רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. רונית פלץ

ביום 5.10.04. סעיף 6 להסדר הדיוני קובע כי "המשיב [המבקש בהליך דנא- א.ג.] ימציא למבקשים [המשיבים בהליך דנא- א.ג.] בתוך 14 ימים מהיום את המסמכים המבוקשים על ידיהם בנספח כ"א, לרבות דפי החשבון, ככל שמסמכים אלו נמצאים בידי המשיב". אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוכנו של נספח כ"א. נספח כ"א הינו מכתב מרו"ח רוזנברג, המומחה מטעם המשיבים, המופנה למבקש. במכתב זה מבקש רו"ח רוזנברג מהמבקש כי ימציא לו מסמכים שונים וביניהם "דפי חשבון הפיגורים שניהל הבנק, החל מיום הפעלת אותו חשבון ועד היום, לרבות שיעורי ריבית הפיגורים שחושבה על החוב מפעם לפעם".

3.בעלי הדין נחלקו, ועדיין חלוקים הם, בשאלת קיומם של "דפי חשבון הפיגורים". לטענת המבקש, לא קיימים ברשותו דפי חשבון אלו במתכונת המבוקשת על-ידי המשיבים. לעומת זאת, המשיבים טוענים כי דפי חשבון אלו אכן קיימים הם, וכי המבקש נמנע במכוון מלמוסרם. הואיל ולטעמם של המשיבים לא קיים המבקש את שחויב בהחלטה המוסכמת מיום 5.10.04, עתרו הם בפני בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 122 ולמחוק את תשובת המבקש להמרצת הפתיחה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. המשיב הגיש תשובה, שאף היא לא נתמכה בתצהיר. בתשובתו טען המבקש כי דפים כאמור אינם קיימים. עם זאת נאמר בתשובה, כי ניתן להפיק בעזרת תוכנה חיצונית דו"ח של הלוואות בפיגור וכי דו"ח כזה הוזמן ועם קבלתו יועבר למשיבים (להלן- הדו"ח). המשיבים הגישו תשובה לתשובה, אשר נתמכה בתצהירים. תצהיר אחד נעשה על-ידי רו"ח רוזנברג. בתצהיר, נאמר, בין היתר, כי אין כל בעיה לקבל את דפי חשבון הפיגורים, וכי מעולם לא נתקל בבעיה בעניין זה. תצהיר אחר נעשה על-ידי מר מאיר קרזי, ששימש בעבר כמנהל סניף של בנק אחר. בתצהיר זה נאמר כי כאשר קיים פיגור בהחזר הלוואה, מנהל הבנק, במקביל לחשבון העו"ש, חשבון נלווה המתייחס לפיגורים. ביום 4.1.05 המציא המבקש למשיבים את הדו"ח. המשיבים לא היו מוכנים לקבלו, שכן לטענתם אין בו כדי לקיים את החיוב להמציא דפי חשבון פיגורים. ביום 24.1.05 נערך דיון בבית המשפט. בדיון המליץ בית המשפט, שהמעורבים ייגשו לאחר הדיון לסניף קרוב של המשיב, על מנת לבדוק האם אמנם קיימים דפי חשבון פיגורים. המבקש טוען, כי מיד לאחר הצעתו של בית המשפט ובתום הדיון, סירב בא כוח המשיבים ללכת יחד עם בא כוח המבקש לסניף הבנק. מכל מקום, בא כוח המשיבים ניגש לסניף הבנק יחד עם רו"ח רוזנברג ומר קרזי. בעקבות זאת הגישו המשיבים לבית המשפט הודעה, לה צורפו תצהירים של רו"ח רוזנברג ומר קרזי. בתצהירים מסופר כי הם ניגשו לאחר הדיון לסניף קרוב של המבקש. השניים, רו"ח רוזנברג ומר קרזי, פנו לאחד העובדים ושאלו אותו האם ניתן לקבל בלחיצת כפתור פירוט של דף חשבון הלוואות בפיגור. לטענתם בתצהיריהם, תשובתו של עובד המשיב היתה חיובית. בעקבות כל אלה נתן בית המשפט את החלטתו, כנגדה הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

4.בהחלטתו של בית משפט קמא צוין כי המבקש לא תמך תשובתו לבקשה בתצהיר, ואף לא הגיש תצהיר נגדי לתצהיריהם של רו"ח רוזנברג ומר קרזי, אשר צורפו להודעתם של המשיבים, שהוגשה לאחר הביקור באחד מסניפיו של המשיב. מכאן קביעתו של בית המשפט, כי טענת המשיבים שאמנם קיימים דפי חשבון פיגורים לא הופרכה, והמסקנה היא שהמבקש לא קיים את ההסכמה הדיונית, שמצאה ביטוי בהחלטתו של בית המשפט מיום 5.10.04. בית המשפט המחוזי נתן למבקש ארכה של 10 ימים להמציא את דפי חשבון הפיגורים, והוסיף כי אם המסמכים לא יומצאו הוא יפעל בהתאם לתקנה 122 לתקנות.

5.עסקינן בסוגיה שכרכה יחדיו גילוי ועיון במסמכים מסויימים. בעוד שהתקנות מבחינות בין שלב הגילוי לשלב העיון, הרי כיום משתלבים הם שני שלבים אלה, לעתים קרובות, למסגרת דיונית אחת. ההסכמה הדיונית מיום 5.10.04 הובילה למעשה להחלטה של בית המשפט לחייב את המבקש להמציא מסמכים ספציפיים. מדובר במסמכים שנדרשו במכתב של רו"ח רוזנברג. יודגש, כי בהחלטה נאמר שעל המבקש להמציא את המסמכים המבוקשים "לרבות דפי החשבון, ככל שמסמכים אלה מצויים בידי המשיב [המבקש דכאן]". כבר מניסוח זה, עולה כי המבקש לא הודה שדפי חשבון פיגורים אמנם נמצאים בידיו. כזכור, המשיבים הגישו בקשה למחוק את התשובה של המבקש להמרצת הפתיחה, מן הטעם שדפי חשבון הפיגורים לא הומצאו. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אף שנראה כי ראוי היה לעשות כן. הרי מדובר בבקשה בכתב שכוללת נתונים עובדתיים, ולפיכך יש לתומכה בתצהיר מכוח תקנה 241(א) לתקנות (יצויין, כי בקשה לגילוי מסמך ספציפי טעונה, ככל הנראה, תמיכה בתצהיר: זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת דר' ש' לוין), עמ' 438). תשובתו של המשיב לבקשה, גם היא לא נתמכה בתצהיר. אין זה ברור מדוע בית משפט קמא מצא פגם באי הגשת תצהיר על-ידי המבקש באותו שלב, כאשר המשיבים לא תמכו את בקשתם שלהם בתצהיר. תצהירים מטעם המשיבים הוגשו אך בתשובתם לתשובת המבקש. בעקבות הגשת תשובת המשיבים נערך כאמור דיון, בו הציע בית המשפט שהמעורבים ייגשו לסניף סמוך של המבקש, לשם עריכת בירור. לאחר מכן הוגשו תצהירים נוספים של רו"ח רוזנברג ומר קרזי. אין זה ברור מדוע באותו שלב לא הגיש המבקש תצהירים מצידו הוא. לאחר שבית המשפט המחוזי נתן את החלטתו מיום 8.3.05, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה לה צורפו מספר תצהירים, המכוונים להראות כי לא קיימים דפי חשבון פיגורים, אף שניתן להפיק דו"ח לגבי תנועות בחשבון פיגורים והלוואות, אלא שהמשיבים סירבו לקבל דו"ח כאמור.

6.התיאור המפורט שהבאנו מלמד כי המחלוקת בשאלה האם קיימים דפי חשבון פיגורים חרגה מכל מסגרת מקובלת, ככל שמדובר בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים. המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת. יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים (ראו: בר"ע 95/68 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' בריטיש אנד אוברסיס אינשורנס קומפני לימיטד , פ"ד כב (2) 689, 695 (השופט ח' כהן); P. Matthews and H.M. Malek, Disclosure, Sweet & Maxwell 2001 2 nd Ed., 132-134 ; וכן ראו: GE Capital Corp v Bankers Trust [1995] 2 All ER 993 ). ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 (ראו: Jones v. Andrews (1888) 58 L.T. 601, 604 ). המקרה הנוכחי איננו נימנה על מקרים אלה. על סמך החומר שהיה בפני בית המשפט המחוזי שעה שנתן את החלטתו מיום 8.3.05, בהחלט ניתן לומר שגירסתו של המבקש, לפיה אין בידיו דפי חשבון פיגורים, מעוררת תמיהה, אך לא מעבר לכך. בוודאי שלא היה זה מן הראוי לקבוע כי תשובת המבקש להמרצת הפתיחה תימחק אם לא יומצא החומר. אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש (ראו: ע"א 465/88

הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו , פ"ד מה (4) 651; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג , פ"ד מז (2) 605). ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי (על השלכותיה של קביעה מעין זו ראו: ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב (לא פורסם), בפסקה 19). כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים.

7.לפיכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. אין צו להוצאות.