רע"א 5218-23 רע"א 5218-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט יחזקאל קינר) בת"צ 11791-05-18 מיום 10.5.2023, במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשת, חברת סילבר א.צ ניהול (2012) בע"מ (להלן: המבקשת), היא אחת מבין מספר חברות אשר מעמידות מימון ללקוחות דואר ישראל, במסגרת שירות פריסת תשלומים שהדואר מפעיל. כחלק משירות זה, יכולים לקוחות הדואר לשלם באמצעות כרטיס אשראי ובפריסה לתשלומים, גם כאשר המוטבים להם מתבצע התשלום דורשים אותו באופן מידי (להלן: שירות הפריסה). המשיב, מר מוטי ירקוני (להלן: המשיב), הוא אחד מלקוחות הדואר אשר עשו שימוש בשירות הפריסה, כאשר המימון לאשראי שניתן לו הועמד על ידי המבקשת.

2.ביום 6.5.2018 הגיש המשיב בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור). בתמצית שבתמצית, במסגרת בקשת האישור טען המשיב, בין היתר, כי הריבית שנגבית על ידי המבקשת עבור שירות הפריסה עולה על הריבית הנקובה בפתקית עליה חותם הלקוח בעת ביצוע העסקה. על בסיס טענה זו, ביום 27.6.2022 קיבל בית משפט קמא את בקשת האישור, וקבע כי עילות התביעה שבגינן מאושרת התובענה כייצוגית הן: הפרת חוזה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 4(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; ועילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

3.בהתאם להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה על ידי בית משפט קמא, ביום 8.3.2023 העבירה המבקשת לידי המשיב דרישה כללית לגילוי מסמכים הנוגעים להליך, וכן דרישה לעיון במסמכים ספציפיים. בין היתר, דרשה המבקשת להעביר לעיונה את המסמכים הבאים: רשימה של כל כרטיסי האשראי שהיו ברשותו של התובע במועדים הרלוונטיים; אסמכתאות מחברות האשראי לגבי מועד החיוב של כל אחד מכרטיסי האשראי המוזכרים בתביעה; שוברי תשלום של העסקאות אותן ביצע המשיב ושהפתקית שלהן צורפה לכתב העסקה; ועוד (להלן: המסמכים). בתצהיר המענה לדרישה, ציין המשיב כי מרבית המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לתביעה.

4.על רקע זאת, הגישה המבקשת ביום 3.4.2023 "בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולמתן צו לביצוע עיון במסמכים" (להלן: בקשת הגילוי). במסגרת הבקשה, טענה המבקשת כי המשיב סירב לגלות מסמכים רלוונטיים לתביעה, לרבות מסמכים אשר צורפו לכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר אישור ניהול התובענה כייצוגית (להלן: כתב התביעה המתוקן) בצורה סלקטיבית, וכי המשיב לא קיים את החובה לערוך בדיקה וחקירה על מנת להשיג את המסמכים שהתבקשו. לעניין הרלוונטיות של המסמכים ציינה המבקשת כי היותם של המסמכים: "רלוונטיים עד מאוד להליכים דנן, נלמדת בין היתר מטענות הצדדים לעיל" (סעיף 10 לבקשת הגילוי), כי "המסמכים המבוקשים הינם רלוונטיים באופן ישיר למחלוקת בין הצדדים" וכי "יש בהם כדי לשפוך אור על האמת ולסייע בבירור הפלוגתאות בין הצדדים" (סעיפים 17-16 לבקשת הגילוי). בתשובה לבקשת הגילוי, שהוגשה ביום 13.4.2023, טען המשיב כי דין הבקשה להידחות, שכן המבקשת לא פירטה בבקשתה מה הרלוונטיות של המסמכים שנתבקשו על ידה לתובענה, כאשר הנטל בעניין זה מוטל עליה (להלן: התשובה).

5.ביום 10.5.2023 דחה בית משפט קמא את בקשת הגילוי מאחר שהמבקשת נמנעה מלהסביר את הרלוונטיות של המסמכים שנתבקשו על ידה והסתפקה אך באמירות כלליות בהקשר זה (להלן: ההחלטה). נקבע, כי היה על המבקשת להסביר את הרלוונטיות של כל מסמך ומסמך שהופיע בבקשת הגילוי, ומשלא עשתה כן, אין מקום להורות על גילוי המסמכים. בנוסף, נקבע כי התביעה כבר אושרה כייצוגית, ולפיכך הדיון אמור לעסוק בכלל הקבוצה, בעוד שהמסמכים המבוקשים נוגעים לתובע המייצג. על רקע זאת, נקבע כי ניתן לדחות את בקשת הגילוי אף מבלי לבחון שאלות הנוגעות להכבדה הכרוכה בגילוי המסמכים על ידי המשיב או לכך שהמסמכים אינם נמצאים בידיו.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשת הגילוי. בין היתר, היא טוענת כי הרלוונטיות של המסמכים היא מובהקת, והיא פורטה בבקשת הגילוי באופן אשר עולה בקנה אחד עם רף הפירוט אשר נקבע בפסיקה. ביחס לחלק מהמסמכים הוסיפה המבקשת הסבר שלא הופיע בבקשת הגילוי ביחס לרלוונטיות שלהם. המבקשת סבורה בנוסף כי גם אם הפירוט היה חסר, היה על בית המשפט לאפשר לה להתייחס לרלוונטיות של המסמכים במסגרת תגובה לתשובה או דיון בעל פה. זאת ועוד, נטען כי בית המשפט התעלם מטענתה כי חלק מהמסמכים המבוקשים צורפו לכתב התביעה המתוקן באופן סלקטיבי על ידי המשיב, ועל כן הרלוונטיות שלהם אינה יכולה להיות מוטלת בספק. עוד נטען כי המסמכים נוגעים אמנם לתובע הייצוגי, אך באמצעותם המבקשת תוכל לבסס את טענותיה הנוגעות לקבוצה כולה. לבסוף, המבקשת סבורה כי מאחר שמשמעותה של ההחלטה היא שאין בידה ולו מסמך אחד של המשיב, נפגעת יכולתה להתגונן באופן ראוי והוגן מפני התובענה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

8.כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דיון ואופן ניהול הדיון, ובתוך כך בהחלטות העוסקות בגילוי ועיון במסמכים. על כן, רק במקרים חריגים, בהם מתקבלת החלטה המנוגדת לדין או אשר גורמת עיוות דין לאחד הצדדים, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה (ראו: רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, פסקה 16 (16.7.2020) (להלן: עניין אליל 2000); רע"א 8084/22 עיריית חיפה נ' שרביב בע"מ, פסקה 18 (26.1.2023)). לא מצאתי כי בענייננו מדובר באחד מן המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

9.אומנם, נקודת המוצא בהתדיינויות אזרחיות היא עיקרון הגילוי, אשר מטרתו לאפשר לצדדים לנהל את ההליך ב"קלפים פתוחים" (רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' וטשטיין, פסקה 6 (4.2.2020) (להלן: עניין וטשטיין); עניין אליל 2000, בפסקה 17). אולם, תנאי ראשון ובסיסי על מנת שתקום חובת גילוי הוא רלוונטיות המסמכים המבוקשים. משמע, הצדדים אינם נדרשים לגלות אחד לשני מסמכים שאינם רלוונטיים להליך המתנהל ביניהם (שם, בפסקה 17; עניין וטשטיין, בפסקה 9). ודוק, הנטל להוכחת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים מוטל על הצד המבקש את הגילוי והעיון בהם (רע"א 5823/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (23.11.2020) (להלן: עניין פלוני); עניין אליל 2000, בפסקה 17), הגם שאין המדובר בנטל מכביד, ומספיק כי המבקש יוכיח שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות (רע"א 9322/07Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (15.10.2008) (להלן: עניין רנדי); עניין וטשטיין, שם; רע"א 8674/19 שפגאט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 18 (5.12.2021)). הרושם המתקבל מהבקשה שלפניי הוא כי לעמדת המבקשת, ובניגוד לאמור לעיל, הנטל הוא על הצד המשיב לדרישה לגילוי ועיון במסמך ספציפי להסביר מדוע המסמך המבוקש אינו רלוונטי למחלוקת, ואם לא יעשה כן יידרש להעביר את המסמך לעיונו של המבקש – ולא היא.

10.כמתואר לעיל, בענייננו המבקשת נמנעה במסגרת בקשת הגילוי ממתן הסבר ממשי, אשר בכוחו לאפשר לבית המשפט להבין מדוע המסמכים המבוקשים רלוונטיים להליך – במיוחד בהינתן השלב בו הוא מצוי. בנסיבות אלו, לא רק שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על גילוי המסמכים, אלא שמדובר בהחלטה מתבקשת השוו: רע"א 2010/20 שושני נ' אל, פסקה 8 (10.8.2020); רע"א 8105/21 אייזן נ' יואלי, פסקה 11 (13.12.2021)). למותר לציין, כי אין בהתייחסויות הכלליות שציינה המבקשת בבקשת הגילוי (ראו הציטוטים בפסקה 4 לעיל) כדי לעמוד ברף הנדרש להוכחת הרלוונטיות של המסמכים. על מבקש הגילוי להסביר כיצד המסמכים המסוימים אשר גילויים מתבקש עשויים לסייע בבירור המחלוקת שבין הצדדים (עניין רנדי, שם; עניין פלוני, שם). אומנם, כאמור לעיל, אין המדובר בנטל כבד – אך פטור בלא כלום אי-אפשר. אין זה מתפקידו של בית המשפט להיכנס בנעליהם של באי-כוח הצדדים, ולשער מהו קו הטיעון אותו מסמך מסוים אמור לשרת (השוו: ע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פנחס, פסקה 9 (15.6.2016); רע"א 8694/20 דוויק נ' זרביב, פסקה 6 לפסק הדין של השופט דוד מינץ (21.7.2022)). זאת במיוחד במקרים, כמו המקרה דנן, בהם הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים אינה גלויה על פני הדברים.

11.עוד יובהר, כי, ככלל, הפירוט בדבר הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים צריך להופיע כבר בבקשת הגילוי, ואין מקום, במקרים בהם מבקש הגילוי כשל בהצגת הרלוונטיות במסגרת זו, לאפשר לו לבצע "מקצה שיפורים" באמצעות מתן רשות תגובה לתשובה או כחלק מדיון בעל פה בבקשה. לאור זאת, יש לדחות את טענת המבקשת כי היה על בית משפט קמא, לאחר שמצא שהבקשה לגילוי מסמכים אינה מצביעה על הרלוונטיות המיוחסת למסמכים המבוקשים, לאפשר למבקשת להגיש תגובה לתשובה. באופן דומה, תיאור הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים במסגרת בקשת רשות הערעור אינו יכול לבוא חלף פירוט מתאים בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא.

12.טענה נוספת אשר העלתה המבקשת נוגעת לכך שהמשיב צירף באופן סלקטיבי מסמכים לכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו לאחר אישור התובענה כייצוגית. טענה זו לא נוסחה באופן ברור דיו – לא בבקשת הגילוי ולא בבקשת רשות הערעור. כך, בבקשת הגילוי המבקשת לא פירטה מהם המסמכים אליהם היא מתייחסת וכיצד בא לידי ביטוי צירופם "הסלקטיבי", כלשונה, לכתב התביעה המתוקן. גם בבקשת רשות הערעור הדברים לא הוסברו באופן מספק. יחד עם זאת, ובזהירות המתבקשת, אעיר כי נדמה שכוונתה של המבקשת היא כי היה על המשיב לצרף לכתב התביעה המתוקן את כלל המסמכים אליהם הוא התייחס באותה מסגרת, וכי בכל מקרה, כאשר עסקינן במסמכים מעין אלו בהקשר של גילוי ועיון במסמכים, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר הרלוונטיות שלהם להליך. ככל שלכך כיוונה המבקשת, נראה כי לפחות מבחינה משפטית-עקרונית, יש בסיס לטענתה. לא בכדי נקבע בתקנה 15(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 כי על צד להליך אזרחי לצרף לכתב הטענות שלו העתק של מסמכים אשר עומדים בבסיסו. על כן, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לטענת המבקשת במקרה הפרטני, על בעל דין לאפשר לצד שכנגד לעיין במסמכים אשר עומדים בבסיס כתבי הטענות שהגיש. מכל מקום, ראוי שהעניין ילובן תחילה בין הצדדים להליך, שכן גם המבקשת אינה טוענת כי מכלול המסמכים שהתבקשו במסגרת בקשת הגילוי נופלים למסגרת זו. ככל שלא יושגו בין הצדדים הסכמות לעניין זה, תהיה רשאית המבקשת לפנות לבית משפט קמא על מנת שיכריע בכך כפי שימצא לנכון.

13.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה על הצד הנמוך, הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה.