רע"א 1715/03 אינספר - בניה בטכנולוגיות מתקדמות בע"מ נ. מדינת ישראל - שר ה

1.בפניי שתי בקשות רשות ערעור המופנות כנגד החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש) בתביעה המתנהלת בפניו. על פי המוסכם אוחד הדיון בשתי הבקשות.

המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבה בגין פרוייקטים שביצעה עבורה. במהלך ישיבת ההוכחות, הפנה בא כוח המבקשת אל אחת העדות שהעידה מטעם המשיבה שאלה בנוגע להפלייה מצד המשיבה בין המבקשת לבין חברות אחרות. בנוסף, הוצג לעדה על ידי המבקשת מסמך שלא נזכר בתצהיר גילוי המסמכים. המשיבה התנגדה לקו חקירה זה ולהצגת המסמך, ובית המשפט קיבל את ההתנגדות.

בית המשפט מצא כי הטענה בדבר הפלייה, אמנם הופיעה בכתב התביעה, אך היא לא פורטה בו. גם בהמשך, למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הובהרה טענה זו, ובכך נפגעה זכות המשיבה להתגונן. משום כך, הוא קיבל את בקשת המשיבה ואף הורה על מחיקת טענת ההפלייה מכתב התביעה. בית המשפט גם אסר את הצגתו של המסמך, אחרי שדחה את טענת המבקשת כי הוא כלול באחת הקטגוריות שפרטה בתצהיר גילוי המסמכים. לשיטת בית המשפט, המסמך אינו תואם אף קטגוריה, ובכל מקרה, ראוי היה שיכלל בתצהיר באופן נפרד. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה ברע"א 1715/03.

2.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי טענת הפלייה יש לפרט בכתב טענות. זאת ועוד, לשיטת המבקשת, הואיל ובכתב ההגנה לא הופיעה כל התייחסות, לטענתה, להפלייה, הרי שהמשיבה הודתה בקיומה של הפלייה. לבסוף, המשיבה טוענת כי בתצהירי העדות הראשית שהגישה יש גם יש התייחסות לטענת ההפלייה.

המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט קמא. היא טוענת כי טענת ההפלייה נטענה על ידי המבקשת באופן סתמי וללא פירוט מספיק. בנוסף, היא טוענת כי הכחישה את טענת ההפלייה בכתב ההגנה.

3.הבקשה השנייה, בר"ע 2722/03, נסבה על החלטה אחרת של בית המשפט קמא, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לתקן את כתב התביעה שהגישה, על ידי הוספת סעד של ריבית על הסכומים שנתבעו בכתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן, צויין כי יש להעניק ריבית על פי סולמות החשב הכללי, שכן אלו השיעורים שנקבעו בחוזה בין הצדדים. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, מפני שמצא שכתב התביעה המתוקן לא היה מפורט דיו- נעדרו ממנו פרטים מהותיים, כפירוט סעיפי החוזה עליהם הושתתה הטענה בדבר שיעור הריבית.

4.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא במוצאו כי בקשתה חסרה פירוט עובדתי, שכן פירוט זה הובא בתשובת המשיבה לבקשה ובתגובה עליה שהגישה המבקשת. בתשובה ובתגובה הוכלל, בין השאר, פירוט של הסעיפים הרלוונטים בחוזה שחסרו, לדעת בית המשפט, בבקשה המקורית. זאת ועוד, המבקשת סבורה כי המדובר בעניין שאינו מטריאלי ואינו מצדיק את פסילת בקשתה לתיקון כתב התביעה, תיקון שמלכתחילה התייחס רק לסעד טפל לסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה המקורי.

המשיבה, התומכת בהחלטת בית המשפט קמא, טוענת כי המבקשת נקטה בבקשת התיקון לשון עמומה, תוך שימוש במונח "סולמות החשב הכללי", שאינו מונח מוכר ומקובל. משנוסחה כך, מתייחסת הבקשה למספר סוגי ריבית. אין, לשיטת המשיבה, לאשר תיקון כתב תביעה שיוסיף סעד עמום ובלתי ברור, במהלכו של הליך הוכחות.

5.לאחר שעיינתי בבקשות ובתשובה שהוגשה עליהן הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של שתי הבקשות להדחות. הנימוק המרכזי לשתי ההחלטות של בית המשפט קמא, היה הדרך העמומה והסתומה בה בחרה המבקשת לנסח את טיעוניה. על כך, אין לה להלין אלא על עצמה. אין לקבל את טענתה, שחסרה עיגון כלשהו בחוק או בהלכה, לפיה טענת הפלייה הינה טענה שאינה מצריכה פירוט. לו היינו קובעים אחרת, טענת ההפלייה הייתה הופכת לטענה שניתן להעלותה כלאחר יד, מבלי שלנתבע תהא כל אפשרות להתגונן בפניה כראוי. באשר לבקשת התיקון, צודקת המבקשת בטענתה כי בית המשפט נוהג בליברליות בשוקלו בקשות מעין אלה, אך ליברליות זו אין משמעה התרת הגשת בקשות תיקון לא מפורטות וכלליות. מתדיין המבקש לתקן את כתב תביעתו, חב בחובה מוגברת שבקשתו תהא ברורה ופרטנית, ולו רק בשל השלב המאוחר בהליך בו נערך התיקון. תיקונן המאוחר של טענות מקשה תמיד על הצד שכנגד, ואין להתיר את ההכבדה הנוספת עליו, שתיווצר אם תורשה הגשת בקשות כאלה שניסוחן סתור.

אשר על כן, הבקשות נדחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 12,500 ש"ח.