רע"א 7484/19 מרטין קליינמן נ. הרי עדן בע"מ

1.

המבקש, מרטין קליינמן (להלן: קליינמן ), הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים, בדרישה להשבת כספים שנתן בידיהם כהלוואה לטובת פרוייקט הקמת ישוב 'הרי עדן' באזור עמק האלה; הפרוייקט לא יצא אל הפועל. במסגרת ההליכים המקדמיים, שלח קליינמן למשיבים דרישה לגילוי מסמכים, אולם זו לא זכתה למענה, ובשל כך הגיש קליינמן בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים. בהחלטה מיום 10.7.2019 קבע בית המשפט (השופט ר' וינוגרד ), כי "הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים עד ליום 1.8.19" .

2.

במענה לבקשת הצו, העבירו המשיבים לקליינמן תיקיית מחשב ובה מאות מסמכים. כמו כן, צורף תצהיר גילוי מסמכים מטעם מר שמואל סנדרוביץ', מנכ"ל המשיבה 2, חברת הרי עדן בע"מ, שהצהיר כי התיקייה שהועברה כוללת את "המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת בתיק הנ"ל, אשר מצויים או היו מצויים בחזקת הנתבעים או בשליטתם, או של כל אדם מטעמם, ושאותרו לאחר חקירה ודרישה, שעשויים להיות נוגעים לעניין" . אלא שקליינמן לא הסתפק בכך, והגיש לבית המשפט בקשה נוספת למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים ולמתן צו שיורה למשיבים להוסיף ולהשיב על שאלון שמסר.

3.

בהחלטה מיום 22.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ברובה, תוך שקיבל טענות מסוימות בנוגע לשאלון. אשר לתצהיר הגילוי הספציפי שאותו דרש קליינמן, קבע בית המשפט, כי "נראה כי די במסירת עותק ברור של המסמכים בליווי הצהרה כי אלה המסמכים כולם ואין בלתם, ככל שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר זהות המסמכים שנמסרו. בדרך זו מתמלאת מטרת הגילוי, כאשר המסמכים עצמם נמסרו ושעה שמוסרם לא יוכל להסתמך בעתיד על מסמך שלא נכלל באלה" . כמו כן, דחה בית המשפט את בקשתו של קליינמן, לגילוי מסמכים חשבונאיים וכספיים, הנוגעים למצבם הפיננסי של המשיבים. לעניין זה קבע בית המשפט, כי "סוגיית מצבם הפיננסי של המשיבים אינה עילת התביעה" , ובנסיבות העניין אין מקום לחייבם בגילוי פולשני ומכביד מעין זה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

לטענת קליינמן, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתפק בתצהיר גילוי מסמכים כללי שנעשה על דרך של הפניה לקבצי מדיה דיגיטלית, מבלי שניתן תצהיר גילוי ספציפי. לשיטתו, קביעה זו "מנוגדת בתכלית להלכה הפסוקה המחייבת מתן תצהיר לפי טופס 12 לתקנות" , ובפרט נטען, כי על התצהיר לכלול התייחסות מפורשת למסמכים שהתבקשו. עוד נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, קיימת מחלוקת בנוגע לזהות המסמכים שנמסרו, שכן חלק מהמסמכים שהתבקשו בדרישת הגילוי – לא נמסרו. לדברי קליינמן, אין באפשרותו לדעת אם מסמכים אלו מצויים בידי המשיבים או אינם, ואם לשיטתם המסמכים שהועברו מספקים מענה הולם לדרישתו. כמו כן טען קליינמן, כי היה על בית המשפט להענות לדרישת הגילוי לגבי מסמכים כספיים וחשבונאיים. הרלבנטיות של מסמכים אלו נלמדת, לשיטתו, מאזכורם בכתב ההגנה שהגישו המשיבים, כמו גם מצירופם של דוחות כספיים אחרים, משנים קודמות. קליינמן הוסיף וטען, כי למעט המסמכים הכספיים הנ"ל, בית המשפט המחוזי לא דן ביתר דרישותיו, ולפיכך אלו נדחו בהעדר הנמקה.

5.

עיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, שקלתי את נימוקיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי צורך בתשובה מאת המשיבים. כידוע, בהליכים מעין אלו מסור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, והתערבותה של ערכאת הערעור שמורה למצבים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת, או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו למשל: רע"א 8339/18 מפעלים ליצוא הדרים בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ , פסקה 7 (15.4.2019), והאסמכתאות שם). החלטות מעין אלו הן בליבת הסמכות של הערכאה הדיונית, והיא אשר מצויה בעמדה המתאימה ביותר לבחון אם מסמך מסוים רלבנטי, אם לאו; אם יש צורך במתן צו לגילוי מסמכים, או שמא מטרת הגילוי הושגה גם ללא צורך בצו. כך עשה בית המשפט המחוזי בעניין דנן, ולא מצאתי הצדקה להתערב בקביעותיו; הן לעניין הצורך בתצהיר גילוי מסמכים ספציפי, הן לעניין הרלבנטיות של המסמכים החשבונאיים והכספיים שאת גילויים ביקש קליינמן.

6.

בכל הנוגע לתצהיר הגילוי הספציפי, אין בידי לקבל את טענתו של קליינמן לפיה החלטת בית המשפט המחוזי נוגדת את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ואת ההלכה הפסוקה שאליה הפנה בבקשתו. אכן, "צו לגילוי של מסמך ספציפי יהיה ערוך לפי טופס 12 לתקנות" , המחייב את נמען הצו "לגלות בתצהיר אם מצויים ברשותו או בשליטתו איזה מן המסמכים הספציפיים שנתבקשו (לפי רשימה); ואם איזה מהם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו, יודיע מתי יצא ממנה ומה היה עליו" (רע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין , פסקה 9 (20.10.2014)). הלכה זו הגיונה בצדה, נימוקיה מפורטים בפסק הדין הנ"ל, אולם אין בה כדי לסייע לקליינמן. במה דברים אמורים? על-פי הוראת תקנה 113 לתקנות, במצבים שבהם ניתן צו – יערך הצו לפי טופס 12, על הנחיותיו. אולם בית המשפט אינו מחויב ליתן צו שכזה, אלא כאמור ברישא לתקנה 113, הוא רשאי לעשות כן. בענייננו-אנו, הפעיל בית המשפט המחוזי את שיקול דעתו כדבעי, קבע כי מטרת הגילוי הושגה, הבהיר כי המשיבים לא יוכלו להסתמך בעתיד על מסמך שלא נמסר, ולא מצא טעם ליתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים. במצב דברים זה, ממילא אין צו שאותו יש לערוך לפי טופס 12.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה מטעם המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.