רע"א 7586/15 רונן בן צבי נ. אידה אלשיך

1.האם על תובע בתביעה אזרחית להראות תשתית ראייתית להצלחה בתביעתו, על מנת לבסס בקשה לגילוי מסמכים?

2.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי-חייט ) מיום 8.10.2015 בת"א 1378-03-14 , בגדרה נדחתה בקשת המבקש לגילוי מסמכים ספציפי.

רקע

3.עניינו של הסכסוך בין הצדדים בדירה הבנויה על גגו המזרחי של בניין ברחוב זרובבל 9 בתל-אביב, המכונה על-ידי המבקש "דירה מס' 8" (להלן: "הדירה" ). הבניין עצמו, הידוע כחלקה 72 גוש 6912, נבנה בשנת 1934. בפנקס הבתים המשותפים רשומות בו 6 דירות בלבד, השוכנות בשלוש קומותיו התחתונות של הבניין. המשיבים הם הבעלים הרשומים ב-6 דירות אלו. הדירה ודירה נוספת הבנויות על גג הבניין יוצרות מעין קומה רביעית, הן נבנו לפני עשרות שנים ללא היתר בניה, ואינן רשומות בפנקס המקרקעין המשותפים. לפיכך, מבחינה קניינית הן לכאורה חלק מהרכוש המשותף.

4.הבעלות בדירות בבניין הועברה בין אנשים שונים ברבות השנים. אחד מהם, מר ראובן כהן ז"ל (להלן: "כהן" ), היה בזמנו הבעלים הרשום של כל הדירות באגף המזרחי של הבניין – דירות 2, 4, ו-6. לאחר שכהן נכנס לקשיים כלכליים, נמכרו הדירות שבבעלותו באמצעות כונס נכסים. המשיבה 2 רכשה את דירות מס' 2 ו-4, בשתי הקומות של הבניין, והמשיב 6 רכש את דירה מס' 6, בקומה השלישית. המשיבים 4-5 הם בעליה של דירה מס' 5, היא הדירה הנוספת בקומה השלישית (לצורך בקשה זו, יכונו המשיבים 4-6, הם המשיבים הרלבנטיים, כ "משיבים" ).

5.טענתו הבסיסית של המבקש היא כי הדירה הבנויה על הגג היא דירה נפרדת, וכי מדובר בדירות לכל דבר ועניין, על אף שהדבר אינו בא לידי ביטוי במרשם המקרקעין. את העדר רישומה של הדירה הוא תולה במחדלם של המשיבים 4-5 ושל כהן, אשר לא פעלו לרישומו של הסכם שיתוף במקרקעין שנחתם ביניהם ביום 14.7.2001, ביחס לחלוקת השימוש בגג הבניין. לטענת המבקש, במהלך מכירת הדירה למשיב 6 באמצעות כונס הנכסים בשנת 2004 הוצהר כי המכירה אינה כוללת את הדירה דנן, שהיתה מושכרת אותה עת לדייר מוגן. עוד טען המבקש, כי הדירה נרכשה על-ידו מאת יורשיו של כהן בסוף שנת 2009, וכי עומדת לו הזכות לשנות את צו רישום הבית המשותף ולרשום עצמו כבעלים בדירה.

6.מנגד, טענתם של המשיבים היא כי בבניין קיימות 6 דירות בלבד, וכי מעולם לא היו בו 8 דירות. אשר לשתי הדירות המצויות בגג, אלו נבנו ללא היתר על הרכוש המשותף המוצמד לדירותיהם של המשיבים. המשיבים טוענים כי לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש לזכויות במקרקעין, מקום בו הן נוגדות את המצב הרישומי במקרקעין מוסדרים. בנסיבות אלו, טוענים המשיבים, ממילא לא היה לכהן או ליורשיו מה למכור למבקש, ולמבקש לא עומדת זכות תביעה נגד המשיבים. עוד נטען כי גם מנוסח הסכם הרכישה של דירה מס' 6 בין כהן למשיב 6, אותו צירף המבקש לכתב התביעה, עולה כי הבעלות על דירה זו כוללת גם את הדירה על הגג. לטענת המשיבים, הדבר הוא בבחינת הודאת בעל דין מצד המבקש. אשר להסכם השיתוף בין הצדדים נטען כי משעה שזכויותיו של כהן הועברו לניהולו של כונס הנכסים, והלה סירב לחתום על המסמכים הדרושים לאימוצו ורישומו, ירד הסכם זה לטמיון ואיבד מערכו. כמו כן טוענים המשיבים, כי גם אם יתקבלו טענות המבקש לעסקה נוגדת במקרקעין, הרי שממילא עסקה זו מאוחרת לזכויותיהם של המשיבים שנגמרו ברישום ולפיכך נדחית מפניהם.

7.המחלוקת בין הצדדים הניבה מספר הליכים משפטיים בערכאות שונות. התביעה בה עסקינן היא האחרונה שבהם, ובמסגרתה עתר המבקש לסעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכות הבעלות בדירה וכי הוא זכאי להרשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלי הדירה, לאחר שיתוקן צו רישום הבית המשותף כך שיכלול את 8 הדירות הקיימות בבניין. כמו כן התבקש במסגרת התביעה מינויו של כונס נכסים לצורך ביצוע הרישום האמור. במסגרת ההליכים המקדמיים הגיש המבקש גם בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, בגדרה ביקש כי המשיבים יגלו לו את הסכמי הרכישה של הדירות שבבעלותם, שטרי הרישום בלשכת המקרקעין, ההצהרות למיסוי מקרקעין, לרבות המסמכים שנלוו אליהם. המבקש טען כי מדובר במסמכים רלבנטיים הקשורים במישרין לליבת המחלוקת בין הצדדים, וכי ניתן יהיה ללמוד מהם על היקף הזכויות שרכשו המשיבים בבניין, ואם אלו משתרעות גם על הדירה שבמחלוקת. כמו כן נטען כי ברי שהמסמכים האמורים אינם חוסים תחת חיסיון כלשהו, וכי עצם התעקשותם של המשיבים להסתיר את המסמכים מעלה את הסברה כי מדובר במסמכים "מזיקים" מבחינתם, אשר יש לגלותם כדי לאפשר לרדת לחקר האמת. המשיבים התנגדו לבקשה, וטענו כי מדובר בבקשה טורדנית. כמו כן טענו כי היה על המבקש להראות תשתית כלשהי לעילת התביעה ולבקשה לגילוי מסמכים, לפיה כהן המנוח רכש 4 דירות נפרדות, וזאת לא עשה המבקש. משכך, כך נטען, אין כל רלבנטיות למסמכים המבוקשים וזאת מאחר שלתביעת המבקש אין יסוד. עוד טענו המשיבים כי ממילא כל המסמכים המבוקשים קיבלו ביטוי מלא במרשם המקרקעין, שאם לא כן לא היו נרשמות הזכויות, ולפיכך אין צורך בגילוים.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט כי הטעם לדחיית הבקשה הוא חוסר התוחלת שבתביעה כולה:

"לאחר שעיינתי גם בתגובות ובכתב התביעה ראיתי לדחות את הבקשה מאחר שהתרשמתי כי מדובר ב'מסע דיג' שאין להתירו. לא מצאתי כי ניתן לומר שהתובע הניח תשתית עובדתית לכאורית לבסס את עילת התביעה שהגיש, גם לא מצאתי בתובענה כי היא מגלה יריבות ישירה מול הנתבעים, בוודאי כזו המצדיקה גילוי מסמכים הרלבנטיים דווקא לזכויות הרשומות של הנתבעים, שכלל אינן במחלוקת בתובענה, והגעתי למסקנה כי אין לאפשר לתובע לערוך את 'מסע הדיג' אחר מסמכים מתוך תקווה (אולי אף ספקולטיבית) שמא ימצא התובע באותם מסמכים חומר שיסייע לו לבסס את התביעה שהגיש ואינה כוללת תשתית לכאורית להוכחת זכותו לסעד המבקש".

עוד קבע בית המשפט, כי על אף העיקרון לפיו יש לאפשר גילוי מירבי ורחב של המידע הרלבנטי למחלוקת, הרי ש "בטרם יעבור בית המשפט לשאול את עצמו האם יש במסמכים שמבוקש לגלות רלבנטיות לשאלות שבמחלוקת, עליו לבחון תחילה האם התובע הניח "תשתית ראייתית לכאורית, ולו מינימאלית" לטענותיו שבתביעה, וכן עליו להשתכנע כי אכן הונחה תשתית לכאורית לזכות לקבלת הסעד לו עותר התובע ולבחון את עוצמתה הלכאורית של התביעה בטרם 'יפתחו לרווחה שערי גילוי המסמכים'" . לעניין זה הפנה בית המשפט לפסיקת בית משפט זה בבג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה

(30.1.2011) (להלן: "עניין בר-אילן "), וכן ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי , פ"ד מז(5) 764 (1993) (להלן: עניין סקולר "). בענייננו, כך נקבע, לא נראה כי המבקש הניח תשתית עובדתית שכזו. מכאן מנה בית המשפט את הקשיים המשפטיים העומדים לפני המבקש בתביעתו, ובין היתר הפנה לכך שהמרצת פתיחה דומה שהגיש בעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 55376-11-12) נמחקה גם היא, בעקבות הערות בית המשפט. נוכח האמור נדחתה הבקשה. המשך הטיפול בתיק נדחה והוא נקבע למעקב, "כדי לאפשר לצדדים לשקול התנהלותם בהליך" .

טענות הצדדים

9.מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי שגגה יצאה תחת ידי בית המשפט המחוזי, שעה שדרש קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לתביעה, כתנאי לגילוי מסמכים. המבקש טוען כי הפסיקה הנוהגת מחייבת, כדבר שבשגרה, גילוי מקסימלי ונרחב ככל האפשר, מתוך מטרה להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק בין הצדדים. לטענתו, אין הצדקה להתנות כלל זה בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית, וזו נדרשה (למשל בעניין בר-אילן ובעניין סקולר ) רק מקום בו היה עלול גילוי המסמכים לפגוע בחיסיון או בזכויות נוגדות, כגון סוד מסחרי, סודיות בנקאית, זכות לפרטיות וכדומה. בענייננו, כך נטען, לא מתקיים אף חריג או שיקול שמכוחו יש להגביל את גילוי המסמכים, למעט העובדה שהמשיבים מסרבים לחשוף מסמכים אשר עלולים להזיק לגרסתם. לפיכך, יש לגלות את המסמכים. לחלופין טוען המבקש כי ממילא הניח תשתית ראייתית לכאורית לסעדים הנדרשים על-ידו, ואף הרבה מעבר לכך, וגם מטעם זה דין בקשתו להתקבל.

10.המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים יתדותיהם בהחלטת בית המשפט המחוזי, על נימוקיה. עיקרה של התגובה מטעמם מוקדש להצגת טענותיהם ביחס לתובענה עצמה, אשר לשיטתם היא משוללת יסוד. הם סבורים כי משמצא בית המשפט המחוזי כי אין תשתית עובדתית המאפשרת הוכחת התביעה, ממילא גם אין מקום למתן סעד של גילוי מסמכים. עוד הם מוסיפים כי תוכנם של המסמכים איננו רלבנטי, מאחר ולא זכויותיהם שלהם עומדות על הפרק, אלא זכותו הנטענת של המבקש. בנסיבות אלו, כך נטען, הרי שהענות לבקשה תביא ל "פגיעה קשה ולא מוצדקת בזכויות האישיות והפרטיות של בעלי הדירות" .

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, על נספחיהן, מצאתי כי יש לדון בבקשה כבערעור. כמו כן, סבורני כי דין הערעור להתקבל לגופו.

חובת הגילוי ואיזונה מול אינטרסים נוגדים

12.רבות דוּבּר על חשיבותו של עיקרון הגילוי בין הצדדים במסגרת ההליך האזרחי. בעניין אחר עמדתי על כך שנקודת המוצא העקרונית בסוגייה היא זו של גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת (רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg , פסקה 14 וההפניות שם (16.03.2015)). כפי שנאמר בעניין סקולר , על-ידי השופט צ' טל : "כל חיסיון מפני הצגת ראיה רלוואנטית במשפט - הוא פגיעה

בעשיית משפט. בהיותה רלבנטית עשויה הראיה להשפיע ואף להכריע, ומניעתה עלולה

להוציא 'משפט מעוקל '" ( שם , 781). לאור האמור, ננקטת ביחס לחובות הגילוי גישה מרחיבה:

"כלל היסוד לעניין גילוי ועיון במסמכים הוא של 'משחק בקלפים גלויים' ולפיו נדרשים בעלי הדין לגילוי מרבי של מסמכיהם. כלל זה מאפשר להניח לפני הצדדים, ובתוך כך לפני בית המשפט, את מלוא התשתית הראייתית הרלבנטית לשם הכרעה בסכסוך, וכך הוא משרת תכלית כפולה – חקר האמת ויעילות דיונית. הכלל האמור גם מונע מצב שבו בעל דין יפתיע את יריבו באמצעות ראיה שלא היתה לו הזדמנות לבדקה. באופן זה הוא מגן על זכותו של בעל דין להליך ראוי, זכות שנקבע בפסיקתנו כי היא יונקת מזכות הגישה לערכאות"

(רע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited נ' Max Donnelly , פסקה 22 (29.9.2013) (להלן: "עניין מילגרד "); ראו גם רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן – ישראל בע"מ , פ"ד נח(1) 97, 100 (2003) (להלן: "עניין ביטום "); רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, 61 (1995)).

ערך גילוי האמת ועקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הם אפוא הכלל במשפט, ומניעת הגילוי היא החריג (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי , פסקה 10 (27.6.2006) ). על-פי גישה זו, מבקש הגילוי אינו צריך להוכיח רלבנטיות ודאית של המסמך, אלא די בכך שיצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות להליך (רע"א 6033/13 GLAXO SMITHKLINE P.L.C

נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 6 (27.11.2014) (להלן: "עניין גלקסו "); רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ (15.8.2012),

בפסקה 17 וההפניות שם ).

13.מנגד, מקובלנו מקדמת דנא כי זכות זו אינה זכות מוחלטת. הזכות לגילוי ועיון עשויה לסגת מפני זכויות מוגנות אחרות (עניין ביטום , 100; עניין סקולר , 781; עניין מילגרד , פסקה 22). אחד הפרמטרים הרלבנטיים הוא מידת ההכבדה על הצד האחר. אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלבנטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל , פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 159, 162 (1950)). מקובלנו, כי בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך נקפיד בבחינת רלבנטיות הגילוי ולהפך ( רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין , פסקה 19 (13.10.2009) (להלן: "עניין ידיעות אחרונות ") ; רע"א 9322/07 Gerber Products Company

נ' חברת רנדי בע"מ (22.11.2007)).

אחת הנסיבות שאותן יש לבחון אפוא, היא מידת תלותו של המבקש בגילוי המסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה ועומדת. משכך, לא ינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196 (2002); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ , פסקה 3 (25.12.2007)). הוראה זו משתקפת גם בלשון תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות "), לפיה

לא יתן בית המשפט או רשם צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות (עניין ידיעות אחרונות , פסקה 19).

14.אשר לתנאי של הצבת תשתית ראייתית לכאורית כתנאי לגילוי מסמכים, עיון בפסיקה מלמד כי תנאי מחמיר שכזה נדרש אך ורק כאשר על כף המאזניים האחרת מוטלת זכות כבדת משקל, כגון ערך או אינטרס החוסה בצלו של חיסיון המעוגן בדין או בפסיקה.

כך למשל התבקשה הצגתה של תשתית ראייתית לצורך חשיפת סודות מסחריים של צדדים שלישיים (עניין ביטום ; עניין גלקסו ; רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ , פ"ד נו(4) 865 (2002)). במקרים אחרים נדרשה תשתית ראייתית לקנוניה והברחת נכסים על מנת להורות על חשיפת חשבונות של צדדים שלישיים (עניין סקולר ; עניין מילגרד ; ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון , פ"ד מב(1) 563 (1988)). יודגש, כי הפסיקה לא סברה כי יש צורך דווקא בקיומו של חיסיון "פורמלי", על מנת לדרוש איזון כאמור:

"מעשה של יום ביומו שבתי המשפט מאזנים בין אינטרס הגילוי בהליך משפטי לבין אינטרסים נוגדים אחרים הראויים להגנה, גם אם אינטרסים אלה אינם מוגדרים כ'חיסיון', כמו אינטרס ההגנה על הליכי ביקורת וחקירה או האינטרס של הגנת הפרטיות (ראו, לדוגמה, בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (20.6.2005))" (עניין בר-אילן , פסקה 9 לחוות דעתו של השופט י' עמית ).

מכל מקום, מקומו הראוי של האיזון בין האינטרסים הנוגדים מצוי למעשה במסגרתה של דרישת ההכבדה . כך נפסק במפורש, לשם הדוגמה, כאשר נטענה טענה כי גילוי מסמכים מסוימים עלול להוביל לפגיעה בפרטיות (עניין ידיעות אחרונות , פסקה 21). אזכיר בשנית את שציינתי קודם לכן, כי במסגרת האיזון קיימים יחסי הגומלין בין דרישת ההכבדה, לבין הרלבנטיות של המסמכים. בכך מתבטא האיזון שבין שני העקרונות.

15.הנה כי כן, נמצאנו למדים כי נקודת המוצא היא הגילוי, ומניעתו היא החריג. נדרש ערך בעל משקל מיוחד כדי להצדיק גריעה מחובת הגילוי (רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת – סוכנות ביטוח בע"מ , פ"ד נה(3) 661, 664 (2001)). ככל שהדברים נוגעים לחסיונות סטטוטוריים או הלכתיים, נמצאו בפסיקה עניינים שבהם נדרשו בעלי דין להראות כי עומדת להם תשתית ראייתית לכאורית להצלחת התביעה, וזאת כחלק מאיזון מול דרישת ההכבדה. ואולם, דרישה להצגת תשתית ראייתית כדרישה עצמאית – יגענו ולא מצאנו.

מן הכלל אל הפרט

16.בהחלטת בית המשפט המחוזי בענייננו נקבע, כי על המבקש מוטל נטל מחמיר, לפיו עליו להראות כי עומדת לו תשתית ראייתית לכאורית להצלחת התביעה, וזאת על מנת שניתן יהיה להעתר לבקשתו לגילוי מסמכים. זאת, לאור ההכבדה שחובת הגילוי מטילה לכאורה על המשיבים. בכך, לטעמי, לא דק פורתא בית המשפט המחוזי.

17.אזכיר, כי טענת המשיבים בתגובתם לבקשה לגילוי מסמכים לא התבססה על ההכבדה אשר תיגרם להם מחמת הגילוי. טענת ההכבדה נטענה בחצי פה ובשפה רפה, והתפרסה על שתי שורות ומחצה מתוך שלושה עמודים. כל שנאמר בה הוא כי יש בה חדירה מיותרת לתחום הפרט, וכי חלק מהמסמכים המבוקשים מצוי בידי המבקש. שאר תגובת המשיבים עסקה כולה בחוסר התוחלת הקיים, לשיטתם, בעצם ניהול התובענה. בית המשפט אימץ במלואה את גישת המשיבים. ואולם, גישה זו הופכת את היוצרות – את החריג לכלל ואת הכלל לחריג. לא המבקש הוא שהיה צריך להוכיח את זכותו לגילוי המסמכים, אלא דווקא המשיבים הם אלו שהיה עליהם להראות כי גילויים כרוך בהכבדה יתרה, בפגיעה בחיסיון מוּכּר או באינטרס או זכות אחרת. כזאת לא נעשה. ואכן, דומה שאין מדובר בהכבדה רבה – לא מדובר במסמכים רבים שיש קושי להשיגם, וממילא המבקש הציע לפעול בעצמו על מנת לבקשם מהרשויות הרלבנטיות. בנוסף לכך, לא נראה כי יש בחשיפתם משום פגיעה חמורה בפרטיות המשיבים. משכך, עומד כלל הגילוי על מכונו.

18.אשר לטענה לפיה המסמכים המבוקשים אינם רלבנטיים וממילא אינם יכולים להוכיח את טענות המבקש, אינני סבור כי ניתן לומר כך מראש, ומבלי לעיין במסמכים עצמם. המסמכים האמורים משליכים במישרין על נושא המחלוקת בין הצדדים, והוא היקף הזכויות בבניין הנתון לכל אחד מהם. משכך, סבורני כי די בכך על מנת להראות כי קיימת רלבנטיות אפשרית למסמכים, באופן המצדיק את גילוים.

19.אבקש להדגיש, כי אין בדברַי אלה משום הבעת עמדה לגופה של המחלוקת בין הצדדים. כפי שהובהר למבקש על-ידי מותבים שונים ובערכאות שונות, עמדתו היא עמדה מוקשית, ולפניו עומדות משוכות משפטיות גבוהות למדי. ואכן, בית המשפט המחוזי הביע עמדתו כי התובענה היא חסרת תוחלת. איני רואה לטעת מסמרות בדבר הזה בשלב הנוכחי. מכל מקום, דעתי היא כי בכך הקדים בית המשפט את המאוחר. מקומו הנכון של דיון מסוג זה הוא במסגרת בקשה למחיקה על הסף, ככל שתוגש, ולא במסגרת בקשה לגילוי מסמכים אשר לא הוכח כי יש בה משום הכבדה בגילוים.

20.לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. המשיבים יגלו למבקש את המסמכים המבוקשים בתוך 14 יום, ולחלופין יתנו בידיו יפוי כוח מתאים המופנה לרשויות המס וללשכת רישום המקרקעין, על מנת שיוכל לעיין בעצמו במסמכים.

21.הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי בעת סיום הדיון בתובענה. אם יסתבר כי לחינם נתבקשו המסמכים, גם לכך ינתן ביטוי הולם.