר למתווה העיון גופו, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מאפשרת לשיווק השקמה להתגונן כיאות. משמעות ההחלטה היא כי שיווק השקמה לא תיטול חלק ולא תהיה מודעת לחלקים ניכרים מהליך המתנהל נגדה. לשיטת שיווק השקמה, מומחיותם של באי-כוחה והמומחים הכלכליים מטעמה, אין די בהם לשם מיצוי מלוא טענותיה, וכי רק גורם המעורה בפרטי פעילותה המסחרית יוכל לסייע בידה להתגונן כדבעי מפני טענות ברנד. במצב דברים זה, סבורה שיווק השקמה כי אין להסכין עם הפגיעה האנושה בזכויותיה הדיוניות ובסיכוייה להגיע לחקר האמת, ומשכך יש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ולמצער על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, אשר יבחן מתווה חלופי לחשיפת המסמכים.
דיון והכרעה
18.לאחר שבחנתי את הבקשה, עיינתי בנספחיה, ושקלתי את טענות שיווק השקמה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך לקבל את תגובת ברנד.
19.בהחלטתי האמורה מיום 12.7.2016 ( רע"א 3788/16) , עמדתי על הנימוקים והשיקולים שלא באו לידי ביטוי מפורש בהחלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי, ובתוך כך שורטטו, בקווים גסים, קווי המתאר הנורמטיביים והשיקולים שיש לשקול, במסגרת גיבוש מתווה לעיון במסמכים המכילים מידע מסחרי רגיש:
"על מנת לקבל החלטה מושכלת בעניין זה, שומה עליו [בית המשפט המחוזי, נ' ס'] לבחון את טענות הצדדים ואת האינטרסים השונים שלהם, ובפרט את עמדות הצדדים השלישיים (שהסודות המסחריים הנטענים שייכים להם). [...] בשל כך, נדרש בית המשפט המחוזי לבחון את השאלה הן מצד דיני גילוי המסמכים הכלליים, הן מצד ההסדרים הקבועים בסעיף 23 לחוק. דיון שכזה לא נערך על-ידי בית המשפט המחוזי. במסגרת דיון זה, שומה לבחון את 'תרשים הזרימה' הנהוג במסגרת הליך של גילוי מסמכים [...], ובכלל זה להתייחס לשאלת השפעתם האפשרית של כתבי הסודיות על ההכרעה; יש צורך לדון בפגיעה האפשרית בצדדים השלישיים ובעמדתם שצורפה לעיונו של בית המשפט [...]; כמו כן היה על בית המשפט המחוזי במסגרת זו להידרש לטענות הצדדים לעניין שיקול הדעת המסור לו בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות..."
20.לא בכדי טוענת שיווק השקמה ברפיון-מה לכך שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת דיה. ניכר כי ההחלטה מפרטת די הצורך, כדבעי, את הקשר והזיקה של המסמכים המדוברים לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים, כפי הדרוש על-פי דיני גילוי המסמכים הכלליים. גם עמדתם של הצדדים השלישיים הוגשה, עמדתם נשקלה היטב, ובהתאם לעמדות הצדדים כולם, ולפי התרשמותו של בית המשפט המחוזי מהאופי המסחרי שנושאים המסמכים המדוברים, קבע בית המשפט המחוזי את אשר קבע. דומה, אפוא, כי בית המשפט נדרש לעיקרי הדברים שבמחלוקת, ונימק די הצורך כדין את השיקולים והטעמים שהביאו להחלטתו.
21.לגופה של הבקשה, סבורני כי טענות שיווק השקמה לפיהן המסמכים המדוברים "סודיים באופן מוחלט וחסויים" , דינן להידחות. ניסיונה זה של שיווק השקמה מעלה תמיהה רבתי, שכן טענה מעין זו נדונה באריכות במסגרת ההחלטה הקודמת שנתן בית משפט זה (רע"א 3788/16 ) ונדחתה על קרבה ועל כרעיה. במסגרת ההחלטה נקבע כי חיסיון סודות מסחריים הוא חיסיון יחסי, אשר לבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם ובאיזה אופן להסירו, מקום בו "ראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק" (לשון סעיף 23(ג) לחוק). באותה החלטה נקבע עוד כי אין בעמדת הממונה על ההגבלים העסקיים כדי להצר את שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במסגרת סעיף 23 לחוק, ובוודאי שאין בסמכותו כדי ליצור כלל גורף של אי-קבילות, אשר ימנע מבית המשפט לאפשר את הגשת המסמכים כראיה (עוד על חיסיון סודות מסחריים כחיסיון יחסי, ראו: רע"א 4708/03 חן נ' מדינת ישראל , משרד הבריאות, פ''ד ס(3) 274, 286 (2005 ) ; רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' פרופ' ירון זליכה ,
בפסקה 16 (29.3.2016)).
22.השאלה שנותרה היא האם מסגרת העיון שקבע בית המשפט המחוזי מאזנת נכונה בין האינטרסים של הצדדים השונים להליך, ומעניקה את המשקל הראוי לכל אחד מבעלי העניין הרלבנטיים, זאת על רקע דיני גילוי המסמכים הכלליים, וההסדרים הקבועים בסעיף 23 לחוק.
23.תחילה יאמר, כי עלה בידי שיווק השקמה להראות קיומו של קשר רלבנטי בין טענות ברנד לבין תוכן המסמכים המדוברים. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, נראה, לכאורה, כי יש ממש בטענה כי עריכת השוואה כמותית בין כל רשתות השיווק שהחזיקו ברשת הרביעית בנוגע להיקף רכישתן ממוצרי 'המותג', עשויה לשמש נותן טעם ואינדיקטור לעמידתה של שיווק השקמה בהסכמות אליהן הגיעה עם ברנד. אף אם אקבל את טענת שיווק השקמה לפיה ההתחייבויות שנטלו על עצמן רשתות השיווק נושאות אופי של 'חיובי השתדלות', לא יהיה בכך כדי לשלול את האפשרות כי יהיה בנתונים על אודות היקף הרכישה, כדי לשמש פרמטר, אחד מני רבים, שיהיה בו כדי לסייע להכרעה בפלוגתאות שבין הצדדים.
24.כפי שצוין, האיזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים יעשה בהתאם לאמור בהוראות סעיף 23 לחוק. סעיף זה משקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים, ומעניק לבית - המשפט שיקול
דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי. הכלל הוא כי כאשר מחליט בית המשפט להימנע מחיסוי המידע, עליו לדאוג ככל הניתן לאזן באופן מידתי בין האינטרסים השונים, כך שהפגיעה בזכויות הצדדים לא תעלה על הנדרש ( רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ , פ''ד נו(4) 865 (2001)) . האופן בו יושמו הוראות החוק האמורות בפסיקת בית משפט זה, תוחם את היקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מכוח החוק. בקשר לכך, נקבע בעבר כי חשיפת סודות מסחריים של צדדים שלישיים אשר לא ניתן להם יומם בבית המשפט, לא תעשה על נקלה (ראו: רע"א 3585/01
פז חברת נפט בע"מ נ' ביטון (10.1.2001); רע"א 2930/16 אבי ארמוזה נ' סער ברודסקי , בפסקה 23 (9.6.2016) ); וכי יש להימנע ולהיזהר ממקרים בהם ישנו חשש ממשי כי הליך הגילוי ינוצל לתכליות שאינן הולמות, ככלי להשגתם של סודות מסחריים (ראו: רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן – ישראל בע"מ , פ''ד נח(1) 97 (2003) ).
25.נוכח עקרונות אלה, דומני כי המתווה עליו הורה בית המשפט המחוזי הוא מדוד ומידתי, ומאזן נכונה בין האינטרסים המתנגשים, חרף העובדה כי הוא מונע מן המשיבה לעיין בחומר ראיות שהוגש נגדה.
26.נכונה עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין יש להעדיף את אינטרס ההגנה על מי שנקלע להליך לפי תומו, ולהסיג מפניו, במידת-מה, את האינטרס של מבקש הגילוי . האופן בו יבוא לידי ביטוי איזון אינטרסים זה הוא תלוי נסיבות, ועשוי להשתנות ממקרה למקרה; ברם, בנסיבות העניין שלפנינו, דומני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי רק באי-כוחה של שיווק השקמה, והמומחים מטעמה, יוכלו לעיין במסמכים המדוברים. אמנם, המסמכים המדוברים הם "חלק קטן ממערך עסקי שלם של כל הגורמים המעורבים" (כפי האמור בפסקה 7 להחלטת בית המשפט המחוזי), אשר " חשיפתם החלקית תביא לכל היותר לגילוי מקטע קטן של הנתונים לגבי כל גורם ולא צפויה לה השפעה מרחיקת לכת על עמידותם המסחרית או פגיעה משמעותית במצבם בשוק" . ברם, אין לשער איזה מידע בעל ערך תחרותי ניתן לחלץ מהמסמכים המדוברים, הכוללים מידע על אודות פעילות עסקית של מתחרותיה של שיווק השקמה במשך תקופה ארוכה; דייני בעובדה כי הממונה על ההגבלים העסקיים הורה כי מדובר במידע העולה כדי סוד מסחרי רגיש, כדי ללמד על רגישותם הרבה (ראו בעניין זה: ע"א 4524/01 "מעריב" הוצאת מודיעין בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים , פ''ד נז(4) 521 (2003) (להלן: עניין מעריב ) ) .
27.מנגד, נראה כי מתווה העיון שקבע בית המשפט המחוזי, לא ימנע משיווק השקמה להתגונן כיאות מפני טענות ברנד. על פני הדברים, ניתוח המידע המצוי במסמכים המדוברים אינו דורש מיומנות מקצועית, או מומחיות שאינה מצויה בידי באי-כוחה של שיווק השקמה והמומחים הכלכליים מטעמה. יתרה מכך, לכאורה, בידי באי-כוח שיווק השקמה האפשרות לפנות אל מרשתם, בזהירות הנדרשת, ולברר את הנסיבות שהביאו להיקף הזמנות ורכישות שביצעו בתקופה מסוימת, בהתאם לטענות שתטען ברנד בעניין. ניתן להעריך, אפוא, כי שיווק השקמה תדע להתגונן כיאות מפני טענות ברנד, גם אם לא יחשפו לעיניה הנתונים המדויקים המפורטים במסמכיה של ברנד. במצב עניינים זה, סבורני כי ניסיונה של שיווק השקמה להראות עצמה כמי שזכויותיה הדיוניות תיפגענה פגיעה אנושה, אם ימנע ממנה העיון במסמכים הרגישים, אינו משכנע.
28.ההחלטה אליה הגעתי תחומה לנסיבות העניין שהובאו לפני במסגרת בקשה זו, ואין לגזור מן האמור כלל גורף באשר למסגרת העיון בסודות מסחריים רגישים. שאלות מן הסוג שלפנינו תלויות נסיבות הן, ובנקל ניתן היה להגיע לתוצאה שונה. גבי דידי, סבורני כי לולא היה מדובר במסמכים בעלי רגישות תחרותית, ניתן היה לשקול את האפשרות כי שיווק השקמה תעיין במסמכים, בכפוף לחתימה על כתבי התחייבות לשמירה על סודיות (ראו: רע"א 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (5.12.2016)). ברם, במקרה שלפנינו עולה חשש לפגיעה של ממש באינטרס הקנייני של צדדים שלישיים אם וכאשר יחשף המידע הרגיש לעיונה של שיווק השקמה, מתחרה ישירה של הצדדים השלישיים, יתר רשתות השיווק. תנא דמסייע לגישה זו ימצא בפסק הדין בעניין מעריב , בגדרו נקבע כי מסמכים שהעבירו צדדים שלישיים לממונה על ההגבלים העסקיים, ימסרו לעיון באי-כוח מתחרה במסגרת הליכים שניהלה הרשות נגדה, בכפוף לחתימה על כתבי התחייבות לסודיות. אף כי פסק דין זה דן בערעור על החלטות שנתן בית הדין להגבלים עסקיים, על יסוד נסיבות ומסגרת נורמטיבית שונה (על-פי הקבוע בסעיף 30 לחוק בתי דין מנהליים התשנ"ב-1991), דומני כי ניתן לשאוב השראה פרשנית מפסק דין זה, בוודאי בכל הנוגע למשקל שיש לייחס למסירת מידע המכיל סודות מסחריים לעיונן של מתחרות ישירות.
29.אחר הדברים האלה, יש לזכור כי רבות מטענות המבקשים נטענו מעבר לפרגוד ומאחורי מסך הבערות. לאחר שיבחנו באי-כוחה והמומחה הכלכלי מטעם שיווק השקמה את המסמכים המדוברים, שמורה להם האפשרות לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, אם לא תנוח דעתם באשר ליכולתם להגן כיאות על מרשתם, או אם יסברו כי תוכן המסמכים המדוברים מגלה קושי של ממש על מומחי המשפט והכלכלה לטעון בשם מרשתם טענות כדבעי דבר דבור על אופניו.
30.אשר על כן, הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תגובת ברנד, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באדר
התשע"ז (1.3.2017).
ש
ו פ ט