רע"א 5452/16 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. עמותת קריית נווה שלום לשע

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 55653-03-15, שניתנה על ידי כבוד השופט ר' וינוגרד ביום 8.6.2016, במסגרתה נעתר באופן חלקי לבקשתה של עמותת קרית נוה שלום (ע.ר) (להלן: המשיבה או העמותה ) לגילוי ועיון במסמכים (להלן: ההחלטה ). בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת, מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (להלן: המבקשת

או רמ"י ), בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה.

2.מדובר בתביעה שהגישה העמותה, המפעילה את ישיבת "פורת יוסף", ובעלת זכויות חכירה במגרש בירושלים, בגין כספים ששילמה - לטענתה - ביתר, במסגרת עסקת שינוי ייעוד מקרקעין והשלמה למכר. על פי הנטען בתביעה, בהחלטתה של רמ"י נפלו טעויות שהביאו לדרישת תשלום ביתר, בין היתר, בנוגע למועד הקובע לשומה, היקף הזכויות שלפיהן נערכה השומה, אי ניכוי סכומים בגין שווי הריסת המבנים הקיימים ועוד. עילות התביעה תוארו בכתב התביעה באופן כוללני ותמציתי יחסית, והן כללו עילות מתחום דיני החוזים, הנזיקין ועשיית עושר. כמו כן, נטען להפרת החובה "לפעול בהגינות, בשוויוניות , ובסבירות" [ההדגשה אינה במקור - י.ד. ] המוטלת על המבקשת כרשות מנהלית.

3.במהלך ניהול התביעה, הגישה העמותה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים (להלן: הבקשה לגילוי מסמכים ), במסגרתה ביקשה (כסעד חלופי) לחייב את רמ"י למסור " פרטים ונתונים לגבי כל המקרים בהם גוף שחכר קרקע מהמשיבה

[המבקשת דכאן - י.ד.] , בייעוד למוסד ו/או מבנה ציבור, ביקש לשנות ניצולת ו/או קיבולת לצורכי הרחבת המוסד או הבניין, שעה שהללו לא הוגבלו בחוזה החכירה, ללא הליך של שינוי יעוד, מאז 1954 ועד היום, ובכלל זאת קבלת מועדי ביצוע העסקה, מהות התשלום אשר הוטל ככל שהוטל בגין העסקה, אופן חישוב תשלום זה וגובהו (לרבות מקרים בהם ידעה המשיבה על הגדלת הקיבולת כאמור ולא דרשה תשלום בגין כך) ".

4.בתגובה לבקשה לגילוי מסמכים טענה רמ"י שהנתונים המבוקשים נועדו לבסס טענת הפליה ערטילאית וספקולטיבית, שלא הונחה לה ולו תשתית ראייתית לכאורית. עוד טענה, שאין בידיה מסד נתונים או ארכיון אלקטרוני המאפשר התחקות אחר עסקאות מהסוג המבוקש, ולפיכך חיפוש הנתונים יהווה הכבדה ניכרת שלא לצורך.

5.בית המשפט המחוזי נעתר, כאמור, באופן חלקי לבקשה לגילוי מסמכים, תוך שהוא מציין, כי אכן לא ניתן לדעת בשלב מקדמי זה אם טענת ההפליה מבוססת דיה אם לאו. עם זאת, כך נקבע, קיים לכאורה קושי מובנה בבירור טענה זו אם רמ"י לא תמסור פרטים מתאימים לעמותה. שאלת זו, לשיטת בית המשפט, היא בעלת משמעות לצורך החישוב לו טוענת העמותה, ולפיכך היא זכאית להפנות לרמ"י דרישה לגילוי מסמכים הנוגעים לסוגיה זו, ועל רמ"י החובה לגלות אם ברשותה מסמכים כנדרש. אשר לטענת ההכבדה שהעלתה רמ"י, היה בית המשפט נכון לקבל כי אכן מדובר במלאכה המצריכה זמן ומאמץ מרובים, זאת על אף שלא צורפו נתונים או תצהיר לאמתה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי רמ"י תבצע "בחינה ובדיקה של החומר הארכיוני בהיקף של עד 100 שעות עבודה לצורך איתור המסמכים כנדרש". עוד נקבע, כי העמותה תשלם לרמ"י סכום של 10,000 ש"ח לצורך כיסוי הוצאות בדיקה זו, וכתנאי לביצועה; ככל שיתברר כי עלות ביצוע הבדיקה והחקירה עלו על סכום זה, תוכל רמ"י - כך נקבע - להגיש בקשה מתאימה, בצירוף תצהיר ונתונים עובדתיים.

6.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור, בה נטען כי אין כל הצדקה עניינית לחייב את רמ"י לבצע את הבדיקה המכבידה. לטענת המבקשת, אין רלוונטיות לביצוע הבדיקה המבוקשת, שכן מדיניותה של רמ"י קבועה בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, בנהלים ובחוזי החכירה שנחתמו עם המשיבה. עוד נטען, שהמסמכים המבוקשים נועדו להוכיח הפליה פסולה, ללא שהובאה ראשית ראייה לטענה זו, תוך היפוך הנטל, וכאשר טענה זו נטענה לראשונה בבקשה לגילוי מסמכים. אשר להכבדה הכרוכה באיתור הנתונים, טוענת המבקשת, כי משמעות ביצוע ההחלטה היא השבתת עובד בתקן במשך למעלה משלושה שבועות ופגיעה בשירות שעליו ליתן לציבור. בבקשה לעיכוב ביצוע, הוסיפה המבקשת, כי לאחר קבלת ההחלטה, היא ביצעה בדיקות שנועדו לבחון את ישימותה של ההחלטה, ובהן התברר כי אין אפשרות ממשית לפלח באופן ממוכן את הנתונים כפי שנקבע בהחלטה, ולמעשה איתור הנתונים יצריך בדיקה ידנית ומעמיקה של כל תיק ותיק, כשגם בדיקה מסוג זה אינה מבטיחה הפקת תוצאות אפקטיביות שישפיעו על תוצאות ההליך. טענות אלה נתמכו בתצהיר.

7.ביום 7.7.2016 ניתן צו ארעי המעכב את ביצוע ההחלטה וכן הוריתי למשיבה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור, תוך התייחסות גם לבקשה לעיכוב ביצוע.

8.בתגובתה תומכת המשיבה בהחלטה. לדבריה, ככלל, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בנושא גילוי מסמכים, אלא אם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים. המשיבה טוענת, שלהחלטותיה של מועצת מקרקעי ישראל ולנהלים אין רלוונטיות, שכן השאלה היחידה שרלוונטית היא כיצד נהגה המבקשת בפועל במקרים דומים לאורך השנים. לדבריה, הדרך היחידה לדעת זאת, היא מידע ומסמכים של המבקשת. לפי הנטען, מדיניותה של המבקשת מהווה את אחד משורשי המחלוקת בין הצדדים. אשר לטענת ההכבדה, טוענת המשיבה, כי המבקשת לא עמדה בחובה לפרט את הטענה ולתמוך אותה בתצהיר. עוד נטען, כי העובדה שהארכיון של המבקשת אינו מסודר אינה מהווה צידוק שלא לחפש בו מידע. כמו כן, לטענתה, המשאבים שתצטרך המבקשת להשקיע אינם מהווים טעם לאיון זכותה לגילוי מסמכים. המשיבה מוסיפה, כי טענת ההפליה נטענה כבר בכתב התביעה, וכי אין להטיל עליה, בשלב מקדמי זה, להוכיח את הטענה. לטענתה, אי המצאת המסמכים המבוקשים ישלול ממנה כל אפשרות להוכיח את טענותיה.

9.כלל ידוע הוא, כי בית משפט זה ממעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, והוא ייטה לעשות כן "רק אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196 (2002)). אף על פי כן, בנסיבות המקרה דנן, ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ואף לקבל את הערעור באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.

10.לא אכביר מילים על חשיבותה של חובת הגילוי בהליך האזרחי והעקרון בדבר ניהול ההליך בקלפים פתוחים, שכן הדברים ברורים וידועים. עוד ידוע, כי תנאי ראשון ובסיסי שחייב להתקיים על מנת שתקום חובת הגילוי, הוא התנאי בדבר הרלוונטיות של המסמכים לעניין נשוא התביעה (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ , פסקה 7 (15.10.2008) (להלן: עניין גרבר )). בענייננו, אחת הטרוניות שמעלה המבקשת כנגד ההחלטה נוגעת לעצם הרלוונטיות של הנתונים המבוקשים לתביעה שהגישה המשיבה, היינו לטענת ההפליה. בהקשר זה, היה על בית המשפט לבחון האם אכן נטענה טענת הפליה בכתב התביעה, שאם לא כן, מדובר בהרחבת חזית. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה, כי הועלתה טענה לפגיעה בעקרון השוויון כבר בכתב התביעה, על אף שכאמור, עילות התביעה נוסחו בכוללניות ובתמציתיות. השאלה היא האם די בנטען בכתב התביעה כדי לבסס את זכותה של המשיבה לקבל מסמכים של המבקשת שנועדו לבסס טענה זו. גם בנקודה זו, מוכן אני ללכת לקראת המשיבה, ולהניח כי די בהעלאת הטענה כדי להקים זכות לקבלת מסמכים הרלוונטיים לטענה זו, ברמת ודאות נמוכה, היינו די להצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות להליך (עניין גרבר , פסקה 7; רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך , פסקה 12 (24.1.2016) (להלן: עניין בן צבי )). זאת, על אף שנפסק - ובמידה רבה של צדק - כי לא ניתן להעלות טענת הפליה כלאחר יד, וללא פירוט כלשהו (רע"א 1715/03 אינספר - בניה בטכנולוגיות מתקדמות בע"מ נ' מדינת ישראל - שר הבינוי והשיכון , פסקה 5 (6.7.2003)). כאמור, בנקודה זו לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

11.אלא, ש"לצד העקרון הבסיסי לפיו יש לגלות מסמכים רלבנטיים, קיימים גם סייגים העשויים להביא לצמצום היקפו של עקרון הגילוי" (עניין גרבר , פסקה 8). אחד הסייגים הללו הוא מידת ההכבדה על הצד שכנגד ( שם ). זה מכבר נפסק, כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים שהיא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג , פ"ד ס(3) 264, 269 (2005)). נקבע, כי "אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב" ( שם , עמ' 271) ודוק: בין הרלוונטיות המסמכים ובין ההכבדה על הצד שכנגד ישנם יחסי גומלין: ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך יש להקפיד במידת הרלוונטיות של המסמכים; ככל שהמסמך יותר רלוונטי לליבת המחלוקת, ייטה בית המשפט להיעתר לדרישה על אף ההכבדה הכרוכה בה (עניין בן צבי , פסקה 13). יודגש, כי הנטל להוכיח את טענת ההכבדה מוטל על הטוען לה (עניין גרבר , פסקה 8).

12.בענייננו, בית המשפט המחוזי התרשם שאכן "מדובר במלאכה המצריכה זמן ומאמץ מרובים", אלא שציין - ובצדק - כי הטענה לא פורטה בתגובה שהגישה רמ"י. עצם העובדה שבית המשפט המחוזי ראה להתנות את ביצוע הבדיקה בתשלום סך של 10,000 ש"ח לטובת המבקשת היא כשלעצמה מצביעה על מידת ההכבדה.

13.כאמור, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני, טענה המבקשת כי לאחר

מתן ההחלטה, ערכה בדיקת היתכנות ליישום ההחלטה על דרך של חיפוש ממוכן בארכיון, אולם התברר כי הדבר לא יהיה אפשרי, וכי יהיה צורך לערוך חיפוש ידני בתיקים. טענת ההכבדה היא, כאמור, טענה עובדתית שיש לבררה (למשל, בכמה תיקים מדובר בסך הכל; מה היקף כל תיק; האם ניתן לקצר את התקופה שאליה תתייחס הבדיקה, ועוד). מכיוון שמדובר בעובדות חדשות שלא עמדו בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה, סברתי כי מן הראוי להחזיר את הדיון בשאלה זו לבית המשפט, על מנת שיבחן את מידת ההכבדה - על בסיס הבדיקות שערכה המבקשת בעניין זה - לעומת מידת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לשאלות שהן בלבה של התביעה (ככל שמדובר בסוגיה פריפריאלית יותר, כך למידת ההכבדה יינתן משקל רב יותר). יוער, כי התרשמתי שגם מהחלטתו של בית המשפט הנכבד עולה כי נותר פתח לבחון מחדש עניין זה.

14.נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל, על מנת שבית המשפט המחוזי יבחן את טענת ההכבדה, לאחר מתן אפשרות לצדדים להציג טיעונים לעניין זה, בכתב או בעל-פה, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, לרבות עריכת חקירות, ככל שיראה לנכון (השוו: ת.א. (מחוזי ירושלים) 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה

(19.5.2011)).

15.בנסיבות העניין, ומכיוון שהמבקשת נמנעה מלערוך את הבדיקות הנדרשות ולהביא תימוכין לטענת ההכבדה במסגרת התגובה לבקשה לגילוי מסמכים, איני עושה צו להוצאות.