פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4263/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק א 018897-09-16 שניתנה ביום 26.05.2019 על
ידי כבוד השופטת עירית כהן
בשם המבקש:
עו"ד חזי רובין
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.5.2019 (כב' השופטת ע' כהן ), בה נקבע כי אין לחייב את המשיבה לגלות דוחות חקירה שהוכנו לקראת המשפט.
1.
ביום 7.9.2015 נפגע המבקש בעת שרכב על אופניו. לטענתו, כתוצאה מהתאונה הוא איבד את זכרונו ועל כן אין הוא מסוגל לספק פרטים על נסיבות התאונה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת אם כלי רכב כלשהו היה מעורב בתאונה, או שמא מדובר בתאונה עצמית.
2.
ישיבת קדם המשפט הראשונה נערכה ביום 6.6.2017, ובה ביקש המבקש לעיין בדוחות החקירה של המשיבה ובתוצריהם. בתגובה לכך טענה המשיבה כי "המסמך חסוי. אני טוענת להלכת סוויסה" (עמ' 2 לפרוטוקול). בית משפט קמא הורה לצדדים להגיש תצהירים וקבע מועד לישיבת קדם משפט נוספת, תוך שהוא מציין כי ככל שיהיה בכך צורך, בקשת התובע לעיין בדו"ח החקירה תידון באותו מועד. ישיבת קדם משפט שניה התקיימה ביום 15.4.2018. בהחלטה זו התיר בית המשפט למשיבה להגיש תצהירי חוקרים לאחר סיום שמיעת ראיות התובע. בית המשפט הוסיף כי למרות בקשת המבקש, אין הוא רואה לנכון לעיין בדוחות החקירה ובתצהירי החוקרים בשלב זה, על מנת לבחון שוב את ההחלטה בעניין הגשתם בשלב מאוחר יותר.
3.
במהלך שלב ההוכחות, הורה בית המשפט למשיבה להעביר לידי המבקש את התמלילים וההקלטה של אחת העדות שנחקרו בנוגע לתאונה (חומרים לגביהם טענה המשיבה להלכת סוויסה (ראו פרוטוקול מיום 8.11.2018 בעמ' 88)). בהמשך שב המבקש על בקשתו כי יימסרו לו חומרים שונים, בכללם כל דוחות החקירה שנערכו. בהחלטתו מיום 6.1.2016 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי דוחות החקירה והחומרים שנערכו על ידי המשיבה לקראת המשפט חוסים תחת חיסיון. בית המשפט הוסיף כי מתגובת המשיבה עולה כי "ישנם חומרים במסגרת החקירה שביחס אליהם אין היא טוענת לחיסיון אלא מבקשת לגלות אותם בשלב מאוחר יותר של הדיון בהתאם להלכת סוויסה" (פס' 13 להחלטתו; בכך התייחס בית משפט קמא להלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח , פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: הלכת סוויסה )). בית המשפט הורה אפוא למשיבה להמציא בתצהיר רשימה של המסמכים שביחס אליהם אין היא טוענת לחיסיון אלא מבקשת לגלותם בשלב מאוחר יותר, תוך פירוט הנימוקים לכך. כן הורה בית המשפט למשיבה להעביר לידי המבקש את פרטיו של אחד המודיעים שהזעיקו את מגן דוד אדום לזירת התאונה.
4.
כעבור מספר ימים, ביום 16.1.2019, התקיים דיון במעמד הצדדים בו חזר המבקש על בקשתו לעיין בדוחות החקירה. במהלך הדיון החליט בית המשפט כדלקמן:
"כפי שכתבתי בהחלטה מיום 6.1.19 הדוחות חקירה כמו גם על חומרים אחרים שנערכו על ידי הנתבעת לקראת המשפט חל חיסיון. ככל שהתובע אינו מקבל את ההחלטה ואינו מסכים עליה הוא יכול להשיג עליה בפני בית המשפט העליון" (פרוטוקול, עמ' 76).
למרות האמור, בתום הדיון א ִ פשר בית המשפט למבקש להגיש בקשה חוזרת בעניין עיון בחומרי החקירה של המשיבה ( שם בעמ' 238). בקשה שכזו אכן הוגשה ונדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 26.5.2019. בהחלטתו קבע בית המשפט כי דוחות חקירה שהוכנו לקראת משפט לצורך בירור חבותה של המשיבה, כמו גם תוצריהם של הדוחות, חוסים תחת חיסיון מוחלט . עם זאת, בית המשפט ציין כי מקום בו החליטה המשיבה לעשות שימוש חלקי בתוצרי החקירה, אין לאפשר גילוי חצי ראיה. לכן, לדוגמה, אם החליטה המשיבה לעשות שימוש בתמליל הקלטת שיחה עם עד, עליה לגלות את כל השיחות שנערכו עם אותו העד. ביישום הדברים למקרה דנן, בית המשפט קבע כי המשיבה ויתרה באופן חלקי על החיסיון, ויתור הנשקף מהעובדה שהיא הגישה תצהירים של החוקר מטעמה, שאליהם צורפו תמלילי חקירות של מספר גורמים שנחקרו. לפיכך, בית המשפט הורה למשיבה לגלות את תוכנן של כל השיחות שנערכו עם גורמים אלו. מנגד, בית המשפט קבע כי ויתור חלקי על החיסיון ביחס לחומר מסוים, אין פירושו ויתור על טענת החיסיון ביחס לכלל דוחות החקירה ותוצריהם. בית המשפט עיין אפוא בדוחות החקירה, וקבע כי אין עילה לחייב את המשיבה לגלות למבקש דוחות חקירה ותוצרים נוספים, שכן אלה חוסים כאמור תחת חיסיון.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.
5.
בתמצית, המבקש טוען כי חיסיון מסמכים שנערכו לצורך משפט אינו מוחלט; כי דוחות החקירה של קרנית נערכו לצורך בירור החבות שלה בהתאם לדין, ולא בשל הליך משפטי צפוי, ועל כן אין הם חוסים תחת חיסיון כלל; וכי אף אם הם חוסים תחת חיסיון, הצדק מחייב לגלותם, בין היתר לנוכח מאפייניה הציבוריים של קרנית והתכלית הסוציאלית שעומדת בבסיס הקמתה. כן טען המבקש כי משעה שהמשיבה חשפה חלק מהדו"ח ותוצרי החקירה, עליה לחשוף את דו"ח החקירה והתוצרים במלואם, ולא לברור לעצמה את החלקים הנוחים לה תוך הסתרת החלקים שעלולים להזיק לה.
6.
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.
אקדים ואומר כי השאלה אם חיסיון החל על מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא חיסיון מוחלט או יחסי - טרם הוכרעה בפסיקה, ואך לאחרונה היא הותרה בצריך עיון בהחלטתי ברע"א 3670/19 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פס' 7 (28.7.2019) (להלן: עניין פלוני )). בהיבט זה, טרונייתו של המבקש נגד קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בחיסיון מוחלט - אינה משוללת יסוד (אך יובהר כי החלטתו של בית משפט קמא ניתנה לפני החלטתי בעניין פלוני ). כך או כך, אף אם אהיה נכון להניח לטובת המבקש כי מדובר בחיסיון יחסי, אין בכך כדי לסייע בעדו, באשר לא שוכנעתי כי ישנה עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.
7.
בעניין פלוני הנ"ל נזדמן לי לשוב ולחדד את ההלכות הנוגעות לחיסיון דוחות חקירה שהוכנו לקראת משפט, וליחס בין החיסיון החל על מסמכים אלו לבין הלכת סוויסה . אשוב ואזכיר בקצרה כי חיסיון עניינו בעצם הגילוי , בעוד שהלכת סוויסה עניינה בעיתוי הגילוי . כך, כאשר בעל דין טוען לחיסיון מסמך, הרי שהוא מנוע מלעשות בו שימוש במהלך המשפט. לעומת זאת, מכוחה של הלכת סוויסה רשאי בעל דין לבקש מבית המשפט לדחות את מועד גילויו של מסמך (שלא נתבקש לגביו חיסיון) לשלב מאוחר יותר של הדיון.
עיון בפרוטוקול הדיונים מעלה כי בית משפט קמא היה ער להבחנה בין "מסלול החיסיון" לבין "מסלול סוויסה" (אפנה, למשל, לדברי בית המשפט כי "מתגובת הנתבעת עולה כי ישנם חומרים במסגרת החקירה שעליהם אין היא טוענת לחיסיון אלא מבקשת לגלות אותם בשלב מאוחר ולמסמכים האלה הייתה התייחסות" (פרוטוקול מיום 16.1.2016, עמ' 78). [במאמר מוסגר: דומה כי היה זה בא כוח המבקש שלא הבחין בין המסלולים, באומרו כי "בהתאם להלכת סוויסה יש לי זכות מלאה לקבל את דוח החקירה אלא אם כן יש טענה שדוח החקירה ישפיע על עדויות" ( שם , עמ' 75)].
8.
כפי שציינתי בעניין פלוני , בבוא בית המשפט לקבוע אם דו"ח חקירה חוסה תחת חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, עליו לבחון אם המטרה הדומיננטית של הכנת המסמך הייתה במסגרת ההכנות לקראת המשפט, אם המסמך הוכן לקראת התדיינות משפטית צפויה בהסתברות ממשית, ואם בעת גיבושו התקיימו "צפי לניהול משפט" ו"זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי" ( שם בפס' 9, תוך הפניה לרע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד , פ"ד מט(2) 516 (1995); רע"א 5806/06 עזבון המנוח נמירובסקי ז"ל נ' שימקו , פס' 8 (16.3.2007); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פ"ד סא(2) 634, 638 (2006)). לצורך כך, יש לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ובכלל זה תוכן הדוחות, מועד הכנתם ועוד (עניין פלוני , פס' 9 והאסמכתאות שם).
9.
במקרה דנן התאונה אירעה ביום 7.9.2015, ותביעתו של המבקש הוגשה לבית משפט קמא בחלוף כשנה. עם זאת, המשיבה למדה על טענותיו של המבקש עוד קודם לכן, שהרי כפי שהמבקש עצמו ציין בבקשתו, עוד בטרם הגיש את תביעתו הוא הקדים פניה אל המשיבה לצורך בירור חבותה.
בית המשפט המחוזי ציין כי עסקינן בארבעה דוחות חקירה של המשיבה, שהראשון מתוכם נערך ביום 27.12.2015, ושלושת הנותרים נערכו בין ספטמבר 2016 לינואר 2019. בית המשפט עיין בדוחות וקבע כי מדובר בדוחות שהוכנו לצרכי משפט לשם בחינת חבותה של המשיבה. בקביעה זו איני רואה להתערב, וזאת בראי ההלכה המקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה, ומגבילה את התערבותה של ערכאת הערעור למקרים חריגים (ראו והשוו, בין היתר, רע"א 8339/18
מפעלים ליצוא הדרים בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ , פס' 7 (15.4.2019); רע"א 4917/17 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' רשות מקרקעי ישראל
(5.3.2018); רע"א 6105/15 רשות שדות התעופה נ' דק איירפורט יזמות בע"מ (27.1.2016)). אזכיר, כפי שציינתי בעניין פלוני , כי כאשר חברת ביטוח מעסיקה חוקרים מטעמה להתחקות אחר הנסיבות בה אירעה תאונה, קיימת חזקה הניתנת לסתירה כי הדבר נעשה מתוך צפי להליך משפטי על מנת לבחון את מהימנות גרסתו של המבוטח ( שם בפס' 10). קביעתו של בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם חזקה זו, ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בה.
10.
זאת ועוד. בית המשפט המחוזי הסיר את החיסיון לגבי חלק מן החומרים, וקבע כי משעה שהמשיבה ויתרה על החיסיון באופן חלקי וביקשה להסתמך על שיחות שנערכו עם חלק מהגורמים שנחקרו, עליה לגלות למבקש את תוכנן של כל השיחות שנערכו עם גורמים אלו (מהחלטת בית המשפט עולה כי אף המשיבה הסכימה כי יש לעשות כן – שם בפס' 9). איזון זה הוא איזון ראוי. מחד גיסא, בכוחו למנוע מהמשיבה לברור חלקים מסוימים מתוך דבריו של עד פלוני שיוגשו כראיה, תוך הסתרת חלקים אחרים מדבריו של אותו העד; ומאידך גיסא, אין בו כדי להפקיע את חיסיון כלל דוחות החקירה ותוצריהם שהוכנו לצורך המשפט, שעל חשיבותו איני רואה להכביר מילים (ראו רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פ"ד סא(2) 634 (2006)).
11.
במישור הדיוני, אזכיר כי על בעל הדין לבור לו את המסלול בו ילך –"מסלול החיסיון" או "מסלול סוויסה" – כבר בעת הגשת תצהיר גילוי מסמכים (עניין פלוני , פסקה 8). מהבקשה דנן יש קושי להתחקות אחר האופן והמועד המדויק בו טענה המשיבה לחיסיון ול"סוויסה". ברם, המבקש לא השיג על כך בשלבים הקודמים של ההליך, ואף לא לאחר החלטתו של בית משפט קמא מיום 6.1.2019, ובנסיבות אלו איני רואה להידרש לכך. עוד אזכיר, כי חלק מהחומרים נמסרו למבקש, אם בהסכמת המשיבה ואם בעקבות החלטותיו של בית משפט קמא. ברוח דבריי בעניין פלוני (פס' 13), מובן כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהצדדים להגיע להסכמות נוספות לגבי גילוי חומרים נוספים מתוך דוחות החקירה ותוצריהם.
12.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' באלול התשע"ט (4.9.2019).
ש ו פ ט