רע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ. מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

להסדר דיוני בין הצדדים בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים (להלן: ההסדר הדיוני ). בהסדר הדיוני סוכם כי הצדדים יבצעו הליך ראשוני של גילוי ועיון במסמכים, ולאחר מכן יעבירו דרישות הדדיות לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים עד למועד הדיון שנקבע ליום 12.11.2012.

4.

ביום 28.10.2012 המבקשת שלחה מכתב למשיבה ובו טענה כי האחרונה לא עמדה בתנאי ההסדר הדיוני, במובן זה שלא גילתה את המסמכים שברשותה ולא העבירה אותם לעיון המבקשת במועד המוסכם (להלן: המכתב משנת 2012 ). המבקשת דרשה כי המשיבה תגלה בתצהיר את כל המסמכים שברשותה, וכן הוסיפה וטענה כי על המשיבה לגלות קבוצה של מסמכים מסוימים שהוגדרו על ידה במכתב. משלא נענתה דרישתה, ביום 8.4.2013 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים כללי וצו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, בהתאם לאמור במכתב משנת 2012.

5.

ביום 1.9.2013 בא-כוחה של המשיבה שלח למבקשת שני ארגזי מסמכים וכן מכתב המכיל רשימה של המסמכים המצויים ברשות המשיבה ורלוונטיים לטענתה לתביעה. בא-כוח המשיבה ציין במכתב זה כי לא עלה בידו להחתים נציג מטעמה של המשיבה על תצהיר גילוי מסמכים עקב "חופשה מרוכזת" של עובדי המשיבה.

6.

בהחלטה מיום 28.9.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי על הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים ביניהם עד למועד שנקבע לדיון ביום 11.11.2014. דא עקא, בפועל ההליכים המקדמיים, ובכלל זה הליך גילוי המסמכים, לא הגיעו לכלל סיום במועד האמור.

7.

ביום 12.10.2015 המבקשת שבה ופנתה למשיבה בדרישה שזו תקיים את חלקה בהליך גילוי המסמכים, תוך פירוט של 28 קבוצות מסמכים שגילוין התבקש. בד בבד, פנתה המבקשת פעם נוספת לבית המשפט המחוזי וציינה כי המשיבה לא מילאה אחר בקשותיה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

8.

סוגיית הגילוי והעיון במסמכים נדונה בישיבת קדם המשפט שהתקיימה למחרת, ביום 13.10.2015. לאחר שהצדדים טענו בעניין זה, בית המשפט המחוזי נתן החלטה שעומדת בלב טענותיה של המבקשת בבקשה דנן. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על כך שהמבקשת הגישה פירוט עדכני של המסמכים שאת הגילוי והעיון בהם היא מבקשת, והורה למשיבה להגיש "תצהיר מסכם" בנושא הגילוי והעיון במסמכים עד ליום 15.11.2015. המשיבה נדרשה לפרט בתצהיר אילו מסמכים מסרה למבקשת עד לאותו שלב, לצרף את המסמכים שהתבקשה לגלות וטרם העבירה וכן לפרט אם אין בידיה מסמכים נוספים. עוד נקבע כי המבקשת תגיש דרישה עדכנית לגילוי מסמכים ספציפיים וכי המשיבה תשיב בתצהיר שבו תשלים את המענה לדרישה האמורה עד ליום 25.11.2015. בהמשך לכך, הבהיר בית המשפט המחוזי כי הוא יתייחס לבקשות נוספות שיוגשו בעניין זה כאל בקשות בעניינים מקדמיים שהוגשו לאחר תום שלב קדם המשפט.

9.

יצוין כי המשיבה ביקשה ארכה להגשת התצהיר מטעמה, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על הגשת התצהיר עד ליום 15.12.2015. חרף האמור, המבקשת לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים מטעמה, אף לא בחלוף פרק הזמן הנוסף שהתבקש על-ידה.

10.

ביום 31.1.2016 המבקשת הגישה הודעה נוספת לבית המשפט המחוזי ובה ציינה כי המשיבה טרם העבירה לידיה את תצהירי גילוי המסמכים ואת המסמכים שנדרשה לגלות, וכן ביקשה שבית המשפט המחוזי יורה למשיבה לקיים את האמור בהחלטתו מיום 13.10.2015.

11.

ביום 9.5.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי לא יינתנו סעדים נוספים בקשר לגילוי המסמכים, בהפנותו באופן כללי לסנקציות שמטיל הדין על מי שאינו עומד בדרישות לגילוי ועיון במסמכים.

12.

ביום 15.6.2016 המבקשת הגישה בקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבה בשל כך שלא עמדה בחובות גילוי המסמכים. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו בהחלטה מיום 23.8.2016, בהצביעו על ההלכה שלפיה סעד של מחיקת כתב הגנה בשל אי-ציות לצו גילוי ועיון במסמכים יינתן רק במקרים קיצוניים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המשיבה גילתה למבקשת מסמכים רבים במרוצת ההליך, כך שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים בעניין זה היא מוגבלת.

13.

ביום 17.1.2018 המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לחייב את המשיבה לקיים את האמור בהחלטה מיום 13.10.2015, קודם שיחל שלב ההוכחות בתביעה. בפרט, המבקשת ביקשה להורות למשיבה לערוך תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ולהעבירו לידיה בצירוף המסמכים שאליהם הוא מתייחס. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בקבעו כי שלב גילוי המסמכים בתובענה הסתיים, וכי לא נמצא בבקשה טעם מיוחד לשוב ולהידרש לעניין זה. על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור

14.

בבקשת רשות הערעור נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת באופן חמור בזכויותיה של המבקשת ובתקינותו של ההליך המשפטי. לטענת המבקשת, אי-הגשתו של תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים כנדרש אפשרה למשיבה להימנע מלמסור מסמכים שהם חיוניים לבירור התביעה ובכך מעניקה למשיבה יתרון דיוני לא הוגן. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הבקשה בהסתמכו על כך ששלב הגילוי והעיון במסמכים הסתיים, מאחר שלפי ההחלטה מיום 13.10.2015 הגשת תצהיר מטעם המשיבה הייתה אמורה להיות תנאי לסיומו של שלב זה. עוד טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשתה מכוח תקנה 149(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שאמנם מורה כי אין לפתוח שנית עניין שהוחלט בו בקדם משפט, אך מכירה בחריגים לכך "מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". כמו כן, נטען כי היענות לבקשה לא תגרום לעיכוב ההליך שכן טרם החל שלב ההוכחות, בעוד שדחיית ההכרעה בעניין לסוף ההליך עלולה להוביל בסופו של דבר להתארכותה של ההתדיינות.

15.

המבקשת מקדימה ומבהירה בבקשה כי זו אינה נמנית עם הבקשות שצו בתי המשפט (סוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ) מגביל הענקת רשות ערעור בהן. בעניין זה המבקשת מציינת כי בקשת רשות הערעור שהגישה אמנם נסבה על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאמור בסעיף 1(10) לצו, אך מוסיפה וטוענת כי עניינה נופל לגדר החריגים שנקבעו בצו, הנסבים בין השאר על "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני".

16.

בהתאם להחלטתי מיום 8.3.2018 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה. בתשובה זו טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. המשיבה מדגישה כי תם השלב המקדמי של בירור התביעה, וכי המבקשת איחרה את המועד לערער על סוגיית גילוי המסמכים, בשים לב לכך שהיא לא הגישה בקשות רשות לערער על החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי בסוגיה. המשיבה סבורה עוד כי הבקשה דנן נופלת לגדרו של סעיף 1(10) לצו, ולא לחריגים לו, ולכן יש לדחותה. לשיטתה, לאמיתו של דבר אין מדובר בהחלטה על בקשה לגילוי מסמך פלוני ואף לא מדובר בסוג ספציפי של מסמכים שגילוים התבקש, אלא בבקשה הנוגעת לגילוי מסמכים כללי, ולכן אין מדובר בהחלטה שעליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לפי הצו. לגוף הדברים, המשיבה טוענת כי גילתה את כל המסמכים שהתבקשו מלבד חשבונות תשלום לקבלנים, ומטעימה כי לא ניתן לגלות חשבונות אלו כיוון שמדובר באלפי תיקים. עוד טוענת המשיבה כי הציעה למבקשת לעיין במשרדיה בחומרים הרלוונטיים, וכי מאחר שהצעה זו נדחתה המבקשת מושתקת מלטעון כי המשיבה לא עמדה בחובותיה. באופן כללי, המשיבה טוענת כי דרישת המבקשת לגילוי המסמכים מכבידה באופן בלתי סביר ועולה כדי "מסע דייג" פסול.

17.

המבקשת הגישה תשובה מטעמה לתשובת המשיבה, בהתאם להחלטתי מיום 8.4.2018 שבה נעתרתי לבקשתה לעשות כן. המבקשת מדגישה בתשובתה כי בקשת רשות הערעור מתמקדת בחובתה של המשיבה להעביר למבקשת תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.10.2015. המבקשת מצביעה על כך שלאחר מתן ההחלטה מיום 13.10.2015 המשיבה לא גילתה ולא העבירה לעיונה מסמכים נוספים, ומוסיפה כי מכל מקום אין די בהעברה חלקית של מסמכים ללא הגשת תצהיר ערוך כדין. לשיטת המבקשת, טענות המשיבה בנוגע להכבדה ולהעדר הרלוונטיות של המסמכים שגילוים נדרש הן טענות כבושות שלא הועלו בעת שהוצגו דרישות הגילוי המקוריות ואף לא בדיון מיום 13.10.2015, כך שאין מקום לקבלן. לגוף הדברים המבקשת מוסיפה כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח שהגילוי הנדרש יכביד עליה באופן בלתי סביר ומציינת שהמשיבה אף הודתה שכבר אספה את מרבית המסמכים שגילויים נדרש.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, חרף התנגדות המשיבה לכך, וזאת לאחר שהתרשמתי כי לא תיפגע זכותה כבעלת דין. אקדים את המאוחר ואציין כי המסקנה שאליה הגעתי היא שדין הערעור להתקבל.

האם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לפי צו בתי המשפט?

19.

בפתח הדיון שומה עלי להכריע בשאלה האם הבקשה דנן נופלת בגדרו של סעיף 1(10) לצו, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון".

20.

בענייננו, בית המשפט המחוזי החליט שלא להורות למשיבה לעמוד באופן מלא בהוראות בעניין גילוי מסמכים שנתן בהחלטה מיום 13.10.2015. החלטה זו חייבה את המשיבה להגיש תצהיר גילוי מסמכים וכן להשלים העברת מסמכים בהתאם לאמור בה. הצדדים חלוקים בשאלה האם בנסיבות אלה הבקשה נכנסת בגדרי הרישא של סעיף 1(10) לצו, הקובעת כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות לפי פרק ט' לתקנות (שעניינו "הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים"), או שמא היא נכנסת בגדרי הסיפא לסעיף, המחריגה כאמור מן האיסור החלטות בעניין "גילוי מסמך פלוני" ו"עיון במסמכים".

21.

על מנת להשיב על שאלה זו חשוב להקדים ולציין כי בהתאם לפרשנות שאימץ בית משפט זה, סעיף 1(10) לצו חל הן ביחס למתן צווים בנושאים המנויים בו והן ביחס לטענות בדבר הפרת צווים בנושאים אלו (רע"א 1690/14 בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ , פסקה 5 (10.4.2014) (להלן: עניין בן אדוה ); רע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין , פסקה 8 (20.10.2014) (להלן: עניין הנסון )). על כן, אי-קיום צו המורה על הגשת תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים וצירוף מסמכים בהתאם לו הוא הפרה החוסה תחת החריגים המאפשרים הגשת בקשת רשות ערעור (בשונה מאי-קיום צו להגשת תצהיר לגילוי מסמכים כללי, לנוכח ההבחנה הקיימת בצו בין גילוי מסמכים כללי לבין גילוי "מסמך פלוני". ראו: עניין בן אדוה , בפסקה 5; רע"א 2017/14 קבאגה נ' שירות בריאות כללית (20.8.2014)).

22.

כפי שצוין, בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם עסקינן בגילוי מסמכים כללי, החוסה תחת הרישא לסעיף 1(10), או בגילוי מסמכים ספציפיים, החוסה תחת הסיפא. הסמכות לתת צו לגילוי מסמכים כללי מעוגנת בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי (שכותרתה "צו גילוי מסמכים"), בעוד שהסמכות לתת צו לגילוי מסמכים ספציפיים מעוגנת בתקנה 113 (שכותרתה "צו גילוי מסמך פלוני"). כל אחת מהתקנות קובעת את המתכונת שעל-פיה יוגש תצהיר הגילוי הרלוונטי, ואת הפרטים שעליו להכיל. גילוי מסמכים כללי, כפי שמעיד עליו שמו, אינו מתייחס למסמכים ספציפיים, ובגדרו נדרש בעל הדין שכנגד לגלות את כל המסמכים "הנוגעים לעניין הנדון". לעומת זאת, גילוי מסמכים ספציפיים נוגע למסמכים מסוימים, ובמרוצת השנים הכירה הפסיקה גם באפשרות שצו גילוי מסמכים ספציפיים יתייחס לגילוי של סוג מסוים של מסמכים (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 239-238 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)).

23.

התשובה לשאלה אם צו הגילוי המבוקש הוא צו לגילוי מסמכים כללי או צו לגילוי מסמכים ספציפיים אמורה להינתן על-פי אמות מידה מהותיות, במובן זה שיש לבחון את טיבה האמיתי של הבקשה ואין להסתמך על הכותרת שנתן לה בעל הדין המבקש (רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' טולידאנו , פסקה 7 (21.3.2012)). הקביעה האם מדובר בגילוי מסמכים ספציפיים תהיה מושתתת על השאלה האם הבקשה ממוקדת דיה ומתייחסת למסמכים שלפי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים ולא על מספר המסמכים המבוקשים (רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור , פסקה 11 (1.7.2012) (להלן: עניין שידורי פרסומת מאוחדים ); רע"א 8834/13 גרון נ' זלץ , פסקאות 15-14 (13.3.2014)).

24.

בענייננו, כמתואר לעיל, המסמכים הספציפיים שגילויים מבוקש כוללים 28 קבוצות מסמכים שהופיעו במכתב הדרישה ששלחה המבקשת למשיבה ביום 12.10.2015, ואשר עמדו בלב הדיון מיום 13.10.2015. כפי שצוין, עצם העובדה שהבקשה כוללת רשימה של "סוגי" מסמכים, אין בה כדי ללמד שאין מדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים (ראו עוד: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: עניין שמשון ); עניין שידורי פרסומת מאוחדים , בפסקאות10-12). יתר על כן, כמתואר להלן, בחינת מכלול העובדות וההליכים הקודמים בענייננו מגלה כי הן הצדדים להליך והן בית המשפט המחוזי התייחסו לבקשת הגילוי כאל בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים.

25.

את האינדיקציה הראשונה לחובתה של המשיבה לערוך תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ניתן למצוא כבר בהסדר הדיוני מ-2012 (שקיבל כאמור תוקף של החלטה), שכלל הוראה מפורשת בדבר עריכת גילוי מסמכים ספציפיים באופן הדדי בין הצדדים. בהמשך לכך, במענה למכתב משנת 2012 התייחס בא-כוח המשיבה לדרישת המבקשת "לגילוי מסמכים כללי וספציפי" ולא חלק על חובתה העקרונית של מרשתו להשיב לדרישה כאמור. יתר על כן, וזה העיקר לענייננו, ההחלטה מיום 13.10.2015, שבה הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להגיש "תצהיר מסכם", ניתנה בהמשך לבקשת בא-כוח המבקשת בדיון מאותו היום "למסור גילוי ועיון במסמכים הספציפיים המפורטים במכתבנו מיום 12.10.2015" (רשימה זו של מסמכים היא הרשימה הנתונה במחלוקת בבקשה דנן). ראוי לציין, כי המשיבה לא השיגה באותו דיון על כך שמדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. למעשה, מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי טענות המשיבה בעניין הסתכמו בכך שעיקרם של המסמכים המבוקשים כבר הועברו, ובא-כוח המשיבה אף הוסיף בדיון כי " ככל שמפרטי המסמכים שהעברנו לא ניתנו בתצהיר – ניתן תצהיר כדין לגביהם " (פרוטוקול הדיון מיום 13.10.2015, עמ' 5, שורות 21-20). לפיכך, אין לקבל כעת את טענתה של המשיבה לפיה מדובר בגילוי מסמכים כללי. לאור האמור, בקשת רשות הערעור נכנסת בגדרי החריגים הקבועים בסיפא של סעיף 1(10) לצו ואין לדחותה על הסף.

האם יש הצדקה להיעתר לבקשה לגופה?

26.

בשלב זה שומה עלי לבחון האם אכן יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולהורות למשיבה להגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, כפי שטענה המבקשת. אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, לנוכח החשיבות הנודעת לקיום נאות של הליך גילוי המסמכים בכלל ושל החלטות שיפוטיות בעניין בפרט, ולנוכח היתרון ארוך הטווח שהמשיבה עשויה להפיק מהפרת חובותיה אם תישאר החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי על כנה.

27.

כידוע, מטרתו של הליך גילוי המסמכים היא להוביל לניהול ההליך המשפטי ב"קלפים פתוחים" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 61 (1995) (להלן: עניין בנק איגוד ); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז , פ"ד סב(4) 167, 170 (2008); רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי , פסקה 7 (10.11.2014)). כפי שצוין לעיל, לפי תקנה 113 על גילוי המסמכים הספציפיים להיעשות בתצהיר. ישנה חשיבות רבה לעריכת גילוי המסמכים הספציפיים בתצהיר, תוך התייחסות מפורשת לכל אחד מהמסמכים הספציפיים שגילויים התבקש, כדי למנוע מבעל דין את האפשרות להסתיר מסמכים שהוא סבור כי אינם רלוונטיים אך מבקש הצו עשוי לסבור כי ההפך הוא הנכון (עניין הנסון , בפסקאות 10-9; עניין שידורי פרסומת מאוחדים , בפסקה 10).

28.

בענייננו, המשיבה הפרה צו גילוי מסמכים ספציפיים כאשר נמנעה במשך שנים רבות מלספק תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ערוך כדין, בניגוד להסדר הדיוני ועל אף החלטותיו של בית המשפט המחוזי שחייבו אותה לעשות כן. המשיבה אינה מכחישה למעשה כי מעולם לא העבירה למבקשת תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים. היא אף מכירה בכך במפורש מספר פעמים (ראו למשל את מכתב בא-כוח המשיבה המתואר בסעיף 5, שם צוין כי התצהיר לא מולא עקב "חופשה מרוכזת").

29.

אינני שותפה למסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק בעניין זה באפשרות להטיל על המשיבה, בהמשך ההליך, את הסנקציות הקבועות בדין בגין הפרה של חובות גילוי המסמכים. אכן, ברגיל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה המבררת הנוגעות לאופן ניהול ההליך בפניהן (עניין בנק איגוד , בעמ' 61;

עניין שמשון , בעמ ' 196; רע"א 1743/16 זאבי נ' רום , פסקה 4 (18.5.2016)). אני משווה שיקול זה – שהוא כבד משקל – נגד עיני. אולם, בחינת התמונה שנפרסה בפני בכללותה מלמדת על כך שהמשיבה הפרה באופן שיטתי את החלטותיו של בית המשפט המחוזי עצמו, שבהן חויבה להעביר לידי המבקשת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין. בנסיבות אלה לא ניתן לאפשר למשיבה לבחור למעשה בין קיום חובתה לבין האפשרות לשאת בסנקציות עתידיות. קביעה כי מחדליה של המשיבה יחשפו אותה לסנקציות בהמשך ההליך היא בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי", כדברי בית משפט זה במקרה בעל נסיבות דומות (עניין הנסון , בפסקה 12). אפשר אף לראות בה מצב של חוטא וטוב לו. ספק רב בעיניי אם הסנקציות הקבועות בתקנות נועדו להתמודד עם מצבים מסוג זה, שבהם בית המשפט ער כבר בשלב ההליכים המקדמיים להפרה יסודית של הליכי גילוי המסמכים, כדוגמת אי-הגשת תצהיר ערוך כדין (ראו והשוו: רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ , פסקה 6 (14.8.2005)).

30.

לא מצאתי ממש ביתר טענות המשיבה לגוף הדברים, ובהן הטענה כי הבקשה היא חלק מ"מסע דיג" או שהיא תכביד על המשיבה באופן בלתי סביר. מטענותיה של המשיבה לאורך ההליך, כמתואר לעיל, משתמע כי עיקר המסמכים המופיעים ברשימה שבמחלוקת כבר הועברו לידי המבקשת. לא התרשמתי אפוא כי מדובר בבקשה מכבידה יתר על המידה, ובמיוחד מקום בו המשיבה לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים כללי או תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים.

31.

הנה כי כן, אני קובעת כי על המשיבה להגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים שיתייחס למסמכים שפורטו בסעיפים 10-9 למכתב המבקשת מיום 12.10.2015 (הרשימה צורפה גם בהודעה המשלימה של המבקשת מיום 15.3.2018). ככל שיתגלעו בין הצדדים מחלוקות בהמשך בנושאים הנוגעים להגשת התצהיר, לרבות בשאלת העיון במסמכים, יכריע בהם בית המשפט המחוזי כחוכמתו.

32.

לפני סיום אדגיש כי בשלב זה אינני מכריעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם הועברו לעיון המבקשת כלל המסמכים הנדרשים, מאחר ולא ניתן להכריע בשאלה זו בטרם תעביר המשיבה למבקשת תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ערוך כדין.

33.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהמשיבה תגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, כמתואר בפסקה 31 לעיל תוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. כמו כן, המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.