רע"א 8339/18 מפעלים לייצוא הדרים בע"מ נ. החברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.10.2018 בת"א 15048-12-16 (השופט ד' חסדאי ), בגדרה קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשת המבקשות, ליתן צו המחייב את המשיבה, חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן:

חנ"י ) בגילוי ועיון במסמכים, ומענה על שאלון.

2.

בתמצית, אלו העובדות הצריכות לענייננו: מקור הסכסוך בהתקשרות בין המבקשות

לבין חנ"י, בחוזה חכירה, שעל סמכו החזיקו המבקשות במקרקעין של חנ"י, במשך כ-45 שנים. לקראת מועד תום החוזה, החלו הצדדים לנהל משא ומתן להארכתו; משנכשל המשא ומתן, הגישה חנ"י תביעה לפינוי המבקשות מהמקרקעין (ת"א 25648-04-13). הצדדים השכילו לפתור את מחלוקתם מחוץ לכותלי בית המשפט, וסיכמו על פינוי המקרקעין. הנכס פונה, וביום 7.12.2016, הגישה חנ"י תביעה לקבלת 'דמי שימוש ראויים' על התקופה שבין פקיעת חוזה החכירה, לבין פינוי הנכס בפועל.

3.

עניינה של בקשת רשות הערעור דנן, בהליכי גילוי מסמכים שנדונו לפני בית המשפט המחוזי. הליכי הגילוי החלו לפני כשנתיים, בחודש אפריל 2017, אז העבירו המבקשות את דרישתן הראשונה. מאז, מתנהלת מסכת ארוכה של בקשות, תגובות, וטענות לעייפה. ב'מערכה' האחרונה, הגישו המבקשות ביום 28.12.2017 בקשה ליתן צו לגילוי ולעיון במסמכים, ומענה על שאלון. בבקשה נטען, כי חנ"י לא מילאה אחר הוראות בית המשפט שניתנו בהחלטות קודמות, לא גילתה מסמכים רלבנטיים, והסתתרה מאחורי טענות חסיון בלתי מנומקות. חנ"י טענה מנגד, כי טענות המבקשות הן חסרות שחר, וכי מדובר ב'מסע דיג', שתכליתו לסרבל ולעכב את בירור התביעה. לשיטתה, הועבר חומר מקיף בהתאם להנחיות בית המשפט. עוד טענה, כי על חלק מהמסמכים המבוקשים, ובפרט על התכתבויות ומסמכים פנימיים, חל חסיון.

4.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.10.2018, התקבלה באופן חלקי בקשתן של המבקשות. בית המשפט עמד תחילה על המסגרת הנורמטיבית להליכי הגילוי, ולאחר מכן קבע אלו מסמכים רלבנטיים לבירור המחלוקת, ואלו אינם. כך למשל, קבע בית המשפט, כי על חנ"י להעביר לעיון המבקשות חוזי שכירות מקבילים שבהם התקשרה, שכן הם עשויים לסייע בבירור המחלוקת בעניין גובה דמי השימוש הראויים. עוד נקבע בהקשר זה, כי אם סבורות המבקשות, שישנם חוזים נוספים שלא גולו על-ידי חנ"י, או אז עומדת להן זכות לזמן את השוכרים לעדות, ולבקש שיציגו את המסמכים הרלבנטיים. בנוגע לשאלון שהעבירו המבקשות, פירט בית המשפט על אלו שאלות מחויבת חנ"י להשיב. אשר לטענות החסיון, בית המשפט השתמש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ובחן האם יש ממש בהתנגדות של חנ"י לגילוי. לאחר שעיין במסמכים שלגביהם נטענה טענת חסיון, קבע בית המשפט אלו מסמכים אכן מוגנים בחיסיון, ואלו אינם.

נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

5.

המבקשות טוענות בבקשתן, כי בית המשפט המחוזי נקט ב'פרוצדורה תמוהה', כשבירר את טענות החסיון במעמד צד אחד. עוד נטען, כי בית המשפט שגה כשקיבל טענת חסיון בנוגע לתרשומות פנימיות. המבקשות הוסיפו וטענו, כי בית המשפט לא נימק את החלטותיו, והכריע בצורה לאקונית. כמו כן טענו המבקשות, כי בית המשפט שגה כשהורה על גילויים של שני הסכמי שכירות בלבד, בעוד שבפועל ידוע על קיומם של הסכמי שכירות נוספים. לבסוף טענו המבקשות, כי בית המשפט התייחס בהחלטתו רק למסמכים שהוגשו על-ידי חנ"י, ולא לבקשתן-שלהן, ומשכך אין ביכולתן לדעת מה עלה בגורלם של חלק מהמסמכים שדרשו לגלותם בבקשתן.

6.

חנ"י טוענת בתשובתה, כי בקשת רשות הערעור היא חלק מהתנהלות חסרת תום לב של המבקשות, אשר מנצלות לרעה את הליכי הגילוי על מנת להאריך ולסרבל את ההליך. לשיטתה, החומר הרלבנטי לניהול התביעה כבר מצוי זה מכבר בידי המבקשות. בכל הנוגע לאופן שבו נבחנו טענות החסיון סבורה חנ"י, כי לא נפל כל פגם בהליך, שכן בית המשפט פעל על-פי סמכותו המעוגנת בתקנה 119 לתקנות, שלפיה הוא רשאי לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענת חסיון שנטענה לגביו. יתר על כן, נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת, מאוזנת, ואין עילה להתערבות בה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ושקלתי את נימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה ידועה היא, כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין וניהול הדיון (רע"א 701/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (19.2.2012)). בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית שעניינה בגילוי מסמכים, אלא במצבים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פסקה 8 (1995)). בנדון דידן, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה, מסמך אחר מסמך, וקבע אלו מסמכים רלבנטיים לבירור המחלוקת ואלו אינם; אלו מסמכים מוגנים תחת חסיון ואלו ניתנים לגילוי. החלטות כגון דא הן בליבת הסמכות של הערכאה הדיונית. הדרך שבה פעל בית המשפט תואמת את הוראות פרק ט' לתקנות. כפי שציינה חנ"י בתשובתה, תקנה 119 מקנה לבית המשפט סמכות לעיין במסמכים במעמד צד אחד, בשעה שמתבררת לפניו טענת חסיון. לפיכך, אין בידי לקבל את טענות המבקשות ביחס לשיקול דעת בית המשפט, ובאשר לפרוצדורה שבה נקט.

8.

הליכי גילוי המסמכים בתביעה זו נמשכים זמן רב. כשנתיים חלפו מאז הוגשה דרישת הגילוי הראשונה, ומאז מצויים הצדדים בסבבים של דרישות, תשובות, בקשות, תגובות – תהליך חוזר ונשנה; סובב סובב הולך. אך לאחרונה אמרתי בהקשר דומה: " אין להפוך את היוצרות, ולעשות את השלב המקדמי עיקר " (רע"א 1739/19 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (1.4.2019)). בשלה העת לסיים את 'קרבות ההתשה', לצאת לדרך, לברר את התביעה לגופה.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשות ישאו בהוצאות של חנ"י בסך של 5,000 ₪.