רע"א 8084-22 רע"א 8084-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' האס) בת"א 1157-07 מיום 20.09.2022, במסגרתה נדחתה עיקר בקשתן של המבקשות לגילוי מסמכים; וכן נקבעו מועדים להגשת ראיות ולדיון בתיק.

רקע והליכים קודמים

1.בתמצית, בשנת 2007, הגישה משיבה 1 (להלן: שרביב) תביעה נגד המבקשות ומשיבים 3-2 (להלן ביחד: הנתבעות) על נזקים שנגרמו לה בשל עיכובים במתן היתר בניה, שנבעו לכאורה מהתרשלותן של הנתבעות.

2.ביום 18.07.20119, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' טובי) את התביעה. ערעור שהגישה שרביב על פסק הדין של בית המשפט המחוזי התקבל, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בנושא הנזק; תוך שנקבע כי משיבות 3-2 יישאו ב-20% מהאחריות בנזקים שנגרמו לשרביב והמבקשות יישאו ב-30% מכך (ע"א 6944/19 שרביב בע"מ נ' מינהל מקרקעין ישראל (26.07.2021)).

3.במסגרת הליך גילוי המסמכים, פנו הנתבעות אל שרביב בדרישה שזו תעביר לידיה מידע הנוגע, לשיטתן, לנזק הנתבע. משזו סירבה לעשות כן, פנו הנתבעות אל בית המשפט המחוזי, בין היתר, בבקשה להורות לשרביב לגלות את המסמכים שדרשו לקבל (להלן: הבקשה לגילוי). ביום 27.07.2022, הגישה שרביב תשובתה לבקשה, ולצד זאת הודעה בגדרה ציינה כי היא מצמצמת את תביעתה, כך שזו תעמוד אך על הנזקים ה'שליליים' שנגרמו לה, אשר מקורם בהוצאות מימון, תקורה וניהול. זאת, כאשר בתביעתה המקורית עמדה הן על הנזקים ה'שליליים' שנגרמו לה, הן על ה'חיוביים', שמקורם של האחרונים בעליית מחירי התשומות וירידת ערך המקרקעין.

4.ביום 20.09.2022, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הבקשה לגילוי (להלן: ההחלטה בבקשה לגילוי). בפתח דבריו, חילק בית המשפט את המסמכים שנדרשו על-ידי הנתבעות לשתי קבוצות: הראשונה, מסמכים הנוגעים לתקופת העיכוב (שנים 2007-2000); והשנייה, מסמכים הנוגעים לתקופה לאחר תקופה זו, שמטרתם להוכיח כי צמח לשרביב 'רווח עודף' כתוצאה מהעיכוב (להלן: המסמכים שבמחלוקת).

5.אשר למסמכים שבמחלוקת, קבע בית המשפט המחוזי, כי הם אינם רלבנטיים לתביעה, בשים לב ליריעת המחלוקת כפי שזו מוגדרת לפי כתבי הטענות של הצדדים. כך, למשל, ציין בית המשפט, כי המסמכים במחלוקת אינם נדרשים לצורך הפרכת הטענות הנוגעות לנזקים ה'חיוביים' שנגרמו לשרביב. זאת, היות ששרביב ויתרה על תביעת נזקים אלה. כמו כן צוין, כי המסמכים שבמחלוקת לא נדרשים לצורך הוכחת טענת הגנה, שכן הנתבעות כלל לא טענו בכתבי ההגנה שלהן, שלשרביב נוצר 'רווח עודף' כתוצאה מהעיכוב. בתוך כך, קבע בית המשפט, כי לו חפצו הנתבעות לטעון כי לשרביב נגרם 'רווח עודף' כאמור, היה עליהן לעשות כן בצורה מפורשת, ולא להסתפק בהכחשת גובה הנזק בצורה כללית.

6.למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי, כי יש לדחות את בקשת הגילוי בכל הקשור למסמכים שבמחלוקת, משום שממילא ה'רווח העודף' שנטען כי צמח לשרביב לא נבע במישרין מהעוולה. משכך, ובהתאם לקבוע בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון (07.04.1997) (להלן: עניין זלסקי), קבע בית המשפט, כי המסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים לבחינת היקף הנזק שנגרם לשרביב.

7.לבסוף, ו"למען הסדר הטוב", התייחס בית המשפט המחוזי להכבדה הכרוכה בבקשה לגילוי על שרביב, וציין כי "מדובר בדרישות בקנה מידה משמעותי ביותר וזאת הן לעניין סוגי המסמכים והן לעניין התקופה הנדרשת, כאשר לא נפריז אם נאמר כי מדובר בדרישה לגילוי ועיון באלפי מסמכים המשתרעים על פני עשרות אלפי עמודים" (עמוד 17 להחלטה).

8.לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי, בין היתר, את הרכיבים בבקשה לגילוי המתייחסים למסמכים שבמחלוקת. כן קבע בית המשפט, כי המועדים שנקבעו בהחלטתו מיום 28.03.2022 להגשת ראיות ולדיוני הוכחות נותרים על כנם. כך, שעל הנתבעות להגיש את ראיותיהן עד ליום 01.12.2022, לקראת הדיונים שנקבעו לימים 23.01.2023, 24.01.2023 ו-30.01.2023.

9.ביום 18.10.2022, הגישו הנתבעות בקשה למתן ארכה להגשת ראיות ולדחיית מועדי דיוני ההוכחות. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.10.2022 (להלן: ההחלטה בבקשת הדחייה).

10.ביום 27.11.2022, הגישו המבקשות בקשה למתן רשות לערער על ההחלטה בבקשה לגילוי. ביום 29.11.2022, הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה עד ליום 01.01.2023; וניתנה זכות תגובה למבקשות עד ליום 15.01.2023. ביום 06.12.2022, הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לגילוי. ביום 07.12.2022, הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה לעיכוב ביצוע.

משתשובות אלו מונחות לפניי, ולאור מועדי דיוני ההוכחות הקרבים ובאים, ראיתי לנכון לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, טרם קבלת תגובת המבקשות בבקשה למתן רשות לערער.

טענות הצדדים

11.לטענת המבקשות, בקשתן עומדת בתנאים לעיכוב ביצוע החלטה שיפוטית, משסיכויי ערעורן טובים, ומשמאזן הנוחות נוטה לטובתן. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוענות המבקשות, כי שגה בית המשפט המחוזי באופן בו פירש ויישם את עניין זלסקי בהחלטה בבקשה לגילוי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, לעמדת המבקשות, דחיית הבקשה תביא לקיום הליך סרק שיגרום לבזבוז משאבים רבים וזמן שיפוטי יקר. לעומת זאת, קבלת הבקשה תביא לכל היותר לדחייה קצרה של מועדי הדיון, כך שניתן לפצות את הנזק שיגרם לשרביב מכך בנקל, על-ידי פסיקת הוצאות. על כן, לעמדת המבקשות, מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

12.לטענת שרביב, דין הבקשה להידחות הן על הסף – מחמת שיהוי ונוכח חוסר ניקיון כפיים מצד המבקשות; הן לגופה – משסיכויי הערעור קלושים, ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. ביחס לסיכויי הערעור, טוענת שרביב, כי ההחלטה נגדה מופנית הבקשה למתן רשות ערעור נמצאת בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי לא קיימת הצדקה להתערב בה. עוד נטען, כי אין די ביישום שגוי של הלכה, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן רשות ערעור; וממילא ההבחנה שמבצעות המבקשות בין עניין זה לבין עניין זלסקי היא הבחנה מלאכותית.

אשר למאזן הנוחות נטען, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לא תסב למבקשות נזק בלתי הפיך, ובלאו הכי אין המבקשות טוענות זאת. לעמדת שרביב, הנזק שעשוי להיגרם למבקשות הוא כספי, ובהיותו כן – מדובר בנזק הפיך ובר פיצוי. כן טוענת שרביב, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לא תביא לניהול הליך סרק (ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל). זאת, היות שהמסמכים שבמחלוקת מתייחסים אך ורק לטענת 'קיזוז' של הנתבעות, ולא לנזק שנגרם לשרביב. בשל כך, בכל מקרה נדרש תחילה לברר את הנזק שנגרם לשרביב, כך שאין חשש שיתנהל הליך סרק; וככל שיהיה בכך צורך, יהיה ניתן לבצע השלמה ממוקדת של מסמכים וראיות לצורך בירור טענת הקיזוז.

13.בפתח הדברים, מציינות משיבות 3-2, כי ספק אם כותרת הבקשה כבקשה לעיכוב ביצוע מתאימה בנסיבות העניין, כשלמעשה מדובר בבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד. לגופם של דברים, מצטרפות משיבות 3-2 לבקשה לעיכוב ביצוע, על נימוקיה, ומוסיפות מספר טענות. לעמדתן, שגה בית המשפט המחוזי כאשר דן בטענת הגנה מרכזית של הנתבעות וקבע בה מסמרות, וזאת – במסגרת בקשה לגילוי מסמכים. עוד טוענות משיבות 3-2, כי שגה בית המשפט, כאשר קבע שהמסמכים שבמחלוקת אינם רלבנטיים לתביעה, היות שהנתבעות לא העלו טענה של 'רווח עודף' בכתב הגנתן. לעמדתן, מדובר בטענה שקשורה לנזק, שלגבי כך קיימת חזקת הכחשה. כמו כן, התביעה הוגשה לפני למעלה מעשור, ואין לזקוף לחובתן העדר פירוט מלא בעניין זה. זאת, בפרט כאשר במועד הגשת כתב הגנתן, שרביב טרם מילאה את כלל חיוביה החוזיים ולא התבררה התמונה המלאה ביחס לנזקים שנגרמו לה או לרווחים שצמחו לה. בנוסף, נטען, כי לא היה מקום לקבוע שהבקשה לגילוי מכבידה, שכן טענה זו נטענה על-ידי שרביב בעלמא, וללא תימוכין.

14.בהתאם להחלטתי מיום 19.12.2022, הגישו שרביב והמבקשות תגובה לתשובתן של משיבות 3-2.

15.בתגובתה, חוזרת שרביב על עיקר טענותיה, ומוסיפה, כי יש לדחות את טענת משיבות 3-2 לקיומו של הליך תלוי ועומד. שכן, לטענתה, אין הליך תלוי ועומד, אלא הליך של בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי.

16.המבקשות אף הן חוזרות על עיקרי טיעוניהם בכתב תגובתן, תוך התייחסות לטענות של שרביב.

דיון והכרעה

17.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

18.הלכה ידועה היא, כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק עיכובו של ביצוע החלטה שעליה נסב הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 5474/22 עיסא נ' עמית, פסקה 15 (22.09.2022)). על בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע, ובסופו של דבר יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 393/22 אסולין נ' לנגה, פסקה 27 (21.08.2022)). כמו כן, בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', ולא אחת נקבע שהבכורה מוקנית לשיקול בדבר 'מאזן הנוחות' (ראו מיני רבים: רע"א 5481/22 גלייכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 11 (06.09.2022)).

מכאן לנסיבות המקרה שלפניי.

19.אשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות בעניין, דומה כי אלה אינן מן המשופרות. זאת, שעה שבפני המבקשות ניצבות שתי משוכות גבוהות לעבור, והן:

הראשונה, אמת המידה למתן רשות לערעור ב"גלגול השני". שכן, כידוע, בית המשפט ימנע מלדון בבקשה כאמור, פרט למקרים חריגים בהם הוא שוכנע, כי "... אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 6242/22 עיני נ' גני הנשיא הראשון בע"מ, פסקה 10 (18.10.2022) (להלן: עניין עיני)).

השנייה, אמת המידה להתערבות בהחלטה של הערכאה הדיונית. בתוך כך יש לציין, כי ההחלטה מושא הבקשה דנא היא החלטה דיונית מובהקת שעניינה אופן ניהול ההליך. על כן, מצויה היא בליבת הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית, ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה (רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 9 (28.06.2020); עניין עיני, בפסקה 12).

20.אשר למאזן הנוחות – איני סבור כי דחיית הבקשה תקשה על השבת המצב לקדמותו ככל, שבסופם של דברים, הבקשה למתן רשות לערער תתקבל. זאת, שכן, המסמכים שבמחלוקת מתייחסים ל'רווח עודף' שלכאורה צמח לשרביב, ולא לנזק שנגרם לה. משכך, ובשים לב לכך שנדרש קודם לבסס את היקף הנזק שנגרם לשרביב, ורק אז (ככל שנדרש הדבר) לברר אם צמח לה רווח שיש לקזזו אל מול הפסדיה – לא מצאתי ממש בטענת המבקשות אשר לאפשרות שיתקיים הליך סרק. כמו כן, הנזק שעשוי להיגרם למבקשות – וכתוצאה מכך, לקופה הציבורית – הוא נזק כלכלי, ועל כן, מדובר בנזק שהוא בר פיצוי (רע"א 5129/22 מרתון גיא בע"מ נ' חי, פסקה 20 (03.08.2022)). בהתאם לכך, ומבלי להתעלם מהעובדה שהנזק הצפוי להיגרם לשרביב מהיעתרות לבקשה אף הוא נזק כלכלי ובר פיצוי – איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות.

21.ודוק, על הימשכות ההליכים החריגה בתיק זה, עמד בית המשפט המחוזי, באופן מפורש, במסגרת שתי החלטות שניתנו על-ידיו (אחת מהן מושא הבקשה דנן) – ובתוך כך הודגש, כי בכוונתו "להקפיד על עמידה דווקנית במועדים אלה". על כוונה זו חזר בית המשפט בהחלטה בבקשת הדחייה, תוך שציין "כי מדובר בתיק שנפתח בשנת 2007, כך שלא רק שאין מקום לאפשר בו דחיות או ארכות, אלא יש לפעול להקדים או לקצר את לוחות הזמנים ולהקטין מעינוי הדין שכבר נגרם".

בנסיבות אלה, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט בקביעת מועדים להגשת ראיות ודיונים (השוו: סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009; רע"א 9077/12 אספניולי נ' בן עזריה בע"מ, פסקה 9 (13.05.2013); רע"א 7013/15 יעקב נ' יחזקאל, פסקה 6 (22.10.2015)) – הרי שגם בכך יש כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה.

22.אשר על כן, הבקשה נדחית.

23.הוצאות הבקשה תוטלנה במאוחד במסגרת ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור, שעודה תלויה ועומדת.