רע"א 6171/17 פלוני נ. קופת חולים מאוחדת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים 3-1 (להלן: המבקשים ) להגיש מסמך, מטעמי חיסיון.

1.

בפני בית משפט קמא מתנהלת תביעת המבקשים בגין רשלנות רפואית במעקב ההריון ובלידה של המבקש 1 (להלן: הקטין ). הקטין, יליד 2011, נולד כשהוא סובל מפגיעה נוירולוגית רב מערכתית, לרבות שיתוק מוחין. לאחר שמיעת העדויות והגשת מרבית כתבי הסיכומים, עתרו המבקשים בבקשה לזמן עדים שונים לצורך חקירתם והגשת מסמכים. ברקע לבקשה, כתבה שפורסמה באתר News1 ,

במסגרתה נטען כי המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) ובאת-כוחה פעלו לשיבוש הליכי המשפט. בכתבה צויין, בין היתר, כי בידי כותב הכתבה מסמך שנשלח מבאת-כוח המשיבה ללשכה המשפטית של המשיבה (להלן: המסמך ), ממנו עולה לכאורה כי המשיבה ניסתה להסתיר פרטים שיש בהם כדי להעיד על התרשלותה. מרבית הטענות נוגעות להסתרת שינוי שנעשה לכאורה ברשומות הרפואיות על ידי אחת מעובדות המשיבה (להלן: המיילדת ) ולחוות דעת מטעם פרופ' אוהל גונן (להלן: פרופ' גונן ) ממנה עולה כי פרופ' גונן סבר כי המשיבה התרשלה בטיפול שניתן למבקשת 2, זאת בשונה מהאמור בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי על המסמך שהינו "מכתב הערכת סיכון" חל חיסיון עורך דין-לקוח והיענות לבקשה כמוה כהסרת החיסיון. לאחר דיון במעמד הצדדים ובטרם ניתנה החלטה, פורסמה באתר News1

כתבת המשך בצירוף המסמך בנוסחו המלא. בעקבות הפרסום עתרו המבקשים לקבלת המסמך כראיה, תוך צירופו לבקשה. המשיבה שבה וחזרה על התנגדותה, תוך שהיא מתייחסת, מבלי לוותר על חסיונו של המסמך, לגופן של הטענות.

2.

על בקשות אלו נסבה החלטתו של בית משפט קמא.

בית המשפט עמד על מאפייניו ותכליותיו של חיסיון עורך דין-לקוח, שהינו חיסיון מוחלט, וקבע כי על המסמך חל החיסיון כך שאין לצרפו כראיה מטעם בעל הדין שכנגד. נדחתה טענת המבקשים כי תוכן המסמך מקים חשש למעשים פליליים ולשיבוש הליכי משפט המצדיקים את הסרת החיסיון. כן נדחתה הטענה כי חיסיון עורך דין-לקוח הינו חיסיון אישי ולא חפצי, ומשהגיע המסמך לידי צד שלישי אין מניעה לזמנו על מנת לגלות את המסמך. הוטעם כי יש לאפשר הסרת חיסיון רק כאשר המסמך הגיע לידי הצד השלישי בידיעתו או בהסכמתו של הלקוח, וזאת על מנת שלא לעודד עקיפה של החיסיון בדרכים מפוקפקות. בית המשפט הוסיף כי על המסמך חל גם חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט, שחל ועומד גם כאשר המסמך נמצא ברשות צד שלישי.

נוכח כל האמור קבע בית משפט קמא כי המסמך חסוי כך שאין להתיר את הגשתו. לצד זאת, בית המשפט הוסיף וציין כי לאחר שהוגשה הבקשה "אין על בית המשפט לעשות עצמו 'חרש גמור'". החשש העולה מהבקשה ומהכתבה שמא לא התבררו כל עובדות התביעה, מצדיק זימון של עדים מסוימים בשנית, כאשר צויין כי לאחר שמיעת העדויות יבחן הצורך בשמיעת עדים נוספים ובהשלמת סיכומים.

3.

לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא, נחקרו בשנית המיילדת ופרופ' גונן. בנוסף, המשיבה נענתה להצעת בית המשפט לפיה יקבע כי מקור הנזק שנגרם לקטין הוא בתשניק שאירע במהלך הלידה, להבדיל מסיבוכי סכרת במהלך ההיריון.

4.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חוזרים ושבים המבקשים על בקשתם לגלות את המסמך ולהגישו כראיה.

המבקשים טענו, בין היתר, כי אין רלוונטיות לטענת החיסיון מקום בו המסמך נמצא ברשות צד שלישי ולא מתבקש מבא-כוח הצד שכנגד; כי חיסיון עורך דין-לקוח הינו חיסיון אישי ולא חפצי; וכי להבדיל מההליך הפלילי, בהליך האזרחי החיסיון אינו מוחלט כי אם יחסי.

עוד נטען כי מהמסמך עולה כי באי-כוח המשיבה פעלו להסתרת שינוי ברשומות הרפואיות והגישו ביודעין רשומות שאינן אותנטיות וחוות דעת כוזבות. בתוך כך נטען כי ב"כ המשיבה שכנעה את פרופ' גונן לשנות את חוות דעתו המקצועית ולהגישה "תוך הליכה בין הטיפות" בידיעה שהיא אינה נכונה, וכי הוגשה חוות דעת מטעם ד"ר הימן לפיה הנזק לקטין אירע לפני הלידה, בעוד שמהמסמך עולה כי ד"ר הימן סבר אחרת. כל אלו מהווים לשיטת המבקשים מהלכים פסולים העולים כדי שיבוש משפט והפרת חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. על כן, ומכיוון שהחיסיון לא נועד לחפות על שיבוש הליכי משפט ועבירות אתיות של עורך דין, יש להסירו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

הלכה ידועה היא כי החלטות שעניינן בסדרי דין ובגילוי מסמכים נתונות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור לא תטה להתערב בהן אלא במקרים חריגים (רע"א 7598/14 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ , בפסקה 13 (6.1.2015); רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ , בפסקה 11 (7.5.2014)). בהיעדר נסיבות חריגות, דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

6.

זאת ועוד. אני סבור כי בדין דחה בית משפט קמא את הבקשה להגשת המסמך, ואני מצטרף לטעמים ולנימוקים שפורטו בהחלטתו. אסביר.

לא אחת חזרה והדגישה הפסיקה כי בהליכי גילוי מסמכים נקודת המוצא היא גילוי מירבי של ראיות, כאשר החריג לכך הוא קיומו של חיסיון או אינטרסים וערכים נוגדים אחרים כמו פרטיות, המצדיקים אי גילוי (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 61 (1995); רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ , פ"ד סג(3) 88 , 106 (2009) (להלן: עניין יוחנן ) ; רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , בפסקה 12 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (6.3.2013);

רע"א 5247/15 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ , בפסקה 10 ( 28.8.2016)).

פועל יוצא של קביעה כי מסמך פלוני הוא חסוי הוא שהמסמך אינו קביל, אך היות המסמך בלתי קביל לא משמיע בהכרח כי הוא גם חסוי (ולהרחבה אודות ההבחנה בין המושגים חיסיון, קבילות וסודיות ראו בפסקאות 19-18 לפסק דיני בעניין יוחנן

וכן יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 261-252 (2007) (להלן: עמית )).

7.

חיסיון עורך דין-לקוח הוא חיסיון סטטוטורי המעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. סעיף 48(א) קובע כי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון...". בבסיס חסיון עורך דין-לקוח, כמו בחסיונות אחרים של אנשי אמון, הצדקה תועלתנית המבוססת על הנחה אמפירית כי קיומו של חיסיון משפיע על התנהגות הפרט, ואילולא החיסיון, השיח בין איש האמון ללקוחו ייפגע. מכאן שתועלתו של החיסיון נשקלת כנגד העלות של אי גילוי ראיות רלוונטיות. ובענייננו, חיסיון עורך דין-לקוח נועד לאפשר תקשורת פתוחה וגלויה בין עורך דין ללקוחו, ובכך ליצור מערכת יחסים מקצועית ויחסי אמון המבטיחים ייצוג הולם והוגן (רע"פ אברג'יל נ' מדינת ישראל , בפסקה 23 (9.12.2015); בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו , פ"ד סג(2) 453 , בפסקה 32 (2009) (להלן: עניין ברקו ); גבריאל הלוי תורת דיני הראיות

ד 252 (2013) (להלן: הלוי )).

במאמר מוסגר: משהזכרנו חיסיון עורך דין-לקוח בפקודת הראיות, נזכיר גם את חובת הסודיות החלה על עורכי דין בהליכי חיפוש, חקירה ומשפט לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, והחובה האתית הכללית לשמור על סודיות, לא רק בהליכי חקירה ומשפט, מכוח כלל 19 ל כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 .

8.

חיסיון עורך דין-לקוח נתפס כחיסיון מוחלט

שלבית המשפט אין סמכות להסירו, גם לא במסגרת הליכים אזרחיים (ראו, למשל, רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו , בפסקה 9 (13.6.2007); (להלן: עניין שימקו ); רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ (13.8.2006);

עמית , בעמ' 267; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 266 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). עם זאת, הובעה בעבר דעה התומכת בהפיכת חיסיון עורך דין-לקוח לחיסיון ש'אינו מוחלט' (לימור זר-גוטמן "הבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח באמצעות חסיון עורך דין-לקוח וחובת הסודיות האתית – קריאה לרפורמה" ספר דיויד וינר- על משפט פלילי ואתיקה 79, 126-123 (2009) (להלן:

זר-גוטמן )) או לחסיון יחסי בהליכים אזרחיים (שושנה נתניהו

"על התפתחויות בסוגית

החסיונות המקצועיים"

ספר

זוסמן 297, 310-304 (התשמ"ד)).

אכן, ייתכנו מקרים בהם לא יחול החיסיון. כך למשל מקום בו הלקוח ויתר על החיסיון (ע"א 632/77 מוסקונה נ' מאור , פ"ד לב(2) 321 (1978)) או מקום בו ההתקשרות נסבה על יעוץ לביצוע עבירה, כאשר הלקוח מיידע את עורך הדין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד או משתף אותו בביצועה (על"א 17/86 פלונית נ' לשכת עורכי הדין , פ"ד מא(4) 770 (1987); ע"פ 670/80 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 681 (1981); עניין

ברקו , בפסקה 32).

9.

בענייננו, עסקינן במסמך שנשלח מב"כ המשיבה למחלקה המשפטית של המשיבה אשר כלל 'הערכת סיכון מפורטת' לגבי התביעה נשוא ההליך דכאן. על כן, המסמך בכללותו הוא בעל 'קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח' וככזה הוא מסמך מובהק שהחיסיון חל עליו.

המבקשים טענו כי אין רלוונטיות לטענת החיסיון מקום בו צד שלישי מתבקש לגלות את המסמך, שכן חיסיון עורך דין-לקוח הינו אישי ולא חפצי. כן טענו המבקשים כי חלקים רבים מהמסמך מעידים על נקיטת מהלכים פסולים ופליליים מצד ב"כ המשיבה, באופן המצדיק את הסרת החיסיון. נדון בטענות כסדרן.

10.

תחולת חיסיון עורך דין-לקוח על מסמכים הנמצאים בידי צד שלישי : חיסיון עורך דין-לקוח

– כמו חסיונות אחרים של אנשי אמון – נועד לטובת הלקוח ולכן הלקוח, והוא בלבד, רשאי לוותר על החיסיון או למנוע את תחולתו (עניין שימקו , בפסקה 7). הוויתור יכול להיות מפורש או משתמע. דוגמה לוויתור משתמע היא הגעת המסמך או המידע לידי צד שלישי, בידיעתו ובהסכמתו של הלקוח. כך למשל נקבע בפסיקה כי "משנפגש פלוני עם עורך-דינו בנוכחות אדם שלישי, ואותו אדם שלישי איננו איש סודו, אות הוא, שלא ביקש לשוות להתייעצות עם עורך-הדין אופי של שיחה סודית, ומטעם זה אין הראיה חסויה" ( ע"א 44/61 אהרון רובינשטיין ושות' בע"מ נ' מפעלי טכסטיל נצרת בע"מ , פ " ד טו(2 ) 1599, 1602 (1961)). כאשר הצד השלישי הוא איש אמון של הלקוח, או כאשר נוכחותו של הצד השלישי היא חיונית או משרתת את קבלת הייעוץ המשפטי, כמו מתרגם או איש צוות של עורך הדין או איש מקצוע חיצוני שעורך הדין הביא עמו לצורך הייעוץ, לא יחול החריג דלעיל והחיסיון יעמוד על כנו.

11.

אולם, אין להסיק הסכמה של לקוח לוותר על החיסיון מקום בו המידע הועבר בניגוד לרצונו וללא ידיעתו ( הלוי , בעמ' 270, וראו גם עמדתה של זר-גוטמן והסקירה המובאת שם, עמ' 100-97). ייתכן כי אי נקיטת אמצעי זהירות מצד הלקוח בשמירה על סודיות המסמך עלולה לפגוע בטענתו לחיסיון, במיוחד אם הלקוח אינו מנסה לתקן את טעותו ולדרוש את החזרת המסמך. שאלה שאותיר בשלב זה בצריך עיון, היא מה דין חומר חסוי שגולה בטעות ובהיסח הדעת במהלך גילוי מסמכים. שאלה זו רלוונטית במיוחד בהאידנא, כאשר חלק גדול מגילוי המסמכים כולל דוא"ל. מבלי לקבוע מסמרות, דומני כי כאשר במהלך גילוי המסמכים הצד המגלה משתמש בתוכנה מתקדמת על מנת לאתר ולסנן מסמכים טרם גילויים לצד השני, יש לראותו כמי שנקט אמצעים סבירים למנוע גילוי רשלני.

אכן, כטענת המבקשים, קיימת עמדה הרואה בחיסיון כחיסיון אישי במובן זה שהוא חל כלפי עורך הדין ועובדיו בלבד (ראו והשוו ליעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1075 (2009); הלוי , בעמ' 269-268). כך למשל נפסק כי כאשר מסמך חסוי גולה בשוגג לצד שכנגד, לא יחול עוד חיסיון עורך דין-לקוח, זאת מכיוון שאין חשש כי במקרים אלו תפגע התקשורת החופשית שבין עורך דין ללקוחו (ת"א (מחוזי-ת"א) 74932/04 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בן צדוק (25.5.2008); גוטמן-זר , בעמ' 99).

12.

דעתי שונה. בעבר הבעתי את עמדתי – בהמשך לדיון בשאלה אם ניתן לדרוש מלקוח לגלות מסמך שנמצא ברשותו וחוסה תחת חיסיון בנק-לקוח – כי "חיסיונות מקצועיים שמקורם ביחסי אמון הם חסיונות מעורבים אישיים-תוכניים..." כך שאין לפרשם כחלים רק כלפי אנשי אמון. המידע עצמו הוא שנהנה מחיסיון, ואין נפקא מינה לדרך הדיונית בה התבקש גילויו ( עמית , בעמ' 288-281). לכן, מסמך רפואי הנוגע לראובן שנתגלגל בדרך בלתי ידועה לצד שלישי, אינו מאבד מחסיון רופא-מטופל, רק בגלל שהוא נמצא בחזקת הצד השלישי ולא בחזקתו של הרופא. החיסיון אינו אישי של הרופא, ולכן העובדה שהמסמך הרפואי נמצא בידי הצד השלישי או בידי ראובן עצמו, לא שוללת ממנו את אופיו כמסמך הנהנה מחיסיון (ראו פסק דיני בת"א 995/05 (מחוזי-חי')

ליפניצקי נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30.11.2006)). בדומה, נקבע כי חיסיון עורך דין-לקוח אינו בעל 'תחולה גיאוגרפית' ויכול לחול גם על מסמכים הנמצאים בחזקת הלקוח (רע"פ 8873/07 היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל ( 2.1.2011 ) (להלן: עניין היינץ )).

13.

מכאן מסקנתי שחיסיון עורך דין-לקוח עומד בתוקפו הן כאשר גילוי המסמך מתבקש מצד שלישי להליך, הן כאשר הוא מתבקש מבעל החיסיון (הלקוח) והן כאשר הוא מתבקש מבעל המקצוע (עורך הדין). בכך ישמרו תכליות החיסיון וההגנה המהותית על יחסי האמון המיוחדים של עורך דין ולקוחו. תוצאה זו נחוצה גם על מנת שלא ליצור פתח לעקיפת חסיונות על ידי הדלפתו של המסמך ופרסומו על ידי צד שלישי.

14.

ונחזור למקרה שבפנינו. עסקינן במסמך חסוי מכוח חיסיון עורך דין-לקוח אשר הגיע בדרך שאינה ידועה לרשותו של צד שלישי שהינו עיתונאי, ויש להניח כי אילו נתבקש גילוי כיצד נתגלגל אליו המסמך, הייתה מועלית הטענה לחיסיון עיתונאי. המשיבה מתנגדת להגשתו מכל מכל. כפי שהוסבר לעיל, הימצאותו של מסמך בידי צד חיצוני להליך אינו משנה את היותו חסוי, כך שאיני רואה לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא בעניין זה.

15.

לא למותר לציין כי פרט לחיסיון עורך דין-לקוח, חל על המסמך באופן מובהק גם החיסיון ביחס למסמכים שהוכנו לקראת משפט ( work product ) , בהינתן כי המטרה העיקרית העומדת ביסודו היא הכנה לקראת ההליך המשפטי התלוי ועומד (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד , פ"ד מט(2) 516 (1995)). הדוקטרינה של מסמכים לקראת משפט (להלן: מל"מ ) חופפת ומשלימה לעיתים קרובות את החיסיון של עורך דין-לקוח. האם מל"מ נהנים מחיסיון מוחלט או יחסי? בפסיקה ותיקה נקבע כי מדובר בחיסיון מוחלט, וכך אומר השופט י' זוסמן בע"א 407/72 גואנשיר נ' חברת החשמל , פ"ד כט(1) 169, 171 (1974) (להלן: עניין גואנשיר ):

"מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט , כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו" (הדגשה הוספה – י"ע).

השופט

א' ריבלין

סבר בעניין

שימקו כי מדובר בחיסיון יחסי, תוך שהוא מאזכר את הלכת גואנשיר אך מבלי להתייחס לאמור בה:

"ואכן, נראה כי חרף הזיקה שבין החיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין – לקוח לבין החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט, אין זהות בין השניים (עניין שירי הנ"ל). החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא יחסי – בשונה מהאופי המוחלט של החיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין – לקוח. כמו כן, תחום התפרסותו של החיסיון ההלכתי הוא רחב יותר, והוא חל על מסמכים שמבחינת מהותם וזהות יוצרם, אינם נכללים בחיסיון שבסעיף 48 לפקודה" ( עניין שימקו , בפסקה 9) (הדגשה הוספה – י"ע).

בעבר הבעתי דעתי כי מל"מ נהנים מחיסיון מוחלט (פסק דיני בת"א (מחוזי-חיפה) 588/07 פלונית נ' היינץ רמדיה בע"מ ,

בפסקה 6 (22.7.2008);

עמית , בעמ'

268; וראו גם אלכס שטיין "חסיון בנק לקוח בדיני הראיות" משפטים כה 45, 52 (התשנ"ה)). ברם, מאחר שהשאלה נותרה בצריך עיון בעניין היינץ ( שם , בפסקה 32), אותיר אף אני את הדברים בצריך עיון. מכל מקום, דומה כי גם אלה שמצדדים בדעה כי החיסיון של מל"מ הוא יחסי, יסכימו כי מדובר בחיסיון יחסי רחב (השוו לדעתה של השופטת ע' ארבל לגבי טיבו של תחקיר צבאי בבג"ץ 2366/05 אלנברי נ' ראש המטה הכללי (29.6.2008)).

16.

הסרת החיסיון בשל טענה לשיבוש הליכי משפט : המבקשים טענו כי באת-כוח המשיבה שותפה למעשים פליליים, ביניהם, הסתרת השינוי שנעשה ברשומות הרפואיות; המצאת תשובות כוזבות לשאלונים; שכנוע מומחה רפואי לשנות את חוות דעתו; והגשת חוות דעת כוזבות ביודעין. לא מצאתי שיש במסמך את אשר טוענים המבקשים, ולטעמי האמרות המצויות בו משקפות את הקשיים בהם נתקלת התביעה, כטבען של מסמכי הערכות סיכון. כך, לא עולה מהמסמך כי ניתנה הוראה להסתיר שינויים ברשומות או כי ב"כ המשיבה שכנעו בדרכים לא כשרות את המומחה מטעמה לשנות את חוות דעתו. ייתכן כי במהלך ההכנות להליך המשפטי ולאחר שנחשפו כלל הראיות והעדויות ישנה מומחה את דעתו, ואין בכך כדי ללמד על שיבוש הליכי משפט המצדיק את הסרת החיסיון.

17.

כאשר נתגלגל לידי צד מידע חסוי, בית המשפט יכול לאסור עליו את השימוש בו במשפט, כך שהמסמך אינו קביל, אך ממילא לא ניתן להורות לצד למחוק מזכרונו את שנתגלה לו. במקרה דנן, טענות המבקשים והדברים העולים מהכתבה שצורפה לבקשה לא נעלמו מעיני בית משפט קמא, שמצא להורות על זימונם של עדים להבהרת הסוגיות העובדתיות השנויות במחלוקת. כאמור, המיילדת ופרופסור גונן נחקרו בשנית לצורך בירור השינוי ברשומות שבוצע לכאורה ולבירור הנסיבות שהובילו לשינוי חוות דעתו של פרופסור גונן. מעיון במערכת נט המשפט אף עולה, כי בעקבות הדיון עתרו המבקשים להמציא לידיהם את הרשומות המקוריות. עוד אציין כי בעקבות המלצת בית המשפט, המשיבה הסכימה לקביעה כי הנזק לקטין אירע במהלך הלידה, ובכך התייתרו טענות המבקשים כנגד חוות הדעת של ד"ר הימן לעניין מועד התרחשות הנזק. עולה מכאן שטענות המבקשים קיבלו מענה, ובית משפט קמא טרם אמר את דברו בעניין הרשומות הרפואיות ובעניין השלמת סיכומי הצדדים.

18.

סוף דבר שלא מצאתי לשנות מהדרך שהתווה בית משפט קמא להמשך בירור התביעה תוך הותרת חיסיון המסמך ואי קבילותו על כנו.

19.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.