בבית המשפט העליון
רע"א
9322/07
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשות:
1.Gerber Products Company
2.Novartis Consumer Health S.A
3.אין.סי.איץ' -ניוטרישין קונסומר הלת' בע"מ
נ
ג
ד
המשיבה:
חברת רנדי בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז מיום 28.6.07 בבש"א 14087/06 שניתנה על ידי כב' השופטת א' שטמר
בשם המבקשות:
עו"ד איתן אפשטיין; עו"ד עדנה יוסף-קוזין
בשם המשיבה:
עו"ד אסף ביגר; עו"ד ירון אלון
פסק דין
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז (כב' השופטת א' שטמר ), בגדרה הוא נעתר לבקשת המשיבה ונתן צו גילוי מסמכים ספציפי כנגד המבקשות לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ).
2.
המשיבה שימשה במשך שנים לא מעטות כמפיצה ומשווקת בישראל של מוצרי "גרבר" מטעם המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) המשתייכת – כחברה מסונפת – למבקשת 2 (המבקשת 3 היא חברת השיווק הישראלית של הקבוצה, כאשר המשיבה טוענת לחוסר יריבות עמה). בשנת 2003, לאחר מגעים בין הצדדים שאין צורך לפרטם כאן, הודיעה המבקשת למשיבה על סיום הקשר העסקי ביניהן. זמן מה לאחר מכן הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כספית על סך 6,470,830 ₪ כנגד המשיבה, בה נטען כי המשיבה חבה למבקשות כספים בגין אי העברת תשלום עבור מוצרים מסוימים ובגין גרימת נזקים שונים. המשיבה הגישה תביעה שכנגד, בה נתבעו שני סעדים: פיצוי כספי על סך 30,000,000 ₪ וצו למתן חשבונות בנוגע למכירת מוצרי גרבר למפיץ במזרח ירושלים. התביעה לפיצוי כספי של המשיבה נסמכה על עילות שונות, שבעיקרן הן: הפרת זכותה הקניינית הנטענת של המשיבה במוניטין של מוצרי "גרבר"; אי מתן הודעה מוקדמת מספקת טרם הפסקת ההתקשרות; חוסר תום לב בניהול משא ומתן; פגיעה בשם טוב וכדו'. התביעה למתן חשבונות נשענה על הטענה כי המבקשת הפיצה את מוצריה במזרח ירושלים באמצעות מפיץ אחר, בניגוד לתניה בהסכם שבינה לבין המשיבה, אשר הבטיחה, לטענתה, למשיבה בלעדיות בהפצת מוצרי המבקשת בישראל.
3.
במסגרת הליכי קדם המשפט הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי, בקשה למתן צו תשובה לשאלון וכן למחיקת כתבי טענות של המבקשות. במסגרת הבקשה לצו גילוי מסמכים, נדרש גילויים של מסמכים מסוגים שונים, אשר ניתן לחלקם לשלוש קבוצות:
קבוצה
אחת , דו"חות שערכה המבקשת או שישנם בידה בנוגע לעניינים הבאים: מכירות מוצרי גרבר בישראל וההתחשבנות לגביהם בשנתיים האחרונות בהקשר ליחסים המסחריים בין המבקשות לבין המשיבה; נתח השוק של המבקשות בין השנים 2003-1993 ב-23 מדינות שונות; נתח השוק של המבקשות בין השנים 2003-1975 ביוון; תקלות שאירעו במוצרי גרבר בין השנים 2003-1993 במדינות מסוימות; מכירות של מוצרי גרבר מאז החלפת המפיץ בשנת 2003 (סעיפים 2.7-2.1 למכתב המשיבה מיום 14.11.05 (להלן: הבקשה לגילוי מסמכים )).
קבוצה
שנייה , כל הפרוטוקולים והתכתובות בין המבקשת לבין המשיבה ובין המבקשת לגורמים אחרים בנוגע להפסקת ההתקשרות בין המבקשות למשיבה ובנוגע להתקשרות עם המפיץ האחר (סעיפים 2.13-2.9 לבקשה לגילוי מסמכים).
קבוצה
שלישית , תעודות המשלוח של מוצרי גרבר לרשות הפלסטינית בין השנים 2003-1993 (סעיף 2.8 לבקשה לגילוי מסמכים).
בית המשפט המחוזי, בהחלטה קצרה מתאריך 28.9.07, נעתר לעיקר הבקשה למתן צו גילוי מסמכים – זאת לאחר שקבע כי המידע המבוקש הינו רלוונטי לליבון המחלוקת בין בעלי הדין. בית המשפט הוסיף כי הגילוי ייעשה באופן שלא יפגע בסודות מסחריים של המבקשות. בית המשפט דחה את הבקשה למתן צו תשובה לשאלון ולמחיקת כתבי טענות של המבקשות ועל כך אין בפני השגה. על החלטת בית המשפט בנוגע לגילוי המסמכים בלבד הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
4.
לטענת המבקשות, צו הגילוי עליו הורה בית המשפט המחוזי הינו גורף יתר על המידה, מתייחס למידע לא רלוונטי ומהווה מבחינתן מטרד של ממש. לשיטתן, אין הצדקה למתן צו גילוי כה מקיף, וזאת בעיקר מכיוון שהמידע המבוקש בו אינו רלוונטי, שכן אין בידו להועיל למשיבה. בהקשר זה טוענות המבקשות, כי על פי ההלכה הפסוקה – למשיבה, כמפיץ, אין זכות קניינית במוניטין של מוצרי גרבר. עוד טוענות המבקשות כי אין מקום להורות על גילוי מסמכים בנוגע לתעודות המשלוח לרשות הפלסטינית, שכן גילוי זה מהווה למעשה את הסעד הסופי המבוקש בתובענה, אשר בראש זה הינה תביעה למתן חשבונות.
5.
המשיבה, מצידה, טוענת כי המסמכים האמורים דרושים ונחוצים לשם קידום תביעתה. לשיטתה, אדן מרכזי, עליו נשענת התביעה, הוא הטענה כי תרומתה של המשיבה למוניטין של מוצרי גרבר בישראל חורגת מתרומתו של מפיץ רגיל, ועל כן קמות לה זכויות בעילות שונות, הן במישור הקנייני, הן במישור החוזי והן במישור של דיני עשיית עושר ולא במשפט. לצורך הוכחת טענה זו נזקקת המשיבה, לגירסתה,
להשוואה בין המוניטין שרכשו מוצרי גרבר בישראל למוניטין שרכשו מוצרי גרבר במדינות אחרות, ומכאן הצורך במסמכים הכלולים בקבוצה הראשונה . טענה נוספת עליה נשענת התביעה היא כי הפסקת ההתקשרות בין המשיבה למבקשת נעשתה בחוסר תום לב, ומכאן הצורך במסמכים הכלולים בקבוצה השנייה . באשר למסמכים הכלולים בקבוצה השלישית נטען כי אלו נחוצים להוכחת ההפרה, אשר עשויה לזכות בסעד של מתן חשבונות, ועל כן לפי ההלכה הפסוקה, כפי שהיא מפרשת אותה, יש הצדקה לגילוי מסמכים כבר בשלב זה.
6.
החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה. עושה אני זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקסד"א , על אף סירוב המשיבה, לאחר שנתתי לה הזדמנות להביע התנגדותה ולאחר שראיתי כי במתן הרשות לא נפגעת זכותה כבעלת דין.
7.
הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 לתקסד"א.
הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (ראו: רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (לא פורסם, 11.12.2007), פיסקה 5; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ (לא פורסם, 14.8.05, פיסקה 6) (להלן: פרשת פלץ )). בענייננו, מדובר בצו גילוי מסמכים ספציפי, אשר מוסדר בתקנה 113 לתקסד"א. תנאי ראשון וברור מאליו לקיומה של חובת הגילוי הינו כי המסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. תנאי זה עולה מלשונה של תקנה 120(ב) לתקסד"א, הקובעת כי לא יינתן צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים אלא אם יש צורך בכך "כדי לאפשר דיון הוגן, או כדי לחסוך בהוצאות". הפסיקה פירשה את דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה. כך, נפסק כי ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (רע"א 2534/02
שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: פרשת שמשון )). כמו כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים, אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו. כך סוכמה ההלכה בנקודה זו:
"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה… נמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי
לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו... ודוק: נ לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה "דיג" אסור" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 59 (1995)).
ויודגש: לא נדרש כי בשלב גילוי המסמכים תהא הרלוונטיות של המסמך ודאית. די כי מבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות (ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 159, 162 (1950) (להלן: פרשת כיאט ); ראו גם, פרשת שמשון , עמ' 196 ). בהקשר זה יש לזכור כי שלב גילוי המסמכים ממוקם בתחילתו של ההליך המשפטי, בטרם נפרסה במלואה מסכת טיעוני הצדדים. על כן ברי כי אין לצפות שניתן יהיה להוכיח בוודאות את רלוונטיות המסמכים שגילוים מבוקש. די כי יש יסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות בהמשך ההליך. אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לתחליף לשלב ההוכחות (השוו, אם כי בהקשר שונה, לפרשת פלץ ). בהתאם למתווה זה יש לבחון התנגדות לגילוי מסמכים, הנסמכת על הטענה כי גם אם יוכחו העובדות שלשמן מבוקש הגילוי – אין בכך כדי להועיל למבקש. יחד עם זאת, אם ברור בעליל כי הטענה העובדתית שלשמה מבוקש הגילוי לא תועיל למבקש גם אם תוכח, יש בכך אכן עילה לדחיית בקשת הגילוי. אולם, אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לבחינה מדוקדקת של טענות הצדדים. ומכאן – כאשר הטענה שמבוקש להוכיחה באמצעות גילוי המסמכים אינה "חסרת שחר" אין לומר שמדובר במסמך בלתי רלוונטי (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 25.12.07), פיסקה 3).
8.
לצד העיקרון הבסיסי לפיו יש לגלות מסמכים רלוונטיים, קיימים סייגים העשויים להביא לצמצום היקפו של עקרון הגילוי. אחד מסייגים אלו עניינו מקרה בו יש בגילוי כדי להכביד על בעל הדין (פרשת כיאט , עמ' 162; רע"א 6297/97 רכאח נ' חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (לא פורסם, 26.1.1998) פיסקה 6). מובן כי אין די בכך שנגרמת הכבדה כלשהי, שכן זו מתלווה, מטבע הדברים, לכל מקרה בו מוטלת חובת גילוי מסמכים. על מנת שהשיקול בדבר הכבדה יצדיק את צמצומה של חובת הגילוי נדרש כי ההכבדה שתיגרם תהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין. מבחן זה הינו גמיש ותלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (פרשת כיאט , עמ' 162; פרשת שמשון , עמ' 196 )). ודוק: מניעת הכבדה בלתי סבירה מבעל דין הינה שיקול העשוי להביא לצמצום חובת הגילוי גם ביחס למסמכים רלוונטיים. עם זאת, שאלת הרלוונטיות אינה מנותקת מהשאלה האם מדובר בהכבדה בלתי סבירה. רלוונטיות של מסמך אינה מצב בינארי. הרלוונטיות של מסמך פלוני או סוג מסמכים פלוני עשויה להיות בעוצמות שונות. הכלל, עליו עמדה הפסיקה, הוא כי ככל שגוברת תלותו של בעל דין בהליך הגילוי, כך גוברת הנכונות להרחיב את תחולת ההליך (פרשת שמשון , עמ' 196). על כן, ככל שמדובר במסמך שחשיבותו לליבון המחלוקת בין בעלי הדין רבה יותר, יש בכך כדי להצדיק את גילויו גם במחיר תוספת הכבדה. ניתן לנסח זאת גם בצורה הפוכה: ככל שגילויו של מסמך מהווה נטל מכביד יותר, יש לבדוק ביתר הקפדה את נחיצותו. סיכומה של נקודה זו: בגדר השיקולים האם גילוי מסמך או סוג מסמכים מסוים מהווה הכבדה בלתי סבירה יש ליתן משקל גם לשאלה מהי מידת הרלוונטיות של אותו מסמך או סוג מסמכים. עוד יוער, כי הטוען כי חובת הגילוי יוצרת לגביו הכבדה בלתי סבירה אינו יוצא ידי חובתו בהשמעת הטענה בעלמא, אלא עליו לפרט, ככל שניתן בנסיבות העניין, מה הקושי העומד בפניו.
9.
עקרון נוסף אותו יש להזכיר כאן מלמד כי היקפו של צו גילוי מסמכים הוא עניין שבסדרי דין ובית משפט שלערעור ככלל לא ייטה להתערב בו (פרשת כיאט , עמ' 164; פרשת שמשון , עמ' 196; רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' קרטה (לא פורסם, 27.2.07)).
10.
נוכח כל האמור לעיל – נעבור עתה מן הכלל אל הפרט.
11.
לטענת המשיבה דרושים לה המסמכים הנכללים בקבוצה הראשונה להוכחת טענתה כי תרומתה הייחודית למוצרי גרבר בישראל מניבה לה עילות תביעה במישורים שונים. כבית המשפט הנכבד קמא, אף אני סבור כי אין מקום, בשלב זה, להידרש לשאלה האם אכן עומדות לה למשיבה עילות אלו. לפחות לגבי חלק מהעילות לא ניתן לומר כבר עתה כי מדובר בטענות חסרות שחר על פניהן. על כן, אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי הנכבד כי מדובר במסמכים רלוונטיים. עם זאת, סבורני כי הבקשה לגילוי מסמכים, ככל שהיא מתייחסת לראש זה, נוסחה ואושרה בצורה גורפת מדי. יש להבהיר איפוא, כפי שציינה בצדק הערכאה הדיונית, כי הגילוי מתייחס רק למסמכים שהם בחזקת מידע פומבי גלוי, הנמצאים אצל המבקשות – ולא למסמכים הנחשבים לסודות מסחריים. מעבר לכך, ראוי להדגיש כי חובת הגילוי האמורה משתרעת רק על המסמכים הנמצאים ברשותן של המבקשות כפי שהם ( as is ). על המבקשות לא חלה חובה ליצור מסמכים חדשים. על כן, אין המבקשות נדרשות ליצור דו"חות המפרטים את הנתונים לגביהם התבקש הגילוי, או לעבד את המסמכים שבידיהם בצורה כלשהי (ראו: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (טרם פורסם, 1.11.05)). בכך יש משום צמצום מסוים של צו הגילוי שניתן ביחס לקבוצת מסמכים זו בערכאה הדיונית הנכבדה. אין צורך לומר כי אין בצמצום הצו כאמור כדי לפגום בזכותה של המשיבה לנסות ולהוכיח טענותיה במכלול זה גם באמצעות מקורות אחרים (מאגרי מידע הקיימים בתחום זה בעולם – כנגד תשלום) ובעזרת חוות דעת מקצועיות.
12.
בקבוצת המסמכים השנייה נדרשות המבקשות לגלות תכתובות פנימיות וכן תכתובת שהתקיימה בינן לבין המשיבה ובינן לבין גופים אחרים בקשר להפסקת ההתקשרות עם המשיבה ובקשר למגעים שהתקיימו בנוגע ליצירת ההתקשרות עם גופים אחרים. לטענת המשיבה, היא זקוקה לחומר זה על מנת לבסס את טענתה כי ההתקשרות עימה הופסקה בחוסר תום לב. טעם זה התקבל על דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על גילוי כמבוקש. דעתי כדעתו. העובדה כי הגילוי התבקש בנוגע לדיונים פנימיים או תכתובת עם גורמים שלישיים אינה מונעת מתן צו (ראו והשוו: רע"א 1359/04 עזאם נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם, 8.4.04); רע"א 6823/05 רואימי נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 12.1.06)). יש היגיון בטענה כי לצורך הוכחת טענת חוסר תום הלב יש רלוונטיות לתכתובת האמורה. המבקשות לא הראו כי בנסיבות העניין יש בגילוי הנדרש משום הכבדה בלתי סבירה, או שניתן היה לתחום את היקף הגילוי באופן מידתי יותר.
13.
שונה התוצאה ביחס למסמכים הכלולים בקבוצה השלישית – תעודות המשלוח של מוצרי גרבר לרשות הפלסטינית. בנקודה זו הדין עם המבקשות. כאשר מדובר בתביעה למתן חשבונות, הכלל הוא כי יש להורות על גילוי מסמכים רק ככל שצעד זה נדרש לליבון השאלה האם יש מקום ליתן סעד של מתן חשבונות. אין ליתן צו גילוי מסמכים, אשר יש בו משום הגשמה של הסעד הנדרש בתביעה העיקרית (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 430; רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, 395 (1994)). במקרה הנוכחי, מקריאת כתבי הטענות, שהעתקים מהם צורפו לבקשה לרשות ערעור, מתקבל הרושם כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הופיע בהסכם ההפצה חריג לתניית הבלעדיות של המשיבה בישראל והאם מזרח ירושלים נכללת בחריג זה. ככל שהבנתי מגעת, אין המבקשות חולקות, מן הבחינה העובדתית, על כך שהן פעלו במזרח ירושלים באמצעות מפיץ אחר. השאלה שבמחלוקת נוגעת בעיקרה לפרשנות הסכם ההפצה ולקיומו של החריג (הקיים בנוסח אחד של ההסכם, אך חסר בנוסח אחר של ההסכם על פי טענות הצדדים). לצורך הכרעה בשאלה זו אין כל חשיבות לתעודות המשלוח. ככל שייקבע כי על פי הסכם ההפצה אסור היה למבקשות להפיץ את מוצריהן במזרח ירושלים שלא על ידי המשיבה, יהיה בסיס לדרישה להמציא את תעודות המשלוח על מנת שניתן יהיה ללמוד על היקף ההפרה. אולם פירוט תעודות המשלוח הוא הסעד המבוקש בתביעה למתן חשבונות, ואין מקום להקדים ולהעניקו בטרם התבררה התביעה עצמה וזכותה של המשיבה בהקשר זה, אם בכלל. על כן, הערעור בעניין זה מתקבל והבקשה לגילוי מסמכים בנוגע לתעודות המשלוח לרשות הפלסטינית – נדחית.
14.
הערעור מתקבל איפוא בחלקו, כמפורט לעיל. בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז בתשרי התשס"ט (15.10.08).
ש ו פ ט