פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4917/17
לפני:
כבוד השופט (בדימ')
י' דנציגר
המבקשת:
הסוכנות
היהודית לארץ ישראל
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 18.05.2017 בת"א
33847-10-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ר'
יעקבי
בשם המבקשת:
עו"ד אסף פריאל;
עו"ד מור רוזנבוים
בשם המשיבה:
עו"ד טלי מרקוס
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 33847-10-13, שניתנה ביום 18.5.2017 על-ידי השופט ר' יעקבי .
1.
בין הצדדים מתנהל הליך שעניינו בסכומי כסף, אשר לפי הנטען הועברו מהמבקשת ("הסוכנות היהודית") למשיבה ("מנהל מקרקעי ישראל") לפני כמה עשרות שנים, כחלק ממהלך לפדיון זכויות חכירה של חוכרים במקרקעין שונים בישראל.
2.
במסגרת השלבים המקדמיים בהליך הגישה המבקשת בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים ומענה על שאלונים. לפי הנטען, אותם המסמכים עוסקים במשא-ומתן שהתקיים בין הצדדים במטרה להגיע להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. המבקשת טענה כי מסמכים אלו עשויים לסייע לה להוכיח שהצדדים הגיעו להסכם מחייב במסגרת המשא-ומתן. המשיבה מצדה, התנגדה לבקשה בטענה כי אמנם התנהל משא-ומתן, אך הובהר בו כי כל הסכמה כפופה לאישור מנהלי רשות מקרקעי ישראל, ואין חולק כי אלו מעולם לא אישרו אף הסכם.
3.
המשיבה העבירה לבית המשפט קמא את המסמכים האמורים במעטפה סגורה. בית המשפט התרשם מהמסמכים וקבע כי אין הצדקה לחייב את המשיבה בחשיפתם. נקבע כי המסמכים אינם רלבנטיים, וחלקם אף מהווים תכתובות פנימיות הקשורות למשא-ומתן לפני הסכם פשרה. יצוין כי המשיבה חשפה לפני המבקשת רשימה של המסמכים החסויים שהועברו לעיונו של בית המשפט.
4.
בבקשת רשות הערעור דנא שבה המבקשת על טענותיה בעניין ההצדקה לחייב את המשיבה לחשוף את המסמכים ולענות על השאלון. לשיטתה, המסמכים הנ"ל הם רלבנטיים, חיוניים לגילוי האמת, ולא חל לגביהם כל חיסיון. עוד לגישתה, המשיבה זנחה חלק מטענותיה בנדון לאורך ההליך, ולכן מושתקת – למעשה – מלטעון אחרת.
5.
המשיבה מצדה טוענת כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מן הטעם שהיא מופנית נגד החלטה דיונית מובהקת, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. עוד היא טוענת, כי גם לגופו של עניין אין הצדקה לחייבה לחשוף את המסמכים שבמחלוקת, מכיוון שהם מהווים תרשומות פנימיות בין הלשכה המשפטית ברשות מקרקעי ישראל לבין הגורמים המקצועיים ברשות מקרקעי ישראל שהוכנו לצורך משא-ומתן בהליך הפשרה; וככאלה, חלים עליהם חסיונות שונים.
6.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
7.
"הלכה ידועה היא כי החלטות שעניינן בסדרי דין ובגילוי מסמכים נתונות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור לא תטה להתערב בהן אלא במקרים חריגים" (רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת , פסקה 5
והאסמכתאות שם (4.09.2017) (להלן: עניין קופת חולים מאוחדת ); רע"א 7598/14
הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ , פסקה 13 (6.1.2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012)). במקרה שלפנינו בית המשפט המחוזי הפעיל את דעתו כחוכמתו, לאחר שעיין במסמכים, ומתוך היכרותו את נסיבות הסכסוך. איני סבור כי נפל פגם בשיקול דעתו באופן שמחייב התערבות ערעורית.
8.
למעלה מן הצורך, אציין כי על פניו, המסמכים שגילויים מתבקש אכן חוסים תחת חיסיונות. ככל שהבינותי, מדובר בתכתובות בין גורמי הלשכה המשפטית של רשות מקרקעי ישראל לבין הגורמים המקצועיים ברשות מקרקעי ישראל. ככאלו – ובשים לב למעמדה הנורמטיבי של רשות מקרקעי ישראל – חוסים המסמכים תחת החיסיון שנשתרש בפסיקה החל על "מסמכים פנימיים" אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של רשויות מנהליות, שתכליתו להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלי שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המינהל הציבורי. מדובר אפוא "בחיסיון יחסי שאינו חקוק אלא בעיקרו יציר הפסיקה, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו"
(רע"א 7461/16 מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ , פסקה יה (29.11.2016)). "כעיקרון, התכתבויות המכילות התייעצויות משפטיות הן חלק מחומר פנימי ומדיונים פנימיים שאין להקנות זכות עיון בהן" (רע"א 4999/95 Alberici International
שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 39, 40 (1996)). בנסיבות, אף אם אניח שהמסמכים אכן רלבנטיים לשם הוכחת טענת המבקשת, ואינני מביע דעה בנדון, הרי אינני סבור כי יש להעדיף את גילויים על פני החיסיון, לנוכח הטעמים שעומדים בבסיס חיסיון פסיקתי זה, כמפורט לעיל.
זאת ועוד למעלה מן הצורך. דומה, בלי להביע עמדה מחייבת, כי בשים לב לכך שעסקינן בהתכתבויות שנוהלו אגב משא-ומתן בהליך פשרה שהתנהל במקביל להליך אזרחי, בין יועצים משפטיים לבין בעלי תפקיד במשיבה-הנתבעת, אין לשלול גם את טענת המשיבה שלפיה במקרה דנן חל גם החיסיון הפסיקתי שהוכר ביחס למסמכים שהוכנו לקראת משפט ( Work product ) (ראו עניין קופת חולים מאוחדת , פסקה 15; כן ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 267 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).
לבסוף אעיר, כי ככל שבמסגרת ההליך העיקרי תתברר טענת המבקשת בעניין המשא-ומתן בהליך הפשרה ותוצאותיו, ויידרש מהמשיבה להציג את עמדתה בנדון לפי דין, אין סיבה להניח שהמשיבה – בפרט כמי שחייבת בחובות מוגברות כרשות ציבורית – לא תציג עמדה אמתית ומדויקת בנדון.
9.
טרם נעילה אציין כי המבקשת הגישה בקשה למחוק מתשובת המשיבה מספר טענות, שכן לשיטתה הן מהוות הרחבת חזית אסורה, בהן הטענה שלפיה המסמכים שבנדון חוסים תחת החיסיון הסטטוטורי של עו"ד-לקוח (סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). כפי שניתן להיווכח, החלטתי שלעיל לא התבססה על טענה זו. בקשת רשות הערעור נדחית בראש ובראשונה מכיוון שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, ציינתי כי על פניו חלים במקרה הנדון שני החסיונות הפסיקתיים החלים על "מסמכים פנימיים" ועל מסמכים שהוכנו לקראת משפט. הווה אומר, החלטתי אינה מתייחסת לטענת המשיבה בעניין חיסיון עו"ד-לקוח מכוח פקודת הראיות. ממילא אין צורך להיעתר לבקשת המבקשת למחיקת סעיפים מתשובת המשיבה.
10.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
בנסיבות העניין, וחרף העובדה שהתבקשה תשובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח באדר התשע"ח (5.3.2018).
ש ו פ ט (בדימ')