רע"א 6221/20 המכללה הארצית להכשרה מקצועית בע"מ נ. רפאל כהן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל ) בת"א 12573-09-19 מיום 26.8.2020, בגדרה קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשת המבקשת ליתן צו המחייב את המשיב בגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

2.

ביום 6.9.2019 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקשת בגין אי תשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שונים שסיפק לה בתחום המס. לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים, פנתה המבקשת בדרישה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. משלא השיב המשיב לפנייתה, הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, ובכללם מסמכים מסוג "הקלטות ו/או תרשומות של שיחות", המוזכרות במסגרת כתבי הטענות של המשיב; חלקים מאותן שיחות מצוטטים בהם (להלן: "בקשת הגילוי" ). המשיב לא הגיש תגובה לבקשת הגילוי – חרף החלטת בית משפט קמא בעניין זה מיום 28.7.2020 – ותחת זאת עתר לסילוק על הסף של בקשה זו, מטעמים של חוסר תום-לב דיוני, שימוש לרעה בהליכי משפט וזילות החלטה שיפוטית מיום 5.7.2020, שבה נקבע כי חלפו המועדים הקבועים בדין לקיום הליכי גילוי מסמכים ושאלונים. המבקשת דחתה את הנטען בבקשת הסילוק, וטענה כי תקנות 114-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" ) מאפשרות להגיש בכל עת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

3.

בהחלטה מיום 26.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק על הסף, בקובעו כי ניתן להורות בכל עת על מתן צו לגילוי ועיון במסמך פלוני ולכן המועדים לשם כך לא חלפו. מכאן עבר בית המשפט המחוזי לדון בבקשת הגילוי. בית המשפט המחוזי דחה את דרישת המבקשת לגלות לה הקלטות של השיחות המוזכרות בכתבי הטענות, בקובעו כי "אין שום ראיה שמדובר בהקלטות" . בעניין זה, הטעים בית משפט קמא כי "דרישה לגילוי מסמכים צריכה לכלול ראיה לכך שהמסמך הספציפי נמצא" , ומשלא עלה בידי המבקשת לתמוך את דרישתה בראיה, אין מקום להעתר לה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא, שעה שדרש הבאת ראיה לשם הוכחת עצם קיומם של מסמכים כתנאי למתן צו לגילויים. לטענת המבקשת, החלטת בית משפט קמא נוגדת את ההלכה הפסוקה, לפיה מתן צו לגילוי מסמכים אינו מותנה בידיעה פוזיטיבית כי המסמכים המבוקשים קיימים ודי בכך שקיים סיכוי סביר לקיומם. בענייננו, כך נטען, כוללים כתבי הטענות של המשיב ציטוטים רבים משיחות שהתקיימו לכאורה בין הצדדים, לפני למעלה משמונה שנים. ציטוטים אלה מחייבים את המסקנה כי בידי המשיב הקלטות של השיחות הנטענות, ולכל הפחות הדבר מעיד על סיכוי סביר לקיומן.

5.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור, עיינתי בנספחיה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיב. כידוע, בהליכים מעין אלו מסור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, והתערבותה של ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו למשל: רע"א 8339/18 מפעלים ליצוא הדרים בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ , פסקה 7 (15.4.2019), והאסמכתאות שם). עניינה של המבקשת אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו.

6.

אכן, הלכה היא שמתן צו לגילוי מסמכים אינו מותנה בקיום ידיעה ודאית ומוחלטת כי המסמכים המבוקשים אכן קיימים (רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי , פסקה 5 (7.5.2009); רע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 23 (24.4.2018)). ברם, אין משמעות הדבר, כי בית המשפט יעתר לדרישה המבוססת כל כולה על ניחוש והשערה בלבד, שאיננה מתלווה אליהם ראיה כלשהי המלמדת כי בנסיבות העניין קיים סיכוי סביר שאכן יש בנמצא מסמך מסוים.

7.

המבקשת טוענת כי ציטוטי השיחות המופיעים בכתבי הטענות של המשיב מעידים על קיומם של המסמכים המבוקשים. ברם, עצם השימוש במרכאות כדרך להבאת דברים שהושמעו לכאורה בין צדדים להליך, אינו מוביל מיניה וביה למסקנה המסתברת כי אכן קיימות הקלטות או תרשומות בנסיבות העניין. בפרט כך, כשאל הציטוטים האמורים, מתלוות מילים דוגמת "בסגנון", "כיוצ"ב אמירות דומות", "כגון", "בין היתר" ועוד (ראו למשל, סעיפים 18, 20 ו-27 לכתב התביעה; וכן ראו סעיף 2 לתצהיר המבקשת שצורף לתשובה לתגובה לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, שם המצהיר מטעם המבקשת הוא עצמו עושה שימוש במרכאות כדרך להבאת דברים שנאמרו בינו לבין בא כוח המשיב). בנסיבות אלו, בדין קבע בית משפט קמא, כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על ראיה המלמדת על קיומן של הקלטות, ולא מצאתי עילה המצדיקה התערבות ערעורית במסקנה זו.

16.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.