רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ. אמן סנפיר בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן ) בת"א 54716-05-18 מיום 16.3.2020, במסגרתה נדחתה בחלקה בקשת המבקשת לגילוי ועיון במסמכים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת, חברת שופרסל בע"מ

(להלן: " שופרסל "), היא חברה ציבורית המפעילה רשת סופרמרקטים וחנויות פארם בפריסה ארצית. המשיבה 1, אמן סנפיר בע"מ (להלן: " החברה "), היא חברה פרטית בבעלותה ובניהולה של המשיבה 2, גב' רונית קופל (להלן: " קופל "), העוסקת בייצור ושיווק של תכשיטים ופריטי טקסטיל (להלן, יכונו יחד: " המשיבות "). לטענת קופל, ביום 11.5.2018 הובאה לידיעתה מודעה שפורסמה בעיתון, ובה נראים מוצרי שופרסל כשעליהם מתנוסס סימן בצורת סנפיר. בעקבות כך, ביום 25.5.2018, הגישו המשיבות תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי אותו סימן בצורת סנפיר מהווה את סימן ההיכר של מוצריהן מזה כ-13 שנים (להלן, יכונה: " סימן הסנפיר "). משכך, טוענות הן כי שימושה של שופרסל בסימן זה על גבי מוצריה, מהווה הפרה של זכויות הקניין הרוחני שלהן.

2.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, ביום 16.12.2018 שלחה שופרסל למשיבות דרישה כללית ודרישה ספציפית לגילוי ועיון במסמכים, ודרישה למענה על שאלון (להלן: " דרישת הגילוי "). בחלוף כשנה, אשר במהלכה ניהלו הצדדים הליך גישור שלא צלח, מסרו המשיבות לשופרסל ביום 22.1.2020 תצהיר גילוי מסמכים כללי (להלן: " תצהיר גילוי המסמכים הכללי ") ותצהיר מענה לשאלון. ואולם, לטענת שופרסל, במסגרת המענה לדרישת הגילוי לא השיבו המשיבות לדרישת גילוי המסמכים הספציפית, לא מסרו לעיונה את המסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים הכללי, ולא השיבו על השאלון כנדרש. משכך, ביום 26.1.2020 הגישה שופרסל 3 בקשות לבית המשפט קמא:

האחת – בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים (להלן: " הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים "), במסגרתה ביקשה שופרסל כי בית המשפט קמא יורה למשיבות לגלות ולהעביר לעיונה רשימה של 63 סוגים שונים של מסמכים אשר לשיטתה רלוונטיים לתביעה, ובכלל זאת: דו"חות כספיים של החברה ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה, הסכם העסקתה של קופל בחברה, תכתובות אשר המשיבות היו צד להן ואשר נזכרו בהן מילים הקשורות לתביעה (כדוגמת סנפיר, סימן מסחר, שופרסל ועוד), מסמכים הנוגעים למוניטין הנטען של המשיבות, דו"חות המכירות של מוצרי המשיבות ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, מסמכים הנוגעים לטענת המשיבות כי נעשו מעשי חיקוי, זיוף והעתקה של מוצריהן (מלבד הטענות שהועלו נגד שופרסל), מסמכים הנוגעים לטענת המשיבות ביחס לאיכות מוצריהן, ועוד רבים נוספים;

השנייה – בקשה למתן צו לעיון במסמכים אשר נזכרו על ידי המשיבות במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הכללי (להלן: " הבקשה לעיון במסמכים ");

והשלישית – בקשה להורות למשיבות להשיב באופן מלא על השאלות שנשאלו במסגרת השאלון שצורף לדרישת הגילוי (להלן: " הבקשה למענה על השאלון ").

החלטת בית המשפט קמא

3.

לאחר שהגישו הצדדים את תגובותיהם, ביום 16.3.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה ב-3 הבקשות. בפתח החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי זכות העיון איננה זכות מוחלטת, וכי בית המשפט רשאי שלא לאשר דרישות גילוי מכבידות. לאחר זאת, עבר בית המשפט קמא לדון בכל בקשה בנפרד.

4.

באשר ל בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים , פירט בית המשפט קמא את החלטתו ביחס לכל אחד מ-63 סוגי המסמכים שנתבקשו במסגרת הבקשה. בתוך כך, החליט בית המשפט קמא לדחות רבות מדרישות הגילוי שהעלתה שופרסל במסגרת הבקשה מטעמים שונים. כך למשל, דחה בית המשפט קמא את הדרישה לגלות את הדו"חות הכספיים של החברה ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה מאחר שסבר כי אינם רלוונטיים להליך. כן דחה בית המשפט קמא את הדרישה לגלות דו"חות מכירה של מוצרי המשיבות ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה, מסמכים הנוגעים לטענת המשיבות כי נעשו מעשי זיוף של מוצריהן, ותכתובות של המשיבות אשר נזכרו בהן מילים הקשורות לתביעה, בקבעו כי מדובר בדרישות כוללניות ומכבידות יתר על המידה. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את הדרישה לגילוי מסמכים הנוגעים לאיכות מוצרי המשיבות היות שסבר כי עניין זה חורג ממסגרת ההליכים המקדמיים.

5.

באשר ל בקשה לעיון במסמכים , ציין בית המשפט קמא כי, ככלל, הדרישה לעיין במסמכים שגולו על ידי הצד שכנגד במסגרת תצהיר גילוי מסמכים כללי היא לגיטימית מעצם טיבה וטבעה. לאחר זאת, בחן בית המשפט קמא באופן פרטני כל מסמך שנזכר בתצהיר גילוי המסמכים הכללי. בתוך כך, התייחס בית המשפט לדו"חות הכספיים של חברות ציבוריות שונות, אותן הזכירו המשיבות בתצהיר גילוי המסמכים הכללי. בעניינם, קבע בית המשפט קמא כי היות שמדובר במסמכים הגלויים לכל ושופרסל יכולה להשיגם בכוחות עצמה, אין לחייב את המשיבות להעבירם לעיונה.

6.

באשר ל בקשה למענה על השאלון , קיבל בית המשפט קמא את מרבית טענותיה של שופרסל, והורה למשיבות להשיב באופן מלא על השאלות אשר לעניינן טענה שופרסל כי לא קיבלה תשובה מספקת.

בקשת רשות הערעור

7.

במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, מלינה שופרסל על החלטת בית המשפט קמא, ככל שהיא נוגעת לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ולבקשה לעיון במסמכים. לשיטתה, ההחלטה צמצמה את היקף גילוי המסמכים בתיק, תוך פגיעה בזכותה של שופרסל לעיין במסמכים רלוונטיים הנחוצים לשם הוכחת הגנתה ולשם בירור המחלוקות בתיק. בתוך כך, טוענת שופרסל כי הדו"חות הכספיים של החברה ודו"חות המכירה של מוצרי המשיבות ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה רלוונטיים ביותר לבירור המחלוקת בין הצדדים, שכן יש בהם כדי ללמד על היקף המכירות של מוצרי המשיבות ועל ההשפעה הנטענת של מוצריה של שופרסל על היקף זה. באשר לדרישה לגילוי מסמכים הנוגעים לטענת המשיבות ביחס לזיוף מוצריהן ולגילוי תכתובות בהן נזכרו מילים הקשורות לתביעה, נטען כי מדובר בדרישות ממוקדות ומוגדרות אשר אין בהן כדי להכביד על המשיבות. לבסוף, ביחס לדרישתה לגלות מסמכים הנוגעים לאיכות מוצרי המשיבות, טוענת שופרסל כי מדובר במסמכים הנוגעים לנדבך מרכזי במחלוקת, וכי ככל שמסמכים אלו לא יגולו, היא לא תוכל להתייחס באופן רציני ומבוסס לטענות שהועלו לעניין זה על ידי המשיבות.

8.

לצד טענות אלו, טוענת שופרסל כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את בקשתה להורות למשיבות להעביר לעיונה את הדו"חות הכספיים של החברות הציבוריות, אשר נזכרו בתצהיר גילוי המסמכים הכללי מטעם המשיבות. ראשית, מציינת שופרסל כי במסגרת התצהיר האמור, הזכירו המשיבות " דו"חות כספיים ומאזנים תקופתיים/שנתיים של חברות ציבוריות כולל של החברות: i . פוקס – ויזל בע"מ; ii . קבוצת גולף א.ק. בע"מ – Golf & Co. ;

iii . אלון רבוע כחול ישראל בע"מ (נאמן-ורדינון) " (ההדגשה הוספה. ראו: סעיף 46 לנספח 17 לבקשת רשות הערעור). לטענתה, נוסח זה וריבוי הדו"חות אליהם הוא עשוי להתייחס אינו מאפשר לה לדעת לאילו מסמכים בדיוק התכוונו המשיבות. כמו כן, טוענת שופרסל כי על פי הדין והפסיקה, זכות העיון של בעל דין נוגעת לכל מסמך שהוזכר בתצהיר גילוי המסמכים שהגיש בעל הדין שכנגד, וזאת אף אם מדובר במסמך פומבי או במסמך אשר כבר מצוי בידו של בעל דין המבקש לעיין בו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. מושכלות יסוד הן כי החלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, ולמעט במקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן. הלכה זו חלה ביתר שאת ביחס להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים, אשר בהן תתערב ערכאת הערעור אך במקרים בהם ההחלטה איננה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו: רע"א 298/20 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' עו"ד וטשטיין , פסקה 5 (4.2.2020) (להלן: " עניין שלמה כהן "); רע"א 6706/19 יונה חדד ואחיו נכסים והשקעות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ , פסקה 3 (23.12.2019) (להלן: " עניין מפעלי ים המלח ");

רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (17.11.2019) (להלן: " עניין יאסין ")). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

10.

כפי שציינתי בעבר, " בהתדיינות אזרחית נקודת המוצא היא עקרון הגילוי, ואולם כנגד עקרון זה עומדים שיקולים נוספים, ביניהם הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד המגלה. בית המשפט נדרש לאזן בין השיקולים הללו בהתאם לנסיבות העניין " (עניין מפעלי ים המלח , פסקה 4. ראו גם: עניין שלמה כהן , פסקה 6; עניין יאסין , פסקה 11; רע"א 4167/18 מסכת אילת בע"מ נ' דרור ניהול מלונות בע"מ , פסקה 15 (24.10.2018) ). בענייננו, הערכאה המבררת, לה בקיאות בטענות הצדדים ובגדר המחלוקת ביניהם, בחנה כל אחת ואחת מן הדרישות המרובות שהעלתה שופרסל, תוך שהיא מאזנת בין הרלוונטיות הנטענת של המסמכים לבין שיקולים העומדים מנגד, לרבות היקף ההכבדה של הליכי הגילוי על המשיבות והחשש לחשיפת סודות מסחריים מוגנים שלהן. לאחר שנתנה דעתה למכלול השיקולים, החליטה לקבל חלק מן הדרישות ולדחות אחרות. משלא מצאתי כי קביעותיו של בית המשפט קמא בלתי סבירות או מתעלמות מנסיבות שראוי היה להתחשב בהן, לא ראיתי מקום למתן רשות ערעור.

11.

מעבר לאמור, לא ניתן להתעלם מכך שדרישותיה המרובות של שופרסל במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים הוצגו באופן גורף וכוללני ביותר, ומתקבל הרושם כי עיקר תכליתן – הכבדה על המשיבות. לעניין זה שתי השלכות עליהן אבקש לעמוד – האחת דיונית והשנייה מהותית.

12.

מן הבחינה הדיונית, סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: " הצו ") קובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון ".

החלטה בבקשת גילוי גורפת, אף אם הבקשה נכללה במסמך שכותרתו " בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים ", אינה בגדר " החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני ", כמשמעות מונח זה בסעיף 1(10) לצו. לפיכך, היא באה בגדר הכלל (החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי) ולא בגדר החריג, ולא תינתן לגביה רשות ערעור. עמדתי על כך בהחלטתי ברע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ , פסקה 7 (11.6.2019):

כלל הוא כי אופי בקשה לגילוי מסמכים, שאלת היותה כללית או ספציפית, תבחן על פי אמות מידה מהותיות, דהיינו על פי טיב הבקשה ולא על פי כותרתה (רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור , פסקה 9 (1.7.2012); רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד טולידאנו , פסקה 7 (21.3.2012)). בענייננו, למרות שהמבקשות מכנות את בקשתן "בקשה לגילויי מסמכים ספציפיים", עיון בבקשה מראה כי טיב הבקשה כללי, שלא לומר גורף. מדובר בבקשה הכוללת כ-12 סעיפים אשר בכל אחד מהם מתבקש היקף מסמכים רחב מיני ים. [...]

אכן, בקשה למסמכים ספציפיים יכולה שתהיה ביחס לסוג מסמכים, ויכולה אף להתייחס למספר סוגי מסמכים, אך עליה גם להיות ממוקדת ומצומצמת דיה (עניין שדורי פרסומת , פסקאות 10–11). במקרה דנן, הבקשה לגילוי מסמכים אינה ממוקדת, והצטברות המסמכים המבוקשים במסגרתה היא כה גורפת, שקבלתה כספציפית תרוקן מושג זה ממשמעות. ודוק, כשם שהצטברות של גרגרי חול יוצרת בשלב מסוים ערימה, כך גם הצטברות של בקשות פרטניות לגילוי מסמכים מסוימים יוצרת בשלב מסוים בקשת גילוי כללית – ויובהר: למרות שנתקשה מאד להגדיר מתי בדיוק נחצה הגבול, הרי שלרוב לא נתקשה כלל לומר בבטחה כי הגבול נחצה זה מכבר. כך הדבר בענייננו.

נראה כי הדברים נכונים גם במקרה דנן.

13.

מן הבחינה המהותית, בית משפט זה כבר עמד על כך שאחד הפרמטרים אותם יש לשקול בעת החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוא מידת ההכבדה של הגילוי על הצד שכנגד. ודוק – ככל שמידת ההכבדה צפויה להיות גדולה יותר, כך יש להקפיד בבחינת הרלוונטיות של המסמכים (ראו: רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך , פסקה 13 (24.1.2016); רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין , פסקה 19 (13.10.2009); רע"א 9322/07 Gerber Products Company

נ' חברת רנדי בע"מ , פסקה 8 (15.10.2008)). בענייננו, לא מצאתי כי שופרסל הצביעה בטענותיה ביחס לסוגי המסמכים שפורטו לעיל על עוצמת רלוונטיות כזו שיש בה כדי להתגבר על מידת ההכבדה הצפויה למשיבות מגילויים. אומנם, ייתכן, ונראה כי אף בית המשפט קמא סבר כך, כי עוצמת הרלוונטיות של אותם סוגי מסמכים הייתה מצדיקה את גילויים לו הייתה שופרסל ממקדת את דרישותיה אך למסמכים הנחוצים לה לצורך בניית הגנתה מול טענות המשיבות, ונמנעת מלנסח את דרישותיה באופן כה רחב וגורף. ואולם, משבחרה שופרסל לילך בדרך זו, סבורני כי בית המשפט קמא איזן באופן ראוי בין השיקולים, ובוודאי שאין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור (השוו: רע"א 4167/18 מסכת אילת בע"מ נ' דרור ניהול מלונות בע"מ , פסקה 15 (24.10.2018); רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 197 (2002)).

14.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. שופרסל תישא בהוצאות המשיבות בסכום של 7,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובת המשיבות.