רע"א 6105/15 רשות שדות התעופה נ. דק איירפורט יזמות בע"מ

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 17516-11-13 (מפי כב' השופטת ר' לבהר שרון ), בה התקבלה עמדת המשיבה שדרשה את גילויו של דו"ח ביקורת פנימי שנכתב על ידי המבקשת, במסגרת הליך גילוי מסמכים.

1.המבקשת התקשרה עם המשיבה בחוזה, ובו נקבע כי המשיבה תקים ותפעיל שתי מסעדות סושי בנמל התעופה בן גוריון (להלן: הסכם הרשאה ). פתיחת המסעדות התרחשה פרק זמן מה לאחר המועד שנקבע לכך בהסכם ההרשאה. המשיבה הגישה מכתב דרישה למבקשת, ובו דרשה לקבל פיצויים בסכום של 1.665 מיליון ₪ בשל השתלשלות האירועים שקדמה להפעלת המסעדות, שלטענתה גרמו לה לנזקים כספיים בסכום זה. מכתב הדרישה הוגש בתאריך 24.06.2012.

בעקבות כך הקימה המבקשת צוות בדיקה פנימי, שמטרתו לבחון את טענותיה הכספיות של המשיבה. הצוות הגיש את מסקנותיו באוקטובר-נובמבר (להלן: דו"ח צוות הבדיקה ), והמליץ לפצות את המשיבה בסכום מסויים, לנוכח חלק מהעילות שהוצגו במכתב הדרישה. בהמשך לכך בחנה מבקרת הפנים של המבקשת את דו"ח צוות הבדיקה ואת דרישותיה הכספיות של המשיבה, ובתאריך 27.01.2013 הפיקה דו"ח ביקורת (להלן: דו"ח הביקורת ). בנובמבר 2013 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת למתן סעדים הצהרתיים, ותביעה כספית בסך של 16 מיליון ₪, בשל הפרת הסכם ההרשאה שנחתם ביניהן. בכתב הגנתה של המבקשת צויינו דו"ח הביקורת ודו"ח צוות הבדיקה כתומכים בעמדתה, אך אלו לא צורפו.

הצדדים ערכו גילוי מסמכים הדדי, ובמסגרתו התבקשה המבקשת לגלות את דו"ח צוות הבדיקה ודו"ח הביקורת שהוזכרו בכתב ההגנה. לאחר דין ודברים נמסר דו"ח צוות הבדיקה למשיבה, אולם את דו"ח הביקורת לא הסכימה המבקשת להעביר. לטענתה, מדובר בדו"ח שהוכן על רקע הדרישות הכספיות של המשיבה, כאשר ברור היה שעומד להתנהל הליך משפטי בסוגיה זו. לפיכך, משהוכן המסמך לקראת הליך משפטי, חל עליו חיסיון. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נדחתה טענה זו, ונקבע כי יש לחשוף את רובו של המסמך, וכי הוא אינו חוסה תחת חיסיון יען כי הוכן כחלק מהליך ביקורת פנימית, וכי הוא יסייע לגילוי האמת ולהצגת מלוא התמונה בתובענה שמתבררת בין הצדדים. על קביעות אלו הוגשה הבקשה שלפני.

2.ההלכה הרלוונטית לענייננו נקבעה ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי (27.6.2006), שם נאמר כי החיסיון ההלכתי שחל על חומר שהוכן למשפט חולש "לא רק על חומר הכנה שנאסף שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם על חומר שהוכן בעת שהייתה קיימת הסתברות של ממש כי יתנהל משפט בעתיד". אמת המידה הקובעת בשאלה: האם החומר הוכן לשם המשפט ולקראתו – הינה מבחן המטרה הדומיננטית (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו

(13.06.2007); רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ (21.01.2007)).

עיון בדו"ח הביקורת, שצורף במעטפה סגורה לבקשת רשות הערעור, חושף כי יישום המבחן אינו מוביל לתוצאה חד משמעית וברורה. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, במבוא הדו"ח מצויין כי זהו חלק מדו"ח רחב יותר, במסגרת תוכנית עבודה שנתית של יחידת הביקורת. אולם, ולמרות הדברים שנכתבו במבוא, הדו"ח עוסק בהיקף מסויים גם בבחינת הדרישות הכספיות לפיצויים של המשיבה. אין מדובר במסמך שמטרתו הדומיננטית ברורה מאליה, והתהיות נותרות גם לאחר קריאה שניה ושלישית.

במצב עניינים זה, שני שיקולים חברו יחדיו לקראת המסקנה כי דין הבקשה להידחות. הראשון, במצב בו ניצבת סיטואציה גבולית – כבפנינו, מקובלים עלי דבריו של השופט רובינשטיין: "ואם בסיטואציה גבולית עסקינן, ידה של הגישה הבסיסית המתבטאת בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, קרי, גילוי – על העליונה" (אליהו ביטוח, לעיל). בל נשכח כי ברירת המחדל הינה חשיפת המסמכים וגילוי כל המידע הרלוונטי לצדדים כולם, בכדי לסייע בבירור המחלוקות ובהגעה לתוצאה המשפטית הנכונה. במקרה בו יישום מבחן המטרה הדומיננטית אינו מוביל לתוצאה ברורה, ובית המשפט אינו משתכנע כי מדובר במסמך שמטרתו הדומיננטית היא הכנה למשפט, על הצד שערך את המסמך לגלותו.

השיקול השני הוא המסגרת הדיונית של הליך זה. עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור. בית משפט עוסק בביקורת ערעורית ברשות על החלטה דיונית של בית משפט המברר – הוא בית המשפט המחוזי. אף בהנחה שניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, אין הדבר בהכרח מצדיק התערבות. היפוכו של דבר. לאמור – בהיעדר טעות גלויה בשיקול דעת ערכאה קמא, לא נכון יהיה כי ערכאה זו תורה על תוצאה אחרת.

המסקנה הנובעת משני שיקולים אלו הינה שבעקבות חוסר הבהירות במטרתו הדומיננטית של הדו"ח, ומכיוון שאין חולק שמדובר במסמך הרלוונטי לצדדים השונים, ושחשיפתו תעזור לצדדים לנהל את משפטם באופן מיטיבי – החלטת בית משפט קמא תעמוד על תילה. לכך יש להוסיף כי בהינתן האמור, אין הצדקה לקבל את בקשת רשות הערעור. ניתן לומר כי בעוד השיקול הראשון עניינו מהות הדיון, השיקול השני הוא בגדר מיהות שלב הדיון.

3.בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של המשיבה בסך 7,500 ₪.