רע"א 8084-22 רע"א 8084-22

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' האס) בת"א 1157-07 מיום 20.09.2022, במסגרתה נדחתה עיקר בקשתן של המבקשות לגילוי מסמכים ונקבעו מועדים להגשת ראיות ולדיון בתיק.

רקע והליכים קודמים

1.בתמצית שבתמצית, ביום 09.08.2000, נחתם חוזה פיתוח בין משיבה 1 (להלן: שרביב) לבין משיב 3 לבניית 3 בנייני דירות בשטח שבעיר חיפה (להלן: המקרקעין). נוכח עיכובים במתן היתרי בניה שנבעו, לכאורה, מהתנהלות המבקשות ומשיבים 3-2, עוכבה הבניה של שניים מהבניינים. בשנת 2007, הגישה שרביב תביעה נגד המבקשות ומשיבים 3-2 בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהעיכובים.

2.ביום 18.07.2019, נדחתה תביעתה של שרביב על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' טובי). ערעור שהוגש לבית משפט זה על-ידי שרביב התקבל, במובן זה שנקבע שמשיבים 3-2 יישאו ב-20% מהאחריות בנזקים שנגרמו לשרביב; המבקשות תישאנה ב-30% מכך; והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בנושא הנזק (ע"א 6944/19 שרביב בע"מ נ' מינהל מקרקעין ישראל (26.07.2021)).

3.לאחר שהוחזר התיק לדיון לפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' האס), ונוכח משך הזמן המשמעותי שחלף ממועד פתיחת ההליך, אפשר בית המשפט לצדדים לבצע הליך גילוי מסמכים משלים. במסגרת הליך זה, פנו המבקשות ומשיבים 3-2 אל שרביב בדרישה שזו תעביר לידיהם מסמכים הנוגעים, לטענתם, לנזק הנתבע. שרביב סירבה לעשות כן בטענות אלו ואחרות, ובשל כך פנו המבקשות ומשיבים 3-2 אל בית המשפט המחוזי בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים (להלן: בקשת הגילוי).

4.ביום 27.07.2022, הגישה שרביב תשובתה לבקשה, ולצידה הודעה בה צוין, כי היא מצמצמת את היקף תביעתה. כך, שהתביעה תעמוד אך על הנזקים אשר מקורם בהוצאות מימון, תקורה וניהול שנוספו עקב העיכוב; אך לא על הנזקים אשר מקורם בעליית מחירי התשומות וירידת ערך המקרקעין.

5.ביום 20.09.2022, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את בקשת הגילוי (להלן: ההחלטה בבקשת הגילוי). בית המשפט חילק את המסמכים שדרשו המבקשות ומשיבים 3-2 לשתי קבוצות: מסמכים הנוגעים לתקופה של בין השנים 2007-2000 (להלן: תקופת העיכוב); ומסמכים הנוגעים לתקופה לאחר תקופה זו, שמטרתם להוכיח כי צמח לשרביב 'רווח עודף' כתוצאה מהעיכוב, נוכח עלייה בשווי המקרקעין (להלן: המסמכים שבמחלוקת).

6.בית המשפט דחה את בקשת הגילוי בכל הנוגע למסמכים שבמחלוקת. וזאת, משום שסבר כי אלו אינם רלבנטיים לתביעה; וכי בקשת הגילוי, בכל הנוגע למסמכים אלו, מכבידה.

אשר לרלבנטיות – בית המשפט קבע כי המסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים לתביעה, וזאת בעיקר משום שהם אינם נדרשים להפרכת טענה של שרביב או להוכחת טענת הגנה. בתוך כך ציין בית המשפט, כי שרביב ויתרה על טענותיה בכל הקשור לנזקים הנוגעים לעלייה במחירי התשומות וירידת ערך המקרקעין; וכי המבקשות ומשיבים 3-2 לא העלו טענה לפיה לשרביב נגרם 'רווח עודף' כתוצאה מהעיכוב, שיש להתחשב בו בקביעת שיעור הנזק. עוד צוין, כי טענת ה'רווח העודף' היא טענה "חיצונית" לנזק הנתבע, כך שהמבקשות ומשיבים 3-2 לא היו יכולים להסתפק בהכחשה כללית אשר לשיעור הנזק כדי להעלותה, והיה עליהם להתייחס אליה בצורה מפורשת בכתבי הגנתם. בגדר למעלה מן הצורך, בית המשפט ציין, כי ככל שנגרם לשרביב 'רווח עודף', הרי שהדבר לא נבע במישרין מהעוולה שנגרמה לה, כך שממילא לא היה מקום להתחשב ברווח זה בקביעת שיעור הנזק. ובהתאם, אף מסיבה זו – המסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון (07.04.1997) (להלן: עניין זלסקי)).

אשר להכבדה – בית המשפט קבע, למען הסדר הטוב, כי בקשת הגילוי מכבידה היות ש"מדובר בדרישות בקנה מידה משמעותי ביותר וזאת הן לעניין סוגי המסמכים והן לעניין התקופה הנדרשת, כאשר לא נפריז אם נאמר כי מדובר בדרישה לגילוי ועיון באלפי מסמכים המשתרעים על פני עשרות אלפי עמודים" (עמוד 17 להחלטה).

7.לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי, בין היתר, את הרכיבים בבקשת הגילוי המתייחסים למסמכים שבמחלוקת. כן קבע בית המשפט, כי המועדים שנקבעו בהחלטתו מיום 28.03.2022 להגשת ראיות ולדיוני הוכחות נותרים על כנם. כך, שעל המבקשות ומשיבים 3-2 להגיש את ראיותיהם עד ליום 01.12.2022, לקראת הדיונים שנקבעו לימים 23.01.2023, 24.01.2023 ו-30.01.2023.

8.על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי.

9.למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 04.01.2023, דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשת הגילוי שהוגשה לצד בקשה זו. כפי שציינתי בהחלטתי, ראיתי לנכון להתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע בנפרד מהדיון בבקשה למתן רשות ערעור, וזאת נוכח מועדי דיוני ההוכחות שנקבעו לפני בית המשפט המחוזי, וכדי לאפשר לצדדים להיערך אליהם מבעוד מועד.

טענות הצדדים

10.בהתאם להחלטותיי מימים 29.11.2022, 12.12.2022, 19.12.2022 ו-11.01.2023, המשיבים הגישו תשובתם לבקשה למתן רשות ערעור, לשרביב ניתנה זכות להגיב לתשובת משיבים 3-2, ולבסוף – למבקשות ניתנה זכות תגובה לתשובת המשיבים (ובתוך כך לתגובת שרביב לתשובת משיבים 3-2).

11.לטענת המבקשות, בית המשפט שגה שעה שדחה את בקשת הגילוי. לשיטתן, בבסיס החלטה זו ניצבת פרשנות שגויה לעניין זלסקי, אשר מחייב להתחשב ב'רווחים העודפים' שצמחו לשרביב במישרין מהעוולה. לטענתן, כפי שלשרביב הייתה עומדת הזכות לתבוע בגין ירידה של ערך המקרקעין מושא התביעה כתוצאה מהעיכובים; כך גם להן הזכות לקזז מול הפסדיה את הרווחים שצמחו לה מעליית ערך המקרקעין. עוד טוענת המשיבה, כי לא היה מקום להגביל את חישוב הנזק לתקופת העיכוב בלבד, וזאת משום שרק בשנת 2007 החלה שרביב את הבניה של שני בניינים. בהתאם לכך, נטען, שגם לאחר שנת 2007 המשיכה שרביב לשאת בהוצאות מימון ותקורה, ומשכך – שגה בית המשפט המחוזי משהגביל את גילוי המסמכים לתקופת העיכוב בלבד. עוד נטען, כי שרביב טענה להפסד רווחים כפועל יוצא מירידת שווי המקרקעין ובכך הפכה את הנושא לפלוגתא בתביעה. העובדה ששרביב חזרה בה מראש נזק זה אינה מונעת את זכותן להביא ראיות בעניין שהיה חלק מחזית ההתדיינות עד לוויתור. כמו כן, לטענת המבקשות, לא היה מקום לקבוע שבקשת הגילוי מכבידה בכל הנוגע למסמכים שבמחלוקת. וזאת, משתי סיבות: הראשונה, שמדובר בתביעה על סכום עתק של 60,000,000 ש"ח; והשנייה, שממילא שרביב מחויבת למסור למשיב 3 את הסכמי המכר שנחתמו עם רוכשים (מכוח חוזה שנכרת בין הצדדים) ולמסור למבקשות ומשיבים 3-2 את יתר המסמכים שבמחלוקת, עליהם היא מבססת טענותיה לקיומו של נזק.

12.לטענת שרביב, יש לדחות את הבקשה על הסף, היות שהיא אינה מפרטת או מגלה כל טעם לקבלתה; ומשום שהיא הוגשה בשיהוי כבד ובחוסר תום לב. לגופו של עניין, נטען, כי בהתאם לפסיקת הערכאות השונות, אין כל רלבנטיות למסמכים שבמחלוקת ביחס לראשי הנזק הנתבעים. זאת, הן משום שנזקים אלו נגרמו במהלך תקופת העיכוב, ועל כן ככל שצמח לשרביב 'רווח עודף' הדבר לא נבע במישרין מהעוולה; הן משום שטענת ה'רווח העודף' לא נטענה בכתבי טענותיהם של המבקשות ומשיבים 3-2. כמו כן נטען, שככל שנוצר לשרביב 'רווח עודף', הרי העיכובים גרמו לה להפסיד הזדמנויות עסקיות אחרות, בהן הייתה נהנית מאותו רווח שנוצר מעליית שווי המקרקעין. אשר לעניין ההכבדה נטען, כי הטענה לפיה משיב 3 זכאי לקבל את הסכמי המכר שנחתמו עם רוכשים הועלתה לראשונה במסגרת בקשה זו ועל כן מהווה הרחבת חזית פסולה. על כל פנים, צוין, כי משיב 3 מעולם לא דרש לקבל הסכמים אלו עד שהוגשה בקשת הגילוי. עוד נטען, שהמסמכים אותם דורשות המבקשות לקבל נוגעים לנזקים שנגרמו לאחר תקופת העיכוב ושאינם עוד במחלוקת; וכי ככל שחלקם כן נדרשים להוכחת הנזקים שבמחלוקת, הרי שהנטל להוכחת הנזקים מוטל על כתפי שרביב, והדבר עומד לה לרועץ.

13.בתשובתם, טוענים משיבים 3-2, כי דחיית הבקשה עשויה להביא לכך שההליך בבית המשפט המחוזי ינוהל בדרך שגויה, ובאופן שיהיה בו כדי להשפיע באופן ממשי על זכויותיהם ולגרום להם נזק. לגופו של עניין, מצטרפים משיבים 3-2 לטענות המבקשות, תוך שהם מוסיפים טענות הן לשיקול הרלבנטיות, הן לשיקול ההכבדה. בנוגע לרלבנטיות, טוענים משיבים 3-2, כי לא היה מקום שבית המשפט יקבע מסמרות בטענת הגנה מרכזית שלהם (טענת ה'רווח העודף') במסגרת החלטה בבקשת לגילוי מסמכים. אשר להכבדה, טוענים הם, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי נסמכת על קביעתו הקודמת והשגויה ביחס לרלבנטיות, שכידוע בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של מקבילית כוחות. כמו כן, נטען, שאין בכמות המסמכים הנדרשים בבקשת הגילוי (בכל הנוגע למסמכים שבמחלוקת), כשלעצמה, כדי לקבוע שזו מכבידה. זאת, שכן השיקול הקובע לעניין ההכבדה הוא הקלות בה ניתן להעביר לידיהם את המסמכים. עוד נטען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה על בסיס בחינה כללית ולא פרטנית של כל סעיף בבקשת הגילוי. כך, שההחלטה דוחה אף מסמכים שרלבנטיים להוכחת הנזקים שעדיין נותרו במחלוקת. לבסוף, נטען, כי המבקשות ומשיבים 3-2 אינם נדרשים לפרט את טענת ה'רווח העודף', היות שמדובר בטענה שקשורה לנזק, שלגבי כך קיימת חזקת הכחשה; וכי ממילא יש לזכור שהתביעה הוגשה לפני למעלה מעשור, ואין לזקוף לחובתן העדר פירוט מלא בעניין זה.

14.בתגובתה, מציינת שרביב את אמת המידה המחמירה הנוהגת בהתערבות בהחלטות של הערכאה הדיונית שעניינן גילוי מסמכים. לגופו של עניין, טוענת שרביב, כי לצורך בחינת רלבנטיות של מסמך נדרש לבחון אם הטענה אותה הוא נועד לבסס רלבנטית להליך. ומשכך, בצדק בחן בית המשפט את טענתם של המבקשות ומשיבים 3-2 ל'רווח עודף', וקבע כי זו אינה רלבנטית למחלוקת. אשר ליתר העניינים, מפנה שרביב לאמור בתשובתה.

15.המבקשות טוענות בתגובתן, כי השגיאות שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי מצדיקות להיעתר לבקשתן, היות שהמשמעות האופרטיבית של ההחלטה היא דחייה מוחלטת של בקשת הגילוי, בכל הנוגע לתקופה שלאחר תקופת העיכוב. עוד נטען, כי ככל שהעיכובים הם שגרמו לכך ששרביב מכרה או השכירה את הדירות שנבנו על המקרקעין במועד מאוחר יותר; וככל שבמועד זה שווי המקרקעין היה גבוה מהשווי שלהם במועד בו שרביב הייתה מוכרת או משכירה את הדירות אלמלא העיכובים – הרי שרווחיה נבעו במישרין מהעוולה. מעבר לכך, חוזרות המבקשות על עיקר טענותיהן שפורטו בבקשתן.

דיון והכרעה

16.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

17.בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי רק אם שוכנע, כי "... אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מכך עולה, כי על דרך הכלל, יש לברר את טענות הצדדים על החלטות אחרות שניתנו במהלך הדיון, אגב הערעור על פסק הדין כולו; ואילו החריג לכך הוא מצב בו נדרש הדבר באופן מידי, להמשך ניהולו של ההליך באופן מלא והוגן (רע"א 7145/22 אגסי נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ, פסקה 10 (01.12.2022)).

18.זאת ועוד. הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור תמעיט התערבותה בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים. זאת, משום שמדובר בהחלטות בעלות אופי דיוני, הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ועל כן הן מצויות בליבת הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה הדיונית (רע"א 6404/22 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' דקל, פסקה 7 (18.01.2023) (להלן: עניין תע"א)). כמובן, שערכאת הערעור תתערב אף בהחלטה מסוג זה, ככל שזו אינה מתקבלת על הדעת; אינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלבנטיות; מגלה טעות בולטת; תביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או מנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין לאחד מן הצדדים (רע"א 4813/22 סקרינטק (2004) בע"מ נ' כפר המכביה בע"מ, פסקה 8 (15.08.2022); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 130-129 (2021)).

אין זה המקרה שלפניי.

19.בית המשפט היה ער ונתן דעתו לכלל טענות המבקשות ומשיבים 3-2 – אך כפי שפורט בהחלטתו המנומקת, ראה לנכון לדחות את בקשת הגילוי בכל הנוגע למסמכים שבמחלוקת. זאת, מתוך רצון לתחום את הדיון בסוגית שיעור הנזק בהתאם לראשי הנזק הנתבעים על-ידי שרביב; וכשלנגד עיניו, בין היתר, ייעול ההליך. כן ניתנה דעתו לכך שמדובר בתביעה שהוגשה לפני שנים רבות, והגיעה העת להתחיל, ולסיים, את הדיון בה – לגופו של עניין.

20.אכן, בתי המשפט נוקטים בגישה 'ליברלית' בכל הנוגע לפרשנות תנאי הרלבנטיות, וזאת – מתוך רצון לוודא שההליך מתנהל ב'קלפים פתוחים' (ראו: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, פסקה 11 (05.11.2019); רע"א 7998/17 פלוני נ' רשות המיסים – פקיד שומה תל-אביב, פסקה 7 (13.11.2017)). בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו לאור מושכלות יסוד אלה, ולאחר שנתן דעתו לכלל הטענות קבע – כי המסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים להליך. וזאת, בין היתר, משסבר כי מסמכים אלה אינם נדרשים לצורך ביסוס טענת הגנה של המבקשות ומשיבים 3-2.

21.בגדר למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט, כי אף בהתאם לנקבע בעניין זלסקי, המסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים להליך. שכן לשיטתו, ככל שצמח לשרביב רווח ממכירת או השכרת הדירות שנבנו על המקרקעין, הדבר לא נבע במישרין מהעוולה (עניין זלסקי, בפסקה 15). ועוד נקבע, כי ממילא דרישת המבקשות אשר למסמכים שבמחלוקת – מכבידה.

22.כך או אחרת, אף אם יש ממש בטענות המבקשות, לגופן, הרי שממילא לא נסתם הגולל על האפשרות לבחון טענותיהן אלו בהמשך. הן במסגרת ההליך עצמו, ככל שתונח על-ידי המבקשות תשתית ראייתית איתנה יותר לביסוס טענותיהן בנדון (עניין תע"א, בפסקה 17); והן במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיחפצו לעשות כן.

23.מכל אלה, הבקשה נדחית.

המבקשות תישאנה בהוצאותיה של שרביב בגין הבקשה שבנדון, כמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה, בסך כולל של 10,000 ש"ח.